Jerusalem Talmud Nedarim 6.4

משנה: הַנּוֹדֵר מִן הֶחָלָב מוּתָּר בַּקּוּם וְרִבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר. וּמִן הַקּוּם מוּתָּר בֶּחָלָב. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר. הַנּוֹדֵר מִן הַגְּבִינָה אָסוּר בָּהּ בֵּין מְלוּחָה בֵּין טְפֵילָה.

MISHNAH: If somebody vows not to drink milk, he is permitted curd but Rebbi Yose forbids. But from curd, he is permitted milk. Abba Shaul says, if he vows not to have cheese, it is forbidden to him whether salted or unsalted.

הלכה: הַנּוֹדֵר מִן הֶחָלָב מוּתָּר בַּקּוּם כול׳. מָהוּ בַּקֻּם. חַלְבָּא מְקָטְרָא. מַה טָעֲמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי. שֵׁם אָבִיו קָרוּי עֲלֵיהּ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי הַנּוֹדֵר מִן הַיַּיִן מוּתָּר בְּיַיִן מְבוּשָּׁל. חַמְרָא מְבַשְּׁלָא.

HALAKHAH: “If somebody vows not to drink milk, he is permitted curd,” etc. What is curd? Curdled milk. What is the reason of Rebbi Yose? The name of its father is called over it. In the opinion of Rebbi Yose, is one who vows not to taste wine permitted cooked wine? Cooked wine”.

זֶה הַכְּלָל שֶׁהָיָה רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מִשֵּׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין. כְּגוֹן טֵבֵל וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי וְהֶקְדֵּשׁ וְהֶחָדָשׁ. לֹא נָתְנוּ לָהֶן חֲכָמִים שִׁיעוּר אֶלָּא מִין בְּמִינוֹ כָּל שֶׁהוּא וְשֶׁלֹּא בְמִינוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם. וכָל שֶׁאֵין לוֹ מַתִּירִין. כְּגוֹן תְּרוּמָה וְחַלָּה וְעָרְלָה וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם. נָתְנוּ לָהֶן חֲכָמִים שִׁיעוּר מִין בְּמִינוֹ. שֶׁלֹּא בְמִינוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם. אִילֵּין נְדָרִין מַה אַתְּ עֲבִיד לְהוֹן. כְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין אוֹ כְדָבָר שֶׁאֵין לוֹ מַתִּירִין. מִסְתַּבְּרָא מֵיעַבְּדִינוֹן כְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. שֶׁהַזָּקֵן עוֹקֶר אֶת הַנֵּדֶר מֵעִיקָּרוֹ. אָמְרוּ. אֵינוֹ עִיקְּרוֹ אֶלָּא מִיכָּן וּלְהַבָּא. וַדַּאי מַתְנִיתָא עֲבַד לוֹן כְּדָבָר שֶׁאֵין לוֹ מַתִּירִין. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. גִּידּוּלֵי תְרוּמָה תְרוּמָה וְגִידּוּלֵי גִידּוּלִין חוּלִין. אֲבָל טֵבֵל וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וּסְפִיחֵי שְׁבִיעִית וּתְרוּמוֹת חוּצָה לָאָרֶץ וְהַמְּדוּמָּע וְהַבִּיכּוּרִין גִּידוּלֵיהֶן חוּלִין וְגִידוּלֵי גִידוּלִין הֶקְדֵּשׁ. וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי חוּלִין יִפְדֶּה אוֹתָן בִּזְמַן זַרְעָם. וְתַנֵּי עֲלָהּ. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בְּדָבָר שֶּׁזַּרְעוֹ כָלָה. אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלָה גִּידּוּלֵי גִידּוּלִין אֲסוּרִין. דְּאָמַר רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. בָּצָל שֶׁלְכִּלְאֵי הַכֶּרֶם שֶׁעֲקָרוֹ וּשְׁתָלוֹ אֲפִילוּ הוֹסִיף כַּמָּה אָסוּר. שֶׁאֵין גִידּוּלֵי אִיסּוּר מַעֲלִין אֶת הָאִיסּוּר. וְדָא מַתְנִיתָא עֲבַד לוֹן כְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין. דְּתַנִינָן תַּמָּן. שֶׁהַנּוֹדֵר וְנִתְעָרֵב בְּאַחֵר. אִם יֵשׁ בּוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם אָסוּר. תִּיפְתָּר מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין.

“This is the rule Rebbi Simeon declared in the name of Rebbi Joshua: For everything that may become permitted through some action, such as ṭevel, Second Tithe, donations to the Temple, and “new grain”, the Sages did not fix any limits, but a kind with its own is forbidden in the minutest amount, a kind with a different kind if it can be tasted. But for everything that cannot become permitted through any action, such as heave, ḥallah, orlah, and kilaim in a vineyard, the Sages did fix as limit both a kind with itself or with a different kind if it can be tasted.” How do you treat vows? As referring to something that can become permitted or to something that cannot become permitted? It seems reasonable that we treat them as referring to things that can become permitted, as we have stated there “for the Elder uproots the vow from the start.” They said, he only uproots for the future. Certainly a Mishnah treats it as referring to something that cannot become permitted, as we have stated there: “The growth from heave is heave; the growth from their growth is profane. But the growths from ṭevel, First Tithe, aftergrowth of the Sabbatical, heaves from outside the Land, dema‘, and First Fruits are profane as are growths from their growths. Growths from dedicated [seeds] and Second Tithe become profane; one redeems them corresponding to the time of sowing.” We have stated on this: When has this been said? Anything whose seeds disappear. But in produce whose seeds do not disappear, the growth from their growth is forbidden. There is a restriction on growth, as Rebbi Zeïra said in the name of Rebbi Jonathan: An onion of kilaim in a vineyard, taken out of the ground and replanted, stays forbidden even if it grows enormously because growth of something forbidden cannot neutralize the prohibition. But another Mishnah treats it as something that can become permitted, as we have stated there: “For if somebody vowed not to have a certain thing and it became mixed with something else, if it can be tasted it is forbidden.” This explains that it was mixed with another kind, following the rules of something that can become permitted.