Hebrew · Jerusalem Talmud, ed. Guggenheimer (Hebrew/Aramaic)דִּלֹמָא. רִבִּי לִיעֶזֶר וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל סְלָקוּן לְרוֹמֵי. עָלוּן לְחַד אֲתַר וְאַשְׁכְּחוֹן מֵיינוּקִיָּא עָבְדִין גַּבְשׁוּשִׁין וְאָמְרִין הָכֵין. בְּנֵי אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל עָבְדִין וְאָמְרִין. הָהֵן תְּרוּמָה וְהָהֵן מַעֲשֵׂר. אָמְרִין מִסְתַּבְּרָא דְאִית הָכָא יְהוּדָאִין. עָלוּן לְחַד אֲתַר וְאִקַּבְּלוּן בְּחַד כיי. יְתָבוּן לְמֵיכַל וַהֲוָה כָל תַּבְשִׁיל דַּהֲוָה עֲלִיל קוֹמֵיהוֹן אִי לָא הֲווֹן מַעֲלִין לֵיהּ בְּחַד קִיטוֹן לָא הֲוָה מַייתֵי לֵיהּ קוֹמֵיהוֹן. וְחָשׁוּן דִּילְמָא דְּאִינּוּן אָכְלִין זִבְחֵי מֵתִים. אָמְרִין לֵיהּ. מָה עִיסְקָךְ דְּכָל תַּבְשִׁיל דְּאַתְּ מַייתֵי קוֹמֵינָן אִין לֵית אַתְּ מְעַיֵל לָהֵן קִיטוֹנָא לֵית אַתַּ מַייתֵי לָן קוֹמֵינָן. אֲמַר לוֹן. חַד אַבָּא גְבַר סָב אִית לִי וּגְזַר עַל נַפְשֵׁיהּ דְּלָא נְפַק מִן הָדָא קִיטוֹנָא כְּלוּם עַד דְּיֵיחְמֵי לְחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל. אָמְרִין לֵיהּ. עוֹל וֶאֱמוֹר לֵיהּ. פּוּק הָכָא לְגַבֵּיהוֹן דְּאִינּוּן הָכָא. נְפַק לְגַבּוֹן. אָמְרִין לֵיהּ. מָה עִיסְקָךְ. אֲמַר לוֹן. צְלוֹן עַל בְּרִי דְלָא מוֹלִיד. אָמַר רִבִּי לִעֶזֶר לְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. מַה יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה. חֲמִי מַה דְאַתְּ עֲבִיד. אֲמַר לוֹן. אַייתוֹן לִי זֶרַע דְּכִיתָּן. וְאַיְיתוֹן לֵיהּ זֶרַע דְּכִיתָּן. אִיתְחֲמֵי לֵיהּ זְרַע לֵיהּ עַל גַּבֵּי טַבֻּלָה. אִיתְחֲמֵי מַרְבֵּץ לֵיהּ. אִיתְחֲמֵי דִסְלִקַת. אִיתְחֲמֵי מִיתְלָשׁ בָּהּ. עַד דַאֲסַק חָדָא אִיתָא בְקַלְעִיתָא דְשְׂעָרָה. אֲמַר לָהּ. שְׁרֵיי מַה דַעֲבִדְתִּין. אָמְרָה לֵיהּ. לֵי נָא שֵׁרְיָיה. אֲמַר לָהּ. דִּלָא כֵן אֲנָא מְפַרְסֵם לִיךְ. אָמְרָה לֵיהּ. לֵי נָא יָכְלָה דְּאִינּוּן מְטַלְּקִין בְּיָמָא. וּגְזַר יְהוֹשֻׁעַ עַל שַׂרְיָא דְיָמָא וּפָלָטוֹן. וְצָלוּן עֲלוֹי וְזָכָה לְמִיקְמָה לְרִבִּי יוּדָה בֶּן בַּתִירָה. אָמְרוּ. אִילּוּ לֹא עָלִינוּ לְכָאן אֶלָּא לְהַעֲמִיד הַצַּדִּיק הַזֶּה דַּיֵּינוּ.
English · Heinrich W. GuggenheimerExample. Rebbi Eliezer, and Rebbi Joshua, and Rabban Gamliel travelled to Rome. They came to a place where they found children making stone heaps and saying as follows: What they do in the Land of Israel is to say, this is heave, this is tithe. They said, it is clear that Jews live here. They entered a place and were received at a house. They sat down to eat. It happened that no dish was brought to them unless it was brought [first] to a certain bedroom. They became afraid that perhaps they were eating offerings to the dead. They asked him, why is it that you bring no dish before us unless you brought it first to that bedroom? He told them, I have an old father who vowed not to leave that bedroom until he might see the Sages of Israel. They told him, go and tell him to come out because they are here. He came out; they asked him, what is your problem? He told them, pray for my son because he is sterile. Rebbi Eliezer said to Rebbi Joshua: Joshua ben Ḥanania, look what you can do. He told them, bring me linseed; they brought him linseed. It appeared to them as if he was sowing it on a table. It appeared as if he was watering it; it appeared to grow; it appeared that he was plucking out of it, until there appeared a woman with braided hair. He told her, undo what you did. She answered, I shall not undo. He told her, then I shall make you known. She said, I cannot, because they were thrown into the sea. Rebbi Joshua commanded the prince of the sea who disgorged them. Then they prayed for him and he had the merit of raising Rebbi Jehudah ben Bathyra. They said, if we came here only to bring the just person to the world, it would have been enough.