Jerusalem Talmud Demai 6.2

משנה: כֹּהֵן וְלֵוִי שֶׁקִּיבְּלוּ שָׂדֶה מִיִּשְׂרָאֵל כְּשֵׁם שֶׁחוֹלְקִין בְּחוּלִין כֵּן חוֹלְקִין בִּתְרוּמָה. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר הַמַּעֲשֵׂר שֶׁלָּהֶן שֶׁעַל מְנָת כֵּן בָּאוּ.

MISHNAH: A Cohen or a Levite who received a field (as sharecroppers) share in the tithe in the same proportion as they share in a profane yield. Rebbi Eliezer says, the tithe is theirs because they came because of it.

הלכה: מְתִיבִין רַבָּנִין לְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּמַה קָנוּ. אָמַר לָהֶן אֵין אַתֶּם מוֹדִין לִי שֶׁאִם הִתְנוּ לוֹ בֵּינֵיהֶן שֶׁהֵן חוֹלְקִין בְּמַעְשְׂרוֹת. אֲפִילוּ הִתְנוּ בְּמַה קָנוּ. סְתָמוֹ נַעֲשֶׂה כְּאוֹמֵר תְּלוֹשׁ מִן הַקַּרְקַע הַזֶּה שֶׁתִּיקְנוּ לָךְ מַעְשְׂרוֹתָיו. אָמַר לֵיהּ אוֹפְנָא לֵית לוֹן אוֹפְנָא לֵית לִסְתָמָא נַעֲשֶׂה כְּאוֹמֵר תְּלוֹשׁ מִן הַקַּרְקַע הַזֶּה שֶׁיַּקְנֶה לָךְ אֶחָד מֵעֲשָׂרָה שֶׁבּוֹ.

HALAKHAH: The rabbis object to Rebbi Eliezer: How did they acquire? He said to them, do you not agree with me that if they agreed among themselves, tithes go to the workers? Even if they made a condition, how did they acquire? If there is nothing said, it is as if somebody said: Harvest from this land so that its tithes should be yours. They said to him, there is no stipulation here; if nothing is said there is no stipulation. It is as if he said, harvest this land on condition that you take one tenth for yourselves.

תַּנִּי כֹּהֵן מִכֹּהֵן לֵוִי מִלֵּוִי יִשְׂרָאֵל מִיִּשְׂרָאֵל חוֹלְקִין לְמַעְשְׂרוֹת. לְמִי נִצְרְכָה לְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר אַף עַל גַּב דְּרִבִּי לִיעֶזֶר אָמַר מַעֲשֵׂר שֶׁלָּהֶן עַל מְנָת כֵּן בָּאוּ. מוֹדֵי הוּא הָכָא שֶׁהֵן חוֹלְקִין בְּמַעְשְׂרוֹת.

It was stated: “A Cohen from a Cohen, a Levite from a Levite, an Israel from an Israel, split the tithes.” Who needs this statement? Rebbi Eliezer; even though Rebbi Eliezer says that the tithe is theirs because they came because of it, here he agrees that they divide up the tithes.

יִשְׂרָאֵל שֶׁקִּיבֵּל שָׂדֶה מִכֹּהֵן אָמַר לוֹ עַל מְנָת שֶׁיְּהוּ הַמַּעְשְׂרוֹת שֶׁלִּי אוֹ שֶׁלָּךְ אוֹ שֶׁלִּי וְשֶׁלָּךְ מוּתָּר. כֹּהֵן שֶׁקִּיבֵּל שָׂדֶה מִיִּשְׂרָאֵל אָמַר לוֹ עַל מְנָת שֶׁיְּהוּ הַמַּעְשְׂרוֹת שֶׁלִּי מוּתָּר. שֶׁלָּךְ אָסוּר. שֶׁלִּי וְשֶׁלָּךְ אָסוּר. קִיבְּלָהּ מִמֶּנּוּ כֶּדֶּרֶךְ הַמְּקַבְּלִין מוּתָּר וְאִם לָאו אָסוּר. בְּלֹא כַךְ אֵין הַמַּעְשְׂרוֹת שֶׁלָּהֶן. אֶלָּא הָכֵנִי שֶׁלִּי שֶׁלִּי שֶׁלָּךְ שֶׁלִּי וְשֶׁלָּךְ אִם קִיבְּלָהּ מִמֶּנּוּ כֶּדֶּרֶךְ הַמְּקַבְּלִין מוּתָּר וְאִם לָאו אָסוּר.

“An Israel who received a field (as sharecropper) from a Cohen, if he said to him, on condition that the tithes be mine, or yours, or mine and yours; this is permitted. A Cohen who received a field (as sharecropper) from a Cohen, if he said to him, on condition that the tithes be mine, that is permitted. That they be yours, that is forbidden. That they be mine and yours, that is forbidden. If he received it under the standard sharecropping contract, it is permitted, otherwise it is forbidden.” Even without that, do not the tithes belong to them? But so it must read: “My part is mine, your part is mine and yours, if he received it under the standard sharecropping contract, it is permitted, otherwise it is forbidden.”

יִשְׂרָאֵל שֶׁקִּיבֵּל שָׂדֶה מִיִּשְׂרָאֵל עַל מְנָת שֶׁיְּהוּ הַמַּעְשְׂרוֹת שֶׁל זֶה אָסוּר. שֶׁאֶטְּלֵם אֲנִי וְאֶתְּנֵם לְזֶה מוּתָּר. וְלֹא דָא הִיא קַדְמִיָיתָא. אָמַר רִבִּי אָחָא אִם תִּירְצֶה בֵּינֵיהֶן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הָא דְתֵימַר מוּתָּר בְּשֶׁקִּיבְּלָהּ כְּדֶרֶךְ הַמְקַבְּלִין. וְהֵן דְּאַתְּ אָמַר אָסוּר בְּשֶׁלֹּא קִיבְּלָהּ מִמֶּנּוּ כְּדֶרֶךְ הַמְקַבְּלִין. אֲתְיָא דְּרִבִּי יוֹסֵי כְּרִבִּי יוֹחָנָן. וּדְרִבִּי אָחָא כְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי חֲנִינָה. דְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי חֲנִינָא אָמַר אָדָם נוֹתֵן מַעְשְׂרוֹתָיו בְּטוֹבַת הֲנָיָיה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֵין אָדָם מֵבִיא מַעְשְׂרוֹתָיו בְּטוֹבַת הֲנָאָה. מַאי טַעְמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָא וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ. מַה עֲבַד לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן יִתְּנֵם לְכָל מִי שֶׁיִּרְצֶה.

“If an Israel received (as sharecropper) a field from another Israel on condition that the tithes go to a certain person, that clause is forbidden; on condition that I shall take them and deliver them to a certain person, that clause is permitted.” Is the second version not identical with the first? Rebbi Aḥa said, “if you agree” makes the difference. Rebbi Yose said, you say it is permitted if it follows the standard sharecropper’s contract. You say it is forbidden if it does not follow the standard sharecropper’s contract. It turns out that Rebbi Yose holds with Rebbi Joḥanan and Rebbi Aḥa with Rebbi Yose ben Rebbi Ḥanina. As Rebbi Yose ben Rebbi Ḥanina said, a person gives his tithes for the benefit of goodwill. Rebbi Joḥanan said, a person may not give his tithes for the benefit of goodwill. What is the reason of Rebbi Yose ben Rebbi Ḥanina? (Num. 5:10) “Everybody shall be the owner of his holy things.” What does Rebbi Joḥanan with this? He may give them to whomever he likes.

מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי חֲנִינָא קוֹנָם כֹּהֲנִים לְוִיִּם נֶהֱנִין לִי יִטְּלוֹ בְעַל כָּרְחוֹ. פָּתַר לָהּ בְּאוֹמֵר אֵי אֵיפְשִׁי לִיתֵּן מַתָּנָה כָּל עִיקָּר. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן דְּתַנֵּינָן כֹּהֲנִים אֵלּוּ לְוִיִים אֵלּוּ נֶהֱנִין לִי יִטְּלוּ אֲחֵרִים. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן אֹמֵר הוּא יִשְׂרָאֵל לְיִשְׂרָאֵל הֵילָךְ סֶלַע זֶה וְתֵן בְּכוֹר זֶה לְבֶן בִּתִּי כֹהֶן. פָּתַר לָהּ בְּרוֹצֶה לִיתְּנוֹ לִשְׁנַיִם כֹּהֲנִים וּבֶן בִּתּוֹ אֶחָד מֵהֶן וְהוּא אָמַר הֵילָךְ סֶלַע זוֹ וְתֵן כוּלָּן לְבֶן בִּתִּי כֹהֶן.

A Mishnah disagrees with Rebbi Yose ben Rebbi Ḥaninah: “A vow that no Cohanim or Levites should have any advantage from me, they should take against his will.” He explains it about a person who says, I cannot possibly give them any gifts. You should know that this is so, since we have stated: “These Cohanim and Levites, let others take.” A baraita disagrees with Rebbi Joḥanan: “An Israel can say to another Israel, here you have a tetradrachma and give this first born to my daughter’s son, a Cohen.” He explains, if he already wanted to give it to two Cohanim and that daughter’s son was one of them; then one said, here you have a tetradrachma and give all of it to my daughter’s son, a Cohen.

בָּעוּן קוֹמֵי רִבּי זְעִירָא כְּהָדָא כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל מַה. דְּרִבִּי יוֹסֵי אָמַר לֹא אֲגִיבוּן. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי אָחָא אָמַר הָכֵין אֲמַר לוֹן עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי בֶן חֲנִינָה כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל לָמָּה הוּא אָסוּר לֹא מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן אוֹף רִבִּי יוֹחָנָן אִית לֵיהּ יִשְׂרָאֵל לְיִשְׂרָאֵל אָסוּר מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן חִילּוּל קֳדָשִׁים יֵשׁ כַּאן וְתֹמַר מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. וְעוֹד מִן הָדָא דְתַנִּי הַכֹּהֲנִים וְהַלְּוִיִם הַמְסַיְיעִין בְּבֵית הַגְּרָנוֹת אֵין לָהֶן לֹא תְרוּמָה וְלֹא מַעְשֵׂר וְאִם נָתַן הֲרֵי זֶה חִלּוּל שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא יְחַלְלוּ אֶת קָדְשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהֵן מְחַלְלִין אוֹתָן יוֹתֵר מִיכֵּן אָמְרוּ תְּרוּמָתָן אֵינָהּ תְרוּמָה וּמַעְשְׂרוֹתָן אֵינָן מַעְשְׂרוֹת וְהֶקְדֵּישָׁן אֵינָן הֶקְדֵּשׁ וַעֲלֵיהֶן הַכָּתוּב אוֹמֵר רָאשֶׁיהָ בְּשׁוֹחַד יִשְׁפּוֹטוּ וְכֹהֲנֶיהָ בִּמְחִיר יָבוֹאוּ. הַמָּקוֹם מֵבִיא עֲלֵיהֶן שָׁלֹשׁ פּוּרְעָנִיּוֹת. הַהוּא דִּכְתִיב לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵּחָרֵשׁ וגו׳.

They asked before Rebbi Zeïra, in that situation, a Cohen to an Israel, what is the rule? At Rebbi Yose’s they said that he did not answer. Rebbi Ḥizqiah in the name of Rebbi Aḥa said, so he said to them: In the opinion of Rebbi Yose ben Rebbi Ḥanina, why is a Cohen to an Israel forbidden, not because it looks badly? Also Rebbi Joḥanan holds that from an Israel to an Israel it is forbidden because it looks badly. Rebbi Yose ben Rebbi Abun said, there is desecration of sacrifices and you said because it looks badly? Because of the following, as it was stated: “Cohanim and Levites who help at the threshing floor have no right either to heave or to tithe, and if the farmer gave, it is desecrated, as it is said (Lev. 22:15): ‘They should not desecrate the sanctified things of the Children of Israel,’ but they desecrate them! In addition, they said that their heave is no heave, their tithes are no tithes, their dedications are no dedications, and about them the verse says (Micha 3:11): ‘Their heads judge for bribes and their priests come for a price.’ The Omnipresent brings over them three catastrophies; that is what is written (Micha 3:12): ‘Therefore, because of you Zion will be ploughed over as a field, etc.’”

מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן הַמְקַדֵּשׁ בִּתְרוּמוֹת וּבְמַעְשְׂרוֹת וּבְמַתָּנוֹת וּבְמֵי חַטָּאת וּבְאֶפֶר חַטָּאת הֲרֵי זוּ מְקוּדֶּשֶׁת אַף עַל פִּי יִשְׂרָאֵל. פָּתַר לָהּ בְּתְרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לוֹ מִשֶּׁל אֲבִי אִמּוֹ כֹהֵן.

A Mishnah disagrees with Rebbi Joḥanan: “If somebody marries giving heave, tithes, ‘gifts’, water for sprinkling, or ashes of the red heifer, she is married, even if the groom is Israel.” He explains it with heave he inherited from his maternal grandfather, a Cohen.

כֹּהֵן שֶׁמָּכַר שָׂדֶה לְיִשְׂרָאֵל וְאָמַר לוֹ עַל מְנָת שֶׁיְּהוּ הַמַּעְשְׂרוֹת שֶׁלִּי הַמַּעְשְׂרוֹת שֶׁלּוֹ. מַהוּ שֶׁיִּמְכְּרֵם לְכֹהֵן. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. דְּאָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הַמּוֹכֵר מַעְשְׂרוֹת שָׂדֵהוּ לַחֲבֵירוֹ לֹא עָשָׂה כְלוּם. וְולָדֵי שִׁפְחָתוֹ לַחֲבֵירוֹ לֹא עָשָׂה כְלוּם. עוּבְּרֵי בְהֶמְתּוֹ לַחֲבֵירוֹ לֹא עָשָׂה כְלוּם. אַוֵּיר חוֹרֵבָתוֹ לַחֲבֵירוֹ לֹא עָשָׂה כְלוּם. אֶלָּא מוֹכֵר לוֹ שָׂדֶה וּמְשַׁיֵיר לוֹ מַעְשְׂרוֹתֶיהָ. מוֹכֵר לוֹ שִׁפְחָה וּמְשַׁיֵיר לוֹ וְולָדָהּ. מוֹכֵר לוֹ בְהֵמָה וּמְשַׁיֵיר לוֹ עוּבְּרָהּ. מוֹכֵר לוֹ חוֹרֵבָה וּמְשַׁיֵיר ל[וֹ] אַוֵּירָהּ. וְהֵיךְ אֵיפְשַׁר לָאָדָם לִמְכּוֹר אַוֵּיר חוֹרֵבָתוֹ לַחֲבֵירוֹ. תִּיפְתָּר בְּאוֹמֵר לוֹ תְּלוֹשׁ מִן הַחֻרְבָה הַזּוּ שֶׁתִּקְנֶה לְךָ אַוֵּירָהּ. וְכָא קַרְקַע לְפָנָיו שֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ תְּלוֹשׁ מִן הַקַּרְקַע הַזֶּה שֶׁתִּקְנֶה אֶחָד מֵעֲשָׂרָה שֶּׁבּוֹ.

“ If a Cohen sold a field to an Israel and made the condition that the tithes should be his, the tithes are his.” May he sell them to a Cohen? Let us hear from the following. Rebbi Abbahu said in the name of Rebbi Simeon ben Laqish: He who sells the tithes of his field to another person did not do anything, the future children of his slave girl to another person, he did not do anything, the fetus of his animal to another person, he did not do anything, the airspace of his dry land to another person, he did not do anything. But he may sell him a field and reserve the tithes for himself, a slave girl and reserve her children for himself, an animal and reserve her fetus for himself. Is it not impossible for a person to sell the airspace of his dry land to another person? Explain it if he tells him, tear out some grasses in that dry land to acquire its airspace. And here there is real estate before him and he says, pluck something from the ground so that you acquire one tenth of it.

כֹּהֵן שֶׁמָּכַר שָׂדֶה לְיִשְׂרָאֵל וְאָמַר לוֹ עַל מְנָת שֶׁיִּהְיוּ הַמַּעְשְׂרוֹת שֶׁלִּי הַמַּעְשְׂרוֹת שֶׁלּוֹ. מֵת אֵין לְבָנָיו בְּמַעְשְׂרוֹת. לִי וּלְבָנַי וְלִי וּלְיוֹרְשַׁי יֵשׁ לוֹ בְמַעְשְׂרוֹת וּלְבָנָיו בְּמַעְשְׂרוֹת וּלְיוֹרְשָׁיו בְּמַעְשְׂרוֹת. רִבִּי יוּדָן בָּר שָׁלוֹם בְּעָא קוֹמֵי דְּרִבִּי יוֹסֵי עַד כְּדוֹן בְּיוֹרְשִׁין שֶׁהֵן מִדְּבַר תּוֹרָה אֲפִילוּ בְיוֹרְשִׁין שֶׁאֶינָן מִדְּבַר תּוֹרָה.

“ If a Cohen sold a field to an Israel on condition that the tithes should be his, the tithes are his. If he dies, his sons have no right to the tithes. ‘For me and my sons, for me and my heirs,’ his sons have the tithes, his heirs have the tithes.” Rebbi Yudan bar Shalom asked before Rebbi Yose: So far only for heirs whose claim is from the Torah? Even for heirs whose claim is not from the Torah!

שֶׁיְּהוּ כָּל הַמַּעְשְׂרוֹת שֶׁלִּי כָּל זְמָן שֶׁהוּא לְפָנָיו יְהוּ הַמַּעְשְׂרוֹת שֶׁלּוֹ כָּל זְמָן שֶׁהוּא לְפָנָיו. מְכָרָהּ לְאַחֵר אֵין לוֹ בְּמַעְשְׂרוֹת. חָזַר וּלְקָחָהּ מִמֶּנּוּ. תַּנִּי רִבִּי חִיָיא אֵין לוֹ בְמַעְשְׂרוֹת. תַּנִּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָא יֵשׁ לוֹ בְמַעְשְׂרוֹת. אַתְיַָין אִילֵּין פְּלוּגְוָותָא כְאִילֵּין פְּלוּגְוָותָא. דְּתַנֵּינָן תַּמָּן שֶׁהַמְגָרֵשׁ אֶת הָאִשָּׁה וְהֶחֱזִירָהּ עַל שֵׁם כְּתוּבָתָהּ הָרִאשׁוֹנָה הֶחֱזִירָהּ. תַּנָּא רִבִּי חָנִין קוֹמֵי רִבִּי לָא תְּרֵין אֲמוֹרָאִין חַד אָמַר לִכְתוּבָה אֲבָל לֹא לִתְנָאִין וְחָרָנָה אָמַר בֵּין לִכְתוּבָה בֵּין לִתְנָאִין. מָאן דְּאָמַר לִכְתוּבָה אֲבָל לֹא לִתְנָאִין יֵשׁ לוֹ בְמַעְשְׂרוֹת. וּמָאן דְּאָמַר בֵּין לִכְתוּבָה בֵּין לִתְנָאִין אֵין לֹו בְמַעְשְׂרוֹת. וְהָתַנִּי קִיבֵּל שָׂדֶה מִכּוֹהֶנֶת הַמַּעְשְׂרוֹת שֶׁלָּהּ. נִישְׂאֵת לְיִשְׂרָאֵל חוֹלְקִין בְּמַעְשְׂרוֹת. נִתְאַרְמְלָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה חָזְרָה לִתְחִילָּתָהּ. כָּאן שֶׁמָּכַר כָּאן שֶׁקִּיבֵּל. וְהָתַנִּי רִבִּי חִיָיא מָכְרָה. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבְדַּוּמָא תַּמָּן יָצָאת מֵרְשׁוּת שְׁנֵֵיהֶן. בְּרַם הָכָא יָצָאת מֵרְשׁוּת מוֹכֵר וְלֹא יָצָאת מֵרְשׁוּת לוֹקֵחַ.

“ That all tithes should be mine as long as you own it, he gets its tithes as long as the buyer owns it.” When he sold it to a third party, he has no tithes. If the buyer then bought it back from the third party, Rebbi Ḥiyya states that he has no tithes, Rebbi Hoshaia states that the tithes are his. This disagreement turns out like the other disagreement, as we have stated there “that he who divorces his wife and then remarries her, remarries her on the basis of the first ketubah.” Rebbi Ḥanin stated before Rebbi La: Two Amoraïm, one says for ketubah but not for individual stipulations, and the other says, both for ketubah and individual stipulations. For him who says, for ketubah but not for individual stipulations, he has the tithes. For him who says, both for ketubah and for individual stipulations, he has no tithes. But did we not state: “If somebody received (as sharecropper) from the daughter of a Cohen, she has the tithes. If she married an Israel, they split the tithes. If she was widowed or divorced, she returns to her prior status.” There when he sold, here when he received. But did not Rebbi Ḥiyya state: “When she sold?” Rebbi Samuel bar Eudaimon said, there it left the power of both parties; here, it left the power of the seller but not that of the buyer.

כֹּהֵן שֶׁמָּכַר שָׂדֶה לְיִשְׂרָאֵל וְאָמַר לוֹ עַל מְנָת שֶׁיְּהוּ הַמַּעְשְׂרוֹת שֶׁלּוֹ אַרְבַּע אוֹ חָמֵשׁ שָׁנִים יָכוֹל הוּא לִמְחוֹת בְּיָדוֹ שֶׁלֹּא לִיטְעָהּ כֶּרֶם שֶׁלֹּא לְזוֹרְעָהּ אִ[י]סָּטִיס שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹתָהּ שְׂדֵה קָנִים. שֶׁלִּי לְעוֹלָם אֵינוֹ יָכוֹל לִמְחוֹת בְּיָדוֹ שֶׁלֹּא לִיטְעָהּ כֶּרֶם שֶׁלֹּא לְזוֹרְעָהּ אִיסָּטִיס שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹתָהּ שְׂדֵה קָנִים. אֲתָא עוּבְדָא קוֹמֵי רִבִּי אָחָא בַּר עוּלָּא וְחִיְיבָהּ מִיתַּן לֵיהּ חַד מִן עֲשַׂרְתֵּי דְקָנְיָא.

“A Cohen who sold a field to an Israel on condition that the tithes be his for four or five years can oppose the buyer’s planting it as a vineyard, sowing woad, or turning it into a field of reeds. Mine forever, he cannot oppose the buyer’s planting it as a vineyard, sowing woad, or turning it into a field of reeds.” There came a case before Rebbi Aḥa bar Ulla and he obligated him to turn over to him one tenth of the reeds.

יִשְׂרָאֵל שֶׁמָּכַר שָׂדֶה לְכֹהֵן וְאָמַר לוֹ עַל מְנָת שֶׁיְּהוּ הַמַּעְשְׂרוֹת שֶׁלּוֹ אַרְבַּע וְחָמֵשׁ שָׁנִים מוּתָּר. לְעוֹלָם אָסוּר שֶׁאֵין כֹּהֵן עוֹשֶׂה כֹהֵן. כֹּהֵן שֶׁמָּכַר שָׂדֶה לְיִשְׂרָאֵל וְאָמַר לוֹ עַל מְנָת שֶׁיְּהוּ הַמַּעְשְׂרוֹת שֶׁלָּךְ אַרְבַּע אוֹ חָמֵשׁ שָׁנִים אָסוּר. הָכָא אַתְּ אָמַר מוּתָּר. וְהָכָא אַתְּ אָמַר אָסוּר. כַּאן זִיכֵּהוּ בַדָּבָר שֶׁהוּא בִרְשׁוּתוֹ. וְכַאן זִיכֵּהוּ בַדָּבָר שֶׁאֵינוֹ בִרְשׁוּתוֹ.

“If an Israel sold a field to a Cohen on condition that the tithes be his for four or five years, it is permitted. Forever, it is forbidden, since no Cohen can make a Cohen. If a Cohen sold a field to an Israel on condition that the tithes be the Israel’s for four or five years, it is forbidden.” There you say it is permitted, here you say it is forbidden! There, he gave him rights to something he had the right to dispose of, here, he gave him rights to something he had no right to dispose of.