משנה: הַתּוֹקֵעַ לְתוֹךְ הַבּוֹר אוֹ לְתוֹךְ הַדּוּת אוֹ לְתוֹךְ הַפִּיטָּס אִם קוֹל שׁוֹפָר שָׁמַע יָצָא. וְאִם קוֹל הֲבָרָה שָׁמַע לֹא יָצָא. וְכֵן מִי שֶׁהָיָה עוֹבֵר אֲחוֹרֵי בֵית הַכְּנֶסֶת אוֹ שֶׁהָיָה בֵיתוֹ סָמוּךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְשָׁמַע קוֹל שׁוֹפָר אוֹ קוֹל מְגִילָּה אִם כִּוֵּין לִבּוֹ יָצָא. וְאִם לָאו לֹא יָצָא. אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה שָׁמַע וְזֶה שָׁמַע זֶה כִּוֵּין לִבּוֹ וְזֶה לֹא כִּוֵּין לִבּוֹ:
MISHNAH: If somebody blows into a cistern, or into a cellar, or into a barrel, if he heard the sound of the shofar he fulfilled his obligation, if he heard the sound of the echo he did not fulfill his obligation. Similarly, if somebody was passing by a synagogue or his house was near the synagogue and he heard the sound of the shofar or the reading of the Esther scroll, if he listened purposefully he fulfilled his obligation, otherwise he did not fulfill his obligation. Even though both heard, one listened purposefully, but the other did not listen purposefully.