משנה: כָּל הָאוּמָּנִין שׁוֹמְרֵי שָׂכָר וְכוּלָּן שֶׁאָמְרוּ טוֹל אֶת שֶׁלָּךְ וְהָבֵא מָעוֹת שׁוֹמֵר חִנָּם. שְׁמוֹר לִי וְאֶשְׁמֹר לָךְ שׁוֹמֵר שָׂכָר. שְׁמוֹר לִי וְאָמַר לוֹ הַנַּח לְפָנֶיךָ שׁוֹמֵר חִנָּם. הַמַּלְוֶה עַל הַמַּשְׁכּוֹן שׁוֹמֵר שָׂכָר. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר הִלְוָהוּ מָעוֹת שׁוֹמֵר חִנָּם הִלוָוהוּ פֵירוֹת שׁוֹמֵר שָׂכָר. אָבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר מוּתָּר אָדָם לְהַשְׂכִּיר מַשְׁכּוֹנוֹ שֶׁל עָנִי לִהְיוֹת פּוֹסֵק עָלָיו וְהוֹלֵךְ מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְמֵשִׁיב אֲבֵידָה.
MISHNAH: All artisans are paid trustees, but in any case where he said, take what is yours and bring money, he becomes an unpaid trustee. Watch over what is mine and I shall watch over what is yours, paid trustee. Watch over what is mine, and he said, put it down before you, an unpaid trustee. He who gives a loan on a pledge is a paid trustee; Rebbi Jehudah said, if he lent money, he is an unpaid trustee, if produce, a paid trustee. Abba Shaul said, a person is authorized to rent out a poor person’s pledge to continuously slice off [from the loan] because he is like a person who returns lost property.