Jerusalem Talmud Bava Metzia 4.5

משנה: עַד אֵימָתַי מוּתָּר לְהַחֲזִיר. בַּכְּרַכִּין עַד כְּדֵי שֶׁיַּרְאֶה לַשּׁוּלְחָנִי וּבַכְּפָרִין עַד עַרְבֵי שַׁבָּתוֹת. אִם הָיָה מַכִּירָהּ אֲפִילוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מְקַבְּלָהּ מִמֶּנּוּ וְאֵין לוֹ עָלָיו אֶלָּא תַּרְעוֹמֶת. וְנוֹתְנָהּ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא נֶפֶשׁ רָעָה. הַהוֹנָיָיה אַרְבָּעָה כֶסֶף. וְהַטַּעֲנָה שְׁתֵּי כֶסֶף. וְהַהוֹדָיָיה שָׁוֶה פְרוּטָה. חָמֵשׁ פְּרוּטוֹת הֵן הַהוֹדָיָיה שָׁוֶה פְרוּטָה וְהָאִשָּׁה מִתְקַדֶּשֶׁת בְּשָׁוֶה פְרוּטָה. הַנֶּהֱנֶה שָׁוֶה פְרוּטָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ מָעַל. הַמּוֹצֵא שָׁוֶה פְרוּטָה חַיָּיב לְהַכְרִיז. הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵירוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה וְנִשְׁבַּע לוֹ יוֹלִיכֶנּוּ אַחֲרָיו אֲפִילוּ לְמָדַי. חֲמִשָּׁה חוּמְשִׁין הֵן. הָאוֹכֵל תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי וְהַחַלָּה וְהַבִּיכּוּרִים מוֹסִיף חוֹמֶשׁ. הַפּוֹדֶה נֶטַע רְבָעִי וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלּוֹ מוֹסִיף חוֹמֶשׁ. הַפּוֹדֶה אֶת הֶקְדֵּישׁוֹ מוֹסִיף חוֹמֶשׁ. הַנֶּהֱנֶה שָׁוֶה פְרוּטָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ מוֹסִיף חוֹמֶשׁ. הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵירוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה וְנִשְׁבַּע לוֹ מוֹסִיף חוֹמֶשׁ.

MISHNAH: How much time does one have to return it? In walled cities until one can show it to a banker, in villages until Sabbath eve. If he recognizes it, he should take it back even after twelve months, but he has only a complaint against him. He may use it for Second Tithe without hesitation since it is only miserly’. Cheating is by four oboli, claim is about two oboli, confession is about one peruṭah. There are five peruṭot: Confession is about one peruṭah; a woman is preliminarily married by one peruṭah’s worth; one who used one peruṭah’s worth of Temple property committed larceny; one who finds one peruṭah’ s worth has to make it public; one who robbed another of one peruṭah’s worth and swore about it, has to return it to him even in Media. There are five fifths: He who eats heave, or heave of the tithe, or heave of the tithe of demay, or ḥallah, or first fruits, adds a fifth. He who redeems his vineyard in the fourth year or his Second Tithe, adds a fifth. He who redeems his own gifts to the Temple, adds a fifth. He who used one peruṭah’s worth of Temple property, adds a fifth. He who robbed another of one peruṭah’s worth and swore about it, adds a fifth.

הלכה: עַד אֵימָתַי מוּתָּר לְהַחֲזִיר כול׳. חִזְקִיָּה אָמַר. לְצוֹרְפָהּ בִּירוּשָׁלֵם מְצָרְפָהּ כְּיָפָה. בָּא לְחַלְּלָהּ בִּגְבוּלִין מְחַלְּלָהּ בְּרָעָה. וְהָתַנִּינָן. בּוֹרֵר הַיָּפָה שֶׁבָּהֶן וּמְחַלְּלָן עָלֶיהָ. וְיָבוֹר הָרָעָה וְיַעֲשֶׂה אוֹתָהּ [כְּיָיפָה]. אָמַר. שַׁנְיָיא הִיא הָכָא שֶׁכְּבָר הוּכַח בּוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁינִי.

HALAKHAH: “How much time does one have to return it,” etc. Ḥizqiah said, to add it for Jerusalem, he adds it as good coin. If he uses it to redeem in the countryside, he redeems with the underweight coin. But did we not state: “He chooses the better one of the two and exchanges it for them”? Why can he not take the worse [coin] and treat it [as a good one]. He said, there is a difference here because it already was shown to be Second Tithe.

נוֹתְנָהּ לְמַעֲשֵׂר שֵׁינִי וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא נֶפֶשׁ רָעָה. יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי סִימוֹן. כָּל מַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁאֵין בְּקַרְנוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה אֵין מוֹסִיף חוֹמֶשׁ. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. כָּל מַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁאֵין בְּחוּמְשׁוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה אֵין מוֹסִיף חוֹמֶשׁ. אִית מַתְנִיתָא מְסַיְיעָה לְדֵין וְאִית מַתְנִיתָא מְסַיְיעָה לְדֵין. דְּתַנֵּי. מִמַּעְשְׂרוֹ. פְּרָט לְפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה. הָדָא אָמְרָה. עַד שֶׁיְּהֵא בְקַרְנוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה. תַּנָּיֵי חוֹרָן תַּנֵּי. מִמַּעְשְׂרוֹ חֲמִישִּׁיתָיו. פְּרָט לְפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה. הָדָא אָמְרָה. עַד שֶׁיְּהֵא בְחוּמשׁוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה. אָמַר רָבִין בַּר מָמָל. מַתְנִיתָא לָא כְהָדֵן וְלָא כְהָדֵן. דְּתַנִּינָן. ה̇ פְרוּטוֹת הֵן. וְלֹא תַנִּינָן עַד שֶׁיְּהֵא בְקַרְנוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה. וְתַנִּינָן ה̇ חוּמְשִׁין הֵן. וְלֹא תַנִּינָן עַד שֶׁיְּהֵא בְחוּמְשׁוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה.

“He may use it for Second Tithe without hesitation since it is only miserly.” Jacob bar Zavdi, Rebbi Joḥanan in the name of Rebbi Simon: One does not add a fifth for any Second Tithe which in itself is not worth a peruṭah. Rebbi Joḥanan in the name of Rebbi Yannai: One does not add a fifth for any Second Tithe for which the fifth is not worth a peruṭah. A baraita supports the one, a baraita supports the other. As it was stated: “From its tithe,” except what is worth less than a peruṭah. This means, not unless itself is worth a peruṭah. Another Tanna states: “From its tithe, its fifths” except if it is worth less than a peruṭah. This means, not unless the fifth is worth a peruṭah. Rebbi Abin bar Mamal said, our Mishnah follows neither one since we have stated “there are five peruṭot”, but we did not state “not unless itself is worth a peruṭah”; we have stated “there are five fifths”, but we did not state “not unless the fifth is worth a peruṭah”.