Jerusalem Talmud Nedarim 2.3

משנה: יֵשׁ נֶדֶר בְּתוֹךְ נֶדֶר וְאֵין שְׁבוּעָה בְתוֹךְ שְׁבוּעָה. כֵּיצַד אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר אִם אוֹכַל הֲרֵינִי נָזִיר אִם אוֹכַל וְאָכַל חַיָיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְאָכַל אֵינוֹ חַיָיב אֶלָּא אַחַת.

MISHNAH: A vow inside a vow is possible, an oath inside an oath is impossible. For example, if one said, I shall be a nazir if I would eat, I shall be a nazir if I would eat, if he eats he is obligated for each pronouncement separately. An oath that I will not eat, an oath that I will not eat, if he eats he is guilty only once.

הלכה: יֵשׁ נֶדֶר בְּתוֹךְ נֶדֶר כול׳. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי. שְׁבוּעָה שְׁבוּעָה שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל. וְאָכַל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. נִישְׁמְּעִינָהּ מִן הָדָא. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל כִכָּר זֶה. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל. וְאָכַל. אֵינוֹ חַיָיב אֶלָּא אַחַת. מִפְּנֵי שֶׁאָמַר זוֹ. הָא אִם לֹא אָמַר זוֹ חַיָיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. אֲבִימֵי אַחֲוֵי דְחֵיפָה אָמַר שַׁמָּשִׁית בִּנְדָרִים שַׁמָּשִׁית בִּשְׁבוּעוֹת. בָּעֵי חֵיפָה מִיבְדְּקוּנֵיהּ. הָיוּ לְפָנָיו חֲמִשָּׁה כִּכָּרִים וְאָמַר. שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל כִכָּר זוֹ. וְחָזַר וְאָמַר. שְׁנַיִם אֵילּוּ. וְחָזַר וְאָמַר. שְׁלֹשָׁה אֵילּוּ. וְחָזַר וְאָמַר. אַרְבָּעָה אֵילּוּ. וְחָזַר וְאָמַר. חֲמִשָּׁה אֵילּוּ. וְאָכַל אֶת הָרִאשׁוֹן מָהוּ. אָמַר לֵיהּ. חַיָיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. אָמַר לֵיהּ. אֵינוֹ חַיָיב אֶלָּא אַחַת. מִכֵּיוָן שֶׁהִזְכִּיר עָלָיו שְׁבוּעָה עֲשָׂאוֹ כִנְבֵילָה. מִיכָּן וָאֵילַךְ כְּמֵיחַל שְׁבוּעוֹת עַל הָאִיסָּרִין. וְאֵין שְׁבוּעוֹת חָלוֹת עַל הָאִיסָּרִין. חָזַר וּבְדָקֵיהּ. הָיוּ חֲמִשָּׁה כִּכָּרִים וְאָמַר. שְׁבוּעָה חְמִשָּׁה כִכָּרִים הָאֵילּוּ. וְחָזַר וְאָמַר. אַרְבָּעָה אֵילּוּ. וְחָזַר וְאָמַר. שְׁלֹשָׁה אֵילּוּ. וְחָזַר וְאָמַר. שְׁנַיִם אֵילּוּ. וְחָזַר וְאָמַר. אֶחָד זֶה. וְאָכַל אֶת כּוּלָּן. אָמַר לֵיהּ. אֵינוֹ חַיָיב אֶלָּא אַחַת. אָמַר לֵיהּ. חַיָיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. אִילּוּ מִי שֶׁאָמַר. שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל חֲמִשָּׁה. וְאָכַל אַרְבָּעָה. שֶׁמָּא אֵינוֹ פָטוּר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מִסְתַּבְּרָא כְּאַחֲוֵי דְחֵיפָה בָאַחֲרִיתָא. וּדְחֵיפָה בְקַדְמִיתָא.

HALAKHAH: “A vow inside a vow is possible,” etc. Rebbi Yose asked: An oath, an oath, an oath that I shall not eat, but he ate? Rebbi Yose ben Rebbi Abun said, let us hear from the following: “An oath that I shall not eat this loaf, an oath that I shall not eat, an oath that I shall not eat. If he ate, he is guilty only once.” Because he said this. Therefore, if he had not said this, he would be guilty for each of the oaths. Avime the brother of Ḥefa said, I studied vows, I studied oaths. Ḥefa wanted to examine him: There were five loaves before him and he said, an oath that I shall not eat this loaf. Then he said, these two loaves. Then he said, these three loaves. Then he said, these four loaves. Then he said, these five loaves. Then he ate the first, what are the rules? He said to him, he is guilty for each [oath] separately. He said to him, he is guilty only once. From the moment he mentioned “oath” about it, he made it like carcass meat. From there on he is as if he wanted to apply oaths to prohibitions, but no oath can be applied to prohibitions. He examined him a second time. There were five loaves and he said, an oath about these five loaves. Then he said, these four. Then he said, these three. Then he said, these two. Then he said, this single one. Then he ate all of them? He said to him, he is guilty only once. He said to him, he is guilty for each [oath] separately. If somebody had said, an oath that I shall not eat five, and he ate four, would he be free from punishment? Rebbi Yose said, it is reasonable following Ḥefa’s brother in the last case, following Ḥefa in the first.