Jerusalem Talmud Nedarim 8.1

משנה: קוֹנָם יַיִן שֶׁאֵינִי טוֹעֵם הַיּוֹם אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ. שָׁבָּת זוֹ אָסוּר בְּכָל הַשַּׁבָּת וְשַׁבָּת שֶׁעָבְרָה. חֹדֶשׁ זֶה אָסוּר בְּכָל הַחֹדֶשׁ וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁלָּבֹא. שָׁנָה זוֹ אָסוּר בְּכָל הַשָּׁנָה וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה לֶעָתִיד לָבוֹא. שָׁבוּעַ זֶה אָסוּר בְּכָל הַשָּׁבוּעַ וּשְׁבִיעִית שֶׁעָבְרָה. וְאִם אָמַר יוֹם אֶחָד שַׁבָּת אַחַת חֹדֶשׁ אֶחָד שָׁנָה אַחַת אָסוּר מִיּוֹם לְיוֹם.

MISHNAH: ‘A qônām that I shall not taste wine today,’ he is forbidden only until nightfall. ‘This week’, he is forbidden the entire week; the Sabbath belongs to the past. ‘This month’, he is forbidden the entire month; the day of the New Moon belongs to the future. ‘This year’, he is forbidden the entire year; New Year’s Day belongs to the future. ‘This Sabbatical period’, he is forbidden the entire Sabbatical period; the Sabbatical year belongs to the past. But if he said, one day, one week, one month, one year, he is forbidden from day.

הלכה: קוֹנָם יַיִן שֶׁאֵינִי טוֹעֵם הַיּוֹם כול׳. הָא מִשֶּׁחֲשֵׁיכָה מוּתָּר. לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. הִילְּכוּ בִנְדָרִים אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם. לֵית אוֹרְחֵיהּ דְּבַר נָשָׁא מֵימַר לְחַבְרֵיהּ בְּרוּמְשָׁא. לֹא טְעָמִית כְּלוּם רֻמְשִׁית. וְאָמַר. אֶתְמוֹל. אֱמוֹר דְּבַתְרָה וְהוּא פְלִיגָא. לֵית אוֹרְחֵיהּ דְּבַר נָשָׁא מֵימַר לְחַבְרֵיהּ בְּצַפְרָא. לֹא טְעָמִית כְּלוּם רוּמְשִׁית. מֵימוֹר. יוֹם דֵּין הוּא. לֵית הוּא פְלִיגָא. יוֹם זֶה מִשַּׁבָּת זוֹ וְשַׁבָּת זוֹ מִיּוֹם זֶה. יוֹם זֶה מֵהַיּוֹם. כְּמָאן דָּמַר. הִילְּכוּ בִנְדָרִים אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם. בְּרַם הָכָא כְּמָאן דָּמַר. הִילְּכוּ בִנְדָרִים אַחַר לְשׁוֹן תּוֹרָה. אָמַר רִבִּי יוֹנָה בוֹצְרַיָיא. כֵּן אוֹרְחֵיהּ דְּבַר נָשָָׁא מֵימַר לְחַבְרֵיהּ. סוֹבֵר לִי הָדֵין יוֹמָא.

HALAKHAH: “ ‘A qônām that I shall not taste wine today,’ ” etc. This implies that he is permitted at nightfall. Does this not disagree with Rebbi Joḥanan, since Rebbi Joḥanan said, in matters of vows one follows common usage? It is not usual that a man should say to another in the evening, I did not eat until evening. Would he say, yesterday? Refer to the following and it does disagree: It is not usual that a man should say to another in the morning, I did not eat in the evening. Would he say, the same day? Does the following not disagree? This day from this week, or this week from this day? What is the difference between “this day” and “today”? That is, following the opinion that in matters of vows one follows common usage. But here, one follows the opinion that in matters of vows one follows biblical usage. Rebbi Jonah from Bostra said, it is the way of people to say to another, bear with me this day.

תַּמָּן תַּנִּינָן. עַד רֹאשׁ אֲדָר עַד רֹאשׁ אֲדָר הָרִאשׁוֹן. עַד סוֹף אֲדָר עַד סוֹף אֲדָר הָרִאשׁוֹן. הָדָא אָמְרָה. נִיסַן רֹאשׁ הַשָּׁנָה לִנְדָרִים. תִּשְׁרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לִנְדָרִים. שֶׁלֹּא תֹאמַר. יַעֲלֶה רֹאשׁ חוֹדֶשׁ אֲדָר תַּחַת אֶלּוּל וִיהֵא מוּתָּר בְּאֶלּוּל. לְפוּם כֵּן צָרַךְ מֵימַר. אָסוּר בָּהּ וּבְעִיבּוּרָהּ.

There, we have stated: “Until the beginning of Adar, until the beginning of the First Adar. Until the end of Adar, until the end of the First Adar.” Does this imply that Nisan is the beginning of the year as far as vows are concerned? Tishre is the beginning of the year as far as vows are concerned. That you should not say, the beginning of Adar should compensate for Ellul and he would be permitted in Ellul; therefore, it was necessary to say that “he is forbidden it and its intercalary [month]”.

אִם אָמַר יוֹם אֶחָד שַׁבָּת אַחַת חוֹדֶשׁ אֶחָד שָׁנָה אַחַת שָּׁבוּעַ אֶחָד אָסוּר מִיּוֹם לְיוֹם. מֵעֵת לְעֵת. תַּנֵּי מֵעֵת לְעֵת.

“If he said, one day, one week, one month, one year, one Sabbatical period, he is forbidden from day to day.” From hour to hour. It was stated, from hour to hour.

רִבִּי אָחָא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶן חֲנִינָה. אָסוּר לְאָדָם לְהִתְעַנּוֹת עַד שֵׁשׁ שָׁעוֹת בַּשַּׁבָּת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא אָמְרָה כֵן. הָיוּ מִתְעַנִּין וְיָרְדוּ לָהֶן גְּשָׁמִים. קוֹדֶם חַצּוֹת לֹא יַשְׁלִימוּ. עַד כְּדוֹן צַפְרָא הוּא. אַחַר חַצּוֹת יַשְׁלִימוּ. שֶׁכְּבָר עָבַר רוּבּוֹ שֶׁלַּיּוֹם בִּקְדוּשָׁה.

Rebbi Aḥa, Rebbi Abbahu, in the name of Rebbi Yose ben Ḥanina: On the Sabbath, a person is forbidden to fast until the sixth hour. Rebbi Yose said, a Mishnah states this: “If they fasted when it started to rain, before noon they should not finish,” because until then it is morning; “after noon they should finish,” since most of the day already was spent in holiness.

מִילְתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמְרָה. מִתְעַנִּין שָׁעוֹת. דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. הֲרֵינִי בְּתַעֲנִיתִי עַד דְּחָסַל פִּירְקִי. עַד דְּנֶיחְסַל פַּרָשָׁתִי. מִילְתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹנָה אָמְרָה. מִתְעַנִּין שָׁעוֹת. רִבִּי יוֹנָה הֲוָה בְצוֹר וְשָׁמַע דִּדְמָךְ בְּרֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי. אַף עַל גַּב דְּאָכַל גּוּבְנָה וְשָׁתָא מַיָא אַסְקֵיהּ צוֹם כָּל הַהוּא יוֹמָא. מִילְתֵיהּ דְּרַב אָמְרָה. מִתְעַנִּין שָׁעוֹת. דְּרַב אָמַר. לוֹוֶה אָדָם תַּעֲנִיתוֹ וּפוֹרֵעַ. אָמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל. וְכִי נֵדֶר הוּא זֶה. נָדַר לְהִתְעַנּוֹת וְשָׁכַח וְאָכַל כְּזַיִת אִיבֵּד תַּעֲנִיתוֹ. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַבָּנִין דְּתַמָּן. וְהוּא שֶׁאָמַר יוֹם סְתָם. הָא אִם אָמַר יוֹם זֶה מִתְעַנֶּה וּמַשְׁלִים. לֹא אָמַר אֶלָּא אָכַל. הָא טָעַם לֹא. רִבִּי בָּא חֲסִידָא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. הָדָא מַטְעַמִּיתָה אֵין בָּהּ לֹא מִשּׁוּם בְּרָכָה וְלֹא מִשּׁוּם גֶּזֶל וְלֹא מִשּׁוּם דְּמַאי וְלֹא מִשּׁוּם הֶפְסֵק תַּעֲנִית.

The words of Rebbi Joḥanan imply that one may fast for hours, for Rebbi Joḥanan said, I shall fast until I finish studying this chapter, until I finish studying this text. The words of Rebbi Jonah imply that one may fast for hours, for Rebbi Jonah was in Tyre when he heard that Rebbi Yose’s son had died. Even though he had eaten cheese and drunk water, he finished that day fasting. The words of Rav imply that one may fast for hours, for Rav said, one may borrow his fast day and pay back. Samuel said to him, is that a vow? If he had vowed to fast but forgot and ate the volume of an olive, he lost his fast day. Rebbi Abba in the name of the rabbis there: That is, if he said simply “a day”. But if he said “this day”, he has to continue fasting until the end. He spoke only of eating; that excludes tasting. Rebbi Abba Ḥasida in the name of Rebbi Ze‘ira: Tasting does not create obligations of benediction, robbery, nor of demay, nor of the interruption of a fast day.

יָחִיד שֶׁגָּזַר עָלָיו תַּעֲנִית אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה מִשֶּׁחֲשֵׁיכָה. וְאִם אָמַר. בְּתַעֲנִית צִיבּוּר. אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה מִבְּעוֹד יוֹם. נָדַר לְהִתְעַנּוֹת וְנִמְצְאוּ יָמִים טוֹבִים וְשַׁבָּתוֹת. לוֹקֶה וְאֵינוֹ צָרִיךְ הֵיתֵר חָכָם. נָדַר לְהִתְעַנּוֹת וְנִמְצְאוּ יָמִים הַכְּתוּבִין בִּמְגִילַּת תַּעֲנִית. רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי יוּדָן רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִיָיה בַּר בָּא. חַד אָמַר. מִתְעַנֶּה וְאֵינוֹ מַשְׁלִים. וָחָרָנָה אָמַר. לוֹקֶה וְאֵינוֹ צָרִיךְ הֵיתֵר חָכָם. הָדָא דְאַתְּ אֲמַר עַד שֶלֹּא בָטְלָה מְגִילַּת תַּעֲנִית. אֲבָל מִשֶּׁבָּטְלָה מְגִילַּת תַּעֲנִית בָּטְלוּ כָל אֵילּוּ. רִבִּי חֲנַניָה וְרִבִּי יוֹחָנָן תְּרֵיהוֹן אָמְרֵי. בָּטְלָה מְגִילַּת תַּעֲנִית. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. בָּטְלָה מְגִילַּת תַּעֲנִית. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אֶמֶשׁ הָיִיתִי יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה מַעֲשֶׂה שֶׁגָּזְרוּ תַעֲנִית בַּחֲנוּכָּה בְלוֹד. וְאָעַל רִבִּי אֱלִיעֶזֶר וְסִיפֵּר וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרָחַץ. אָמַר לָהֶן רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. צְאוּ וְהִתְעַנּוּ עַל מַה שֶׁהִתְעַנִּיתֶם. וְאַתְּ אֲמַר. בָּטְלָה מְגִילַּת תַּעֲנִית. אָמַר רִבִּי אַבָּא. אַף עַל גַּב דְּתֵמַר בָּטְלָה מְגִילַּת תַּעֲנִית. חֲנוּכָּה וּפוּרִים לֹא בָטְלוּ. מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִין אָמְרִין. בָּטְלָה מְגִילַּת תַּעֲנִית. רִבִּי יוֹנָתָן צִיֵים כָּל עֲרוֹבַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה. רִבִּי אָבִין צִיֵים כָּל עֲרוֹבַת סוּכּוֹת. רִבִּי זְעוּרָא צִיֵים תְּלַת מָאוָון דְּצוֹמִין. וְאִית דְּאָמְרֵי. תִּשְׁעַת מָאוָון דְּצוֹמִין. וְלֹא חָשׁ עַל מְגִילַּת תַּעֲנִית. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא מְפַקֵּד לְסַפְרָיָיא. אִין אָתַת אִיתָא מִישְׁאֲלִינְכוֹן. אֵימְרוּן לָהּ. בַּכֹּל מִתְעַנִּין חוּץ מִשַּׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים וְרָאשֵׁי חֳדָשִים וְחוֹלוֹ שֶלַּמּוֹעֵד וַחֲנוּכָּה וּפוּרִים.

A private person who committed himself for a fast day, eats and drinks after nightfall. But if he said a public fast day, he eats and drinks only during daytime. If he made a vow to fast and it turned out to fall on Sabbath days or holidays, he is whipped but does not need permission from a Sage. If he made a vow to fast and it turned out to fall on days written in the Scroll of Fasts, Rebbi Ḥizqia and Rebbi Yudan in the name of Rebbi Ḥiyya bar Abba: One said, he fasts but does not finish, but the other one said, he is whipped but does not need permission from a Sage. That is, you say that before the scroll of fasts was abolished. But when the Scroll of Fasts was abolished, all this was abolished. Rebbi Ḥanania and Rebbi Joḥanan both say that the Scroll of Fasts was abolished. Rebbi Joshua ben Levi said, the Scroll of Fasts was abolished. Rebbi Joḥanan said, yesterday I was sitting and stating: “It happened that they decreed a fast day at Lod during Ḥanukka. Rebbi Eliezer went and had a haircut, Rebbi Joshua went and took a hot bath. Rebbi Joshua said to them, go and fast for what you fasted.” And you say, the Scroll of Fasts was abolished? Rebbi Abba said, even though you say that the Scroll of Fasts was abolished, Ḥanukka and Purim were not abolished. The acts of the rabbis imply that the Scroll of Fasts was abolished: Rebbi Jonathan fasted on the day before New Year’s Day. Rebbi Abin fasted on the day before Tabernacles. Rebbi Ze‘ira fasted 300 fast days, and some say 900 fast days and did not care about the Scroll of Fasts. Rebbi Jacob bar Aḥa told the scribes: If a woman comes to ask you, tell her that one may fast any day except Sabbaths, holidays, New Moons, the intermediary days of holidays, Ḥanukka, and Purim.