Jerusalem Talmud Sanhedrin 11.5

משנה: וּנְבִיא הַשֶּׁקֶר וְהַמִּתְנַבֵּא עַל מַה שֶׁלֹּא שָׁמַע וּמַה שֶׁלֹּא נֶאֱמַר לוֹ. אֲבָל הַכּוֹבֵשׁ אֶת נְבוּאָתוֹ וְהַמְוַותֵּר עַל דִּבְרֵי נָבִיא וְנָבִיא שֶׁעָבַר עַל דִּבְרֵי עַצְמוֹ מִיתָתוֹ בִּידֵי שָׁמַיִם שֶׁנֶּאֱמַר אָנֹכִי אֶדְרוֹשׁ מֵעִמּוֹ:

MISHNAH: And the false prophet and one who prophesies what he did not hear and what was not said to him. But as to one who suppresses his vision, and one who disregards the prophet’s words, and a prophet who transgressed his own word, their death is by the Hand of Heaven as it is said, I shall ask it from him.

הלכה: וּנְבִיא הַשֶּׁקֶר כול׳. הַמִּתְנַבֵּא עַל מַה שֶׁלֹּא שָׁמַע. כְּצִדְקִיָּה בֶן כְּנַעֲנָה. וּמַה שֶׁלֹּא נֶאֱמַר לוֹ. כַּחֲנַנְיָה בֶּן עַזּוּר. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. חֲנַנְיָה בֶּן עַזּוּר נְבִיא אֱמֶת הָיָה אֶלָּא שֶׁהָיָה לוֹ קִיבּוֹסֶת וְהָיָה שׁוֹמֵעַ מַה שֶׁיִּרְמְיָה מִתְנַבֵּא בַשּׁוּק הָעֶלְיוּן וְיוֹרֵד וּמִתְנַבֵּא בַשּׁוּק הַתַּחְתּוֹן. אֲמַר לֵיהּ חֲנַנְיָה בֶּן עַזּוּר. כָּל סֻמָּא דְמִילְּתָא לָא דָא הִיא אֶלָּא לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקוֹד אֶתְכֶם. כָּל יָמָיו שֶׁלִּמְנַשֶּׁה אֵינָן אֶלָּא חֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה. צֵא מֵהֶן עֶשְׂרִים שָׁנָה שֶׁאֵין בֵּית דִּין שֶׁלְּמַעֲלָה עוֹנְשִׁין וְכוֹרְתִים. וּשְׁתַּיִם שֶׁלְאָמוֹן וּשְׁלֹשִׁים וְאַחַת שֶׁלְיֹאשִׁיָּהוּ. הָדָא הִיא דִכְתִיב וַיְהִי הַשָּׁנָה הַהִיא בְּרֵאשִׁית מַמְלֶכֶת צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִּׁית בַּחוֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי אָמַר אֵלַי חֲנַנְיָה בֶן עַזּוּר הַנָּבִיא אֲשֶׁר מִגִּבְעוֹן בֵּית יְי לְעֵינֵי הַכֹּהֲנִים וְכָל הָעָם לֵאמֹר. כֹּה אָמַר יְי צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר שָׁבַרְתִּי אֶת עוֹל מֶלֶךְ בָּבֶל בְּעוֹד שְׁנָתַיִם יָמִים אֲנִי מֵשִׁיב אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה אֶת כָּל כְּלֵי בֵּית יְי אֲשֶׁר לָקַח נְבוּכַדנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל מִן העִיר הַזֹּאת וַיְבִיאֵם בָּבֶל. אָמַר לוֹ יִרְמְיָה. אַתָּה אוֹמֵר. בְּעוֹד שְׁנָתַיִם יָמִים אֲנִי מֵשִׁיב וגו׳. וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁנְּבוּכַדנֶצַּר בָּא וְנוֹטֵל אֶת הַשְׁאָר. בָּבֶלָה יוּבָאוּ וְשָׁמָּה יִהְיוּ וגו׳. אָמַר לוֹ. תֵּן סֵימָן לִדְבָרֶיךָ. אָמַר לֵיהּ. אֲנִי מִתְנַבֵּא לְרָעָה וְאֵינִי יָכוֹל לִיתֵּן סֵימָן לִדְבָרַיי. שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לְהָבִיא רָעָה וּמִתְנָחֵם. וְאַתָּה מִתְנַבֵּא לְטוּבָה. אַתְּ הוּא שֶׁאַתְּ הוּא צָרִיךְ לִיתֵּן סֵימָן לִדְבָרֶיךָ. אָמַר לֹו. לָאו. אַתְּ הוּא שֶׁאַתְּ צָרִיךְ לִיתֵּן סֵימָן לִדְבָרֶיךָ. אָמַר לוֹ. אִין כֵּינִי הֲרֵי אֲנִי נוֹתֵן אוֹת וּמוֹפֵת בְּאוֹתוֹ הָאִישׁ. הַשָׁנָה הַהִיא הוּא מֵת. כִּי סָרָה דִבֵּר עַל יי. וַהֲוָת לֵיהּ כֵּן וַיָּמָת חֲנַנְיָה הַנָּבִיא בַּשָּׁנָה הַהִיא בַּחוֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. שָׁנָת אַחֶרֶת הָיְתָה וַתָּ מַר הָכֵין. אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁמֵּת בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְצִוָּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֵי בֵיתוּ לְהַסְתִּיר אֶת הַדָּבָר שֶׁיּוֹצִיאוּהוּ אַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה בִּשְׁבִיל לַעֲשׂוֹת נְבוּאָתוֹ שֶׁל יִרְמְיָה שֶׁקֶר.

HALAKHAH: “And the false prophet,” etc. “And one who prophesies what he did not hear,” like Ṣedekias ben Kenaana. “And what was not said to him,” like Ḥanania ben Azzur. Rebbi Joshua ben Levi said, Ḥanania ben Azzur was a true prophet; only he took instruction and heard what Jeremiah prophesied in the upper market; he went and prophesied in the lower market. Ḥanania ben Azzur told him, is not the essence of the matter only once seventy years will be fullfilled for Babylon, I shall remember you. In all, the days of Manasse were 55 years. Deduct from them 20 years for which the Heavenly Court does not punish or extirpate, add the two of Amon and 31 of Josia. That is what is written: At the beginning of the reign of Ṣedekias the king of Jehudah, in the fifth year, in the fifth month, Ḥanania ben Azzur, the prophet from Gibeon, said to me in the House of the Eternal, before the priests and all the people, as follows: So said the Eternal of Hosts, the God of Israel, as follows. I broke the yoke of the king of Babylon; in another two years I shall return to this place all the Temple vessels which Nebuchadnezzar, the king of Babylon, took from this city and brought to Babylon. Jeremiah told him, you are saying thatin another two years I shall return, etc. But I say that Nebuchadnezzar will come and take the remainder. To Babylon they will be brought and stay there, etc. He said to him, give a sign. He answered, I am prophesying bad things and cannot give a sign for my words since the Holy One, praise to Him, said to bring evil and might refrain from it. But you prophesy good things; you are obligated to give a sign. He said to him, no, it is you who has to give a sign for your words. He answered, if it is so, I shall give a sign and miracle in the person of that man; this year he dies, for he spoke obstinately about the Eternal. This happened to him; Ḥanania the prophet died in this year, in the Seventh month. This was another year and you are saying so? But it teaches that he died on the Eve of New Year’s Day and ordered his sons and wife to hide the matter, that they should bury him after the new Year in order to falsify Jeremiah’s prophecy.

הַכּוֹבֵשׁ עַל נְבוּאָתוֹ. כְּיוֹנָה בֶּן אֲמִיתַיי. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. יוֹנָה בֶּן אֲמִיתַיי נְבִיא אֱמֶת הָיָה. אַתְּ מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לֹו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא עָלֶיהָ כִּי עָלְתָה רָעָתָם לְפָנָיי. אָמַר יוֹנָה. יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהַגּוֹיִם קְרוֹבֵי תְשׁוּבָה הֵן. וַהֲרֵינִי הוֹלֵךְ וּמִתְנַבֵּא עֲלֵיהֶם וְהֵם עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא וּפוֹרֵעַ מִשּׂוֹנְאֵיהֶן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל. וּמָה עָלַי לַעֲשׂוֹת. לִבְרוּחַ. וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרוֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יְי וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אֳנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ וגו׳.

“And one who suppresses his prophecy,” like Jonah ben Amitai. Rebbi Jonah said, Jonah ben Amitai was a true prophet. You find that when the Holy One, praise to Him, told him, get up and go to the great city of Nineveh and call out over it that their evil came before Me, Jonah said, I know that Gentiles are close to repentance; if I would go and prophesy for them and they repented, the Holy One, praise to Him, would make himself paid from the haters of Israel. What can I do? I must flee! Jonah got up to flee to Tarshish from before the Eternal; he descended to Jaffa, found a ship destined for Tarshish, paid his fare and entered it,” etc.

וְהַמְוַותֵּר עַל דִּבְרֵי הַנָּבִיא. כְּעִידוֹ הַחוֹזֶה. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. זֶה אֲמַצְיָה כֹהֵן בֵּיתאֵל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. פִּיתְפּוּתֵי בֵצִים הָיוּ שָׁם. וְאֵי זֶה זֶה. זֶה יְהוּנָתָן בֶּן גֵּרְשׁוֹם בֶּן מְנַשֶּׂה.

“And one who disregards the prophet’s words.” Like the seer Ido. Rebbi Samuel bar Rav Isaac said, this is Amaṣiah the priest of Bethel. Rebbi Yose said, this is breaking of eggs; who is it? He is Jonathan ben Gershom ben Manasse.

אַתְּ מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁבָּא דָוִד וּמְצָאוֹ שֶׁהוּא עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה אָמַר לוֹ. אַתָּה בֶּן בְּנוֹ שֶׁלְאוֹתוֹ הַצַּדִּיק וְאַתְּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. אָמַר לוֹ. מָסוֹרֶת בְּיָדִי מֵאֲבִי אַבָּא. מְכוֹר עַצְמְךָ לַעֲבוֹדָה זָרָה וְאַל תִּצְטָרֵךְ לַבִּרְיוֹת. אָמַר לוֹ. חַס וְשָׁלוֹם לֹא אָמַר לָךְ כֵּן אֶלָּא מְכוֹר עַצְמְךָ לַעֲבוֹדָה שֶׁהִיא זָרָה לָךְ וְאַל תִּצְטָרֵךְ לַבִּרְיוֹת. כֵּיוָן שֶׁרָאָה דָוִד שֶׁהָיָה הַמָּמוֹן חָבִיב עָלָיו מִינֵהוּ קוֹמֵיס תֵּיסַוְורִין עַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. הָדָא הִיא דִכְתִיב וּשְׁבוּאֵל בֶּן גֵּרְשׁוֹם בֶּן מְנַשֶּׁה נָגִיד עַל הָאוֹצָרוֹת. שְׁבוּאֵל שֶׁשָּׁב לָאֵל בְּכָל כּוֹחוֹ. נָגִיד עַל הָאוֹצָרוֹת. שֶׁמִּינֵהוּ קוֹמֵיס תֵּיסַוְורִין עַל הָאוֹצָרוֹת.

You find that when David came and found him serving foreign worship, he asked him: You are the grandson of that righteous man and you worship idols? He said to him, I have a tradition from my grandfather, sell yourself to foreign worship rather than need other people. He said to him; Heaven forbid! He did not say so, but rather sell yourself to work that is strange to you rather than need other people. When David saw that he loved money, he made him Count of the Temple treasuries. That is what is written, Shabuel ben Gershom ben Moshe, overseer of the treasuries. “Shabuel” because he returned to God with all his might; “overseer of the treasuries” that he made him Count of the treasuries.

חֲבֵרַיָיא בְּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. כּוֹמֶר לַעֲבוֹדָה זָרָה וְהֶאֱרִיךְ יָמִים. אֲמַר לוֹן. עַל שֶׁהָיְתָה עֵינוֹ צָרָה בַּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלּוֹ. וּמָה הָיְתָה עֵינוֹ צָרָה בַּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלּוֹ. הֲוָה בַּר נַשׁ מַיְיתֵי לֵיהּ תּוֹר אוֹ אִימֵּר אוֹ גְדִי לַעֲבוֹדָה זָרָה וַאֲמַר לֵיהּ. פַּיְיסֵיהּ עָלַי. וְהוּא אֲמַר לֵיהּ. לָמָּה. וְכִי מַה מוֹעִילָה לָךְ. אֵינָהּ אוֹכֶלֶת וְאֵינָהּ שׁוֹתָה וְלֹא מֵטִיבָה וְלֹא מְרֵיעָה. וְהוּא אֲמַר לֵיהּ. הֵיךְ נַעֲבִיד. וְהוּא אֲמַר לֵיהּ. אַיזִל וְאַיְיתִי לִי חַד פִּינַךְ דְּסוֹלֶת וְעֶשֶׂר בֵּיעִין עֲלוֹי וַנָּא מְפַיֵיס לֵיהּ עֲלָךְ. כֵּיוָן דַּהֲוָה אֲזַל לֵיהּ הֲוָה אֲכִיל לוֹן. אֲתַא חַד בַּר פַּחִין וַאֲמַר לֵיהּ כֵּן. אָמַר לְיהּ. אִם אֵינָהּ מוֹעִילָה כְלוּם מִפְּנֵי מָה אַתְּ עֲבִיד הָכָא. אֲמַר לֵיהּ. בְּגִין חַיָּי.

The colleagues asked before Rebbi Samuel ben Naḥman: He was a priest of idol worship and lived so long? He said to them, because he was grudging to his idol. How was he grudging to his idol? If a man came to sacrifice an ox, a sheep, or a goat to the idol and told him: Make it favorably inclined towards me, he would say, what use does it have for you? It never eats, nor drinks, nor does good or evil. He said to him, what should we do? He said to him, go, make, and bring me a wooden vessel full of fine flour and put on it ten eggs, then I shall make it favorably inclined towards you. After he left, he would eat it. One day, a son of pashas came and he said that to him. He said to him, if it is of no use, what are you doing here? He answered him, because of my livelihood.

מְתִיבִין לְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. וְהָא כְתִיב עַד יוֹם גְּלוֹת הָאָרֶץ. אֲמַר לוֹן כֵּיוָן שֶׁמֵּת דָּוִד וְעָמַד שְׁלֹמֹה וְהֶחֱלִיף אֶת כָּל סֻנְקְלֵיטִין שֶׁלּוֹ חָזַר לְקִילְקוּלֹו.

They objected to Rebbi Samuel bar Naḥman: Until the day the Land went into exile. He said to them, when David died, Solomon rose and exchanged all his counselors. He returned to his former bad ways.

וְנָבִיא שֶׁעָבַר עַל דִּבְרֵי עַצְמוֹ. כַּחֲבֵירוֹ שֶׁלְּמִיכָה. הָדָא הִיא דִּכְתִיב וְנָבִיא אֶחָד זָקֵן יוֹשֵׁב בְּבֵית אֵל וַיָּבֹא בְנוֹ וַיְסַפֶּר לוֹ אֶת כָּל הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה אִישׁ הָאֱלֹהִים וגו׳. וַיֹּאמֶר לָהֶם אֲבִיהֶם אֵי זֶה הַדֶּרֶךְ הָלָךְ וגו׳. וַיֹּאמֶר אֶל בָּנָיו חִבְשׁוּ לִי אֶת הַחֲמוֹר וגו׳. וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵי אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיִּמְצָאֵהוּ יוֹשֵׁב תַּחַת הָאֵלָה וגו׳. וַיֹּאמֶר לֵךְ אִתִּי הַבָּיְתָה וֶאֱכֹל לָחֶם. וַיֹּאמֶר לֹא אוּכַל לָשׁוּב וגו׳ עד וַיֹּאמֶר לוֹ גַּם אֲנִי נָבִיא כָּמוֹךָ וּמַלְאָךְ דִּבֶּר אֵלַי בִּדְבַר יְי לֵאמֹר וגו׳ עַד וַיֹּאכַל לֶחֶם וַיֵּשְׁתְּ מָיִם כִּיחֵשׁ לוֹ. מָה הוּא כִּיחֵשׁ לוֹ. שִׁיקֵּר בֵּיהּ. וַיְהִי הֵם יוֹשְׁבִים עַל הַשֻּׁלְחָן וַיְהִי דְּבַר יְי אֶל הַנָּבִיא אֲשֶׁר הֱשִׁיבוֹ. אֲשֶׁר הוּשָׁב אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא אֲשֶׁר הֶשִׁיבוֹ. וַהֲרֵי הַדְּבָרִים קַל וָחוֹמֵר. וּמַה אִם מִי שֶׁהֶאֱכִיל אֶת חֲבֵירוֹ לֶחֶם שֶׁקֶר זָכָה שֶׁנִּתְיָיחֵד עָלָיו הַדִּיבֵּר. הַמַּאֲכִיל אֶת חֲבֵירוֹ לֶחֶם אֱמֶת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

“And a prophet who transgressed his own word,” like the companion of Micha. That is what is written: An old prophet was dwelling at Bethel; his son came and told him all the actions which the man of God had wrought, etc. Their father asked them, which way did he go, etc. He told his sons, saddle the donkey for me, etc. He followed the man of God and found him sitting under the terebinth, etc. He said to him, come with me to my house and eat. He told him, I cannot return, etc., up to he said to him, I also am a prophet like you and an angel spoke to me the words of the Eternal as follows, etc., up to he should eat food and drink water; he tricked him. What means “tricked him”? He lied to him. While they were sitting at table, the word of the Eternal came to the prophet who had turned him back. It is not written “who had returned,” but “who had turned him back.” Is that not an argument de minore ad majus? Since one who fed his neighbor food in falsehood was worthy of the Word to be addressed to him, one who feeds his neighbor food in truth, so much more.

כָּתוּב וְאִישׁ אֶחָד מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים אָמַר אֶל רֵעֵהוּ בִּדְבַר יְי וגו׳. וַיֹּאמֶר לוֹ יַעַן אֲשֶׁר לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְי הִנְּךָ הוֹלֵךְ מֵאִתִּי וְהִכְּךָ הָאַרְיֵה וַיֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ וַיִּמְצָאֵהוּ הָאַרְיֵה וַיַּכֵּהוּ. וַיִּמְצָא אִישׁ אַחֵר וַיֹּאמֶר הַכֵּינִי נָא וַיַּכֵּהוּ וגו׳. וַיֵּלֶךְ הַנָּבִיא וַיַּעֲמֹד לַמֶּלֶךְ עַל הַדָּרֶךְ וַיִּתְחַפֵּשׂ בָּאֲפֵר עַל עֵינָיו. וַיְהִי הַמֶּלֶךְ עוֹבֵר וְהוּא צָעַק אֶל הַמֶּלֶךְ וגו׳. וַיְהִי עַבְדְּךָ עֹשֵׂה הֵנָּה וָהֵנָּה וגו׳. וַיְמַהֵר וַיָּסַר אֶת הָאֲפֵר מֵעֲלֵ עֵינָיו וגו׳. וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה אָמַר יְי יַעַן אֲשֶׁר שִׁלַּחְתָּ אֶת אִישׁ חֶרְמִי מִיָּד וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ וְעַמְּךָ תַּחַת עַמּוֹ. וְכָתוּב וַיִּגַּשׁ אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר יְי. וְלָמָּה וַיֹּאמֶר וַיֹּאמֶר שְׁנֵי פְעָמִים. אֶלָּא בָאֲמִירָה הָרִאשׁוֹנָה אָמַר לוֹ. אִם בָּא בֶּן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם תַּחַת יָדְךָ אַל תָּחוֹס עָלָיו וְאַל תַּחְמוֹל עָלָיו. וּבָאֲמִירָה הַשְּׁנִיָיה אָמַר לוּ יַעַן אֲשֶׁר שִׁלַּחְתָּ אֶת אִישׁ חֶרְמִי וגו׳. כַּמָּה מְצוּדוֹת וַחֲרָמִים עָשִׂיתִי לוֹ עַד שֶׁמָּסַרְתִּיו תַּחַת יָדְךָ וְשִׁלַּחְתּוֹ וְהָלַךְ בְּשָׁלוֹם. לְפִיכָךְ וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ וְעַמְּךָ תַּחַת עַמּוֹ. אַתְּ מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל לַמִּלְחָמָה לֹא מֵת מִכּוּלָּם אֶלָּא אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד. וְהָדָא הִיא דִכְתִיב וְאִישׁ מָשַׁךְ בַּקֶּשֶׁת לְתוּמּוֹ וַיַּךְ אֶת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בֵּין הַדְּבָקִים וּבֵין הַשִּׁירְיָין וַיֹּאמֶר לְרַכָּבוֹ הֲפוֹךְ יָדְךָ וְהוֹצִיאֵינִי מִן הַמַּחֲנֶה כִּי הָחֳלֵיתִי. מָה אֲנִי מְקַיֵים וְעַמְּךָ תַּחַת עַמּוֹ. רִבִּי יוּחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. אוֹתָהּ הַטִּיפָּה שֶׁיָּצָאת מֵאוֹתוֹ צַדִּיק כִּיפְּרָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל.

It is written: One of the young prophets said to his neighbor by the Word of the Eternal, etc. He told him, since you did not listen to the Word of the Eternal, when you depart from me the lion will hit you; he departed from him, the lion found him and hit him. He found another man, said to him, hit me, and he hit him etc. The prophet went, stood in the king’s way, and had disguised himself by a band over his eyes. When the king passed by, he cried to the king, etc. Your servant went to and fro, etc. He told him, so says the Eternal: Because you sent away from your hand the man whom I had banned, your life will be for his life, and your people for his people. And it is written: The man of God approached and said, so says the Eternal. Why two times “and said”? But in the first address he told him, if Ben Hadad falls into you hand, do not have mercy on him and do not spare him. In the second address he told him, because you sent away from your hand the man whom I had banned, how many traps and hunting nets I made for him until I delivered him into your hand, and you sent him away and he went in peace. Therefore, your life will be for his life, and your people for his people. You find that when Israel went to war, nobody of them died but Ahab, the king of Israel. That is what is written: A man shot from his bow without aiming and hit the king of Israel between the joints of his armor; he told the driver, take me out of the camp because I became sick. How can I confirm your people for his people? Rebbi Joḥanan in the name of Rebbi Simeon ben Ioḥai: That drop of blood which was drawn from the just man did atone for all of Israel.