Jerusalem Talmud Terumot 1.1

משנה: חֲמִשָּׁה לֹא יִתְרוֹמוּ וְאִם תָּרְמוּ אֵין תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה. הַחֵרֵשׁ וְהַשּׁוֹטֶה וְהַקָּטָן וְהַתּוֹרֵם אֶת שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. נָכְרִי שֶׁתָּרַם אֶת שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֲפִילוּ בִרְשׁוּתוֹ אֵין תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה. חֵרֵשׁ הַמְּדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ לֹא יִתְרוֹם וְאִם תָּרַם תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. חֵרֵשׁ שֶׁדִּבְּרוּ חֲכָמִים בְּכָל מָקוֹם שֶׁאֵינוֹ לֹא שׁוֹמֵעַ וְלֹא מְדַבֵּר. קָטָן שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אִם עַד שֶׁלֹּא בָּא לְעוֹנַת נְדָרִים אֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. וּמִשֶׁבָּא לְעוֹנַת נְדָרִים תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה.

MISHNAH: Five [persons] cannot give heave and if they gave it is not heave: the deaf and dumb, the insane, the minor, and one who gives heave from what is not his. The Gentile who gave heave for a Jew’s property, even with the latter’s authorization his heave is not heave. A deaf person who speaks but cannot hear should not give heave, but if he did, his heave is heave. A “deaf person” mentioned anywhere by the Sages is a deaf-mute. Rebbi Jehudah says, the heave given by a minor who has not yet grown two pubic hairs is heave. Rebbi Yose says, before he came to the time of vows, his heave is not heave. After he has reached the time of vows, his heave is heave.

הלכה: חֲמִשָּׁה לֹא יִתְרוֹמוּ כו׳. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן שָׁמַע לְכוֹלְהוֹן מִן הָכָא דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְרוּמָה. פְּרָט לְגוֹי. מֵאֵת כָּל אִישׁ פְּרָט לְקָטָן. אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ פְּרָט לְחֵרֵשׁ וּלְשׁוֹטֶה. וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם פְּרָט לְתוֹרֵם אֶת שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ.

HALAKHAH: “Five [persons] cannot give heave,” etc. Rebbi Samuel bar Naḥman understood all of these from here (Ex. 25:2–3): “Speak to the Children of Israel that they should give heave for Me”, excluding the Gentile, “from every man”, excluding the minor, “whose intention is to volunteer”, excluding the deaf-mute and the insane. “The following is the heave you shall accept from them”, except from one who gives heave for what is not his.

וְיוֹכִיחַ מַעֲשֶׂה שֶלָּהֶן עַל מַחֲשַׁבְתָּן דְּתַנִּינָן תַּמָּן הֶעֱלוּ חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן אַף עַל פִּי שֶׁחִישֵּׁב שֶׁיֵּרֵד עֲלֵיהֶן הַטַּל אֵינָן בְּכִי יוּתָּן מִפְּנֵי שֵׁיֵּשׁ לָהֶם מַעֲשֶׂה וְאֵין לָהֶם מַחֲשָׁבָה. וְאֵי זֶהוּ מַעֲשֶׂה שֵׁלָּהֶן. רִבִּי חוּנָא אָמַר בְּתָפוּש בָּהֶן בַּטַּל. וְתַנִּינָן תַּמָּן הוֹרִידָהּ חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן אַף עַל פִּי שֶׁחִשֵּׁב שֶׁיּוּדְּחוּ רַגְלֶיהָ אֵין בְּכִי יוּתָּן שֵׁיֵּשׁ לָהֶן מַעֲשֶׂה וְאֵין בָּהֶן מַחֲשָׁבָה. וְאֵי זֶהוּ מַעֲשֶׂה שֵׁלָּהֶן. אָמַר רִבִּי חוּנָא בִּמְשַׁפְשֵׁף בָּהֶן בַּמַּיִם. וְאָמַר אַף הָכָא וְיוֹכִיחַ מַעֲשֶׂה שֶׁלָּהֶן עַל מַחֲשַׁבְתָּם. רִבִּי שְׁמוּאֵל רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַבָּנִין וְנֶחְשַׁב לָכֶם תְּרוּמַתְכֶם. אֶת שֶׁכָּתוּב בּוֹ מַחֲשָׁבָה אֵין מַעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ מוֹכִיחַ עַל מַחֲשַׁבְתּוֹ. וְאֶת שֶׁאֵין כָּתוּב בּוֹ מַחֲשָׁבָה מַעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ מוֹכִיחַ עַל מַחֲשַׁבְתּוֹ. וְכָאן הוֹאִיל וְכָתוּב בּוֹ מַחֲשָׁבָה. אֵין מַעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ מוֹכִיחַ עַל מַחֲשַׁבְתּוֹ.

Should not their action be proof of their intentions? As we have stated there: “If a deaf-mute, insane, or minor person brought them up, they are not under the category of ‘when given’ because they have action but no intention.” What is their action? Rebbi Ḥuna said, when he grabs it while full of dew. We also have stated there: “If a deaf-mute, insane, or minor person brought them down, even if he thought that [his animals’] feet should be doused, it is not under the category of ‘when given’ because they have action but no intention.” What is their action? Rebbi Ḥuna said, when he rubs them with water. We should also say here, let their action be proof of their intentions! Rebbi Samuel, Rebbi Abbahu, in the name of Rebbi Joḥanan; Rebbi Zeïra in the name of the rabbis (Num. 18:27): “Your heave will be credited to you.” When thought is mentioned in the verse, his action cannot prove his intentions; when thought is not mentioned in the verse, his action can prove his intentions. Since here thought is mentioned in the verse, his action cannot prove his intentions.

אָמַר רִבִּי יוֹסֵי קַשִׁיָיתָהּ קוֹמֵי שְׁמוּאֵל הֲרֵי גִיטִּין הֲרֵי אֵין כָּתוּב בָּהֶן מַחֲשָׁבָה. וְאֵין מַעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ מוֹכִיחַ עַל מַחֲשַׁבְתּוֹ. דְּתַנִּינָן הַכֹּל כְּשֵׁירִין לִכְתּוֹב אֶת הַגֶּט אֲפִילוּ שׁוֹטֶה חֵרֵשׁ וְקָטָן. אָמַר רַב הוּנָא וְהוּא שֶׁיְּהֵא פִּיקֵּחַ עוֹמֵד עַל גַּבָּיו. רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי וְהַיְינוֹ וְכָתַב לָהּ לִשְמָהּ. חָזַר רִבִּי יוֹסֵי וְאָמַר תַּמָּן זֶה כוֹתֵב וְזֶה מְגָרֵשׁ. בְּרַם הָכָא הוּא חוֹשֵׁב וְהוּא תוֹרֵם. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר הָא אִילּוּ כָּתַב הוּא וְגִירֵשׁ הוּא גֶּט הוּא. בְּרַם הָכָא הוּא חוֹשֵׁב וְהוּא תוֹרֵם.

Rebbi Yose said, I questioned before Samuel: But with bills of divorce, thought is not written and his action cannot prove his intention! As we have stated: “Everybody is permitted to write a bill of divorce, even an insane person, a deaf-mute, and a minor.” Rebbi Huna said, if a sane person directs him. Rebbi Joḥanan asked, is that (Deut. 24:1,3): “he writes for her”, for her personally? Rebbi Yose came back and said, there one person writes and another person divorces. But here, the same person thinks and takes heave. Rebbi Jacob bar Aḥa said, there, if he would write himself and divorce, would that not be a divorce? But here, he thinks and takes heave.

רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי חִיָיה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן חֲלוּקִין עַל הַשּׁוֹנֶה הַזֶּה. מַהוּ כְדוֹן אַתְיָא דְרִבִּי יוֹחָנָן דִּתְרוּמוֹת כְּרִבִּי יִשְׁמָעַאל בְּנוֹ שֶׁל רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה דְקִידּוּשִׁין. וּדְרִבִּי יוֹחָנָן בְּגִיטִּין כְּרַבָּנִין דְּקִידּוּשִׁין. דִּתְנָן חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן שֶׁקִּידְּשׁוּ אֵין קִידּוּשֵׁיהֶן קִידּוּשִׁין. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר בֵּינָן לְבֵין עַצְמָן אֵין קִידּוּשֵׁיהֶן קִידּוּשִׁין. בֵּינָן לְבֵין אֲחֵרִים קִידּוּשֵׁיהֶן קִידּוּשִׁין.

Rebbi Jacob bar Aḥa, Rebbi Ḥiyya, in the name of Rebbi Joḥanan: One disagrees with this Mishnah teacher. How is that? It turns out that Rebbi Joḥanan concerning heaves parallels Rebbi Ismael, the son of Rebbi Joḥanan ben Beroqa concerning sanctification, and Rebbi Joḥanan concerning divorces parallels the rabbis concerning sanctification, as we have stated: “The sanctifications of a deaf-mute person, an insane, and a minor who sanctified are no sanctifications. Rebbi Ismael, the son of Rebbi Joḥanan ben Beroqa says, if they are alone, their sanctifications are no sanctifications. Together with others, their sanctifications are sanctifications.”

תַּנֵּי חֵרֵשׁ שֶׁתָּרַם אֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל בְּמַה דְבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁהָיָה חֵרֵשׁ מִתְּחִילָּתוֹ. אֲבָל אִם הָיָה פִּיקֵּחַ וְנִתְחָרֵשׁ כּוֹתֵב וַאֲחֵרִים מְקַיְימִין כְּתַב יָדוֹ. שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר הֲרֵי הוּא כְפִּיקֵּחַ.

It was stated: “If a deaf-mute person gave heave, it is not heave. Rabban Simeon ben Gamliel said, when was this said? If he was born deaf-mute. But if he was normal and became deaf and dumb, he writes and others confirm his signature. If he hears but cannot speak, he is like a normal person.”

רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי חִיָיה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן חֲלוּקִין עַל הַשּׁוֹנֶה הַזֶּה. אָמְרִין וְהָא מַתְנִיתָן פְלִיגָא נִתְחָרֵשׁ הוּא אוֹ נִשָּׁטֶה אֵינוֹ מוֹצִיא עוֹלָמִית. וְיִכְתּוֹב וִיקַיְימוּ אֲחֵרִים כְּתַב יָדָיו. קַיְימוּנָהּ בִּשְׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִכְתּוֹב. מוֹתִיב רִבִּי בָּא בַּר מָמָל וְהָא מַתְנִיתָא פְלִיגָא וַהֲרֵי שֶׁכָּתַב כְּתַב יָדָיו אוֹ שֶׁאָמַר לַסּוֹפֵר כְּתוֹב וְלָעֵדִים חֲתוֹמוּ אַף עַל פִּי שֶׁכָּתְבוּ וְחָתְמוּ וְנָתְנוּ לוֹ וְחָזַר וּנְתָנוֹ לָהּ אֵינוֹ גֶט. אָמַר רִבִּי יוֹסָה אֱמֹר סוֹפָה וְלֵית הִיא פְלִיגָא אֵינוֹ גֶט עַד שֶׁיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹלוֹ. שֶׁאָמַר לַסּוֹפֵר כְּתוֹב וְלָעֵדִים חֲתוֹמוּ לֹא סוֹף דָּבָר עַד שֶׁיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹלוֹ. אֶלָּא אֲפִילוּ הִרְכִין בְּרֹאשׁוֹ אַתְּ אָמַר לֵית כָּאן וְאַף הָכָא לֵית כָּאן. אָמַר רִבִּי מָנָא אִית כָּאן הִיא שְׁמִיעַת הַקּוֹל הִיא הַרְכָנַת רֹאשׁ.

Rebbi Jacob bar Aḥa, Rebbi Ḥiyya, in the name of Rebbi Joḥanan: One disagrees with this Tanna. They say, does not a Mishnah disagree: “If he became deaf-mute or insane, he may never divorce.” Why can he not write and have others fulfill his written instructions? They upheld it, if he is illiterate. Rebbi Abba bar Mamal objected, does not a baraita disagree: “If he wrote himself, or he told the scribe to write and the witnesses to sign, even though the scribe wrote, the witnesses signed, they gave him [the document] and he in turn gave it to her, it is no divorce.” Rebbi Assi said, complete the sentence and there is no disgreement: “it is no divorce unless they hear his voice.” But even if he gave a sign with his head you say it is invalid, here also it is invalid. Rebbi Mana said, it is valid: hearing the voice has the same status as seeing him nod his head!

רִבִּי עֶזְרָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא כְּמַה דְּתֵימַר עַד שֶׁיָּרְכִין בְּרֹאשׁוֹ שְׁלֹשָׁה פְעָמִים וְדִכְוָותָהּ עַד שֶׁיִּשְׁמְעוּ קוֹלוֹ שְׁלֹשָׁה פְעָמִים. אָמַר לֵיהּ לִשְׁמִיעַת הַקּוֹל פַּעַם אַחַת. לְהַרְכָנַת הָרֹאשׁ שְׁלֹשָׁה פְעָמִים.

Rebbi Ezra asked before Rebbi Mana: Just as you say that three times he must give a sign with his head, must one equally hear his voice three times? He said to him, hearing his voice once, giving a sign with his head three times.

אָמַר רִבִּי יוּדָן תַּמָּן בְּאוֹמֵר כָּךְ וְכָךְ עָשִׂיתִי הָכָא בְּאוֹמֵר כָּךְ וְכָךְ עֲשׂוּ. רִבִּי בִּנְיָמִין בֶּן לֵוִי בָּעֵי אִם יֵשׁ בּוֹ דַעַת לְשֶׁעָבַר יֵשׁ בּוֹ דַעַת לְהַבָּא אִם אֵין בּוֹ דַעַת לְשֶׁעָבַר אֵין בּוֹ דַעַת לְהַבָּא. אָמַר רִבִּי אֲבוּדַימִי בְּחֵרֵשׁ אֲנָן קַיָימִין וְאֵין שְׁלִיחוּת לְחֵרֵשׁ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן בְּבָרִיא אֲנָן קַיָימִין. וְלָמָּה אֵינוֹ גֶט אֲנִי אוֹמֵר מִתְעַסֵּק הָיָה בִשְׁטָרוֹתָיו. וְתַנֵּי כֵן בְּמַה דְבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמָן שֶׁפִּירֵשׁ מִתּוֹךְ בּוּרְייוֹ. אֲבָל אִם נִשְׁתַּתֵּק מַחְמַת חוֹלְייוֹ דַּייוֹ פַּעַם אַחַת.

Rebbi Yudan said, there, if he said I did such and such, here, if he says do such and such. Rebbi Benjamin ben Levi inquired: If he has understanding for the past, he should have understanding for the future; ifhe has no understanding for the past, he would not have understanding for the future! Rebbi Eudaimon said, here we deal with a mute; there is no agency for a mute. Rebbi Yose ben Rebbi Abun said, we deal with a sane person. Why is there no divorce? Because I say, he was occupied with his documents. We also stated so: “When was this said? When he explained it in his regular state. But if he was paralyzed by sickness, once is enough.”

מָאן תַּנָּא חֵרֵשׁ דְּלָא כְרִבִּי יוּדָה דְּתַנֵּי אָמַר רִבִּי יוּדָה מַעֲשֶׂה בְּבָנָיו שֶׁל רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן גּוּדְגָּדָא שֶׁהָיוּ כּוּלָּן חֱרֵשִׁים וְהָיוּ כָּל הַטָּהֳרוֹת שֶׁבִּירוּשָׁלֵם נַעֲשִׂין עַל גַּבֵּיהֶן. אָמַר לֵיהּ מִפְּנֵי שֶׁהַטָּהֳרוֹת אֵינָן צְרִיכוֹת מַחֲשָׁבָה וְנַעֲשׂוֹת עַל גַּבֵּי חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן. אֲבָל תְּרוּמָה וּמַעְשְׂרוֹת צְרִיכוֹת מַחֲשָׁבָה וְאֵינָן נִפְסָלוֹת בְהֶסֶּח הַדַּעַת. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי לָא אֵין כָּתוּב בָהֶן מַחֲשָׁבָה שְׁמִירָה כָּתוּב בָהֶן.

Who states “the deaf-mute?” Not Rebbi Jehudah, since it was stated: “Rebbi Jehudah said, it happened that the sons of Rebbi Joḥanan ben Gudgada were all deaf-mutes and all purities in Jerusalem were handled by them. They said to him, because purities do not need thought and may be produced by a deaf-mute, an insane, and a minor. But heaves and tithes need thought and do not become invalidated by absent-mindedness.” Rebbi Yose in the name of Rebbi La: Thought is not written in regard to them, only watching.

סֵימָנֵי שׁוֹטֶה הַיּוֹצֵא בַלָּיְלָה וְהַלָּן בְּבֵית הַקְּבָרוֹת וְהַמְּקַרֵעַ אֶת כְּסוּתוֹ וְהַמְּאַבֵּד מַה שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ. אָמַר רִבִּי הוּנָא וְהוּא שֶׁיְּהֵא כוּלְּהֶם בּוֹ דִּלָא כֵן אֲנִי אוֹמֵר הַיּוֹצֵא בַלָּיְלָה קֻנִיטְרוֹפּוֹס. הַלָּן בְּבֵית הַקְּבָרוֹת מַקְטִיר לַשֵּׁדִים. הַמְּקַרֵעַ אֶת כְּסוּתוֹ כוֹלִיקוֹס. וְהַמְּאַבֵּד מַה שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ קִינִיקוֹס. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִילוּ אַחַת מֵהֶן. אָמַר רִבִּי בּוּן מִסְתַּבְּרָא מַה דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן אֲפִילוּ אַחַת מֵהֶן בִּלְבַד בִּמְאַבֵּד מַה שֶׁנּוֹתְנִין לֹו אֲפִילוּ שׁוֹטֶה שֶׁבְּשׁוֹטִים אֵין מְאַבֵּד כָּל מַה שֶׁנּוֹתֵן לוֹ. קוֹרְדְיַיקּוֹס אֵין בּוֹ אַחַת מִכָּל אֵילּוּ. מָהוּ קוֹרְדְיַיקּוֹס אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הִמִּים. אָתָא עוּבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי בְּחַד טַרְסִיי דַּהֲווֹן יְהָבִין לֵיהּ סִימוּק גַּו אָכִים וְהוּא לָעֵי. אָכִים גַּו סִימוּק וְהוּא לָעֵי. אֲמַר דּוֹ הוּא קוֹרְדְיַיקּוֹס שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים.

The signs of an insane: One who goes out in the night, stays overnight in a graveyard, tears his clothing, and destroys what one gives to him. Rebbi Huna said, only if all of that is in him since otherwise I say that one who goes out in the night is a man-dog; he who stays overnight in a graveyard burns incense to spirits, he who tears up his clothing is a choleric person, and he who destroys what one gives to him is a cynic. Rebbi Joḥanan said, even only one of these is proof. Rebbi Abun said, what Rebbi Joḥanan said, even only one of these is reasonable only for him who destroys what one gives to him; even the greatest idiot does not destroy all one gives to him. The mad dancer does not exhibit any of these signs. What is a mad dancer? Rebbi Yose said, a decrepit one. There came a case before Rebbi Yose of a weaver who, when one gave him red on black he was exerting himself, black on red he was exerting himself. He said, this is the mad dancer described by the Sages.

פְּעָמִים שׁוֹטֶה [פְעָמִים חָלוּם הֲרֵי הוּא כְפִיקֵּחַ לְכָל דָּבָר] בְּשָׁעָה שֶׁהוּא שׁוֹטֶה הֲרֵי הוּא כְשׁוֹטֶה לְכָל דְּבָרָיו. וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא חָלוּם הֲרֵי הוּא כְפִיקֵּחַ לְכָל דָּבָר. אָתָא עוּבְדָא קוֹמֵי שְׁמוּאֵל אָמַר כַּד דּוּ חָלוּם יִתֵּן גֶּט. וְיִשְׁאוֹל כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר לִכְשֶׁיִּשְׁתַּפֶּה דּוּ בָּהּ דִּשְׁמוּאֵל. מִן דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ דְּהוּא אָמַר כַּד דּוּ חֲלוּם יִתֵּן גֶּט וְתַחֲלִימֵנִי וְהַחֲיֵינִי.

“It sometimes he is insane [when he is sometimes healthy he is normal in all regards], when he is insane he is insane in all regards, when healthy he is normal in all regards.” A case came before Samuel who said, when he is of sound mind he should deliver the divorce document; one must investigate following Rebbi Simeon ben Laqish; as Rebbi Simeon ben Laqish said, when he is of even mind; that is as Samuel [acted]. Following Rebbi Simeon ben Laqish who said, only if he is of sound mind he may deliver the divorce document; (Is. 38:16) “make me healthy and let me live!”

מָאן תָּאנֵי קָטָן דְּלֹא כְרִבִּי יוּדָה דְתַנֵּי קָטָן שֶׁהִנִּיחוֹ אָבִיו בְּמִקְשָׁה וְהָיָה תוֹרֵם וְאָבִיו מוֹכֵר עַל יָדָיו תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. לֹא הוּא שֶׁתּוֹרֵם אֶלָּא אָבִיו הוּא שֶׁאִימֵּן עַל יָדוֹ. בָּא אָבִיו וְאִמֵּן עַל יָדוֹ לְמַפְרֵעַ נַעֲשֵׂית תְּרוּמָה. אוֹ מִיכָּן וְלָבֹא. אָמַר רִבִּי שַׁמַּי נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הֲרֵי שֶׁבָּא בַּעַל הַבַּיִת וּמְצָאוֹ עוֹמֵד בְתוֹךְ שֶׁלּוֹ אוֹמֵר לוֹ לְקוֹט לָךְ מִן הַיָּפִים הָאֵילּוּ אִם הָיוּ יָפִים אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם גֶּזֶל וְאִם לָאו חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם גֶּזֶל. וְאִם הָיָה לוֹקֵט וְנוֹתֵן לוֹ בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם גֶּזֶל. אִית לָךְ מֵימַר לְמַפְרֵעַ נַעֲשֵׂית תְּרוּמָה לֹא מִיכָּן וְלָבֹא. וְאוּף הָכָא מִיכָּן וְלָבֹא נַעֲשֵׂית תְּרוּמָה.

Who stated “a minor”? This does not follow Rebbi Jehudah, as we have stated: “A minor whom his father put in a melon field where he was giving heave and his father sold on that basis, his heave is heave. He did not give heave but his father confirmed his action.” When the father came and confirmed his action, is heave made retroactively or for the future? Rebbi Shammai said, let us hear from the following: “When the owner came and found him standing on his property, if he said to him, take from these nice [fruits], if they are nice he does not worry about robbery, otherwise he has to worry. But if he collected and gave to him, in no case does he have to worry about robbery.” Can you say it became heave retroactively? No, from now into the future! Here also, it will be made heave from now on into the future.

אַתֶּם פְּרָט לְשׁוּתָפִין אַתֶּם פְּרָט לָאֶפִּיטְרוֹפִּין אַתֶּם פְּרָט לְתוֹרֵם אֶת שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. אַתֶּם וְלֹא שׁוּתָפִין. וְהָתְנָן שׁוּתָפִין שֶׁתָּרְמוּ זֶה אַחַר זֶה. אֶלָּא כָּאן לִתְרוּמָה גְדוֹלָה כָּאן לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר. כְּלוּם לָמְדוּ לִתְרוּמָה גְדוֹלָה אֶלָּא מִתְּרוּמַת מַעֲשֵׂר. אֶלָּא כָּאן לַהֲלָכָה כָּאן לְמַעֲשֶׂה. אַתֶּם וְלֹא אֶפִּיטְרוֹפִּין. וְהָתַנִּינָן יְתוֹמִין שֶׁסָּמְכוּ אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת אוֹ שֶׁמִּינָּה לָהֶן אֲבִיהֶן אֶפִּיטְרוֹפִּין חַיָיבִין לְעַשֵּׂר פֵּירוֹתֵיהֶן. חֲבֵרַיָּא אָמְרִין כָּאן בְּאֶפִּיטְרוֹפּוֹס לְעוֹלָם כָּאן בְּאֶפִּיטְרוֹפּוֹס לְשָׁעָה. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי אִם בְּאֶפִּיטְרוֹפּוֹס לְעוֹלָם. כְּהָדָא דְתַנֵּי מוֹכֵר מְטַלְטְלִין וְזָנָן אֲבָל לֹא קַרְקָעוֹת. אֶלָּא כָאן בְּיָתוֹם גָּדוֹל כָּאן בְּיָתוֹם קָטָן.

(Num. 18:28) “you” excludes partners, “you” excludes guardians, “you” excludes one who gives heave from what is not his. Did we not state (Terumot 3:3): “Partners who gave heave one after the other?” But one must be for Great Heave, the other for heave of the tithe. Did we not infer the laws of the Great Heave from heave of the tithe? But one is for practice, the other for action. “You’ excludes guardians; but did we not state: “Orphans dependent on a home owner, or for whom the father had appointed a guardian, must tithe their produce.” The colleagues say, here for a permanent guardian, there for a temporary guardian. Rebbi Yose asked, does that apply to: “he may sell movables to feed them but not real estate?” But here one deals with an adult orphan, there with an underage orphan.

אַתֶּם פְּרָט לְתוֹרֵם אֶת שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. מָה אַתְּ עֲבִיד לֵיהּ בְּתוֹרֵם אֶת שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ אוֹ בְּתוֹרֵם אֶת שֶׁל חֲבֵירוֹ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא הִבְקִיר כְּרִיּוֹ וּמִירְחוֹ וְחָזַר וְזָכָה בוֹ אִין תַּעַבְדִּינֵיהּ כְּתוֹרֵם אֶת שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ אֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. וְאִין תַּעַבְדִּינֵיהּ כְּתוֹרֵם אֶת שֶׁל חֲבֵירוֹ תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא גָּנַב תְּרוּמַת הֶקְדֵּשׁ וַאֲכָלָהּ מְשַׁלֵּם שְׁנֵי חוֹמֵשִׁין וְקֶרֶן שֶׁאֵין בְהֶקְדֵּשׁ תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. מָנוֹ תוֹרֵם לֹא גִיזְבָּר הֲרֵי הוּא כְּתוֹרֵם אֶת שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ וְאַתְּ אָמַר תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. הֲוֵי לֵית טַעֲמָא דְּלֹא כְּתוֹרֵם אֶת שֶׁל חֲבֵירוֹ. אוֹ נֹאמַר מָאן הוּא תוֹרֵם בַּר לֵוִי שֶׁהִקְדִּישׁ תְּרוּמָה וְהָתַנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָא אֶחָד הַמַּקְדִּישׁ טִיבְלוֹ וְאֶחָד הַמַּקְדִּישׁ תְּרוּמָתוֹ. אָמַר רִבִּי אִידִי גִּיזְבָּר כְּמָאן דְּאִינּוּן בַּעֲלִין. וּדְלֹא כְרִבִּי יוֹסֵי. דְּרִבִּי יוֹסֵי אָמַר הוּא הַגִּיזְבָּר הוּא אַחֵר.

“ ‘You’ excludes one who gives heave from what is not his.” What is the interpretation, one who gives heave from what is not his own, or one who gives heave from what is somebody else’s? Let us hear the following: If he declared his heap as ownerless and then smoothed it and took possession again, if you refer to one who gives heave from what is not his own, his heave is not heave, if you refer to one who gives heave from what is somebody else’s, his heave is heave. Let us hear from the following: “If he stole Temple heave and ate it, he pays two fifths and the principal because there is no double payment for Temple property.” Who gave the heave if not the administrator? Is he not giving heave from what is not his? And you say his heave is heave! The reason must be that he does not give heave from another person’s property. Or should we say, who gave the heave if not a Levite who dedicated his heave? But did not Rebbi Hoshaia state that there is no difference between him who dedicated his ṭevel and him who dedicated his heave? Rebbi Idi said, the administrator is like the owner. This does not follow Rebbi Yose, since Rebbi Yose said the administrator is like any other person.

רִבִּי זְעִירָא רִבִּי אָחָא רִבִּי יָסָא רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי אַתֶּם גַּם אַתֶּם לְרַבּוֹת שְׁלוּחֲכֶם. מָה אַתֶּם בְּנֵי בְרִית אַף שְׁלוּחֲכֶם בְּנֵי בְרִית. אַתֶּם עוֹשִׂין שָׁלִיחַ וְאֵין הַגּוֹי עוֹשֶׂה שָׁלִיחַ. רִבִּי יוֹסֵי סָבַר מֵימַר אֵין גּוֹי עוֹשֶׂה שָׁלִיחַ בְּגוֹי אַחֵר חֲבֵירוֹ הָא בְיִשְׂרָאֵל עוֹשֶׂה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי זְעִירָא מִינֵיהּ וּמִינֵיהּ אַתֶּם עוֹשִׂין שָׁלִיחַ לֹא בְיִשְׂרָאֵל. וְדִכְוָותָהּ אֵין הַגּוֹי עוֹשֶׂה שָׁלִיחַ וַאֲפִילוּ בְיִשְׂרָאֵל. הָתִיב רִבִּי הוֹשַׁעְיָה וְהָא מַתְנִיתָא מְסַיְיעָא לְרִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וּמָה אִם יִרְצֶה הַגּוֹי הַזֶּה שֶׁלֹּא יִתְרוֹם פֵּירוֹתָיו אֵינוֹ תוֹרֵם. הָא אִם רָצָה תוֹרֵם. רִבִּי אַבָּא אָמַר בְּמַאֲמִין עַל יָדָיו.

Rebbi Zeïra, Rebbi Joḥanan in the name of Rebbi Yannai (Num. 18:28): “You, also you,” to include your agent. Just as you are in the Covenant, so your agent must be in the Covenant. You appoint an agent, the Gentile may not. Rebbi Assi wanted to say that the Gentile cannot appoint another Gentile as agent, but he can appoint a Jew. Rebbi Zeïra said, from the baraita itself: You appoint an agent: does that not mean Jews? Similarly, the Gentile cannot appoint an agent: not even a Jew. Rav Hoshaia objects: Does the baraita support Rebbi Joḥanan? “Rabban Simeon ben Gamliel said: If the Gentile does not wish to give heave from his produce, he cannot give heave.” Therefore, if he wants to, he may give heave. Rebbi Abba said, if he confirms it after him.

רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי יִשְׂרָאֵל שֶׁאָמַר לְלֵוִי כּוֹר מַעֲשֵׂר יֵשׁ לָךְ בְּיָדִי וְהָלַךְ אוֹתוֹ בֶּן לֵוִי וַעֲשָׂאָן תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עַל מָקוֹם אַחֵר וְהָלַךְ יִשְׂרָאֵל וּנְתָנוֹ לְבֶן לֵוִי אַחֵר אֵין לוֹ עָלָיו אֶלָּא תַרְעוֹמֶת. הָדָא דְתֵימַר בְּשֶׁנְּתָנוֹ זֶה עַד שֶׁלֹּא עֲשָׂאוֹ זֶה. אֲבָל אִם עֲשָׂאוֹ זֶה עַד שֶׁלֹּא נְתָנוֹ זֶה לֹא. כְּהָדָא מַתְנִיתָה בִּיטֵּל אִם עַד שֶׁלֹּא תָרַם בִּיטֵּל אֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. וְאִם מִשֶּׁתָּרַם בִּיטֵּל תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה וְכוּלָּהּ מִנֵיהּ מִכֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ כּוֹר מַעֲשֵׂר יֵשׁ לִי בְּיָדָךְ נַעֲשֶׂה שְׁלוּחוֹ נִמְצָא כְּתוֹרֵם בִּרְשׁוּת יִשְׂרָאֵל. פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי יוֹסֵי דְּרִבִּי יוֹסֵי אָמַר בַעַל הַבַּיִת שֶׁתָּרַם אֶת הַמַּעְשְׂרוֹת מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי.

Rebbi Joḥanan in the name of Rebbi Yannai: An Israel who said to a Levite: “You have a kor of tithe in my hand”, and this Levite went and made it heave of the tithe for other produce but the Israel went and gave it to another Levite, [the first one] has only a complaint on him. That is, if he handed it over before [the first Levite] made it [heave]. But not if this one made it before that one handed it over. Parallel to this Mishnah: “If he terminated: if he terminated before he gave heave, his heave is not heave. But if he terminated after he gave heave, his heave is heave.” All this follows: From the moment he said, you have a kor of tithe in my hand, he made him his agent and it turns out that he was tithing with the permission of the Israel. One may also explain it following Rebbi Yose, as “Rebbi Yose said: If the owner gave heave from the tithes, what he did is done.”

רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּיי יִשְׂרָאֵל שֶׁאָמַר לְבֶן לֵוִי כּוֹר מַעֲשֵׂר יֵשׁ לָךְ בְּיָדִי וְהֵילָךְ אֶת דָּמָיו חוֹשֵׁשׁ לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁבּוֹ. כְּהָדָא אֵילוֹפּוּסָה יְהַב לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא מַעֲשֵׂר. אָמַר לֵיהּ מְתוּקָּן הוּא. אָתָא שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לֵיהּ אֵילוֹפּוּסָה אָחִינוּ נֶאֱמָן הוּא. רִבִּי אִיסָּא בְּעָא קוֹמֵי דְרִבִּי יוֹחָנָן כְּמָה. כְּרִבִּי יוֹסֵי דְּרִבִּי יוֹסֵי אָמַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁתָּרַם אֶת הַמַּעְשְׂרוֹת מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי. אָמַר לֵיהּ אִין בכליה קָמַת עֲלֵיהּ.

Rebbi Joḥanan in the name of Rebbi Yannai: An Israel who told a Levite: “You have a kor of tithe in my hand and here is its price;” the latter must worry about the heave of the tithe contained in it. For example, Elopisa gave tithes to Rebbi Simeon bar Abba and said, it is in order. He went and asked Rebbi Joḥanan who said to him, our brother Elopisa is trustworthy. Rebbi Issa asked before Rebbi Joḥanan, is that following Rebbi Yose, for “Rebbi Yose said: The owner who gave heave from the tithes, what he did is done.” He said to him, Babylonian, you understood it.

לְמִי נִצְרְכָה לְרִבִּי יוֹסֵי. הַיְּידֵין רִבִּי יוֹסֵי הַהִיא דְתַנִּינָן תַּמָּן הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע וְלֹא הִשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ יָצָא. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לֹא יָצָא. אָמַר רַב מַתָּנָה דְּרִבִּי יוֹסֵי הִיא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הֲוִינָן סָבְרִין מֵימַר מַה פְלִיגִין רִבִּי יוֹסֵי וְרַבָּנִין בִּשְׁמַע דִּכְתִיב בָּהּ שְׁמַע. הָא שְׁאָר כָּל הַמִּצְוֹת לֹא. מִן מַה דְּאָמַר רַב מַתָּנָה דְּרִבִּי יוֹסֵי הִיא הָדָא אָמְרָה הִיא שְׁמַע הִיא שְׁאָר מִּצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי. וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו [וְשָׁמַרְתָּ] כָּל חוּקָּיו. שְׁמַע לְאָזְנֶיךָ מַה שֶׁפִּיךָ מְדַבֵּר.

Who needs this? Rebbi Yose! Which [statement of] Rebbi Yose? What we had stated there: “He who did read the Shema‘ and did not make his ear hear did fulfill his obligation.” For whom do we need that? For Rebbi Yose! For which statement of Rebbi Yose? For that which we have stated: “He who recites the Shema‘ and does not make his ear hear has fulfilled his obligation, Rebbi Yose says that he has not fulfilled his obligation.” Rav Mattanah said: That formulation is Rebbi Yose’s. Rebbi Yose said: We could be of the opinion that the rabbis and Rebbi Yose disagree only about Shema‘ since there it is written: “hear!”, but not about any other obligations. Since Rav Mattanah said “that formulation is Rebbi Yose’s”, it is the same for all commandments of the Torah. What is the reason of Rebbi Yose? (Ex. 15:26) “Bend your ear to His commandments and keep all His basic laws”; your ears should hear what your mouth says.

אָמַר רַב חִסְדָּא לֵית כַּאן חֵרֵשׁ. אַשְׁגָּרַת לָשׁוֹן. הֵי מַתְנִיתָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מִסְתַּבְּרָא יוֹדֵי רַב חִסְדָּא בִּתְרוּמוֹת דְּהִיא דְרִבִּי יוֹסֵי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן עַל כּוֹרְחָךְ אִיתְמַר דְּהִיא דְרִבִּי יוֹסֵי דְתַנִּינָן חֲמִישְׁתֵּי קַדְמִיָּתָא וְלֹא תַנִּינָתָהּ עִמְּהוֹן. וְאִין מִשּׁוּם שֶׁאֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. וְהָתַנִּינָן חֲמִישְׁתֵּי אַחֲרָיָיתָא וְלֹא תַנִּינָתָהּ עִמְּהוֹן. הֲרֵי סוֹפָךְ מֵימַר דְּרִבִּי יוֹסֵי הִיא.

Rav Ḥisda said: The deaf-mute person is not mentioned; it is a formula. In which Mishnah? Rebbi Yose said: It is reasonable to think that Rav Ḥisda concedes that the statement from Terumot is from Rebbi Yose. Rebbi Yose bar Rebbi Abun said: It must be said that that one is Rebbi Yose’s since we have stated the first five cases and did not include it, because their terumah is not terumah. Then we have stated the five later ones and did not include it. So in the end you must say, that one is by Rebbi Yose.

תַּמָּן תַּנִּינָן הַכֹּל חַיָיבִין בְּרֵאָיָיה חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן. חֲבֵרַיָיא בְשֵׁם רִבִּי לָעְזָר לְמַעַן יִשְׁמְעוּן וּלְמַעַן יִלְמְדוּן. עַד כְּדוֹן מְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָעְזָר לְמַעַן יִלְמְדוּן וּלְמַעַן יְלַמֵּדוּן. אָמַר רִבִּי יוֹנָה הָדָא אָמְרָה דְּלֵית כְּלָלוֹי דְּרִבִּי כְּלָלִין דְּתַנִּינָן חֵרֵשׁ הַמְּדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ לֹא יִתְרוֹם וְסָבְרִנָן מֵימַר שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר חֵרֵשׁ. מְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ אֵינוֹ חֵרֵשׁ. הָתַנִּינָן חֵרֵשׁ שֶׁנֶּחֱלַץ וְהַחֱרֵשֶׁת שֶׁחָלְצָה וְהַחוֹלֶצֶת לְקָטָן חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. וְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לוֹמַר וְאָמַר וְאָמְרָה וְתַנִּינָן חֵרֵשׁ שֶׁדִּיבְּרוּ חֲכָמִים בְּכָל מָקוֹם שֶׁאֵינוֹ לֹא שׁוֹמֵעַ וְלֹא מְדַבֵּר. הָדָא מְסַיְיעָא לְרִבִּי יוֹנָה דְּרִבִּי יוֹנָה אָמַר הָדָא אָמְרָה דְּלֵית כְּלָלוֹי דְּרִבִּי כְּלָלִין.

There, we have stated: “Everybody is obligated for appearance except the deaf-mute, the insane, and the minor.” The colleagues in the name of Rebbi Eleazar (Deut. 31:12): “So they should hear and learn.” So far one who speaks but cannot hear; what about one who hears but cannot speak? Rebbi La in the name of Rebbi Eleazar (Deut. 31:12): “So they should learn,” so they should teach. Rebbi Jonah said, this means that the principles of Rebbi are no principles, since we have stated: “A ḥereš who speaks but cannot hear should not give heave,” and we thought that one who hears but does not speak is ḥereš, one who speaks but does not hear is not ḥereš. But we have stated: “The ḥereš whose shoe was taken off, the female ḥereš who took off the shoe, and she who takes off the shoe of a minor, all performed invalid ceremonies.” And Rebbi Joḥanan said, because they cannot say (Deut. 25:8): “he shall say”, (Deut. 25:7,9) “she shall say.” We also have stated: “A “deaf person” mentioned anywhere by the Sages is a deaf-mute.” This supports Rebbi Jonah, for Rebbi Jonah said, this means that the principles of Rebbi are no principles.

תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי מֵאִיר לְעוֹלָם אֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה עַד שֶׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. רִבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא בְּשֵׁם רַבָּנִין וְנֶחְשַׁב לָכֶם תְּרוּמַתְכֵם אֶת שֶׁכָּתוּב בּוֹ מַחֲשָׁבָה תוֹרֵם. וְאֶת שֶׁאֵין כָּתוּב בּוֹ מַחֲשָׁבָה אֵינוֹ תוֹרֵם. הָתִיבוּן הֲרֵי גוֹי שֶׁאֵין כָּתוּב בּוֹ מַחֲשָׁבָה וְתוֹרֵם. רִבִּי יוּדָה בְשֵׁם רִבִּי הִילָא וְלֹא תִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא אֶת שֶׁהוּא בִנְשִׂיאַות עָוֹן תּוֹרֵם וְאֶת שֶׁאֵינוֹ בִנְשִׂיאַות עָוֹן אֵינוֹ תוֹרֵם. הָתִיבוּן הֲרֵי גוֹי אֵינוֹ בִנְשִׂיאַות עָוֹן וְתוֹרֵם. וְתַנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה גוֹיִם אֵין לָהֶן מַחֲשָׁבָה. תַּמָּן לְהַכְשִׁיר וְכָאן לִתְרוּמָה.

It was stated in the name of Rebbi Meїr: His heave is never heave unless he grew two pubic hairs. Rebbi Abba bar Cahana in the name of the rabbis (Num. 18:27): “Your heave will be credited to you.” Anybody for whom “thought” is written may give heave. But anybody for whom “thought” is not written cannot give heave. They objected: But “thought” is not written for a Gentile, and he may give heave! Rebbi Jehudah in the name of Rebbi La (Num. 18:32): “You should not carry guilt because of it.” He who may carry guilt can give heave, he who cannot carry guilt cannot give heave. They objected: But a Gentile cannot incur guilt, and he may give heave! And did not Rebbi Hoshaia state that Gentiles have no “thought”? That is for preparation, here we talk about heave.

רִבִּי אָחָא רִבִּי חִינְנָא בְשֵׁם רַב כַּהֲנָא כְּדִבְרֵי מִי שֶׁהוּא אוֹמֵר אֵינוֹ תוֹרֵם אֵינוֹ מַקְדִּישׁ. וְלָמָּה לֹא אָמַר כְּדִבְרֵי מִי שֶׁהוּא אוֹמֵר תּוֹרֵם מַקְדִּישׁ. בְּגִין דְּרִבִּי יוּדָה דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר תּוֹרֵם וְאֵינוֹ מַקְדִּישׁ. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִילוּ כְמַה דָּמַר אֵינוֹ תוֹרֵם מַקְדִּישׁ וּמָהוּ מַקְדִּישׁ עוֹלָה וּשְׁלָמִים. לְהָבִיא חַטָּאת חֵלֶב אֵינוֹ יָכוֹל שֶׁאֵין לוֹ חַטָּאת חֵלֶב. חַטָּאת דָּם אֵינוֹ יָכוֹל שֶׁאֵין לוֹ חַטָּאת דָּם. מָהוּ שֶׁיָּבִיא קָרְבַּן זִיבָה וְקָרְבַּן צָרַעַת מֵאַחַר שֶׁהוּא חוֹבָה אֵינוֹ מֵבִיא אוֹ מֵאַחַר שֶׁהוּא מִטָּמֵא בָּהֶן מֵבִיא. פְּשִׁיטָא לָךְ שֶׁהוּא מֵבִיא. מָהוּ שֶיֵּעָשֶׂה בָּהֶן שָׁלִיחַ. מֵאַחַר שֶׁהוּא מִטָּמֵא בָּהֶן הוּא נַעֲשֶׂה בָּהֶן שָׁלִיחַ אוֹ מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ נַעֲשֶׂה שָׁלִיחַ לְכָל הַדְּבָרִים אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בָהֶן שָׁלִיחַ. הָתִיב רִבִּי יוּדָן הֲרֵי יֵשׁ לוֹ טֵבֵל דְּבַר תּוֹרָה אֵינוֹ פּוֹטֵר טִיבְלוֹ דְּבַר תּוֹרָה. וְכָאן אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִטָּמֵא בָּהֶן אֵינוֹ נַעֲשֶׂה שָׁלִיחַ. מָהוּ שֶׁיָּבִיא בִּיכּוּרִים כְּרִבִּי יוּדָה דּוּ אָמַר הוּקְּשׁוּ לְקָדְשֵׁי הַגְּבוּל אֵינוֹ מֵבִיא כְּרַבָּנִין דּוּ אָמְרִין הוּקְּשׁוּ לְקָדְשֵׁי מִקְדָּשׁ מֵבִיא. מָהוּ שֶׁיָּבִיא חֲגִיגָה מֵאַחַר שֶׁהוּא חוֹבָה אֵינוֹ מֵבִיא אוֹ מֵאַחַר שֶׁהוּא מְשַׁנֵּיהוּ לְשֵׁם שְׁלָמִים מֵבִיא. מַהוּ לְהָבִיא פֶּסַח. מֵאַחַר שֶׁהוּא חוֹבָה לֹא יָבִיא אוֹ מֵאַחַר דְּאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם רִבִּי יוּדָן נְשִׂיָיא מֵבִיא אָדָם פֶּסַח בִּשְׁאַר יְמוֹת הַשָּׁנָה וּמְשַׁנֵּהוּ לְשֵׁם שְׁלָמִים מֵבִיא. מָהוּ שֶׁיָּבִיא מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה וְאִין יִסְבּוֹר רִבִּי מֵאִיר מִכֹּל מַעְשְׂרוֹתֵיכֶם הוּקְּשׁוּ מַעְשְׂרוֹת זֶה לָזֶה כְּשֵׁם שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא מַעֲשֵׂר דָּגָן כָךְ אֵינוֹ מֵבִיא מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה. מָהוּ לַעֲשׂוֹת תְּמוּרָה אִין סָבַר רִבִּי מֵאִיר הוּקְּשׁוּ כָּל הַמַּעְשְׂרוֹת זֶה לָזֶה כְּשֵׁם שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא מַעֲשֵׂר דָּגָן כָךְ אֵינוֹ מֵבִיא מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה. כְּשֵׁם שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה. כָּךְ אֵינוֹ עוֹשֶׂה תְמוּרָה. וְיִסְבּוֹר כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה לִימֵּד עַל כָּל הַקֳּדָשִים לִתְמוּרָה. כְּשֵׁם שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא מַעֲשֵׂר דָּגָן כָךְ אֵינוֹ מֵבִיא מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה. כְשֵׁם שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה. כָּךְ אֵינוֹ עוֹשֶׂה תְמוּרָה. כְּשֵׁם שֶׁאֵין מֵימִר בּוֹ כָּךְ אֵינוֹ מֵימִר בְּכָל הַקֳּדָשִׁים. מָה הוּא שֶׁיְּהוּ חַיָיבִין עַל קֳדָשִׁים מִבְּחוּץ כַּהֲנָא אָמַר אֵין חַיָיבִין עַל קֳדָשִׁים מִבְּחוּץ. רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר חַיָיבִין. וְהָדָא דְכַהֲנָא פְלִיגָא. דְּרִבִּי יוּדָה פוֹטֵר טִיבְלוֹ דְּבַר תּוֹרָה. וְתֵימַר אָכֵן כְּמָאן דְּאָמַר מֵאֵילֵיהֶן קִיבְּלוּ עֲלֵיהֶן אֶת הַמַּעְשְׂרוֹת.

Rebbi Aḥa, Rebbi Ḥinena in the name of Rav Cahana: Following the opinion that someone who cannot give heave cannot dedicate to the Temple. Why did he not say: following the opinion that he can give heave, he can dedicate to the Temple? Because of Rebbi Jehudah, for Rebbi Jehudah says he can give heave but cannot dedicate. But Rebbi Joḥanan says, even following the opinion that he cannot give heave, he can dedicate. What can he dedicate? Holocaust and well-being offerings. He cannot bring a sin sacrifice for fat because he is not obligated to a sin sacrifice for fat. He cannot bring a sin sacrifice for blood because he is not obligated to a sin sacrifice for blood. May he bring a sacrifice relating to gonorrhea and skin disease? Since it is obligatory can’t he bring it, or since he becomes impure by these can he bring it? If it is obvious for you that he brings, can he become an agent for these? Since he may become impure by these, may he become an agent, or since he cannot become an agent for anything else, can’t he become an agent for these? Rebbi Yudan objected: His produce is ṭevel from the Torah but he cannot free his ṭevel by Torah law! So here, even though he may become impure by them, he cannot become an agent. May he bring First Fruits following Rebbi Jehudah who says thatFirst Fruits have the status of territorial consecrated things? He may not bring following the rabbis who say they have the status of things consecrated to the Temple. May he bring a sacrifice of pilgrimage? Since it is obligatory can’t he bring it, or since he may change its name to well-being offering, may he bring it? May he bring a Passover sacrifice? Since it is obligatory can’t he bring it, or since Rebbi Simeon ben Laqish said in the name of Rebbi Yudan the Prince, a person may bring a Passover sacrifice any day of the year when he changes its name to well-being offering, may he bring it? May he bring tithes of animals? If Rebbi Meїr is of the opinion (Num. 18:28): “From all your tithes,” that all tithes were bracketed together, then since he cannot bring tithes of grain he cannot bring tithes of animals. May he make substitutions? If Rebbi Meїr is of the opinion that all tithes were bracketed together, then since he cannot bring tithes of grain he cannot bring tithes of animals; since he cannot bring tithes of animals he cannot make substitutions. One may hold with Rebbi Simeon, since Rebbi Simeon says that tithes of animals teach you for all sacrifices about substitutions. That means, since he cannot bring tithes of grain he cannot bring tithes of animals; since he cannot bring tithes of animals he cannot make substitutions; since he cannot make substitutions for these he cannot make substitutions for any sacrifices. Is one guilty sacrificing for him outside the Temple? Cahana said, one cannot be guilty sacrificing for him outside the Temple. Rebbi Joḥanan and Rebbi Simeon ben Laqish say, one is guilty. The statement of Cahana disagrees since Rebbi Jehudah frees his ṭevel as biblical law. We can say he [Cahana] is following him who says they accepted tithes voluntarily.