Jerusalem Talmud Kilayim 9.3

משנה: תַּכְרִיכֵי הַמֵּת וּמַרְדַּעַת שֶׁל חֲמוֹר אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם כִּלְאַיִם. לֹא יִתֵּן אֶת הַמַּרְדַּעַת עַל כְּתֵיפוֹ אֲפִילוּ לְהוֹצִיא עָלֶיהָ אֶת הַזֶּבֶל. מוֹכְרֵי כְסוּת מוֹכְרִין כְּדַרְכָּן וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוְּונוּ בַחַמָּה מִפְּנֵי הַחַמָּה וּבִגְשָׁמִים מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים. וְהַצְּנוּעִין מַפְשִׁילִין לַאֲחוֹרֵיהֶן בְּמַקֵּל. תוֹפְרֵי כְסוּת תוֹפְרִין כְּדַרְכָּן וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוְונוּ בַחַמָּה מִפְּנֵי הַחַמָּה וּבִגְשָׁמִים מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים. וְהַצְּנוּעִין תּוֹפְרִין בָּאָרֶץ.

MISHNAH: Shrouds of the dead and the pack-saddle of the donkey do not fall under kilaim. One should never carry a pack-saddle on his shoulder even to transport garbage. Sellers of clothing sell in the professional way, but they should not intend in summer because of the sun and in winter because of the rains. But the religious ones let them hang over their shoulder on a stick. Tailors sew in the professional way, but they should not intend in summer because of the sun and in winter because of the rains. But the religious ones sew on the ground.

הלכה: תַּכְרִיכֵי הַמֵּת כו׳. כְּתִיב בַּמֵּתִים חָפְשִׁי כֵּיוָן שֶׁאָדָם מֵת נַעֲשֶׂה חָפְשִׁי מִן הַמִּצְוֹת.

HALAKHAH: “Shrouds of the dead, etc.” It is written (Ps. 88:6): “Among the dead is freedom.” When a person dies he becomes free from the Commandments.

רִבִּי צִיוָה שְׁלֹשָׁה דְבָרִים בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ מִן הָעוֹלָם. אַל תָּזוּז אַלְמָנָתִי מִבֵּיתִי. וְאַל תִּסְפְּדוּנִי בָּעֲיָירוֹת. וּמִי שֶׁנִּיטְפַּל בִּי בְּחַיָּי יְטַפֵּל בִּי בְמוֹתִי. אַל תָּזוּז אַלְמָנָתִי מִבֵּיתִי. וְלָאו מַתְנִיתָא הִיא אַלְמָנָה שֶׁאָמְרָה אֵי אֶיפְשִׁי לָזוּז מִבֵּית בַּעֲלִי. אָמַר רִבִּי דּרוֹסָא דְּלָא יֵימְרוּן לָהּ בֵּיתָה דִּנְשִׂיוּתָה הוּא מְשׁוּעֲבָד הוּא לִנְישִׂיוּתָה. אָמַר רִבִּי לָעְזָר בַּר יוֹסֵה כְּהָדָא דְתַנֵּי דָּרָה בַבָּתִּים כְּשֵׁם שֶׁהָיְתָה דָּרָה בָהֶן וּבַעֲלָהּ נָתוּן בִּמְדִינַת הַיָּם. וּמִשְׁתַּמֶּשֶׁת בִּכְלֵי כֶסֶף וּבִכְלֵי זָהָב כְּשֵׁם שֶׁהָיְתָה מִשְׁתַּמֶּשֶׁת וּבַעֲלָהּ נָתוּן בִּמְדִינַת הַיָּם. וְנִיזּוֹנֶת כְּשֵׁם שֶׁהָיְתָה נִיזּוֹנֶת וּבַעֲלָהּ נָתוּן בִּמְדִינַת הַיָּם. וְאַל תִּסְפְּדוּנָי בָּעֲיָירוֹת מִפְּנֵי הַמַּחֲלוֹקֶת. וּמִי שֶׁנִּיטְפַּל בִּי בְּחַיָּי יְטַפֵּל בִּי בְמוֹתִי. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה דְּצִיפּוֹרִין כְּגוֹן יוֹסֵי אֶפְרָתִי וְיוֹסֵף חֵפָנִים. רִבִּי חִזְקִיָּה מוֹסִיף אַל תַּרְבּוּ עָלַי תַּכְרִיכִין. וּתְהֵא אֲרוֹנִי נְקוּבָה בָּאָרֶץ. מִילְתָא אָמְרִין בְּסַדִּין אֶחָד נִקְבַּר רִבִּי. דְּרִבִּי אָמַר לָא כְּמַה דְבַר אִינָּשׁ אֲזַל הוּא אֲתִי. וְרַבָּנִין אָמְרִין כְּמַה דְבַר נָשׁ אֲזַל הוּא אֲתִי. תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי נָתָן כְּסוּת הַיּוֹרֶדֶת עִם אָדָם לִשְׁאוֹל הִיא בָאָה עִמּוֹ מַה טַעֲמָא תִּתְהַפֵּךְ כְּחוֹמֶר חוֹתָם וְיִתְיַיצְּבוּ כְּמוֹ לְבוּשׁ. אַנְטוֹלִינוֹס שְׁאַל לְרִבִּי מַהוּ תִּתְהַפֵּךְ כְּחוֹמֶר חוֹתָם אָמַר לֵיהּ מִי שֶׁהוּא מֵבִיא אֶת הַדּוֹר הוּא מַלְבִּישׁוֹ.

Rebbi commanded three things on his death-bed: My widow should not move from my house; do not eulogize me in small towns; and he who served me during my lifetime should serve me in my death. “My widow should not move from my house,” is that not a Mishnah? “The widow who said, I cannot possibly move from my husband’s house …” Rebbi Dositheos said, that they should not say, this is the house of the patriarchate and must serve the patriarchate. Rebbi Eleazar bar Yose said, as we have stated: “She lives in the houses just as she lived while her husband was overseas, she uses silver and golden vessels just as she used to while her husband was overseas, she is fed just as she was fed while her husband was overseas.” “Do not eulogize me in small towns” because of the quarrels. “He who served me during my lifetime should serve me in my death;” Rebbi Ḥananiah from Sepphoris said, for example Yose Ephrati and Joseph from Haifa. Rebbi Ḥizqiah added, do not use many shrouds on me and let my coffin have holes at the bottom. These words say that Rebbi was buried in a single shroud since Rebbi said, not as a man left, he will come. But the rabbis say, just as a man left, he will come. It was stated in the name of Rebbi Nathan: The garment that went with a person to the grave will come back with him. What is the reason? (Job 38:14) “The seal turns itself around like clay, they appear in dress.” Antoninus asked Rebbi, what is the meaning of “The seal turns itself around like clay?” He said to him, He Who brings the generation clothes it.

רִבִּי יוֹחָנָן מְפַקֵּד מַלְבְּשׁוּנִי בּוּרִירִיקָא לָא חִיוְורִין וְלָא אוּכְמִין. אִין קָמִית בֵּינֵי צַדִּיקַיָא לָא נִבְהָת. וְאִין קָמִית בֵּינֵי רְשִׁיעַיָּא לָא נִבְהָת. רִבִּי יֹאשַׁיָּה מְפַקֵּד אַלְבְּשׁוּנִי חִיוְורִין חֲפִיתִין. אָמְרִין לֵיהּ וּמַה אַתְּ טָב מִן רַבָּךְ. אָמַר לוֹן וּמַה אֲנָא בְהִית בְּעָבְדַּאי. רִבִּי יִרְמְיָה מְפַקֵּד אַלְבְּשׁוּנִי חִיוְורִין חֲפִיתִין אַלְבְּשׁוּנִי בְּנָרָסַיי יְהָבוֹן מְסָנַא בְּרַגְלַי וְחוּטְרָא בְיָדַיי וִיהֲבוּנִי עַל סִיטְרָא אִין אֲתִי מְשִׁיחָא אֲנָא מָעֲתָד.

Rebbi Joḥanan commanded: Dress me in beige, not white and not black. If I rise among the just I shall not be ashamed, if I rise among the wicked I shall not be ashamed. Rebbi Joshia commanded: Dress me in clean white. They said to him, in what are you better than your teacher? He said to them, why should I be ashamed of my deeds? Rebbi Jeremiah commanded: Dress me in clean white, dress me in my socks, put my shoes on my feet and a walking stick in my hand, lay me on my side, when the Messiah comes I shall be ready.

צִיפֹּרַיָּא אָמְרִין מָאן דַּאֲמַר לָן רִבִי דְּמָךְ אֲנָן קְטָלִינָן לֵיהּ. אֲדִיק לוֹן בַּר קַפָּרָא רֵישֵׁיהּ מְכַסֵּי מָאנוֹי מְבַזְּעִין אֲמַר לוֹן יְצוֹקִים וְאֶרְאֶלִּים תְּפוּסִין בַּלּוּחוֹת הַבְּרִית וְגָבְרָה יָדָן שֶׁל אֶרְאֶלִּים וְחָטְפוּ אֶת הַלּוּחוֹת. אָמְרִין לֵיהּ דְּמָךְ רִבִּי. אֲמַר לוֹן אַתּוּן אָמְרִיתוֹן וְקָרְעוֹן וַאֲזַל קָלָא דְּקָרְעוֹן לְגופפתה מַהֲלָךְ תְּלָתָא מִילִין.

The people from Sepphoris said: We shall kill anybody who tells us that Rebbi died. Bar Qappara associated with them, his head covered and his garments torn. He said to them: Earthlings and angels held the Tablets of the Covenant; the angels were stronger and they took away the Tablets. They said to him: Rebbi died. He said to them: You said it. They tore their clothes and the sound of the tearing was heard at Goffta at a distance of three mil.

רִבִּי נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי מָנָא מַעֲשֵׂה נִיסִּין נַעֲשׂוּ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. עֶרֶב שַׁבָּת הָיְיתָה וְנִתְכַּנְּסוּ כָּל הָעַיָירוֹת לְהַסְפִּידוֹ וְאַשֵׁירוֹנֵיהּ תְּמַנֵּי עֶשְׂרֵה כְּנִישָׁן וְאַחְתּוֹנֵיהּ לְבֵית שָׁרַיי וְתָלָה לוֹן יוֹמָא עַד שֶׁהָיָה כַּל אֶחָד וְאֶחָד מַגִּיעַ לְבֵיתוֹ וּמְמַלֵּא לוֹ חָבִית שֶׁל מַיִם וּמַדְלִיק לוֹ אֶת הַנֵּר. כֵּיוָן שֶׁשָּׁקְעָה הַחַמָּה קָרָא הַגֶּבֶר שָׁרוֹן מְצִיקִין. אָמְרִין דִּילְמָא דְחַלְּלִינָן שַׁבָּתָא. יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לָהֶן כָּל מִי שֶׁלֹּא נִתְעַצֵּל בְהֶסְפֵּידוֹ שֶׁל רִבִּי יְהֵא מְבוּשָּׂר מֵחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא בַּר מִן קַצְרָא. כֵּיוָן דְּשָׁמַע כֵן סְלַק לֵיהּ לְאִיגְרָא וּטְלַק גַּרְמֵיהּ וּמִית. נְפָקַת בַּת קָלָא וְאָמְרָה וַאֲפִילוּ קַצְרָא.

Rebbi Nahman in the name of Rebbi Mana: Miracles happened that day. It was Sabbath eve and all the surrounding towns came together to eulogize him. They made him [Rebbi] rest in eighteen synagogues until they brought him to his resting place but the day extended for them until each one had time to get to his house, fill an amphora of water, and light the candles. When the sun set, the rooster crowed. They were anxious and said, maybe we did desecrate the Sabbath? There came a voice and said to them, every one who was not lazy for the eulogies of Rebbi shall be announced for the life of the Future World, except the fuller. When the latter heard this, he ascended the roof, threw himself down, and died. There came a voice and said, including the fuller.

רִבִּי הֲוָה יְתִיב לֵיהּ בְּצִיפּוֹרִין שְׁבַע עֶשְׂרֵה שְׁנִין וְקָרָא עַַל גַּרְמֵיהּ וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה. וַיְחִי יְהוּדָה בְצִיפּוֹרִין שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה. וּמִין גּוֹבְעִין עֲבַד תְּלַת עֶשְׂרֵה שְׁנִין חֲשַׁשׁ בְּשִׁינּוֹי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוֹן כָּל אוֹתָן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה לֹא מֵתָה חַיָּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא הִפִּילָה עוּבָּרָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְלָמָּה חָשׁ שִׁינּוֹי. חַד זְמָן עֲבַר חָמָא חַד עֵיגַל מִנְכַס גָּעָה וְאָמְרָה לֵיהּ רִבִּי שֵׁיזְבִי אֲמַר לֵיהּ לְכָךְ נוֹצָרְתְּ. וּבְסוֹפָהּ אֵיךְ אִינְּשִׁמָת. חָמְתוֹן קְטָלִין חַד קַן דְּעַכְבָּרִין אֲמַר אַרְפּוּנוֹן וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו כְּתִיב.

Rebbi dwelt in Sepphoris seventeen years and applied to himself (Gen. 47:28): “Jacob lived in Egypt seventeen years,” Jehudah lived in Sepphoris seventeen years. Of these he suffered from toothache for thirteen years. {Rebbi Yose ben Rebbi Abun said, all these thirteen years no woman lying-in died in the Land of Israel and no pregnant woman had a miscarriage in the Land of Israel.} Why did he have a toothache? Once he saw a calf to be slaughtered when it bellowed and said to him, Rebbi, save me! He said to it, for that you were created. At the end, how was he healed? He saw them killing a burrow of rats. He said to them, let them live, it is written (Ps. 145:9) “His mercy extends to all His creatures.”

רִבִּי הֲוָה עָנְוָון סַגִּין וְהֲוָה אֲמַר כָּל מַה דְּיֵימַר לִי בַּר נַשָּׁא אֲנָא עֲבִיד חוּץ מִמַּה שֶׁעָשׂוּ זִקְנֵי בְּתֵירָה לִזְקֵנִי דְּשָׁרוּן גַּרְמוֹן מִנְּשִׂיאוּתֵיהּ וּמְנוֹנֵיהּ. אִין סְלִיק רַב חוּנָא רֵישׁ גָּלוּתָא לְהָכָא אֲנָא מוֹתִיב לֵיהּ לְעֵיל מִינַּיי דְּהוּא מִן יְהוּדָה וַאֲנָא מִבִּנְיָמִן דְּהוּא מִן דִּכְרַיָּא וַאֲנָא מִן נוּקְבְתָא. חַד זְמָן עָאַל רִבִּי חִיָיה רוֹבָא לְגַבֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ הָא רַב הוּנָא לְבַר נִתְכַּרְכְּמוּ פָּנָיו שֶׁל רִבִּי. אָמַר לֵיהּ אֲרוֹנוֹ בָא. אֲמַר לֵיהּ פּוּק וְחָמִי מָאן בָּעֵי לָךְ לְבַר. וּנְפַק וְלָא אַשְׁכַּח בַּר נַשׁ וְיָדַע דְּהוּא כָעֵיס עֲלוֹי. עֲבַד דְּלָא עֲלִיל לְגַבֵּיהּ תַּלְתִּין יוֹמִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּר בּוֹן כָּל אִינּוּן תַּלְתּוֹיֵי יוֹמַיָּא יְלַף רַב מִינֵּיהּ כְּלָלֵא דְּאוֹרָיְתָא. לְסוֹף תְּלַת עֲשַׂרְתֵּי שַׁנְיָיא וּתְלַתְּתוֹי יוֹמַיָּא עָאַל אֱלִיָּהוּ לְגַבֵּיהּ בִּדְמוּת רִבִּי חִיָיה רוֹבָה. אֲמַר לֵיהּ מַה מָרִי עֲבִיד. אֲמַר לֵיהּ חַד שִׁינַּיי מְעִיקָה לִי. אֲמַר לֵיהּ חֲמִי לָהּ לִי וְחָמֵי לָהּ לֵיהּ וִיהַב אֶצְבְּעָתֵיהּ עֲלָהּ וְאִינְּשִׁמְתְּ. לְמָחָר עָאַל רִבִּי חִיָיה רוֹבָה לְגַבֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ מַה עֲבִיד רִבִּי הַאי שִׁינָּךְ מַה הִיא עֲבִידָה. אֲמַר לֵיהּ מִן הַהִיא שַׁעְתָא דְּיָהֲבַתְּ אֶצְבְּעָתָךְ עֲלָהּ אִינְּשִׁמָת. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר אִי לָכֶם חַיּוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אִי לָכֶם עוּבָּרוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲמַר לֵיהּ אֲנָא לָא הֲוֵינָא מִן הַהִיא שַׁעֲתָא הֲוָה נְהִיג בֵּיהּ בִּיקָר. כַּד הֲוָה עֲלִיל לְבֵית וַועֲדָא הֲוָה אֲמַר יִיכָּנֵס רִבִּי חִיָיא רוֹבָא לִפְנִים. אָמַר לוֹ רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי לִפְנִים מִמֶּנִּי. אָמַר לוֹ חַס וְשָׁלוֹם אֶלָּא רִבִּי חִיָיא רוֹבָה לִפְנִים וְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי לִפְנָיי לִפְנִים. רִבִּי הֲוָה מַתְנֵי שְׁבָחֵיהּ דְּרִבִּי חִיָיא רוֹבָה קוֹמֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי. חַד זְמָן חָמֵי גַּו בָּנִי וְלָא אִיתְכְּנַע מִן קוֹמוֹי. אָמַר לֵיהּ אֲהִנּוֹ דְּאַתְּ מַתְנִי שְׁבָחֵיהּ. אָמַר לֵיהּ מַה עֲבַד לָךְ. אָמַר לֵיהּ חָמִתֵי[הּ] גַּו בָּנִי וְלָא אִיתְכְּנַע מִן קוֹמוֹי. אָמַר לֵיהּ לָמָּה עֲבַדְתְּ כֵּן. אָמַר לֵיהּ כְּמוֹ יָבֹא עָלַי יֵיתִי עָלַי דְּאִין סְחִית לָא יָדְעִית בְּהַהִיא שַׁעֲתָא אַשְׁגְּרִית עֵינַיי בְּכָל סֵפֶר תִּילִים אֲגָדָה. מִן הַהִיא שַׁעֲתָא מָסַר לֵיהּ שְׁנֵי תַלְמִידִין דִּיהַלְּכוּן עִימֵּיהּ בְּגִין סָכוּתָא.

Rebbi was very meek and said, all a man might ask from me I am ready to do, except what the elders of Bathyra did for my ancestor: they divested themselves of their presidency and appointed him. If Rav Huna, the Head of the Diaspora, would come here I would let him sit higher than myself since he is from the tribe of Judah and I am from Benjamin, he is from the male line and I am from the female. Once, the elder Rebbi Ḥiyya visited him and said, Rav Huna is outside. The face of Rebbi became saffron-colored. He [R. Ḥiyya] said to him, his coffin arrived. He [Rebbi] said to him, go outside and look who wants you there. He stepped outside and did not find anybody; he understood that he [Rebbi] was angry with him. He did not visit him again for thirty days. {Rebbi Yose bar Abun said, in those thirty days did Rav learn from him [R. Ḥiyya] the principles of Torah.} At the end of thirteen years and thirty days, Elijah visited him [Rebbi] in the likeness of the older Rebbi Ḥiyya. He said to him, how does my lord feel? He said to him, one tooth hurts me. He said to him, show it to me. He showed it to him, he put his finger on it and it was healed. The next day, the older Rebbi Ḥiyya came to him and asked him, how does Rebbi feel, what is with that tooth? He said to him, from the moment that you put your finger on it, it was healed. At that moment, he said, woe on you, lying-in women of the Land of Israel, woe on you, pregnant women of the Land of Israel! He [R. Ḥiyya] said to him, that was not me. From that moment on, he [Rebbi] treated him with honor. When he [Rebbi] went to the assembly hall, he said, may the older Rebbi Ḥiyya come inside. Rebbi Ismael ben Rebbi Yose asked, closer than me? He said, beware! The older Rebbi Ḥiyya inside, and Rebbi Ismael ben Rebbi Yose innermost. Rebbi used to state the praises of the older Rebbi Ḥiyya before Rebbi Ismael ben Rebbi Yose. Once, he [R. Ismael ben R. Yose] saw him [R. Ḥiyya] in the bathhouse and he did not show him reverence. He [R. Ismael ben R. Yose] said to him [Rebbi], is that the one of whom you state praises? He said, what did he do to you? He said, I saw him in the bathhouse and he did not show me reverence. He [Rebbi] said to him [R. Ḥiyya], why did you do that? He said to him, so much should come over me if I realized that I was washing myself, at that time my eyes were occupied with the allegorical interpretation of the entire book of Psalms. From that moment on, he [Rebbi] appointed two students to accompany him [R. Ḥiyya] to watch out for him.

רִבִּי יוֹסֵי צָם תְּמָנֵיי יוֹמִין לְמֵיחְמֵי רִבִּי חִיָיה רוֹבָה וּלְסוֹפָא חָמָא וְרָגְזוּן יָדֵיהּ וּכְהוֹ עֵינוֹי. וְאִין תֵּימַר דַּהֲוָא רִבִּי יוֹסָה בַּר נַשׁ זְעִיר. חַד גָּרְדַיי אֲתַא לְגַבֵּי רִבִּי יוֹחָנָן אֲמַר לֵיהּ חָמִית בְּחֵילְמִי דִּרְקִיעַא נְפַל וְחַד מִן תַּלְמִידָךְ סְמַךְ לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ וְחַכִּים אַתְּ לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ אִין אֲנָא חָמֵי לֵיהּ אֲנָא חַכִּים לֵיהּ. עֲבַר כָּל תַּלְמִידוֹי קוֹמוֹי וְחַכַּם לְרִבִּי יוֹסָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ צָם תְּלַת מָאוָון צוֹמִין לְמֵיחְמֵי רִבִּי חִיָיה רוֹבָה וְלָא חָמְתֵיהּ. וּבְסוֹפָא שְׁרָא מִצְטָעֵר אֲמַר מַה הֲוָה לָעֵי בְאוֹרָיְתָא סַגִּין מִינַּיי. אָמְרוּ לֵיהּ רִיבֵּץ תּוֹרָה בְיִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִמָּךְ וְלֹא עוֹד אֶלָּא דַהֲוָה גְלִי. אֲמַר לוֹן וְלֹא הֲוִינָא גְלִי. אָמְרִין לֵיהּ אַתְּ הֲוִיתָה גְלִי מֵילַף וְהוּא הֲוָה גְלִי מַלְפָּה.

Rebbi Assi fasted eighty days to see the old Rebbi Ḥiyya. In the end, he saw him, his hands trembled and his eyes were dimmed. If you say that Rebbi Assi was an insignificant person, one weaver came to Rebbi Joḥanan and said, I saw the sky falling but one of your students supported it. He asked him, could you recognize him? He said, if I would see him, I would recognize him. He made all his students pass before him [the weaver], and he recognized Rebbi Assi. Rebbi Simeon ben Laqish fasted three hundred fasts to see the old Rebbi Ḥiyya but did not see him. In the end, he stopped feeling bad and said, maybe he did study Torah more than I did. They said to him, he spread Torah more than you did and in addition he went into exile. He said to them, did I not also go into exile? They said to him, you went into exile to study, he went into exile to teach.

כַּד דְּמָךְ רַב הוּנָא רֵישׁ גָּלוּתָא אַסְקוּנֵיהּ לְהָכָא. אָמְרֵי אָן אֲנָן יְהָבִין לֵיהּ. אָמְרִין נֵיתִינֵיהּ גַּבֵּי רִבִּי חִיָיה רוֹבָה דְּהוּא מִן דִּידְהוֹן. אָמְרִין מָאן בְּעֵי מִיהַב לֵיהּ. אָמַר רִבִּי חַגַּיי אֲנָא עֲלִיל יְהַב לֵיהּ. אָמְרוּ לֵיהּ עִילְּתָך אַתְּ בָּעֵי דְּאַתְּ גְבַר סַב וְאַתְּ בָּעֵי מֵיעוֹל מֵיתַב לָךְ תַּמָּן. אֲמַר לוֹן יְהָבוּן מְשִׁיחָתָא בְרַגְלַיי וְאִין עֲנִיַית אַתּוּן גָּרְשִׁין. עָאַל וְאַשְׁכַּח תְּלַת דָּנִין יְהוּדָה בְנִי אַחֲרֶיךָ וְאֵין עוֹד. חִזְקִיָּה בְנִי אַחֲרֶיךָ וְאֵין עוֹד. אַחֲרֶיךָ יוֹסֵף בֶּן יִשְׂרָאֵל וְאֵין עוֹד. תְּלַת עֵינוֹי מִסְתַּכְּלָה אִיתְאֲמַר לֵיהּ אַפִּיךְ אַפִּיךְ שְׁמַע קָלֵיהּ דְּרִבִּי חִיָיה רַבָּא אֲמַר לְרַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ נְפִישׁ לְרַב חוּנָה יְתִיב לֵיהּ וְלָא קְבִיל עֲלוֹי מָתִיב לֵיהּ אָמְרִין כְּמַה דְּלָא קְבִיל עֲלוֹי מָתִיב לֵיהּ כֵּן זַרְעִיתֵיהּ לָא פְסִיקָא לְעוֹלָם. וְיָצָא מִשָּׁם וְהָיָה בֶּן שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְנִכְפְּלוּ לוֹ שָׁנָיו.

When Rav Huna, the Head of the Diaspora, died they brought him here. They said, where shall we put him? They said, let us put him next to Rebbi Ḥiyya the elder for he is one of them. They said, who might want to bring him there? Rebbi Ḥaggai said, I shall go up to put him there. They said to him, you are looking for a pretext, for you are an old man and you want to go to rest there yourself. He said to them, put some string on my feet and when I shall be weak you pull. He went in and found the three arguing. “Jehudah my son, after you, and no more. Ḥizqiah my son, after you, and no more. Joseph ben Israel, after you, and no more.” He [R. Ḥaggai] lifted his eyes to look, it was said to him turn around, turn around. He heard the voice of Rebbi Ḥiyya the elder who said to his son Rav Jehudah, make space for Rav Ḥuna that he may rest there. But [Rav Ḥuna] did not accept this. They said, since he did not accept that one made space for him, so his descendants will never end. He [R. Ḥaggai] exited from there and his years were doubled.

כְּתִיב וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבוּרָתָם. יַעֲקֹב כָּל הֶן דְּהוּא מַה הוּא מְנַכֵּי. רִבִּי לָעְזָר אָמַר דְּבָרִים בְּגַב. רִבִּי חֲנִינָא אָמַר דְּבָרִים בְּגַב. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר דְּבָרִים בְּגַב. מַהוּ דְּבָרִים בְּגַב. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי יי בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים. וַהֲלֹא אֵין אַרְצוֹת הַחַיִּים אֶלָּא צוֹר וַחֲבֵרוֹתֶיהָ וְקֵיסָרִין וַחֲבֵרוֹתֶיהָ תַּמָּן זוֹלָא תַּמָּן שׂוֹבְעָא. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא אֶרֶץ שֶׁמֵּיתֶיהָ חַיִּין תְּחִילָּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ. וּמַה טַעַם נוֹתֵן נְשָׁמָה לְעַם עָלֶיהָ. אֶלָּא מֵעַתָּה רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבַּגּוֹלָה הִפְסִידוּ. אָמַר רִבִּי סִימַיי מַחְלִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִפְנֵיהֶן אֶת הָאָרֶץ וְהֵן מִתְגַּלְגְּלִין כְּנוֹדוֹת וְכֵיוָן שֶׁהֵן מַגִּיעִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נַפְשָׁן חוֹזְרוֹת עֲלֵיהֶן. וּמַה טַעַם וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל וְנָתַתִּי רוּחִי בָּכֶם וִחְיִיתֶם.

It is written (Gen. 47:30): “You shall carry me from Egypt and bury me in their burial place.” What would Jacob lose at any place he would be? Rebbi Eleazar gave an inner reason, Rebbi Ḥanina gave an inner reason, Rebbi Joshua ben Levi gave an inner reason. What is the inner reason? Rebbi Simeon ben Laqish said, (Ps. 116:9) “I will walk before the Eternal in the Land of Life.” But the lands of life are only Tyre and its surroundings and Caesarea (maritima) and its surroundings; there is cheap (food), there is satiety. Rebbi Simeon ben Laqish in the name of Bar Qappara, the Land whose dead will live again in the days of the Messiah. What is the reason? (Is. 42:9) “He gives soul to the people on it.” That would mean that our teachers in the diaspora would lose out! Rebbi Simai said, the Holy One, praised be He, makes the earth erode before them and they roll like wine barrels. When they arrive at the Land of Israel their souls return to them. What is the reason? (Ez. 37:12) “I shall deposit you on the territory of Israel,” (v. 14) “give My spirit into you, and you will live.”

רִבִּי בְּרֶכְיָה שָׁאַל לְרִבִּי חֶלְבּוֹ. רִבִּי חֶלְבּוֹ שָׁאַל לְרִבִּי אִימִּי. רִבִּי אִימִּי שָׁאַל לְרִבִּי אֶלְעָזָר. רִבִּי לָעְזָר שָׁאַל לְרִבִּי חֲנִינָה וְאִית דְּאָמְרִין רִבִּי חֲנִינָה שָׁאַל לְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אֲפִילוּ כְגוֹן יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וַחֲבֵירָיו. אָמַר לֵיהּ גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵיפָה כָל אַרְצָהּ. אָמַר רִבִּי בְּרֶכְיָה מַה הֵן שָׁאַל לָהֵן וְהֵן שָׁאַל לָהֵן לֹא שְׁמָעִינָן מִינָּהּ כְּלוּם. מַיי כְדוֹן. כֵּיוָן שֶׁנִּשְׂרְפָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נַעֲשֶׂה בָהֶן מִידַּת הַדִּין. תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יְהוּדָה שֶׁבַע שָׁנִים עָשָׂת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִשְׂרֶפֶת הָדָא הוּא דִּכְתִיב וְהִגְבִּיר בְּרִית לָרַבִּים שָׁבוּעַ אֶחָד. כּוּתִים שֶׁבָּהּ מַה הָיוּ עוֹשִׂין מַטְלִיּוֹת מַטְלִיּוֹת וְהָיְתָה נִשְׂרֶפֶת.

Rebbi Berekhiah asked Rebbi Ḥelbo. Rebbi Ḥelbo asked Rebbi Immi. Rebbi Immi asked Rebbi Eleazar. Rebbi Eleazar asked Rebbi Ḥanina, some say Rebbi Ḥanina asked Rebbi Joshua ben Levi: Even those like Jeroboam ben Nabat and his kind? He said to him, (Deut. 29:22) “Sulphur and salt, conflagration throughout the country.” Rebbi Berekhiah said, one asked the other and we understand nothing from it. What does it mean? Since the Land of Israel was burned, judgment was executed on it. We have stated in the name of Rebbi Jehudah: Seven years was the Land of Israel burned; that is what is written (Dan. 9:27) “The Covenant overtook the public for one week.” What did the Samaritans in it do? Pieces, pieces and it was burned.

כְּתִיב וְאַתָּה פַּשְׁחוּר וְכֹל יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ תֵּלְכוּ בַּשֶּׁבִי. וּבָבֶל תָבֹא וְשָׁם תָּמוּת וְשָׁם תִּקָּבֵר. רִבִּי אַבָּא בַּר זְמִינָא אָמַר רִבִּי חֶלְבּוֹ וְרִבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא. חַד אָמַר מֵת שָׁם וְנִקְבַּר שָׁם יֵשׁ בְּיָדוֹ שְׁתַּיִם. מֵת שָׁם וְנִקְבַּר כָּאן יֵשׁ בְּיָדוֹ אַחַת. וְחָרָנָה אָמַר קְבוּרָה שֶׁבְּכָאן מְכַפֶּרֶת עַל מִיתָה שֶׁלָּהֶן.

It is written (Jer. 20:6–7): “But you, Pashḥur, and all inhabitants of your house will go into captivity. You will come to Babylon, die there, and be buried there.” Rebbi Abba bar Zemina said, Rebbi Ḥelbo and Rebbi Ḥama bar Ḥanina. One of them said, if somebody dies there and is buried there, he has two [detriments] in hand. If he dies there and is buried here, he has one [detriment] in hand. The other one said, burial here atones for death there.

רִבִּי יוֹנָה בְּשֵׁם רִבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָה רִיגְלֹיי דְבַר נַשָּׁא עֲרַבָתֵיהּ לְמִיקְמָתֵיהּ כָּל הֶן דְּהוּא מִתְבְּעַ. כְּתִיב וַיֹּאמֶר מִי יְפַתֶּה אֶת אַחְאָב וְיַעַל וְיִפֹּל בְּרָמוֹת גִּלְעַד. וְיָמוֹת בְּתוֹךְ בֵיתוֹ וְלֹא תַמָּן. אֱלִיחוֹרֶף וַאֲחִיָּה תְּרֵין אֵיסֶקְרֵיטוֹרֵי דִשְׁלֹמֹה. חָמָא מַלְאַךְ מוֹתָא מִסְתַּכֵּל בּוֹן וַחֲרִיק בְּשִׁינּוֹי. אֲמַר מִילָּה וִיהָבוּן בְּחַלָּלָא. אֲזַל וְנַסְתּוּן מִן תַּמָּן אֲתָא קָאִים לֵיהּ גָּחִיךְ לְקָבְּלֵיהּ אֲמַר לֵיהּ הַהִיא שַׁעֲתָא הֲוֵיתָא אִיחְרוֹק בְּשִׁנַּיִךְ וּכְדוֹן אַתְּ גָחִיךְ לָן. אָמַר לֵיהּ אֲמַר לִי רַחֲמָנָא דְּיִנְסַב לֶאֱלִיחוֹרֶף וַאֲחִיָּה מִן חֲלָלָא וְאָמְרִית מָאן יְהִיב לִי אִילֵּין לָהֶן דְּאִישְׁתַּלְּחִית מִינְסִיבִינִין וִיהַב בְּלִיבָּךְ לְמֵיעֲבַד כֵּן בְּגִין דְּנַעֲבִיד שְׁלִיחוּתִי. אֲזִל וְאִיטְפַּל בּוֹן מִן תַּמָּן. תְּרֵין בְּרוֹיי דְּרִבִּי רְאוּבֶן בַּר אִיסְטְרוֹבִילוֹס תַּלְמִידוֹי דְּרִבִּי. חָמָא מַלְאָכָא דְמוֹתָא מִסְתַּכֵּל בּוֹן וַחֲרִיק בְּשִׁינּוֹי וַאֲמַר נִיגְלִינוֹן לִדְרוֹמָא שֶׁמָּא הַגָּלוּת מְכַפֶּרֶת. אֲזַל וְנַסְתּוּן מִן תַּמָּן.

Rebbi Jonah in the name of Rebbi Ḥama bar Ḥanina: A human’s feet guarantee to put him where he is wanted. It is written (1K. 22:20) “Who will seduce Ahab that he should go and fall in Ramot Gilead?” Might he not die in his house rather than there? Eliḥoref and Aḥiah were two of Solomon’s secretaries. He [Solomon] saw the Angel of Death looking at them and grinding his teeth. He said a word and put them into space. He [the Angel of Death] went and took them from there, then he came laughing before him [Solomon]. He said to him, just before you were grinding your teeth and now you are laughing at us? He said to him, the Merciful told me to take Eliḥoref and Aḥiah from space and I was wondering who would put them there where I was sent to take them; He put it into your mind to do so that I could complete my mission. I went and dealt with them there. The two sons of Rebbi Reuben ben Strobilos were students of Rebbi. He [Rebbi] saw the Angel of Death looking at them and grinding his teeth and said, let us exile them to the South, maybe the exile atones. He [the angel of death] went and took them from there.

עוּלָּא נְחוּתָא הֲוָה. אִידְמָךְ תַּמָּן שָׁרֵי בְּכִי. אָמְרִין לֵיהּ מַה לָךְ בְּכִי אֲנָן מַסְקִין לָךְ לְאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל. אָמַר לוֹן וּמַה הֲנָיָיה לִי. אֲנָא מוֹבַד מַרְגָּלִיתִי גַּו אַרְעָא מְסָאבְתָא. לֹא דוֹמֶה הַפּוֹלְטָהּ בְּחֵיק אִמּוֹ לַפּוֹלְטָהּ בְּחֵיק נָכְרִיָּה. רִבִּי מֵאִיר הֲוָה אִידְמִיךְ לֵיהּ בְּאַסְּיָיא. אֲמַר אֵימוֹרִין לִבְנֵי אַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל הָא מְשִׁיחְכוֹן דִּידְכוֹן. אֲפִילוּ כֵן אֵמַר לוֹן יְהַבִי עַרְסִי עַל גֵּיף יַמָּא דִּכְתִיב כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶיהָ.

Ulla was an emigrant. He was dying there and started to cry. They said to him, why are you crying? We shall bring you to the Land of Israel. He said to them, how does this help me? I am losing my pearl in an impure land. One cannot compare one who expires in the bosom of his mother to one who expires in the bosom of a strange woman. Rebbi Meïr was dying in Assos. He said, tell the people of the Land of Israel, there is your Messiah. With all that, he said to put his bier on the sea-cape since it is written (Ps. 24:2): “For He founded it on seas, based it on rivers.”

שִׁבְעָה יַמִּים סוֹבְבִין אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. יַמָּא רַבָּא יַמָּא דְטִיבֵּרִיָא יַמָּא דְסַמְכוֹ יַמָּא דְמִילְחָא יַמָּא דְחוֹלָתָא יַמָּא דְשַׁלְיָית יַמָּא דְאַפַּמֵּיָא. וְהָא אִיכָּא יַמָּא דְחָמְץ דִּיֹּקְלֵיטִיָּנוּס הִקְוָה נְהָרוֹת וַעֲשָׂאוֹ. כְּתִיב הַנִּשְׁקָפָה עַל פְּנֵי הַיְּשִׁימוֹן. אָמַר רִבִּי חִיָיה בִּרָיָא כָּל מִי שֶהוּא עוֹלֶה לְהַר יְשִימוֹן וּמָצָא כְמִין כְּבָרָה בְּיַם טִיבֵּרִיָא זוֹ הִיא בּוֹרָהּ שֶׁל מִרְיָם. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן שַׁעֲרוּנָהּ רַבָּנִין וְהָא הִיא מְכוּוָּנָא כָּל קֳבֵיל תַּרְעָא מְצִיעִיָּא דִכְנִישְׁתָּא עֲתִיקְתָא דְּסרונגין.

“Seven seas surround the Land of Israel: The ocean, lake Tiberias, lake Samkho, the salt sea, lake Ḥolata, lake Sheliat, lake Apamea.” But does there not also exist the lake of Ḥomṣ? Diocletian dammed up rivers and created it. It is written (Num. 21:20): “Looking down on the desert.” Rebbi Ḥiyya from Biria said, if one ascends the desert mountain one finds the likeness of a sieve in lake Tiberias, that is the well of Miryam. Rebbi Joḥanan said, the rabbis estimated it and it is assessed opposite the middle gate of the old synagogue of Sarongin.

רִבִּי בַּרקִירִיָּא וְרִבִּי לָעְזָר הֲווֹן מְטַיְילִין בְּאִיסְטַרִין רָאוּ אֲרוֹנוֹת שֶׁהָיוּ בָּאִין מֵחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ. אָמַר רִבִּי בַּרקִירִיָּא לְרִבִּי לָעְזָר מַה הוֹעִילוּ אֵילּוּ. אֲנִי קוֹרֵא עֲלֵיהֶם וְנַחֲלָתִי שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵיבָה בְּחַיֵּיכֶם. וַתָּבוֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת אַרְצִי בְּמִיתַתְכֶם. אָמַר לֵיהּ כֵּיוָן שֶׁהֵן מַגִּיעִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵן נוֹטְלִין גּוּשׁ עָפָר וּמַנִּיחִין עַל אֲרוֹנָן. דִּכְתִיב וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ.

Rebbi Bar Qiria and Rebbi Eleazar were talking a walk on the road when they saw coffins being brought into the Land from abroad. Rebbi Bar Qiria said to Rebbi Eleazar: What good is that going to do them? I am reading for them (Jer. 2:7) “My inheritance your considered an abomination” during your lifetime, “you came and made My Land impure” in your death. He said to him, when they arrive in the Land, one takes a lump of earth and puts it on the coffin, as it is written (Deut. 32:43) “His earth atones for His people.”