Jerusalem Talmud Sotah 7.2

משנה: וְאֵילּוּ נֶאֱמָרִין בְּלָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. מִקְרָא הַבִּיכּוּרִים וַחֲלִיצָה בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים וּבִרְכַת כֹּהֵן גָּדוֹל וּפָרָשַׁת הַמֶּלֶךְ וּפָרָשַׁת עֶגְלָה עֲרוּפָה וּמְשׁוּחַ מִלְחָמָה בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מְדַבֵּר אֶל הָעָם. מִקְרָא הַבִּיכּוּרִים כֵּיצַד. וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יי אֱלֹהֶיךָ וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ אֶל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל קוֹל רָם. מָה עֲנִיָיה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן בְּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ אַף כָּאן בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. חֲלִיצָה כֵיצַד. וְעָנְתָה וְאָמְרָה כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ מָה עֲנִיָיה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ אַף כָּאן בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר וְעָנְתָה וְאָמְרָה כָּכָה עַד שֶׁתֹּאמַר בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה.

MISHNAH: But the following must be said in the holy language: The recitation for the first fruits, ḥalîṣah, blessings and curses, the priestly blessing, the benedictions of the High Priest, the portion about the king, the portion about the calf whose neck was broken, the [priest] anointed for war at the time he speaks to the people. The recitation for the first fruits, how? “You shall begin and say before the Eternal, your God” but further on it says, “the Levites shall begin and say to all the men of Israel in an elevated voice”. Since “beginning” further on means in the holy language, so also here in the holy language. Ḥalîṣah how? “She shall begin and say: So shall be done to the man” but further on it says, “the Levites shall begin and say to all the men of Israel in an elevated voice”. Since “beginning” further on means in the holy language, so also here in the holy language. Rebbi Jehudah says, “She shall begin and say so,” [it is invalid] unless she says exactly that text.

הלכה: תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בְּלָשׁוֹן הַזֶּה עֲנִיָיה וָאֲמִירָה כָּכָה וְכֹה הַרֵי הוּא בְלָשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. בִּנְיַין אַב שֶׁבְּכוּלָּן מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל. הָתִיב רִבִּי חַגַּי. וְהָכְתִיב וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל. אִין תֵּימַר עַל יְדֵי עֲנִיָיה. וְהָכְתִיב וַיֹּאמְרוּ. אִין תֵּימַר עַל יְדֵי אֲמִירָה. וְהָכְתִיב מֵיי יָצָא הַדָּבָר. אִין תֵּימַר. בְּלָשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ. וְהָכְתִיב וַיִּקְרָא לוֹ לָבָן יְגַר שָׂהֲדוּתָא. וְאִין תֵּימַר. קוֹדֶם לְמַתַּן תּוֹרָה. הֲרֵי פָרָשַׁת וִוידּוּי מַעֲשֵׂר הֲרֵי הוּא לְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה וְהוּא נֶאֱמַר בְּכָל לָשׁוֹן.

HALAKHAH: It was stated in the name of Rebbi Jehudah: Any place where it was said in any of these expressions: you begin and say, thus, and thus, it means in the holy language. Rebbi Eleazar said, the defining paradigm for all is: “Moses would speak and God would answer him by voice.” Rebbi Ḥaggai objected, is there not written, “Laban and Bethuel began,” if you say because of “beginning” only, is there not written “and said”? If you want to say, by “saying” only, is there not written “from the Eternal came the word”? If you want to say, in the holy language, is there not written “the stone heap of testimony”? If you want to say, before the Torah was given, is there not the text of the declaration of tithes which may be recited in any language?

רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שֶׁלֹּא יְהֵא לָשׁוֹן סוּרְסִי קַל בְּעֵינֶיךָ. שֶׁבַּתּוֹרָה וּבַנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים הוּא אָמוּר. בַּתּוֹרָה כְתִיב וַיִּקְרָא לוֹ לָבָן יְגַר שָׂהֲדוּתָא. בִּנְּבִיאִים כְּתִיב כִּדְנָה תֵּימְרוּן לְהוֹן. בַּכְּתוּבִים כְּתִיב וַיְּדַבְּרוּ הַכַּשְׂדִּים לַמֶּלֶךְ אֲרָמִית. אָמַר רִבִּי יוֹנָתָן דְּבֵית גּוּבְרִין. אַרְבָּעָה לְשׁוֹנוֹת נָאִין לְהִשְתַּמֵּשׁ בָּהֶן הָעוֹלָם. וְאֵילּוּ הֵן. לָעַז לְזֶמֶר. רוֹמִי לִקְרָב. סוּרְסִי לְאֵילִיָיא. עִבְרִי לְדִיבּוּר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים. אַף אֲשׁוּרִי לִכְתָב. אֲשׁוּרִי יֵשׁ בּוֹ כְּתָב וְאֵין בוֹ לָשׁוֹן. עִבְרִי יֵשׁ בּוֹ לָשׁוֹן וְאֵין בוֹ כְּתָב. בַּחֲרוּ לָהֶם כְּתָב אֲשׁוּרִי וְלָשׁוֹן עִבְרִי. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ אֲשׁוּרִי. שֶׁהוּא מְאוּשָׁר בִּכְתָבוֹ. אָמַר רִבִּי לֵוִי עַל שֵׁם שֶׁעָלָה בְיָדָם מֵאֲשׁוּר.

Rebbi Samuel bar Naḥman in the name of Rebbi Joḥanan: The Syriac language should not be unimportant in your eyes, for it is mentioned in the Torah, the Prophets, and the Hagiographs. In the Torah, it is written: “Laban called it the heap of testimony”. In Prophets, it is written: “So you shall say to them.” In Hagiographs, it is written: “The Chaldeans spoke to the king in Aramaic.” Rebbi Jonathan from Bet Gubrin said, four languages are good for use: The foreign language for song, Latin for war, Syriac for elegies, Hebrew for speech. Some people say, also Assyrian for writing. Assyrian has a script but no language, Hebrew has a language but no script. They chose for them Assyrian script and Hebrew language. Why is its name called אֲשׁוּרִי? Because one is made happy in writing it. Rebbi Levi said, because they brought it with them from Assyria.

כְּתִיב וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ אֶל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל קוֹל רָם. בְּקוֹלוֹ שֶׁלָּרָם. מְלַמֵּד שֶׁשִׁיתֵּף הַקַּדושׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹלוֹ עִמָּהֶן. דָּבָר אַחֵר. קוֹל רָם. הַמְעוּלֶּה שֶׁבַּקּוֹלוֹת. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. לֹא קָטוֹן וְלֹא גָדוֹל אֶלָּא בֵינוֹנִי.

It is written: “The Levites shall begin and say to all the men of Israel in an elevated voice”, this teaches that the Holy One, praise to Him, associated His voice to theirs. Another explanation, “the best of voices”. Rebbi Isaac said, not low, not high, but moderate.