Jerusalem Talmud Bava Metzia 2.1

משנה: אֵילּוּ מְצִיאוֹת שֶׁלּוֹ וְאֵילּוּ חַיָיב לְהַכְרִיז. אֵילּוּ מְצִיאוֹת שֶׁלּוֹ מָצָא פֵירוֹת מְפוּזָּרִין מָעוֹת מְפוּזָּרוֹת כְּרִיכוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְעִיגּוּלֵי דְבֵילָה כִּכָּרוֹת שֶׁל נַחְתּוֹם מַחֲרוֹזוֹת שֶׁל דָּגִים וַחֲתִיכוֹת שֶׁל בָּשָׂר וְגִיזֵּי צֶמֶר הַבָּאוֹת מִמְּדִינָתָן וַאֲנִיצֵי פִשְׁתָּן וּלְשׁוֹנוֹת שֶׁל אַרְגָּמָן הֲרֵי אֵילּוּ שֶׁלּוֹ.

MISHNAH: Which finds are his and which ones does he have to make public? The following finds are his: If he found scattered produce, scattered coins, bundles of grain in the public domain, or fig cakes, baker’s loaves, strings of fish, cuts of meat, local fleece-wool, bundles of flax, or strips of purple wool; these are his.

הלכה: אֵילּוּ מְצִיאוֹת שֶׁלּוֹ כול׳. מְנַיִין לְיִיאוּשׁ בְּעָלִין מִן הַתּוֹרָה. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק. כֵּן תַּעֲשֶׂה לַחֲמוֹרוֹ וגו׳. אֶת שֶׁאָבוּד לוֹ וּמָצוּי לָךְ אַתְּ חַיָיב לְהַכְרִיז. וְאֶת שֶׁאֵינוֹ אָבוּד לוֹ וּמָצוּי לָךְ אֵין אַתְּ חַיָיב לְהַכְרִיז. יָצָא יִיאוּשׁ בְּעָלִים שֶׁאָבוּד מִמֶּנּוּ וּמִכָּל אָדָם.

HALAKHAH: “Which finds are his,” etc. From where may an owner’s hopelessness be deduced from the Torah? Rebbi Joḥanan said in the name of Rebbi Simeon ben Yehoṣadaq: “So you shall proceed with his donkey,” etc. What is lost by him but may be found by anybody you have to make public. But what is not lost by him but may be found by anybody you do not have to make public. This excludes the owner’s hopelessness about that which was lost by him or anybody.

תַּנֵּי. מָצָא כְּרִיכוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אֵינוֹ חַיָיב לְהַכְרִיז. בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד חַיָיב לְהַכְרִיז. אֲלוּמּוֹת בֵּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בֵּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד חַיָיב לְהַכְרִיז.

It was stated: “One who found bundles of grain in the public domain does not have to make it public; in a private domain he has to make it public. Sheaves he has to make public, whether in the public or the private domain.”

עִיגּוּלֵי דְבֵילָה. הָדָא דְתֵימַר בְּאִילֵּין עִיגּוּלַיָיא רַבְרְבַיָּא. בְּרַם בְּאִילֵּין זְעִירַיָיא דְּאַתְיָין מִבָּצְרָה חַיָיב לְהַכְרִיז מִשּׁוּם סֵימָנֵי מָקוֹם. חֲתִיכוֹת שֶׁלְּבָשָׂר וּבְתוֹכָן כִּכָּר אַחַת אוֹ כוּלְיָה אַחַת חַיָיב לְהַכְרִיז. מַחֲרוֹזוֹת שֶׁלְּדָגִים וּבְתוֹכָן יָרָק אֶחָד אוֹ לָכִיס אֶחָד חַיָיב לְהַכְרִיז.

“Fig cakes.” That is, large cakes. But small cakes which come from Bostra he has to make public since they are typical for that place. Cuts of meat and among them a loaf or a kidney he has to make public. Strings of fish strung together with a vegetable or a whitefish he has to make public.