Jerusalem Talmud Maaser Sheni 4.5

משנה: הַמֵּנִיחַ אִיסָּר וְאָכַל עָלָיו חֶצְיוֹ וְהָלַךְ לְמָקוֹם אַחֵר וַהֲרֵי הוּא יוֹצֵא בְּפוֹנְדִּיּוֹן אוֹכֵל עָלָיו עוֹד אִיסָּר. הַמֵּנִיחַ פּוֹנְדִּיּוֹן וְאָכַל עָלָיו חֶצְיוֹ וְהָלַךְ לְמָקוֹם אַחֵר וַהֲרֵי הוּא יוֹצֵא בְּאִיסָּר אוֹכֵל עָלָיו עוֹד פְּלָג. הַמֵּנִיחַ אִיסָּר שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁינִי אוֹכֵל עָלָיו אַחַד עָשָׂר אִיסָּר וְאֶחָד מִמֵּאָה בְּאִיסָּר. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים הַכֹּל עֲשָׂרָה וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים בְּוַדַּאי אַחַד עָשָׂר וּבִדְמָאי עֲשָׂרָה.

MISHNAH: He who put aside an as and ate for half of its worth, then went to another place where it is worth a dupondius, has to eat another as for it. He who put aside a dupondius and ate for half of its worth, then went to another place where it would be worth an as, has to eat another half. He who put aside an as of Second Tithe eats for it 11 as and 1/100 of an as; the House of Shammai say, 10 in total, but the House of Hillel say, if it is certain 11 and for demay 10.

הלכה: תַּנֵּי רִבִּי חִיָיה שְׁנֵי אִיסָּרִין פּוֹנְדִּיּוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מַתְנִיתָא אָמְרָה כֵן הַמֵּנִיחַ אִיסָּר וְאָכַל עָלָיו חֶצְיוֹ וְהָלַךְ לוֹ לְמָקוֹם אַחֵר וַהֲרֵי הוּא יוֹצֵא בְּפוֹנְדִּיּוֹן אוֹכֵל עָלָיו עוֹד אִיסָּר.

HALAKHAH: Rebbi Ḥiyya stated, two as equal a dupondius. Rebbi Yose said, the Mishnah says so: “He who put aside an as and ate for half its worth, went to another place where the coin is worth a dupondius, has to eat another as for it.”

שְׁמוּאֵל אָמַר לָא מָצֵיָיא תַנִּיָיהּ. אִין יְסַב חַד לָעֲשָׂרָה צָרִיךְ לְמֵיסַב חָדָא לִמָאָת. אִין יְסַב חָדָא לִמְאָת. צָרִיךְ לְמֵיסַב חָדָא לְאֶלֶף. אִין יְסַב חָדָא לְאֶלֶף. צָרִיךְ מֵיסַב חָדָא לַעֲשָׂרָה אֲלָפִין.

Samuel says, you cannot state that; when he takes one in ten, he has to take one in a hundred. When he takes one in a hundred he has to take one in a thousand, when he takes one in a thousand he has to take one in ten thousand.

בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים בְּוַדַּאי אַחַד עָשָׂר וּבִדְמַאי עֲשָׂרָה. תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא בֵּין בִּדְמַאי בֵּין בְּוַדַּאי אַחַד עָשָׂר הֵן. הוֹרֵי רִבִּי יוּדָן בֵּירִבִּי שָׁלוֹם כְּהָדָא דְתַנֵּי בַּר קַפָּרָא. בֵּית שַׁמַּאי כְּרִבִּי לִיעֶזֶר דְּרִבִּי לִיעֶזֶר אָמַר הַנֶּאֱמָן עַל הַשֵּׁינִי נֶאֱמָן עַל הָרִאשׁוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא עָשׂוֹ אוֹֹתוֹ כְּתוֹסֶפֶת הַבִּיכּוּרִים. מַה תּוֹסֶפֶת הַבִּיכּוּרִים נֶאֱכֶלֶת בְּטָהֳרָה וּפְטוּרָה מִדְּמַיי אַף זֶה נֶאֱכַל מִשֵּׁם שֵׁינִי וּפָטוּר מִן הָרִאשׁוֹן. אָתָא רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי. דְּרִבִּי לִיעֶזֶר הִיא.

The House of Shammai say, if it is certain 11 and for demay 10. Bar Qappara stated, both for demay and for certain 11. Rebbi Yudan ben Rebbi Shalom taught what Bar Qappara had stated. The House of Shammai follows Rebbi Eliezer, since Rebbi Eliezer said, he who is trustworthy for the Second is trustworthy for the First. Rebbi Yose said, everybody agrees, they made it like additions to First Fruits. Just as additions to First Fruits are eaten in purity and are free from demay, so this is eaten as Second Tithe and is free from the First. Rebbi Ḥananiah confirmed in the name of Rebbi Issi: it is Rebbi Eliezer’s.