Jerusalem Talmud Nedarim 2.4

משנה: סְתָם נְדָרִים לְהַחֲמִיר וּפֵירוּשָׁם לְהָקֵל. כֵּיצַד אָמַר הֲרֵי עָלַי כְּבָשָׂר מָלִיחַ כְּיֵין נֶסֶךְ אִם שֶׁלַּשָּׁמַיִם נָדַר אָסוּר אִם שֶׁלָּעֲבוֹדָה זָרָה נָדַר מוּתָּר. וְאִם סְתָם אָסוּר. הֲרֵי עָלַי כְּחֵרֶם אִם בְּחֵרֶם שֶׁלַּשָּׁמַיִם אָסוּר וְאִם שֶׁלַּכֹּהֲנִים מוּתָּר וְאִם סְתָם אָסוּר. הֲרֵי עָלַי כַּמַּעֲשֵׂר אִם בְּמַעֲשֵׂר בְּהֵמָה נָדַר אָסוּר וְאִם שֶׁלַּדָּגָן מוּתָּר וְאִם סְתָם אָסוּר. הְרֵי עָלַי כַּתְּרוּמָה אִם כִּתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה נָדַר אָסוּר וְאִם שֶׁלַּגּוֹרֶן מוּתָּר וְאִם סְתָם אָסוּר דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים סְתָם תְּרוּמָה בִּיהוּדָה אֲסוּרָה בַּגָּלִיל מוּתֶּרֶת שֶׁאֵין אַנְשֵׁי הַגָּלִיל מַכִּירִין אֶת תְּרוּמַת הַלִּישְׁכָּה. סְתָם חֲרָמִים בִּיהוּדָה מוּתָּרִין וּבַגָּלִיל אֲסוּרִין שֶׁאֵין אַנְשֵׁי הַגָּלִיל מַכִּירִין אֶת חֶרְמֵי הַכֹּהֲנִים.

MISHNAH: Indeterminate oaths are interpreted restrictively and explicit ones liberally. How is this? If one said, this is for me like salted meat, like libation wine, if his intent was for Heaven, he is forbidden, if for idolatry, he is permitted, if indeterminate he is forbidden. This is for me like a ban, if by a ban for Heaven, he is forbidden, if priest’s, he is permitted, if indeterminate he is forbidden. This is for me like tithe, if animal tithe, he is forbidden, if from grain, he is permitted, if indeterminate he is forbidden. This is for me like heave, if Temple heave, he is forbidden, if heave from the threshing floor, he is permitted, if indeterminate he is forbidden, the words of Rebbi Meїr. But the Sages say, indeterminate heave in Judea is prohibited, in Galilee permitted, since Galileans do not know of Temple heave. Indeterminate bans in Judea are permitted, in Galilee prohibited, since Galileans do not know of priest’s bans.

הלכה: סְתָם נְדָרִים לְהַחֲמִיר כול׳. הֲווֹן בָּעֵי מֵימַר. מָלוּחַ לְעוֹלָם. הָא לְשָׁעָה לֹא. אָמַר רִבִּי יוּדָן. מִן מָה דְתַנִּינָן הֲרֵי עָלַי כְּבָשָׂר מָלִיחַ כְּיֵין נֶסֶךְ. הָדָא אָמְרָה מָלוּחַ לְשָׁעָה מָלוּחַ הוּא. אֵי זֶהוּ מָלוּחַ לְשָׁעָה. כַּיי דְתַנֵּי. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. נוֹתֵן אֶת הָאֵיבָרִים עַל גַּבֵּי הַמֶּלַח וְהוֹפְכָן. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָרִי. שַׁנְיָיא הִיא. שֶׁאִם מַשְׁהֵא הוּא אוֹתָן שֶׁהֵן נִמְלָחִין. וְיֵידָא אָמְרָה דָא. דָּמַר רִבִּי חִיָיה בַּר אָבָּא הַנּוֹטֵל זֵתִים מִן הַמְּעַטָּן טוֹבֵל אֶחָד אֶחָד בַּמֶּלַח וְאוֹכֵל. הָדָא אָמְרָה. מָלוּחַ לְשָׁעָה מָלוּחַ הוּא.

HALAKHAH: “Indeterminate oaths are interpreted restrictively,” etc. They wanted to say, salted for preservation, not short-term salted. Rebbi Yudan said, since we have stated: “this is for me like salted meat, like libation wine,” this imples that short-term salted is called “salted”. What is short-term salted? As it was stated: “He puts the limbs on the salt and turns them over.” Rebbi Abba Mari said, there is a difference, for if he leaves them there, they become salted meat. But which text says it? As Rebbi Ḥiyya bar Abba said, “one who takes olives from the vat dips each single one in salt and eats it.” That implies that short-term salted is called “salted”.

הְרֵי עָלַי כַּתְּרוּמָה. אִם כִּתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה נָדַר אָסוּר. הָא בִתְרוּמַת תּוֹרָה מוּתָּר. וְאִם שֶׁלַּגּוֹרֶן מוּתָּר. הָא בִתְרוּמַת תּוֹרָה אָסוּר. הָכָא אַתְּ אָמַר. אָסוּר. וְהָכָא אַתְּ אָמַר. מוּתָּר. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. כְּחַלַּת אַהֲרֹן וְכִתְרוּמָתוֹ מוּתָּר. הָא כִתְרוּמַת תּוֹרָה אָסוּר.

“This is for me like heave, if Temple heave, he is forbidden,” therefore ‘heave of thanksgiving’ is permitted. “If heave from the threshing floor, he is permitted,” therefore ‘heave of thanksgiving’ is forbidden. Here you say, forbidden; there, you say, permitted. Let us hear from the following: “Like Aaron’s ḥallah and his heave” is permitted, therefore ‘heave of thanksgiving’ is forbidden.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים סְתָם תְּרוּמָה בִּיהוּדָה אֲסוּרָה וּבַגָּלִיל מוּתֶּרֶת. שֶׁאֵין אַנְשֵׁי גָּלִיל מַכִּירִין אֶת תְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. אֲבָל אִם הָיוּ מַכִּירִין סְתָם אָסוּר. סְתָם חֲרָמִין בִּיהוּדָה מוּתָּרִין וּבַגָּלִיל אֲסוּרִין. שֶׁאֵין בְּנֵי גָּלִיל מַכִּירִין חֶרְמֵי כֹּהֲנִים. אֲבָל אִם הָיוּ מַכִּירִין סְתָמָן מוּתָּר. הָכָא אַתְּ אָמַר. מוּתָּר. וָכָא אַתְּ אָמַר. אָסוּר. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. תְּרֵין תַּנָּיִין אִינּוּן. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. חַד תַּנָּיֵי הוּא. כְּמָאן דָּמַר סְתָם חֲרָמִין לְבֶדֶק הַבַּיִת. בְּרַם כְּמָאן דָּמַר סְתָם חֲרָמִים לַכֹּהֲנִים. אֲפִילוּ בְגָלִיל יְהֵא מוּתָּר. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי הִילָא. בְּגָלִיל עַל יְדֵי שֶׁרְגִילִין בְּחֶרֶם עָכָן אַתְּ אָמַר. אָסוּר. וּבִיהוּדָה עַל שֶׁאֵינָן רְגִילִין בְּחֶרֶם עָכָן אַתְּ אוֹמֵר. מוּתָּר.

“But the Sages say, indeterminate heave in Judea is prohibited, in Galilee permitted, since Galileans do not know of Temple heave.” But if they did know it, the indeterminate would be forbidden. “Indeterminate bans in Judea are permitted, in Galilee prohibited, since Galileans do not know of priest’s bans.” But if they did know it, the indeterminate would be permitted. Here you say permitted, but there you say forbidden. Rebbi Eleazar says, these are statements of two Tannaïm. Rebbi Jeremiah said, all is from one Tanna, following the one who said: “indeterminate bans are for the upkeep of the Temple.” But for the one who said, “indeterminate bans are for priests,” even in Galilee they would be permitted. In Galilee where they are used to invoke Akhan’s ban, you have to say forbidden; in Judea where they are not used to invoke Akhan’s ban, you have to say permitted.