Jerusalem Talmud Beitzah 5.5

משנה: הַגַּחֶלֶת כְּרַגְלֵי הַבְּעָלִים. וְשַׁלְהֶבֶת בְּכָל מָקוֹם. הַגַּחֶלֶת שֶׁל הֶקְדֵּשׁ אֵין מוֹעֲלִין בָּהּ. וְהַשַּׁלְהֶבֶת לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין.

MISHNAH: A burning charcoal is like the feet of its owner but a flame may be everywhere. One does not commit larceny with burning charcoals of the Temple; one may not use its flame but one does not commit larceny.

הלכה: חֲמִשָּׁה דְבָרִים נֶאֶמְרוּ בַגַּחֶלֶת. וַחֲמִשָּׁה בַשַּׁלְהֶבֶת. גַּחֶלֶת שֶׁל הֶקְדֵּשׁ מוֹעֲלִין בָּהּ. וְהַשַּׁלְהֶבֶת לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין. גַּחֶלֶת שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה אֲסוּרָה. וְהַשַּׁלְהֶבֶת מוּתֶּרֶת. הַמּוּדָּר הֲנָיָיה מֵחֲבֵירוֹ אָסוּר בְּגַחַלְּתּוֹ וּמוּתָּר בְּשַׁלְהֶבָתוֹ. הַמּוֹצִיא אֶת הַגַּחֶלֶת לִרְשׁוּת הָרַבִּים חַיָיב וְהַשַּׁלְהֶבֶת פָּטוּר. וּמְבָרְכִין עַל הַשַּׁלְהֶבֶת וְאֵין מְבָרְכִין עַל הַגַּחֶלֶת. רַב חִיָיה בַּר אַשִּׁי בְשֵׁם רַב. אִם הָיוּ הַגְּחָלִים לוֹחֲשׁוֹת מְבָרְכִין. רִבִּי יוֹחָנָן דְּקַצִיּוֹן בְּשֵׁם רִבִּי נָחוּם בֵּירִבִּי סִימַאי. וּבִלְבָד בְּנִקְטֶפֶת.

HALAKHAH: “Five things were said about burning charcoal and five about the flame. One commits larceny with the burning charcoal of the Temple; one may not use its flame but one cannot commit larceny with the latter. Burning charcoal of idolatry is forbidden, its flame is allowed. He who makes a vow not to use anything of another person may not use his burning charcoal but is allowed his flame. He who carries burning charcoal into the public domain is liable but for the flame he is free of punishment. One makes the benediction over the flame but not over glowing charcoal.” Rav Ḥiyya bar Ashi in the name of Rav: If the charcoal was crackling one makes the benediction. Rebbi Joḥanan from Karṣion in the name of Rebbi Naḥum bar Simai: Only if {the flame} is jumping off.