Jerusalem Talmud Shevuot 3.9

משנה: שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל כִּכָּר זוֹ שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוּכְלֶינָּה הָרִאשׁוֹנָה שְׁבוּעַת בִּיטּוּי וְהַשְּׁנִיָיה שְׁבוּעַת שָׁוְא. אֲכָלָהּ עָבַר עַל שְׁבוּעַת שָׁוְא. לֹא אֲכָלָהּ עָבַר עַל שְׁבוּעַת בִּיטּוּי:

MISHNAH: “An oath that I shall eat this loaf; an oath that I shall not eat it.” The first one is a blurted oath, the second a vain oath. If he ate it he violated a vain oath, if he did not eat it he violated a blurted oath.

הלכה: שְׁבוּעַת בִּיטּוּי כול׳. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל כִּכָּר זוֹ. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכְלֶינָּה. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכְלֶינָּה. אֵינוֹ חַיָיב אֶלָּא אַחַת. דָּבָר שֶׁאִילּוּ בִנְדָרִים אָסוּר וּבִשְׁבוּעוֹת מוּתָּר לֹא אַתְיָיא אֶלָּא בְמַתְנִיתָה אֶחָד דְּבָרִים שֶׁלְּעַצְמוֹ וְאֶחָד דְּבָרִים שֶׁל אֲחֵרִים. אֶחָד דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶן מַמָּשׁ וְאֶחָד דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מַמָּשׁ. וָמַר רִבִּי בָּא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. שְׁבוּעָה שֶׁנָּתַן פְּלוֹנִי לְאִישׁ פְּלוֹנִי מְנָה. וְנִמְצָא שֶׁלֹּא נָתַן. מֵאַחַר שֶׁאֵין בְּיָדוֹ לָבֹא אֵין בְּיָדוֹ לְשֶׁעָבַר. אַשְׁכַּח תַּנֵּי עַל תְּרַוֵּיהוֹן. זֶה חוֹמֶר לְשֶׁעָבַר מִשֶּׁלָּבֹא. שֶׁהָאוֹמֵר. לֹא אוֹכַל לֹא אוֹכַל. אֵינוֹ חַיָיב אֶלָּא אַחַת. לֹא אָכַלְתִּי לֹא אָכַלְתִּי לֹא אָכַלְתִּי. חַיָיב עַל כָּל אַחַת וָאַחַת.

HALAKHAH: “A blurted oath,” etc. “ ‘An oath that I shall not eat this loaf, an oath that I shall not eat it’, he is liable only once”. Something which would be forbidden for vows and is permitted for oaths. Not on this was it said but on the following: “Whether matters of himself, or matters of others,” as Rebbi Abba said in the name of Samuel: ‘An oath that X gave a mina to Y.’ If it turns out that he had not given, since it is not in his hand for the future it is not in his hand for the past. It was found stated on both cases: This is more stringent for the past than for the future: If he says “I shall not eat, I shall not eat,” he is liable only once. “I did not eat, I did not eat,” he is liable for each single time.

שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל כִּכָּר זוֹ שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכְלֶנָּה. הָרִאשׁוֹנָה שְׁבוּעַת בִּיטּוּי וְהַשְּׁנִיָיה שְׁבוּעַת שָׁוְא. כֵּיצַד עוֹשִׂין לוֹ. אוֹמְרִים לוֹ שֶׁיֹּאכַל. מוּטָּב לַעֲבוֹר עַל שְׁבוּעַת שָׁוְא וְלֹא עַל שְׁבוּעַת בִּיטּוּי.

“An oath that I shall eat this loaf; an oath that I shall not eat it.” The first one is a blurted oath, the second a vain oath. How does one deal with him? One tells him to eat; it is better to break a vain oath than a blurted one.

שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל כִּכָּר זוֹ שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכְלֶנָּה. רִאשׁוֹנָה שְׁבוּעַת בִּיטּוּי וְהַשְּׁנִיָיה שְׁבוּעַת שָׁוְא. כֵּיצַד עוֹשִׂין לוֹ. אוֹמְרִים לוֹ שֶׁלֹא יֹאכַל. מוּטָּב לַעֲבוֹר עַל שְׁבוּעַת שָׁוְא לְחוּד וְלֹא עַל שְׁבוּעַת שָׁוְא וּבִיטּוּי.

“An oath that I shall not eat this loaf; an oath that I shall eat it.” The first one is a blurted oath, the second a vain oath. How does one deal with him? One tells him not to eat; it is better to break a vain oath than to break a vain and a blurted one.

שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל כִּכָּר זוֹ הַיּוֹם שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכְלֶנָּה הַיּוֹם. וַאֲכָלָהּ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. קִיֵים אֶת הָראשׁוֹנָה וּבִיטֵּל לַשְּׁנִיָיה. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. בִּיטֵּל לָרִאשׁוֹנָה וְלֹא קִיֵים לַשְּׁנִיָיה.

“An oath that I shall eat this loaf today; an oath that I shall not eat it today.” Then he ate it. Rebbi Joḥanan said, he kept the first oath and invalidated the second. Rebbi Simeon ben Laqish said, he invalidated the first one and did not keep the second.

שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל כִּכָּר זוֹ הַיּוֹם שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכְלֶינָּה הַיּוֹם. וַאֲכָלָהּ. רִבִּי יֹוחָנָן אָמַר. בִּיטֵּל אֶת הָראשׁוֹנָה וְקִיֵים לַשְּׁנִיָיה. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. בִּיטֵּל אֶת הָרִאשׁוֹנָה. וְהַשְּׁנִיָיה אוֹמְרִים לוֹ שֶׁיְּקַיְימֶינָּה בְּכִכַּר אֲחֶרֶת.

“An oath that I shall not eat this loaf today; an oath that I shall eat it today.” Then he ate it. Rebbi Joḥanan said, he invalidated the first oath and kept the second. Rebbi Simeon ben Laqish said, he invalidated the first one. One tells him to keep the second with another loaf.

שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל כִּכָּר זוֹ הַיּוֹם שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכְלֶינָּה הַיּוֹם. וַאֲכָלָהּ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. קִיֵים אֶת שְׁתֵּיהֶן. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. קִיֵים לָרִאשׁוֹנָה. וּשְׁנִיָיה אוֹמְרִים לוֹ שֶׁיְּקַיְימֶינָּה בְּכִכַּר אֲחֶרֶת.

“An oath that I shall eat this loaf today; an oath that I shall eat it today.” Then he ate it. Rebbi Joḥanan said, he kept both of them. Rebbi Simeon ben Laqish said, he kept the first one and one tells him to keep the second with another loaf.

שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל כִּכָּר זוֹ הַיּוֹם שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכְלֶנָּה הַיּוֹם. וַאֲכָלָהּ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן חַיָיב שְׁתַּיִם. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרֵישׁ לָקֵישׁ אֵינוֹ חַיָיב אֶלָּא אַחַת. אוּף רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מוֹדֶה. שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא כִמְזָרֵז עַצְמוֹ מִן הָאִיסּוּרִין.

“An oath that I shall not eat this loaf today; an oath that I shall not eat it today.” Then he ate it. In Rebbi Joḥanan’s opinion he is twice liable. Is he only once liable in Rebbi Simeon ben Laqish’s opinion? Even Rebbi Simeon ben Laqish agrees that he only emphasizes the prohibitions.