Jerusalem Talmud Shabbat 12.4

משנה: הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת בְּהֶעְלֵם אֶחָד חַיָיב. כָּתַב בִּדְיוֹ בְּסַם בְּסִיקְרָא בְּקוֹמוֹס וְקַלְקַנְתּוֹס וּבְכָל דָּבָר שֶׁהוּא רוֹשֵׁם עַל שְׁנֵי כוֹתְלֵי הַבַּיִת וְעַל שְׁנֵי דַפֵּי פִּינַקְס וְהֵן נֶהְגִּין זֶה עִם זֶה חַיָיב. הַכּוֹתֵב עַל בְּשָׂרוֹ חַיָיב. וְהַמְסָרֵט עַל בְּשָׂרוֹ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵיב חַטָּאת וְרִבִּי יְהוֹשֻׁע פּוֹטֵר:

MISHNAH: One who writes two letters in one oblivion is liable. He is liable if he wrote in ink, by chemicals, in vermilion, with gum, with vitriol of copper, with anything which leaves a record, on two walls of a house or two leaves of a wooden book if they can be read together. One who writes on his body is liable. If he scratches on his flesh, Rebbi Eliezer declares him liable but Rebbi Joshua declares him not liable.

הלכה: ד. כָּתַב בִּדְיוֹ עַל עֲלֵי יְרָקוֹת. בְּמַשְׁקִין וּבְמֵי פֵירוֹת עַל הַלּוּח. פָּטוּר. עַד שֶׁיִּכְתּוֹב דָּבָר שֶׁלְּקַיְימַא עַל דָּבָר שֶׁלְּקַיְימַא. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. כָּתַב אוֹת אַחַת בְּטִיבֵּרִיָּא וְאוֹת אַחַת בְּצִיפֹּרִין חַיָיב. וְהָא תַנִּינָן. אִם אֵינָן נֶהְגִּין זֶה עִם זֶה פָּטוּר. אָמַר רִבִּי אַבָּא בַּר מָמָל. בִּסְרָרָה.

HALAKHAH: 4. If one wrote with ink on vegetable leaves, with drinks or fruit juice on a board, he is not liable unless he wrote with permanent material on permanent material. Rebbi Jacob bar Aḥa, Rebbi Yasa in the name of Rebbi Eleazar: If he wrote one letter in Tiberias and one letter in Sepphoris he is liable. But did we not state, “if they cannot be read together, he is not liable”? Rebbi Abba bar Mamal said, בסררה.

עֵדִים שֶׁאֵינָן יוֹדְעִין לַחֲתוֹם. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. רוֹשֵׁם לִפְנֵיהֶן בַּדְּיוֹ וְהֵן חוֹתְמִין בְּסִיקְרָא. בְּסִיקְרָא וְהֵן חוֹתְמִין בַּדְּיוֹ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן. מִפְּנֵי שֶׁאָנוּ עֲסוּקִין בְּהִילְכוֹת שַׁבָּת אָנוּ מַתִּירִין אֵשֶׁת אִישׁ. אֶלָּא מֶבִיא נְיָיר חָלָק וּמְקָרֵעַ לִפְנֵיהֶן וְהֵן חוֹתְמִין. וְלֹא כְתַב יָדוֹ שֶׁלְּרִאשׁוֹן הוּא. מַרְחִיב לִפְנֵיהֶן אֶת הַקֶּרַע. רִבִּי מָנָא בָעֵי. וְלָמָּה לֵי נָן אָמְרִין. רוֹשֵׁם לִפְנֵיהֶן בַּמַּיִם. אִם בָּא וְעִרְעֵר עֱרָרוֹ בָטֵל. הַקּוֹרֵעַ עַל הָעוֹר בְּתַבְנִית כְּתָב חַיָיב. הָרוֹשֵׁם עַל הָעוֹר כְּתַבְנִית כְּתָב פָּטוּר. אָמַר לָהֶן רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַהֲלֹא בֶּן סַטְדָא לֹא הֵבִיא כְּשָׁפִים מִמִּצְרַיִם אֶלָּא בְכָךְ. אָמְרוּ לוֹ. מִפְּנֵי שׁוֹטֶה אֶחָד אָנוּ מְאַבְּדִין כַּמָּה פִּיקְחִין.

If the witnesses do not know how to sign. Rebbi Simeon ben Laqish said, one sketches for them in ink and they sign with vermilion, or with vermilion and they sign in ink. Rebbi Joḥanan told him, because we are occupied with the rules of the Sabbath, should we permit a married woman? But he brings a blank sheet of paper and cuts it before them. Would it not be the first person’s handwriting? One has to widen the cuts. Rebbi Mana asked, why do we not say that one sketches for them with water? If he would come and protest, his protest would be (invalid). “If somebody tears into skin in the form of writing he is liable, if somebody sketches on skin in the form of writing it he is not liable.” “Rebbi Eliezer told them, did not Ben Saṭda only in this way bring magic formulas from Egypt? They said to him, because of one insane person should we condemn several sane ones?”

כָּתַב. לֹא חֻקֵק. וְכָתַב. לֹא הַמַּטִּיף. כָּתַב. לֹא הַשׁוֹפֵךְ. וְכָתַב. לֹא חוֹקֵק. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֲפִילוּ חוֹקֵק. אָמַר רַב חִסְדָּא. מָאן דְּאָמַר. לֹא חוֹקֵק. בְּבוֹלֵט מְקוֹם הַכְּתָב. כְּגוֹן הָדֵין דִּינָרָא. מָאן דְּאָמַר. אֲפִילוּ חוֹקֵק. כְּגוֹן הָהֵן פִּינַקְסָא. וְכָתַב. לֹא הַמַּטִּיף. רִבִּי יוּדָן בֵּירִבִּי שָׁלוֹם וְרִבִּי מַתַּנְיָה. חַד אָמַר. בְּשֶׁלֹּא עִירֵב נְקוּדוֹת. וְחוֹרָנָה אָמַר. אֲפִילוּ עִירֵב נְקוּדוֹת. וְכָתַב. לֹא הַשׁוֹפֵךְ. אָמַר רִבִּי חִיָיה בַּרַ בָּא. אִילֵּין בְּנֵי מַדִּינְחָא עָרוּמִין סַגִּין. כַּד חַד מִינְּהוֹן בָּעֵי מִשְׁלְחָה מִילָּה מִסְטֵרִיקוֹן לְחַבְרֵיהּ הוּא כְתַב בְּמִי מִילִין. וְהָהֵן דִּמְקַבֵּל כְּתָבַיָיא הוּא שׁוֹפֵךְ דְּיוֹ שֶׁאֵין בָּהּ עֲפַץ וְהוּא קוֹלֵט מְקוֹם הַכְּתָב. עָשָׂה כֵן בַּשַׁבָּת מָהוּ. רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ תְּרַוֵויהוֹן אָמְרִין. והוּא שֶׁכָּתַב דְּיוֹ עַל גַּבֵּי דְּיוֹ וְסִיקְרָא עַל גַּבֵּי סִיקְרָא. אֲבָל אִם כָּתַב דְּיוֹ עַל גַּבֵּי סִיקְרָא וְסִיקְרָא עַל גַּבֵּי דְּיוֹ חַיָיב. רִבִּי יִצְחָק בַּר מְשַׁרְשִׁיָּא בְשֵׁם רַבָּנִן דְּתַמָּן. חַיָיב שְׁתַּיִם. מִשּׁוּם מוֹחֵק וּמִשּׁוּם כּוֹתֵב.

He shall write, not engrave. And he shall write, not dropping points. He shall write, not pouring. He shall write, not engrave; some Tannaïm state, he even may engrave. Rab Ḥisda said, he who says not to engrave, if the writing stands out as on a denar. He who says even to engrave, as on a writing tablet. And he shall write, not dropping points; Rebbi Yudan ben Rebbi Shalom and Rebbi Mattaniah: One said, if he did not connect the points; the other said, even if he connected the points. And he shall write, not pouring. Rebbi Ḥiyya bar Abba said, those Orientals are very sophisticated. If one of them wants to write a secret letter to another, he writes with juice of gall-nuts. The recipient pours ink without gall over it, which is absorbed at the place of writing. If one did that on the Sabbath, what? Rebbi Joḥanan and Rebbi Simeon ben Laqish both said, only if he wrote ink on ink and vermilion on vermilion. But if he wrote ink on vermilion or vermilion on ink, he is liable. Rebbi Isaac bar Mesharshia in the name of the rabbis there: He is liable twice, for erasing and for writing.