Jerusalem Talmud Shevuot 3.7

משנה: שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל כִּכָּר זוֹ שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכְלֶנָּה שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכְלֶנָּה וַאֲכָלָהּ אֵינוֹ חַיָיב אֶלָּא אַחַת. זוֹ הִיא שְׁבוּעַת בִּיטּוּי שֶׁחַיָיבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת וְעַל שִׁגְגָתָהּ קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד.

MISHNAH: “An oath that I shall not eat this loaf, an oath that I shall not eat it, an oath that I shall not eat it;” he is liable only once. This is the blurted oath where in case it be intentional one is liable for flogging, and if unintentional for a variable sacrifice.

הלכה: שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל כִּכָּר זוֹ כול׳. שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל כִּכָּר זֶה הַיּוֹם. וְעָבַר הַיּוֹם וַאֲכָלָהּ. רִבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ תְּרֵיהוֹן אָמְרִין. פָּטוּר. לֹא טַעֲמָא דְאָהֵן. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן מִשֵּׁם שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְקַבֵּל הַתְרָיָיה. טַעֲמֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ מִשּׁוּם שֶׁהוּא בְלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה. מַה מַפְקָה מִבֵּינֵיהוֹן. שְׂרָפָהּ וְהִשְׁלִיכָהּ לַיָּם. אִין תֵּימַר מִשֵּׁם שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְקַבֵּל הַתְרָיָיה פָּטוּר. וְאִין תֵּימַר מִשּׁוּם שֶׁהוּא בְלֹא תַעֲשֶׂה הֲרֵי יֵשׁ בָּהּ מַעֲשֶׂה.

HALAKHAH: “An oath that I shall not eat this loaf,” etc. “An oath that I shall eat this loaf today,” the day passed and then he ate it. Rebbi Joḥanan and Rebbi Simeon ben Laqish both say, he is not liable; not for the same reason. The reason of Rebbi Joḥanan, because he cannot be duly warned. The reason of Rebbi Simeon ben Laqish, because it is a prohibition without action. What is the difference between them? He burned it or threw it into the sea. If you say, because he cannot be duly warned, he is not liable. If you say, because it is a prohibition without action, there is an action.

רִבִּי פִּינְחָס בָּעֵי. הָיָה אַסְתֶנֵיס. מֵאַחַר שֶׁאֵין בְּיָדוֹ לָבֹא אֵין בְּיָדוֹ לְשֶׁעָבַר.

Rebbi Phineas asked, if he was asthenic? Since it is not in his hand for the future, it is not in his hand for the past.

רִבִּי יוֹסֵי בָעֵי. שְׁבוּעָה שְׁבוּעָה שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל. וְאָכַל. מָהוּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל כִּכָּר זוֹ. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכְלֶינָּה. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכְלֶינָּה. וַאֲכָלָהּ. חַיָיב אַחַת. מִפְּנֵי שֶׁהִזְכִּיר בָּהּ זוֹ. הָא אִם לֹא הִזְכִּיר בָּהּ זוֹ חַיָיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.

Rebbi Yose asked, “an oath, an oath, an oath, that I shall not eat,” and he ate. What is the rule? Rebbi Yose ben Rebbi Bun said, let us hear from the following: “'An oath that I shall not eat this loaf, an oath that I shall not eat it, an oath that I shall not eat it;' he is liable once.” Because he mentioned this. Therefore, if he did not mention this, he would be liable for each single one.

אַבִּימֵי אַחוֹי דְחֵיפָה אָמַר. שַׁמְשִׁית בִּנְדָרִין שַׁמְשִׁית בִּשְׁבּועוֹת. בָּעֵי חֵיפָא מִיבְדְּקִינֵיהּ. הָיוּ לְפָנָיו חָמֵשׁ כִּכָּרִין וְאָמַר. שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל כִּכָּר זוֹ. וְחָזַר וְאָמַר. שְׁתַּיִם אֵילּוּ. וְחָזַר וְאָמַר. שְׁלְשָׁה אֵילּוּ. וְחָזַר וְאָמַר. אַרְבָּעָה אֵילּוּ. וְחָזַר וְאָמַר. חֲמִשָּׁה אֵילּוּ. וְאָכַל הָרִאשׁוֹנָה. אָמַר לֵיהּ. חַיָיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. אָמַר לֵיהּ. אֵינוֹ חַיָיב אֶלָּא אַחַת. מִכֵּיוָן שֶׁהִזְכִּיר עָלֶיהָ שְׁבוּעָה עֲשָׂאָהּ כִּנְבֵילָה. מִיכָּן וָאֵילַךְ כְּמֵיחַל שְׁבוּעוֹת עַל הָאִיסּוּרִין. וְאֵין שְׁבוּעוֹת חָלוֹת עַל הָאִיסּוּרִין.

Abime the brother of Ḥefa said, I had studied Nedarim and Ševuot; Ḥefa wanted to examine him. He had before him five loaves and said, an oath that I would not eat this loaf. He returned and said, these two. He returned and said, these three. He returned and said, these four. He returned and said, these five. Then he ate the first. He said to him, he is liable for each single one. He answered, he is liable only once, for when he mentioned the first he made it like carcass meat; the following make an oath fall on something prohibited and oaths cannot fall on prohibitions.

חָזַר חֵיפָה וּבְדָקֵיהּ. הָיוּ לְפָנָיו חָמֵשׁ כִּכָּרוֹת וְאָמַר. שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל חָמֵשׁ כִּכָּרִים אֵילּוּ. וְחָזַר וְאָמַר. אַרְבַּע. וְחָזַר וְאָמַר. שָׁלשׁ. וְחָזַר וְאָמַר. שְׁנַיִם. וְחָזַר וְאָמַר. זוֹ. וְאָכַל כּוּלָּם. אָמַר לֵיהּ. אֵינוֹ חַיָיב אֶלָּא אַחַת. אָמַר לֵיהּ. חַיָיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. אִילּוּ מִי שֶׁאָמַר. שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל חָמֵשׁ כִּכָּרִים. וְאָכַל אַרְבַּע. שֶׁמָּא אֵינוֹ פָטוּר.

Ḥefa continued to examine him. He had before him five loaves and said, an oath that I would not eat these five loaves. He returned and said, these four. He returned and said, these three. He returned and said, these two. He returned and said, this one, and ate the first one. He said to him, he is liable only once. He answered, he is liable for each single one; if somebody said “an oath if I would eat five loaves” and he ate four, is he not free from liability?

אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מִסְתַּבְּרָא כְאַחוֹי דְחֵיפָה בָּאַחֲרִיָיתָא וּכְחֵיפָה בְקַדְמִיתָא.

Rebbi Yose said, the brother of Ḥefa seems to be reasonable in the later case and Ḥefa in the prior.