Jerusalem Talmud Demai 4.3

משנה: רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֵין אָדָם צָרִיךְ לִקְרוֹת שֵׁם עַל מַעֲשֵׂר עָנִי שֶׁל דְּמַאי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים קוֹרֵא שֵׁם וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ. מִי שֶׁקָּרָא שֵׁם לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי וּלְמַעֲשֵׂר עָנִי שֶׁל וַדַּאי לֹא יִטְּלֵם בַּשַּׁבָּת וְאִם הָיָה כֹהֵן אוֹ עָנִי לִמּוּדִים לוֹכַל מִמֶּנּוּ אֶצְלוֹ יָבוֹאוּ וְיֹּאכְלוּ וּבִלְבַד שֶׁיּוֹדִיעֵם.

MISHNAH: Rebbi Eliezer says, nobody has to give a name to the tithe of the poor from demay. But the Sages say, he has to give a name but does not have to separate. He who gave a name to his heave of the tithe of demay, or to the certain tithe of the poor, should not separate them on the Sabbath. But if a Cohen or a poor person were used to eat from his food at his table, they may come and eat it on condition that he inform them.

הלכה: רִבִּי בָּא בַּר הוּנָא בְשֵׁם רַב הָאוֹכֵל פֵּירוֹתָיו טְבוּלִין לְמַעֲשֵׂר עָנִי חַיָיב מִיתָה. מַה טַעַם דְּרִבִּי לִיעֶזֶר מִכֵּיוָן שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהוּא בַּעֲוֹן מִיתָה מַפְרִישׁ. מַה טַעַם דְּרַבָּנָן בְּלֹא כָךְ קוֹרֵא שֵׁם וְאֵינוֹ צְרִיךְ לְהַפְרִישׁ.

HALAKHAH: Rebbi Abba bar Huna in the name of Rav: He who eats his produce without having separated the tithe of the poor commits a deadly sin. What is the reason of Rebbi Eliezer? Because he knows that it would be a deadly sin, he will separate it. What is the reason of the rabbis? He only has to give a name but does not have to separate it.

תַּנִּי הַנֶּאֱמָן רָאוּ אוֹתוֹ מַפְרִישׁ שֵׁנִי. תַּנִּי לַשֵּׁנִי נֶאֱמָָן לָרִאשׁוֹן דִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים הַנֶּאֱמָן לָרִאשׁוֹן נֶאֱמָן לַשֵּׁנִי. הַנֶּאֱמָן לַשֵּׁנִי אֵינוֹ נֶאֱמָן לָרִאשׁוֹן. מַה טַעַם דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר מִשּׁוּם שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּד לְהַקְדִּים אוֹ מִשּׁוּם שֶׁהִפְרִישׁ שֵׁנִי חֲזָקָה שֶׁהִפְרִישׁ רִאשׁוֹן. וְהָתַנֵּינָן רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר אֵין אָדָם צָרִיךְ לִקְרוֹת שֵׁם לְמַעֲשֵׂר עָנִי שֶׁל דְּמַאי. הָא שֵׁנִי צָרִיךְ מַה אִם שֵׁנִי שֶׁאֵין לְרַבּוֹ טוֹבַת הֲנָיָיה צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ. רִאשׁוֹן שֶׁיֵּשׁ לְרַבּוֹ טוֹבַת הֲנָיָיה לֹא כָל שֶׁכֵּן.

It was stated: He is trustworthy if they saw him separate the Second Tithe. It was stated: For the Second, he is trustworthy for the First, the words of Rebbi Eliezer. But the Sages say, if he trustworthy for the First, he is trustworthy for the Second. He who is trustworthy for the Second is not trustworthy for the First. What is the reason of Rebbi Eliezer? Is it because he is not suspected of advancing the tithe, or because if he separated the Second it is a standing presumption that he separated the First? But did we not state: “Rebbi Eliezer says, nobody has to give a name to the tithe of the poor from demay.” Hence, for the Second it is needed. Since he has to separate the Second, on which the owner earns no goodwill he certainly will separate the First, on which he earns goodwill!

הוֹצִיא לָהֶן מַעֲשֵׂר שֵׁינִי מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ אָמַר לָהֶן פָּדוּי הוּא נֶאֱמָן. פְּדוּ לוֹ וּפְדוּ לָכֶם אֵינוֹ נֶאֱמָן. מַתְנִיתָא דְּרִבִּי לִיעֶזֶר דְּרִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר הַנֶּאֱמָן עַל הַשֵּׁנִי נֶאֱמָן עַל הָרִאשׁוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא עָשׂוּ אוֹתוֹ כְתוֹסֶפֶת הַבִּיכּוּרִים מַה תּוֹסֶפֶת הַבִּיכּוּרִים נֶאֱכֶלֶת בְּטָהֳרָה וּפְטוּרָה מִן הַדְּמַאי אַף זֶה נֶאֱכֶלֶת מִשּׁוּם שֵׁנִי וּפָטוּר מָשׁוּם רִאשׁוֹן. אָתָא רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם רִבִּי אִיסִּי דְּרִבִּי לִיעֶזֶר הִיא.

“If somebody brought out Second Tithe from his house to somebody and said: ‘It is redeemed,’ he is trustworthy; ‘redeem for me and yourself,’ he is not trustworthy.” The baraita is Rebbi Eliezer’s, since Rebbi Eliezer said, he who is trustworthy for the Second is trustworthy for the First. Rebbi Yose said, everybody agrees, they made it like additions to First Fruits. Just as additions to First Fruits are eaten in purity and are free from demay, so this is eaten as Second Tithe and is free from the First. Rebbi Ḥananiah confirmed in the name of Rebbi Issi: it is Rebbi Eliezer’s.

כֵּנִי מַתְנִיתָא לֹא [יִתְּנֵם] בְּשַׁבָּת דְּתַנֵּינָן תַּמָּן בֵּית שַׁמַּיי אוֹמְרִים אֵין מוֹלִיכִין חַלָּה וּמַתָּנוֹת לַכֹּהֵן בְּיוֹם טוֹב בֵּין שֶׁהוּרְמוּ מֵאֶמֶשׁ בֵּין שֶׁהוּרְמוּ מֵהַיּוֹם וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. הָדָא יַלְּפָא מִן הַהִיא וְהַהִיא יַלְּפָא מִן הָדָא. הָדָא יַלְּפָא מִן הַהִיא הִיא יוֹם טוֹב הִיא שַׁבָּת. וְהַהִיא יַלְּפָא מִן הָדָא בְּלִימּוּדִין אֲבָל בִּשֶׁאֵין לִימּוּדִין לָא סְלַק עָל בָּר נַשָּׁא מֵיכוּל פִּיסָּתֵיהּ בְּבֵיתֵיהּ דְּחַבְרֵיהּ.

This is the Mishnah: He should not hand them over on the Sabbath, since we have stated there: “The House of Shammai say that one does not bring ḥallah and gifts to the Cohen on a holiday, whether they were separated the day before or on the day itself, but the House of Hillel do permit this.” The first statement implies the second, the second implies the first. The first statement implies the second; there is no difference between holiday and Sabbath. The second implies the first; that is, if they are used to. But if they are not used to, no person comes to eat his piece of bread at another’s house.

תַּנִּי לֹא יְסָרֵב אָדָם בַּחֲבֵירוֹ לְאָרְחוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה. וְלֹא יַרְבֶּה לוֹ בְתַקְרוֹבֶת בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל. מַהוּ בְתַקְרוֹבֶת יְדַע דְּהוּא רָחֵיץ וְהָא מַטְרַח עֲלוֹי. וּבִירוּשָׁלֵם הֲוָה מַפִּיךְ פִּילְכֵּיהּ דִּשְׂמָלָא לִימִינָא.

It was stated: “One should not importune anybody to be his guest if he knows that the other person will not accept. He should not offer many gifts of closeness if he knows that the other person will not accept.” What are gifts of closeness? He knows that the other person expects that he would exert himself for him. In Jerusalem one turned his clasp from left to right.

תַּנִּי אֵין מוֹלִיכִין לְבֵית הָאֵבֶל בִּכְלֵי זְכוּכִית צְבוּעָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא טוֹעֲנוֹ טַעֲנַת חִנָּם.

It was stated: “One does not carry to the mourner’s house in colored glass containers because he carries a false load.”

תַּנִּי עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ גּוֹיִם וְיִשְׂרָאֵל הַגַּבָּיִּים גּוֹבִין מִשֶּׁל יִשְׂרָאֵל וּמִשֵּׁל גּוֹיִם וּמְפָרְנְסִין עֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל וַעֲנִיָּי גּוֹיִם וּמְבַקְּרִין חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל וְחוֹלֵי גוֹיִם וְקוֹבְרִין מֵתֵי יִשְׂרָאֵל וּמֵתֵי גּוֹיִם. וּמְנַחֲמִין אֲבֵילֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲבֵילֵי גּוֹיִם. וּמַכְנִיסִין כְּלֵי גּוֹיִם וּכְלֵי יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם.

It was stated: “In a town where Gentiles and Jews live together, the overseers of charity collect from Jews and Gentiles and provide for Jewish and Gentile poor, visit Jewish and Gentile sick, bury Jewish and Gentile dead, and console Gentile and Jewish mourners. Also, one takes in vessels from Gentiles and from Jews for the sake of peaceful coexistence.”

גִּירְדָּאֵי שָׁאֲלוּן לְרִבִּי אִימִּי יוֹם מִשְׁתֶּה שֶׁל גּוֹיִם מַהוּ. סְבַר מִישְׁרֵי לוֹן מִן הָכָא מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם. אָמַר לוֹן רִבִּי בָּא וְהָתַנִּי רִבִּי חִיָיא יוֹם מִשְׁתֶּה שֶׁל גּוֹיִם אָסוּר. אָמַר רִבִּי אִימִּי אִילוּלֵי רִבִּי בָּא הָיָה לָנוּ לְהַתִּיר עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶן וּבָרוּךְ שֶׁרִיחֵקָנוּ מֵהֶם.

The weavers asked Rebbi Ammi, what about a Gentile wedding feast? He wanted to permit it to them from this: “Because of peaceful coexistence.” Rebbi Abba told them, did not Rebbi Ḥiyya state that the holiday of a Gentile wedding feast is forbidden. Rebbi Ammi said, if it had not been for Rebbi Ba, we would have come to permit their strange worship; praised be He Who distanced us from them.