Jerusalem Talmud Yoma 3.7

משנה: בָּא לוֹ אֵצֶל פָּרוֹ וּפָרוֹ הָיָה עוֹמֵד בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ רֹאשׁוֹ לַדָּרוֹם וּפָנָיו לַמַּעֲרָב הַכֹּהֵן עוֹמֵד בַּמִּזְרָח וּפָנָיו לַמַּעֲרָב. סָמַךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו וְנִתְוַדֶּה וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר אָנָּא הַשֵּׁם עָוִיתִי פָּשַׁעְתִּי חָטָאתִי לְפָנֶיךָ אֲנִי וּבֵיתִי. אָנָּא הַשֵּׁם כַּפֶּר נָא לָעֲוֹנוֹת וְלַפְּשָׁעִים וְלַחֲטָאִים שֶׁעָוִיתִי וְשֶׁפָּשַׁעְתִּי וְשֶׁחָטָאתִי לְפָנֶיךָ אֲנִי וּבֵיתִי כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת משֶׁה עַבְדֶּךָ כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם וגו׳: וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:

MISHNAH: He comes to his bull; his bull was standing between the Temple Hall and the altar, its head to the South and its face to the West, and the Cohen standing in the East with his face to the West. He leans his hands on it and confesses, and thus he was saying: “Please Hashem, I acted criminally, I offended, I sinned before You, I and my house. Please Hashem, please atone the criminal acts, and the offenses, and the sins, by which I offended, acted criminally, and sinned before You, I and my house, as is written in the Torah of Your servant Moses, because on that day He will atone for you, etc.” They answer him: “Praised be the glory of His Kingdom forever and ever” He comes to the Eastern part of the courtyard, North of the altar; the executive officer to his right and the head of the serving family to his left. There were two he-goats, and an um was there with two lots in it. They were of boxwood but Ben Gamia made them from gold; he was remembered for praise.

הלכה: אֵי זֶהוּ צְפוֹנוֹ שֶׁלְמִזְבֵּחַ שֶׁהוּא כָשֵׁר בִּשְׁחִיטַת קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. מִקִּירוּ שֶׁלְמִזְבֵּחַ צְפוֹנִי וְעַד כּוֹתֶל הָעֲזָרָה צְפוֹנִי עַד כְּנֶגֶד כָּל הַמִּזְבֵּחַ. יֵשְׁנָן כִּשְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם אַמָּה. דִּבְרֵי רִבִּי. רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. מִכְּנֶגֶד בֵּית הַחִילְפוֹת עַד כְּנֶגֶד בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ וְעַד כּוֹתֶל הָעֲזָרָה הַמִּזְרַחִי. רִבִּי מוֹסִיף. מְקוֹם דְּרִיסַת רַגְלֵי יִשְׂרָאֵל אַחַת עֶשְׂרֵה אַמַּה. מְקוֹם דְּרִיסַת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים אַחַת עֶשְׂרֵה אַמַּה. מִקִּירוּ שֶׁלְמִזְבֵּחַ הַצְּפוֹנִי וְעַד כּוֹתֶל הָעֲזָרָה הַמִּזְרַחִי.

HALAKHAH: What is “North of the altar” which is qualified for the slaughter of most holy sacrifices? From the Northern wall of the altar to the Northern wall of the courtyard the entire width of the altar, i. e., 32 cubits, the words of Rebbi. Rebbi Eleazar ben Rebbi Simeon says, from before the House of Knives up to between the Hall and the altar, to the Eastern wall of the courtyard. Rebbi adds: the place where Cohanim can enter, eleven cubits, and the place where Israel can enter, eleven cubits, from the Northern rim of the altar to the Eastern wall of the courtyard.

אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא מַצָאנוּ שְׁחִיטָה כְשֵׁירָה בְזָר. רַב מְפַקֵּד לְתַלְמִידוֹי. בְּכָל אֲתַר הֲווֹן תַנֵּיי. שׁוֹחֵט. חוּץ מִפָּרָה הֲווֹן תַנֵּיי. זוֹרֵק. וְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא מַצָאנוּ שְׁחִיטָה (כְשֵׁירָה) [פְסוּלָה] בְזָר. הָתִיב רִבִּי חִיָיה בַּר בָּא. וְהָא כְתִיב וְשָׁחַט וְהִזָּה. מָה הַזָּיָיה לֹא הוּכְשְׁרָה בְאִשָּׁה כְאִישׁ אַף שְׁחִיטָה לֹא הוּכְשְׁרָה בְאִשָּׁה כְאִישׁ. אָמַר לֵיהּ. הֲרֵי הַזָּיָיה מִיָימֶיהָ הֲרֵי הִיא כְשֵׁירָה בְזָר וּפְסוּלָה בְאִשָּׁה. אָמַר לֵיהּ. תַּמָּן לֵית כְּתִיב כֹּהֵן. וְלֵיידָא מִילְּתָא כְתִיב אִישׁ. לְהַכְשִׁיר אֶת הַזָּר. הִיא אִישׁ הִיא אִשָּׁה. בְּרַם הָכָא כְּתִיב כֹּהֵן. הִיא זָר הִיא אִשָּׁה. אִין תֵּימַר שֶׁהִיא כְשֵׁירָה בְזָר תּוּכְשַׁר בְּאִשָּׁה.

Rebbi Joḥanan said, we do not find that slaughter be qualified by a non-Cohen. Rav commanded his students, everywhere state “he slaughters”, but for the Cow state “sprinkles”; and Rebbi Joḥanan said, we do not find that slaughter be (qualified) [disqualified] by a non-Cohen. Rebbi Ḥiyya bar Abba objected. Is it not written, he slaughters, he sprinkles? Since sprinkling is not qualified by a woman as by a man, also slaughter is not qualified by a woman as by a man. He said to him, but sprinkling always was qualified by a Non-Cohen and disqualified by a woman. He answered him, there “Cohen” is not written. For which purpose is written a man? To qualify a non-Cohen. There is no difference between man and woman. If you are saying that it is qualified by a non-Cohen, it has to be qualified by a woman.

רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּן יוֹחַי. פַּר שֶׁלְיוֹם הַכִּיפּוּרִים צָרִיךְ כֹּהֵן. וְלָמָּה לֹא אָמַר וְשָׂעִיר. דּוּ קְרָיָיא וְשָׁחַט וְהֵבִיא. מַה הֲבָאָה בְכֹהֵן אַף שְׁחִיטָה בְכֹהֵן. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי יָסָא רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּן יוֹחַי. פַּר וְשָׂעִיר שֶׁלְיוֹם הַכִּיפּוּרִים צְרִיכִין כֹּהֵן.

Rebbi Samuel bar Rav Isaac, Rebbi Joḥanan in the name of Rebbi Simeon ben Iohai. The bull of the Day of Atonement requires a Cohen. But why does he not say, “and the he-goat”? That is the verse, and he slaughters, and he brings. Since bringing is by a Cohen, also the slaughter is by a Cohen. Rebbi Jacob bar Aḥa, Rebbi Yasa, Rebbi Joḥanan in the name of Rebbi Simeon ben Iohai. The bull and the he-goat of the Day of Atonement require a Cohen.

אָמַר רִבִּי חַגַּיי. בָּרִאשׁוֹנָה הוּא אוֹמֵר. אָנָּא הָשֵּׁם. וּבַשְּׁנִיָיה הוּא אוֹמֵר. אָנָּא בַשֵּׁם.

Rebbi Ḥaggai said, the first time he says “please Hashem”, the second time he says, “please Bashem”

[תַּנֵּי. כֵּיצַד מִתְוַודֶּה. עָוִיתִי פָּשַׁעְתִּי חָטָאתִי. וְאוֹמֵר נוֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה.] וְאוֹמֵר וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וְחֲכָמִים אוֹמְרִים. עֲוֹנוֹת אֵילּוּ הַזְּדוֹנוֹת. פִּשְׁעֵיהֶם אֵילּוּ הַמְּרָדִים. חַטֹּאתָם אֵילּוּ הַשְּׁגָגוֹת. מֵאַחַר שֶׁהוּא מִתְוַדֶּה עַל הַזְּדוֹנוֹת וְעַל הַמְּרָדִים הוּא חוֹזֵר וּמִתְוַדֶּה עַל הַשְּׁגָגוֹת. אֶלָּא כָךְ הָיָה מִתְוַדֶּה. אָנָּא הַשֵּׁם. חָטָאתִי עָוִיתִי פָּשַׁעְתִּי לְפָנֶיךָ אֲנִי וּבֵיתִי (כול׳) [וּבְנֵי אַהֲרֹן. כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת משֶׁה עַבְדֶּךָ לֵאמֹר כִּי בַיּוֹם הַזֶּה וגו׳. וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו. בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.] וְכֵן מָצִינוּ דֶּרֶךְ כָּל הַמִּתְוַדִּים מִתְוַדִּים. דָּוִד אָמַר חָטָאנוּ עִם אֲבוֹתֵינוּ הֶעֱוִינוּ וְהִרְשָׁעְנוּ. שְׁלֹמֹה בְנוֹ אָמַר [חָטָאנוּ] הֶעֱוִינוּ רָשָׁעְנוּ. דָּנִיאֵל אָמַר חָטָאנוּ עָוִינוּ הִרְשַׁעְנוּ וּמָרָדְנוּ. אַף הוּא כָךְ הָיָה מִתְוַדֶּה. חָטָאתִי עָוִיתִי פָּשַׁעְתִּי לְפָנֶיךָ. מָהוּ שֶׁמֹּשֶׁה אָמַר. נוֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה. וְאוֹמֵר וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וגו׳. אֶלָּא מִכֵּיוָן שֶׁהוּא מִתְוַדֶּה עַל הַזְּדוֹנוֹת וְעַל הַמְרָדִים כְּאִילּוּ הֵן שְׁגָגוֹת לְפָנָיו.

[It was stated: “How does he confess? “I acted criminally, I rebelled, I sinned;’ and it says, He forgives crime, rebellion, and sin; and it says, and he shall confess over it all crimes of the Children of Israel, etc., the words of Rebbi Meïr. But the Sages say, criminal acts are intentional crimes, offenses are rebellions, sins are inadvertent actions. After he confesses about criminal acts he turns around and confesses about inadvertent acts? But he confesses as follows: Please Hashem, I sinned, I acted criminally, I rebelled before You, I and my house (etc..) [and the sons of Aaron. As is written in the Torah of Moses as follows, for on that day he shall, etc. They, answer him: “Praised be the glory of His Kingdom forever and ever”.] And so we find that confessors do confess. David said, we and our fathers sinned, we acted criminally and we led to bad behavior. His son Solomon said, [we sinned,] we acted criminally, behaved badly. Daniel said, we sinned, we actedcriminally, we led to bad behavior, and we rebelled. Also he was confessing thus: I sinned, I acted criminally, I rebelled before You. What means this which Moses said, He forgives crime, rebellion, and sin; and it says, and he shall confess over it all crimes of the Children of Israel, etc.? But since he confesses to criminal rebellious acts, it is as if they were inadvertent sins before Him.”

עֲשָׂרָה פְעָמִים הָיָה כֹהֵן גָּדוֹל מַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים. שִׁשָּׁה בְפָר וּשְׁלֹשָׁה בְשָׂעִיר וְאֶחָד בְּגוֹרָלוֹת. הַקְּרוֹבִים הָיוּ נוֹפְלִין עַל פְּנֵיהֵן. הָרְחוֹקִים הָיוּ אוֹמְרִים. בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. אֵילּוּ וְאֵילּוּ לֹא הָיוּ זָזִים מִשָּׁם עַד שֶׁהוּא מִתְעַלֵּם מֵהֵן. זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם. זֶה שְּׁמִי לְעַלֵּם. בָּרִאשׁוֹנְה הָיָה אוֹמְרוֹ בְקוֹל גָּבוֹהּ. מִשָּׁרָבוּ הַפְּרוּצִין הָיָה אוֹמְרוֹ בְקוֹל נָמוּךְ. אָמַר רִבִּי טַרְפוֹן. עוֹמֵד הָיִיתִי בֵּין אַחַיי [הַכֹּהֲנִים] בְּשׁוּרָה וְהִטִּיתִי אָזְנִי כְלַפֵּי כֹהֵן גָּדוֹל וּשְׁמַעְתִּיו מַבְלִיעוֹ בִנִעִימַת הַכֹּהֲנִים. בָּרִאשׁוֹנְה הָיָה נִמְסַר לְכָל אָדָם. מִשָּׁרָבוּ הַפְּרוּצִים לֹא הָיָה נִמְסַר אֶלָּא לַכְּשֵׂירִים.

Ten times did the High Priest pronounce the Name on the Day of Atonement: Six times with the bull, and three with the he-goat, and once with the lots. Those near were falling on their faces, those farther away were saying “Praised be the glory of His Kingdom forever and ever”. These and those did not move away from there before they forgot it. This is My Name forever, “this is My Name to conceal.” In earlier times he was saying it aloud. Since the lawless increased, he said it softly. Rebbi Tarphon said, I was standing in a row with my brothers the Cohanim and turned my ear towards the High Priest, when I heard him mixing it with the song of the Cohanim. In earlier times it was given to everybody. Since the lawless increased, it was given only to qualified ones.

שְׁמוּאֵל הֲוָה עֲבַר. שְׁמַע פַּרְסָיָיא מְקַלֵּל לִבְרֵיהּ בֵּיהּ וָמִית. אֲמַר. אֲזַל גַּבְרְא וּמָאן דִּשְׁמַע שְׁמַע. רִבִּי אִינְיָינִי בַּר סוֹסַיי סְלַק גַּבֵּי רִבִּי חֲנִינָה לְצִיפּוֹרִין. אֲמַר. אִיתָא וַאֲנָא מְסַר יָתֵיהּ לָךְ. עֲאַל לֵיהּ בְּרֵיהּ תְּחוֹתִי עַרְסָא. עֲטַשׁ וּשְׁמַע קָלֵיהּ. אֲמַר. מָה אַתּוֹן נְהִיגִין גַּבֵּיכוֹן בִּדְמִיוּ. אֲזֵל. לָא לָךְ וְלָא לֵיהּ. חַד אַסִּי בְצִיפּוֹרִין אֲמַר לְרִבִּי פִינְחָס בַּר חָמָא. אִיתָא וַאֲנָא מְסַר לֵי לָךְ. אֲמַר לֵיהּ. לֵית אֲנָא יְכִיל. אֲמַר לֵיהּ. לָמָּה. אֲמַר לֵיהּ. דַּאֲנָא אֲכִל מַעֲשֵׂר. וּמָאן דִּרְגִיל לֵיהּ לָאֵ יְכִיל מֵיכוּל מִבַּר נַשׁ כְּלוּם.

Samuel was passing by when he heard a Persian cursing his son by it; he died. He said, a man is gone and [he] who heard, heard. Rebbi Iniany bar Sosay went up to Rebbi Ḥanina in Sepphoris. He said, come and I shall transmit it to you. His son went under the couch. He sneezed and he heard the sound. He said, why are you acting together in trickery, go! Neither for you nor for him. A physician in Sepphoris said to Rebbi Phineas bar Ḥama, come and I shall transmit it to you. He told him, I am unable. He asked him, why? He said to him, because I am eating tithe, and anybody conversant with it cannot eat anything from any person.