Jerusalem Talmud Demai 2.2

משנה: הַמְקַבֵּל עָלָיו לִהְיוֹת נֶאֱמָן מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא אוֹכֵל וְאֶת שֶׁהוּא מוֹכֵר וְאֶת שֶׁהוּא לוֹקֵחַ וְאֵינוֹ מִתְאָרֵחַ אֶצֶל עַם הָאָרֶץ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הַמִּתְאָרֵחַ אֶצֶל עַם הָאָרֶץ נֶאֱמָן. אָמְרוּ לוֹ עַל עַצְמוֹ אֵינוֹ נֶאֱמָן כֵּיצַד יְהֵא נֶאֱמָן עַל שֶׁל אֲחֵרִים.

MISHNAH: He who takes it upon himself to be trustworthy gives tithes for what he eats, what he sells, and what he buys, and he is not a guest of an am haäreẓ. Rebbi Jehudah said, he who is a guest of an am haäreẓ may be trustworthy. They said to him, for himself he is not trustworthy, how can he be trusted for others?

הלכה: מַה שֶׁהוּא לוֹקֵחַ עַל מְנָת לֶאֱכוֹל. וְהָא תַנֵּינָן אֶת שֶׁהוּא אוֹכֵל. אֶלָּא אֶת שֶׁהוּא לוֹקֵחַ עַל מְנָת לִמְכּוֹר. וְהָתַנֵּינָן אֶת שֶׁהוּא מוֹכֵר אֶלָּא אֶת שֶׁהוּא לוֹקֵחַ עַל מְנָת לִמְכּוֹר אֶת שֶׁהוּא מוֹכֵר מִפֵּירוֹת מִכְנָסוֹ.

HALAKHAH: “What he buys,” to eat it. But did we not state: “What he eats?” Hence, “what he buys” in order to sell it. But did we not state: “What he sells?” Hence, “what he buys” in order to sell it and “what he sells” from his own gathering.

תַּנִּי אָמַר רִבִּי יוּדָה מִימֵיהֶן שֶׁל בַּעֲלֵי בַּתִּים לֹא נִמְנְעוּ לִהְיוֹת מִתְאָרְחִין אֶצֶל בַּעֲלֵי בַּתִּים חֲבֵירֵיהֶם. אַף עַל פִּי כֵּן נוֹהֲגִין הָיוּ בְּפֵירוֹתֵיהֶן מְתוּקָּנִין לְתוֹךְ בָּתֵּיהֶן.

It was stated: Rebbi Jehudah said, private persons never refrained from being guests of private persons of their acquaintance. Nevertheless, they used to put in order all their produce in their own houses.

אָמַר רִבִּי יוֹנָה חֲבֵירִין אֵינָן חֲשׁוּדִין לֹא לֶאֱכוֹל וְלֹא לְהַאֲכִיל. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר חֲבֵירִין חֲשׁוּדִין לֶאֱכֹל וְאֵינָן חֲשׁוּדִין לְהַאֲכִיל. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹסֵי. אָמְרוּ לוֹ עַל עַצְמוֹ אֵינוֹ נֶאֱמָן כֵּיצַד יְהֵא נֶאֱמָן עַל שֶׁל אֲחֵרִים. מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִין מְסַיְיעִין עַל רִבִּי יוֹסֵי. דְּאָמַר רִבִּי חֲנִינָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן לֹא אָמַר רִבִּי יוּדָה אֶלָּא בְסוֹף אֲבָל בִּתְחִילָּה אוּף רִבִּי יוּדָה מוֹדֵי. אִין תֵימַר חֲבֵירִים אֵין חֲשׁוּדִין לֹא לוֹכַל וְלֹא לְהַאֲכִיל מַה בֵּין בִּתְחִילָּה מַה בֵּין בְּסוֹף. דְּתַנִּי הַמְקַבֵּל עָלָיו לִהְיוֹת נֶאֱמָן חוּץ מִדָּבָר אֶחָד אֵין מְקַבְּלִין אוֹתוֹ הֶחָשׁוּד עַל דָּבָר אֶחָד חָשׁוּד הוּא עַל הַכֹּל. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר אֵינוֹ חָשׁוּד אֶלָּא עַל אוֹתוֹ דָבָר בִּלְבַד.

Rebbi Jonah said, ḥaverim are not suspected either to eat or to serve to others. Rebbi Yose said, ḥaverim are suspected to eat but not to serve to others. The Mishnah disagrees with Rebbi Yose: “They said to him, for himself he is not trustworthy, how can he be trusted for others?” The words of the rabbis support Rebbi Yose, for Rebbi Ḥanina, Rebbi Yasa, said in the name of Rebbi Joḥanan: Rebbi Jehudah spoke only of the end, but at the start even Rebbi Jehudah will agree. If you say that ḥaverim are not suspected either to eat or to serve to others, what is the difference between start and end? As we have stated: “He who takes it on himself to be trustworthy except for one thing cannot be accepted; he who is suspect in one thing is suspect in everything. Rebbi Jehudah said, he is only suspect in that thing alone.”

תַּנִּי הַנֶּאֱמָן עַל הַטָּהֳרוֹת נֶאֱמָן עַל הַמַּעְשְׂרוֹת. תַּנִּיתָהּ רִבִּי יַנַּאי בֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְאָמַר טַעְמָא. הָדָא דְּתֵימַר בְּמִתְאָרֵחַ אֶצְלוֹ אֲבָל בְּרַבִּים אֵינוֹ נֶאֱמָן עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו בְּרַבִּים. רִבִּי אַמִּי בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי אֲפִילוּ אֲנִי אֵינִי נֶאֱמָן עַד שֶׁנְּקַבֵּל עָלָיו בְּרַבִּים. רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אֲפִילוּ חָבֵר שֶׁשָּׁלַח לְחָבֵר צָרִיךְ לְעַשֵּׂר. רִבִּי זְעִירָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא כְּגוֹן אֲנִי לְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק וְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק לִי. אָמַר לֵיהּ מַה אַתְּ בְּעֵי מֵרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק דְּכָל מַה דְּהוּא אֹכֶל מִן שׁוּקָא הוּא אֹכֶל.

It was stated: “He who is trustworthy for purity is trustworthy for tithes.” Rebbi Yannai ben Rebbi Ismaël stated it and explained his reason: That means, if one is a guest of his, but for the public he is not trustworthy until he accepts it publicly. Rebbi Ammi in the name of Rebbi Yannai: Even I am not trustworthy until we accept it in public. Rebbi Zeïra, Rebbi Yasa, in the name of Rebbi Joḥanan: Even a ḥaver who sent to another ḥaver, the recipient must tithe. Rebbi Zeïra asked before Rebbi Yasa, for example, I to Rebbi Samuel ben Rav Isaac, and Rebbi Samuel ben Rav Isaac to me? He answered him, what do you want from Rebbi Samuel ben Rav Isaac, because all he eats, he eats from the market.

הוּא נֶאֱמָן וְאִשְׁתּוֹ אֵינָהּ נֶאֱמָנֶת לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ וְאֵין מִתְאָרְחִין אֶצְלוֹ. אֲבָל אָמְרוּ הֲרֵי הוּא כְדָר עִם הַנָּחָשׁ בִּכְפִיפָה. אִשְׁתּוֹ נֶאֱמָנֶת וְהוּא אֵינוֹ נֶאֱמָן מִתְאָרְחִין אֶצְלוֹ וְאֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ אֲבָל אָמְרוּ תָבוֹא מְאֵירָה לְמִי שֶׁאִשְׁתּוֹ נֶאֱמָנֶת וְהוּא אֵינוֹ נֶאֱמָן.

“If he is trustworthy but his wife is not, one buys from him but one cannot be his guest. But they said, he is like one who lives with a snake in the same basket. If his wife is trustworthy but he is not, one can be his guest but not buy from him. But they said, a curse should fall on him whose wife is trustworthy while he is not.”

תַּנִּי לֹא יְשַׁמֵּשׁ חָבֵר בְּמִשְׁתֶּה עַם הָאָרֶץ וְלֹא בִסְעוּדַת עַם הָאָרֶץ אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה הַכֹּל מְתוּקָּן וּמְעוּשָּׂר מִתַּחַת יָדוֹ וַאֲפִילוּ מֵינֶיקֶת שֶׁל יַיִן. וְאִם שִׁימֵּשׁ חָבֵר בְּמִשְׁתֶּה עַם הָאָרֶץ וּבִסְעוּדַת עַם הָאָרֶץ הֲרֵי זוּ חֲזָקָה לְמַעְשְׂרוֹת. רָאוּ אוֹתוֹ מֵיסַב אֵינָהּ חֲזָקָה אֲנִי אוֹמֵר עַל הַתְּנָאִין שֶׁבְּלִבּוֹ הוּא מֵיסַב. בְּנוֹ מֵיסַב אֶצְלוֹ צָרִיךְ לְעַשֵּׂר עַל יָדָיו. חֲבֵירוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ לְעַשֵּׂר עַל יָדָיו.

It was stated: “A ḥaver should not serve as waiter at the wedding feast of an am haäreẓ or the dinner of an am haäreẓ except when everything was in order and tithed under his control, even the wine ladle. But if a ḥaver acted as waiter at the wedding feast of an am haäreẓ or the dinner of an am haäreẓ this is prima facie evidence for tithes. If one saw him lying on a couch it would not be prima facie evidence, since I say that he is lying on the couch after making the required mental stipulations. If his son is lying down next to him, he has to tithe for him; he does not have to tithe for another ḥaver.”