Jerusalem Talmud Sanhedrin 2.5

משנה: וּמוֹצִיא לְמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. וּפוֹרֵץ לַעֲשׂוֹת לוֹ דֶרֶךְ וְאֵין מְמַחִין בְּיָדוֹ. דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ אֵין לוֹ שִׁעוּר. וְכָל הָעָם בּוֹזְזִין וְנוֹתְנִין לְפָנָיו וְהוּא נוֹטֵל חֵלֶק בְּרֹאשׁ.

MISHNAH: He goes to a war of choice by the word of the Court of 71. He breaches fences on his way and one may not protest against him. The king’s highway has no measure. When all people plunder, it is put before him and he selects his part first.

הלכה: וּמוֹצִיא לְמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת כול׳. דִּכְתִיב עַל פִּיו יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ. וּפוֹרֵץ לַעֲשׂוֹת לוֹ דֶרֶךְ. דִּכְתִיב נָהֲגוּ לִפְנֵי הַמִּקְנֶה וַיֹּאמְרוּ זֶה שְׁלַל דָּוִד.

HALAKHAH: “He goes to a war of choice,” etc. For it is written: on his saying they shall go out, on his saying they shall return. “He breaches fences on his way,” for it is written: they drove before [this] flock and said, this is David’s booty.

הוּא הָיָה עִם דָּוִד בְּאֶפֶס דַּמִּים. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. בַּחֳקַל סוּמַקְתָּה. וְרִבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר. שֶׁמִּשָּׁם נִפְסְקוּ דָמִים. וּפְלִשְׁתִּים נֶאֱסָפִים וגו׳. רִבִּי יַעֲקֹב דִּכְפַר חָנָן אָמַר. עֲדָשִׁין הָיוּ אֶלָּא שֶׁהָיְתָה עֲנָבָה שֶׁלָּהֶן יָפָה כְשֶׁלִּשְׂעוֹרִין. אָמַר רִבִּי לֵוִי. אֵילּוּ הֵן הַפְּלִשְׁתִּים שֶׁהָיוּ בָאִין זְקוּפִין כִּשְׂעוֹרִין וְהוֹלְכִין לָהֶן נְמוּכִין כָּעֲדָשִׁין. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר. וַתְּהִי שָׁם חֶלְקַת הַשָּׂדֶה מְלֵיאָה שְׂעוֹרִים. וּכְתִיב מְלֵיאָה עֲדָשִׁים. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר. שָׁנָה אַחַת הָיְתָה וּשְׁתֵּי שָׂדוֹת הָיוּ. אַחַת שְׂעוֹרִים וְאַחַת עֲדָשִׁים. פְּשִׁיטָא לֵיהּ לְאַבֵּיד וְלִיתֵּן דָּמִים. דִּילְמָא פְּשִׁיטָא לֵיהּ לְאַבֵּיד שֶׁלֹּא לִיתֵּן דָּמִים. אֵי זֶה מֵהֶן יְאַבֵּד וְאֵי זֶה מֵהֶן יִתֵּן דָּמִים. שֶׁלָּעֲדָשִׁין וְשֶׁלִּשְׂעוֹרִין. אֶלָּא שֶׁלָּעֲדָשִׁים מַאֲכָל אָדָם. וְשֶׁלִּשְׂעוֹרִין מַאֲכָל בְּהֵמָה. שֶׁלָּעֲדָשִׁים אֵינָהּ חַיֶיבֶת בַּחַלָּה וְשֶׁלִּשְׂעוֹרִים חַיֶיבֶת בַּחַלָּה. עֲדָשִׁים אֵין עוֹמֶר בָּא מִמֶּנָּהּ. שְׂעוֹרִים עוֹמֶר בָּא מִמֶּנָּהּ. וְרַבָּנִין אָמְרִין. שָׂדֶה אַחַת וּשְׁתֵּי שָׁנִים הָיוּ. הָיָה לָמֵד מִשֶּׁלְּאֶשְׁתַּקַּד וְאֵין לְמֵידִין מִשָּׁנָה לַחֲבֵירָתָהּ. וַיִּתְיַצְּבוּ בְתוֹךְ הַחֶלְקָה וַיַּצִּילוּהָ. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר וַיַּצִּילוּהָ וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר וַיַּצִּילָהּ. אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהֶחֱזִירָהּ לִבְעָלֶיהָ וְהָיְתָה חֲבִיבָה עָלָיו כְשָׂדֶה מְלֵיאָה כַרְכּוֹם.

He was with David at Efes Dammim. Rebbi Joḥanan said, at the red field. But Rebbi Samuel said, from there the money stopped. The Philistines assembled, etc. Rebbi Jacob from Kefar Ḥanan said, they were lentils but a kernel was as good as a barley grain. Rebbi Levi said, this describes the Philistines who came straight as barley and went away low as lentils, as one verse says, there was a field full of barley, and one said, full of lentils. Rebbi Samuel bar Naḥman said, it was one year but concerning two fields, one of barley and one of lentils. It was obvious to him that he might destroy it and pay for the damage. Perhaps it was obvious to him that he might destroy it and not pay for the damage? Which one might he destroy and for which one would he have to pay? For the one of lentils or the one of barley? For the one of lentils grows human food, the one of barley animal feed. The one of lentils will not be obligated for ḥallah, barley will be obligated for ḥallah. The ˋomer comes from barley; ˋomer cannot be brought from lentils. But the rabbis said, it was one field and two years. Does one infer from last year, or does one not infer from one year to the next? They stood up in the property and saved it. One verse says, they saved it, and one says, he saved it. This shows that he returned it to its owner and it was dear to him as if it had been a field of saffron.

כְּתִיב וַיִּתְאָו דָּוִד וַיֹּאמַר מִי יַשְׁקֵנִי מַיִם מִבּוֹר בֵּית לֶחֶם וגו׳. רִבִּי חִיָיה בַּר בָּא אָמַר. הֲלָכָה נִצְרְכָה לוֹ. וַיִּבְקְעוּ שְׁלֹשָׁה. וְלָמָּה שְׁלֹשָׁה. שֶׁאֵין הֲלָכָה מִתְבָּרֵרֵת פָּחוּת מִשְּׁלֹשָׁה. וְלֹא אָבָה דָוִד לִשְׁתּוֹת. לֹא אָבָה דָוִד שֶׁתִּיקָּבַע הֲלָכָה עַל שְׁמוֹ. וַיַּסֵּךְ אוֹתָם לַיי. קְבָעָהּ מַסֶּכֶת לַדּוֹרוֹת. וּפוֹרֵץ לַעֲשׂוֹת לוֹ דֶרֶךְ.

It is written: David had a desire and said, who would give me to drink from the cistern of Bethlehem, etc. Rebbi Ḥiyya bar Abba said, he questioned practice. Three broke through. Why three? For no practice can be elucidated by less than three [opinions]. But David refused to drink. David did not want that the practice would be attached to his name. He poured it out for the Eternal, he fixed it as a tractate for all generations, “he breaches fences on his way.”

בַּר קַפָּרָא אָמַר. חַג הָיָה וְנִיסּוּךְ מַיִם הָיָה וְהֵיתֵר בָּמָה הָיָה. וַיִּבְקְעוּ שְׁלֹשָׁה. וְלָמָּה שְׁלֹשָׁה. אֶחָד הוֹרֵג וְאֶחָד מְפַנֶּה הֲרוּגִים וְאֶחָד מַכְנִיס צְלוֹחִית בְּטָהֳרָה.

Bar Qappara said, it was the feast of Tabernacles, the time of water libations, and a time when private altars were permitted. Three broke through. Why three? One was slaying, one was removing the corpses, and the third brought the flask in purity.

כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר וַיְנַסֵּךְ אוֹתָם לַיי. וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר וַיַּסֵּךְ. מָאן דָּמַר וַיַּסֵּךְ מְסַיֵיעַ לְרִבִּי חִיָיה בַּר בָּא. מָאן דָּמַר וַיְנַסֵּךְ מְסַיֵיעַ לְבַר קַפָּרָא. רִבִּי הוּנָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי. הִילְכוֹת שְׁבוּיִים נִצְרְכָה לוֹ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּרִבִּי אוֹמֵר. בִּנְיָין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִתְאַוֶּה.

One verse says, he made a libation for the Eternal, but another verse says, he covered. He who says ויסך, supports Rebbi Ḥiyya bar Abba. He who says, he made a libation, supports Bar Qappara. Rebbi Huna in the name of Rebbi Yose: He had a problem with the rules of captives. Rebbi Simeon ben Rebbi said, he desired to build the Temple