Jerusalem Talmud Nedarim 1.1

משנה: כָּל כִּינּוּיֵי נְדָרִים כַּנְּדָרִים וַחֲרָמִים כַּחֲרָמִים וּשְׁבוּעוֹת כַּשְׁבוּעוֹת וּנְזִירוּת כַּנְּזִירוּת. הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ מוּדָּר אֲנִי מִמָּךְ מוּפְרָשׁ אֲנִי מִמָּךְ מְרוּחָק אֲנִי מִמָּךְ. שֶׁאֵינִי אוֹכֵל לָךְ שֶׁאֵינִי טוֹעֵם לָךְ אָסוּר. מְנוּדֶּה אֲנִי לָךְ. רִבִּי עֲקִיבָה הָיָה חוֹכֵךְ בָּזֶה לְהַחֲמִיר. כְּנִדְרֵי רְשָׁעִים נָדַר בְּנָזִיר וּבְקָרְבָּן וּבִשְׁבוּעָה. כְּנִדְרֵי כְשֵׁירִים לֹא אָמַר כְּלוּם. כְּנִדְבוֹתָם נָדַר בְּנָזִיר וּבְקָרְבָּן.

MISHNAH: All substitute names of vows are like vows, of bans like bans, of oaths like oaths, of nazir vows like nazir vows. If one says to another, I am vowed away from you, I am separated from you, I am distanced from you, that I will not eat from yours, that I will not taste from yours, he is forbidden. I am excommunicated from you, Rabbi Aqiba was stringent in that because of a doubt. As vows of the wicked, he vowed as nazir, a sacrifice, and an oath. As vows of the good ones, he did not say anything. As their freewill gifts, he made a vow of nazir and sacrifice.

הלכה: כָּל כִּינּוּיֵי נְדָרִים כַּנְּדָרִים כול׳. כְּתִיב אִישׁ כִּי יִדּוֹר. מַה תַּלְמוּד לוֹמַר נֶדֶר. אֶלָּא מִיכָּן שֶׁכִּינּוּיֵי נְדָרִים כַּנְּדָרִים. אוֹ הִשָּׁבַע. מַה תַּלְמוּד לוֹמַר שְׁבוּעָה. אֶלָּא מִיכָּן שֶׁכִּינּוּיֵי שְׁבוּעוֹת כַּשְּׁבוּעוֹת. אַךְ כָּל חֶרֶם. מַה תַּלְמוּד לוֹמַר יַחֲרִים. אֶלָּא מִיכָּן שֶׁכִּינּוּיֵי חֲרָמִים כַּחֲרָמִים. נֶדֶר נָזִיר. מַה תַּלְמוּד לוֹמַר לְהַזִּיר. אֶלָּא מִיכָּן שֶׁכִּינּוּיֵי נְזִירוּת כַּנְּזִירוּת. עַד כְּדוֹן כְּרִבִּי עֲקִיבָה דְאָמַר. לְשׁוֹנוֹת רִיבּוּיִין הֵן. כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל דְּאָמַר. לְשׁוֹנוֹת כְּפוּלִין הֵן וְהַתּוֹרָה דִיבְּרָה כְדַרְכָּהּ. הָלוֹךְ הָלַכְתָּ. נִכְסֹף נִכְסַפְתָּ. גָּונֹב גּוּנַּבְתִי. מְנָלָן. אִישׁ כִּי יִדּוֹר נֶדֶר לַיי אוֹ הִשָׁבַע שְׁבוּעָה לֶאֱסוֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יָחֵל דְּבָרוֹ. מַה תַּלְמוּד לוֹמַר כְּכָל הַיּוֹצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה. אֶלָּא מִיכָּן שֶׁכִּינּוּיֵי נְדָרִים כַּנְּדָרִים וְכִינּוּי שְׁבוּעָה כִּשְׁבוּעָה. וּמִנַּיִין שֶׁכִּינּוּי חֲרָמִים כַּחֲרָמִים. נֶדֶר נֶדֶר. מַה נֶדֶר שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן כִּינּוּי נְדָרִים כַּנְּדָרִים וְכִינּוּי שְׁבוּעָה כַּשְּׁבוּעָה. אַף נֶדֶר שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן כִּינּוּי חֲרָמִין כַּחֲרָמִין. וּמִנַּיִין שֶׁכִּינּוּיֵי נְזִירוּת כַּנְּזִירוּת. נֶדֶר נֶדֶר. מַה נֶדֶר שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן כִּינּוּי שְׁבוּעָה כַּשְּׁבוּעָה אַף נֶדֶר שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן כִּינּוּי נְזִירוּת כַּנְּזִירוּת.

HALAKHAH: “All substitute names of vows are like vows,” etc. It is written “Any person who vows,” why does the verse say “a vow”? From here that substitute names of vows are like vows. “Or he swears,” why does the verse say “an oath”? From here that substitute names of oaths are like oaths. “But any ban,” why does the verse say “which he bans”? From here that substitute names of bans are like bans. “A vow of nazir”, why does the verse say “to be a nazir”? From here that substitute names of nazir vows are like nazir vows. So far for Rebbi Aqiba who says that these are expressions of additions. For Rebbi Ismael who said, these are double expressions in the normal style of the Torah, “going you went, desiring you desired, by stealing I was stolen”, from where? “ Any person who vows a vow to the Eternal or swears an oath to forbid a prohibition on himself shall not profane his word,” why does the verse say “he must fulfill anything coming out of his mouth”? From here that substitute names of vows are like vows and substitute names of oaths are like oaths. And from where that substitute names of bans are like bans? “A vow, a vow”. Since “a vow” at one place means that substitute names of vows are like vows and substitute names of oaths are like oaths, “a vow” at the other place means that substitute names of bans are like bans. And from where that substitute names of being a nazir are like being a nazir? “A vow, a vow”. Since “a vow” at one place means that substitute names of oaths are like oaths, “a vow” at the other place means that substitute names of being a nazir are like being a nazir.

מַה מְקַיֵים רִבִּי עֲקִיבָה כְּכָל הַיּוֹצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה. מִיכָּן לְנֶדֶר שֶׁבָּטֵל מִקְצָתוֹ בָּטַל כּוּלּוֹ. וְלֵית לֵיהּ לְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל כֵּן. כּוּלָּהּ מִן תַּמָּן. אִית לֵיהּ מִיכָּן שֶׁכִּינּוּי נְדָרִים כַּנְּדָרִים וְכִינּוּי שְׁבוּעוֹת כַּשְּׁבוּעוֹת. אִית לֵיהּ מִיכָּן לְנֶדֶר שֶׁבָּטֵל מִקְצָתוֹ בָּטַל כּוּלּוֹ. מַה מְקַיֵים רִבִּי יִשְׁמָעֵאל נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר. מִיכָּן שֶׁאָדָם קוֹבֵעַ עָלָיו נְזִירוּת בְּתוֹךְ נְזִירוּתוֹ. וְלֵית לְרִבִּי עֲקִיבָה כֵּן. אִית לֵיהּ כּוּלָּהּ מִתַּמָּן. אִית לֵיהּ מִיכָּן שֶׁאָדָם קוֹבֵעַ עָלָיו נְזִירוּת בְּתוֹךְ נְזִירוּתוֹ.

How does Rebbi Aqiba explain “he must fulfill anything coming out of his mouth”? From here that if part of a vow is invalid, all of it is invalid. Does Rebbi Ismael not agree with this? Everything derives from there. It follows from there that substitute names of vows are like vows and substitute names of oaths are like oaths and it follows from there that if part of a vow is invalid, all of it is invalid. How does Rebbi Ismael explain “any person who vows a vow of nazir”? From there that a person can obligate himself as nazir while he currently is a nazir. Does Rebbi Aqiba not agree with this? He agrees and everything derives from there. He agrees that from there a person can obligate himself as nazir while he currently is a nazir.

וַהֲלֹא הָעֲרָכִין וְהַחֲרָמִין וְהַתְּמוּרוֹת וְהַהֶקְדֵּישׁוֹת בַּפָּרָשָׁה הָיוּ. וְלֹא תַנִּינָן. כִּינּוּי עֲרָכִין וְכִינּוּי תְמוּרוֹת וְהֶקְדֵּשׁוֹת. וְאִילּוּ תַנִּינָן מַה הֲוִינָן מִיתְנֵי. עֲרָפִין עֲרָצִין עֲרָקִין. תְּמוּפָה תְּמֻרְנָה תְּמוּקָה. הֶגְדֵּר הֶגְזֵר הֶגְרֵם. נִיחָא כְּמָאן דְּאָמַר סְתָם חֲרָמִים לְבֶדֶק הַבַּיִת. בְּרַם כְּמַאן דָּמַר. סְתָם חֲרָמִים לַכֹּהֲנִים. וְלָמָּה לֹא תַנִּינָן כִּינּוּי תְרוּמָה. וְאִילּן תַנִּינָן מַה הֲוִינָן מִיתְנֵי. תְּרוּפָה תְּרוּצָה תְּרוּקָה.

Now estimates, bans, exchanges, and dedications were in the same paragraph, but we did not state ‘substitute names of estimates, substitute names of exchanges and dedications.’ But if these were stated, what would we state? ‘Araphin, ‘araṣin, ‘araqin? Temupha, temuna, temuqa? Hegder, hegzer, hegres. It is understandable following him who says, unspecified bans are for the support of the Temple. But according to him who says, unspecified bans are for the priests? Why did we not state ‘substitute names for heave’? But if it were stated, what would we state? Terupha, teruṣa, teruqa?

רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר. אִיתְפַּלְּגוֹן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי אֶלְעָזָר. דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. לוֹקִין עַל הָאִיסָּרוֹת. וְרִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר. אֵין לוֹקִין. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. כָּךְ מֵשִׁיב רִבִּי יוֹחָנָן אֶת רִבִּי אֶלְעָזָר. עַל דַּעְתָּךְ דְּאַתְּ אָמַר. אֵין לוֹקִין עַל הָאִיסָּרוֹת. וְהָא תַנִּינָן. הַמּוּדָר הַנָּיָיה מֵחֲבֵירוֹ וְנִכְנַס לְבַקְּרוֹ. לֹא יִכָּנֵס. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. שַׁנְיָיה הִיא תַמָּן מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי. אִם מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם אֲפִילוּ בִשְׁבוּעוֹת יְהֵא מוּתָּר. וְתַנִּינָן. נְדָרִים אָסִיר וּשְׁבוּעוֹת מוּתָּר.

Rebbi Jacob bar Aḥa said, Rebbi Joḥanan and Rebbi Eleazar disagree, for Rebbi Joḥanan said, one whips for prohibitions and Rebbi Eleazar said, one does not whip. Rebbi Jacob bar Aḥa said, so did Rebbi Joḥanan answer Rebbi Eleazar: According to you, who says one does not whip on prohibitions, did we not state: “If somebody has vowed not to have any usufruct from another and he goes to visit him,” let him not enter! Rebbi Jeremiah said, there is a difference there because of the ways of peace. Rebbi Yose asked: If it is because of the ways of peace, should he not also be permitted in case of an oath? But we have stated: “Vows are forbidden, oaths permitted.”

אֵי זֶהוּ אִיסָּר. כִּכָּר זֶה עָלַי כַיּוֹם שֶׁמֵּת בּוֹ אַבָּא. כַּיּוֹם שֶׁנֶּהֱרַג בּוֹ פְּלוֹנִי. כַּיּוֹם שֶׁרָאִיתִי יְרוּשָׁלֵם חֲרֵיבָה. זֶהוּ אִיסָּר שֶׁאָמְרָה הַתּוֹרָה. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וְרַב. תְּרֵיהוֹן אָמְרִין. וְהוּא שֶׁיְּהֵא נָדוּר בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי. אִם בִּשֶׁיְּהֵא נָדוּר בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם לָמָּה לִי אִיסָּר. וְיֹמַר. בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם.

“What is a prohibition? This loaf is for me as the day of my father’s death, as the day X was killed, as the day I saw Jerusalem in ruins; that is the prohibition the Torah spoke of.” Rebbi Abba in the name of Rebbi Joḥanan and Rav: Both say, only if he had made a vow about that day. Rebbi Yose asked: If only he had made a vow about that day, why a separate prohibition? He should say on that day!

אִיסָּר זוֹ שְׁבוּעָה. מִבְטָא זוֹ שְׁבוּעָה. אִם אוֹמֵר אַתְּ. אִיסָּר זוֹ שְׁבוּעָה. חַיָיב עַל כָּל אִיסָּר וְאִיסָּר וְעַל כָּל שְׁבוּעָה וּשְׁבוּעָה. אִם אַתְּ אוֹמֵר. אִסָּר מִין שְׁבוּעָה. חַיָיב עַל זֶה בִפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל זֶה בִפְנֵי עַצְמוֹ. אִסָּר זוֹ שְׁבוּעָה. וְתֹמַר. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. תְּרֵין תַּנָּיִין אִינּוּן. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. חַד תַּנַּיי הוּא. אֲמָרוֹ בִלְשׁוֹן נֵדֶר אַתְּ תּוֹפְסוֹ בִלְשׁוֹן נֵדֶר. אֲמָרוֹ בִלְשׁוֹן שְׁבוּעָה אַתְּ תּוֹפְסוֹ בִלְשׁוֹן שְׁבוּעָה. אָסַר הֲרֵי הוּא עַל יָדִי. אם תּוֹפְסוֹ בִּלְשׁוֹן נֶדֶר. אִסָּר וְאֵינִי טוֹעֲמוֹ. אם תּוֹפְסוֹ בִּמְקוֹם שְׁבוּעָה. אִם אוֹמֵר אַתְּ. אִסָּר מִין שְׁבוּעָה. חַיָיב עַל כָּל אִיסָּר וְאִיסָּר וְעַל כָּל שְׁבוּעָה וּשְׁבוּעָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. לָא אַתְיָיא אֶלָּא בַחֲמִשָּׁה כִּכָּרִין. אֲבָל בְּכִכָּר אֶחָד מִכֵּיוָן שֶׁהִזְכִּיר עָלָיו שְׁבוּעָה עֲשָׂאוֹ כִנְבֵילָה. מִיכָּן וָאֵילַךְ בִּמְיַיחֵל שְׁבוּעוֹת עַל הָאִיסָּרִין וְאֵין שְׁבוּעוֹת חָלוֹת עַל הָאִסָּרִין. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. אֲפִילוּ בְכִכָּר אֶחָד אַתְיָיא הִיא. כְּהָדָא דְתַנֵּי. זֶה חוֹמֶר לְשֶׁעָבַר מִלָּבֹא. שֶׁאִם אָמַר. לֹא אָכַלְתִּי לֹא אָכַלְתִּי. חָב עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. לֹא אוֹכֵל לֹא אוֹכֵל. אֵינוֹ חָב אֶלֵּא אַחַת. אִם אוֹמֵר אַתְּ. אֵין אִסָּר מִין שְׁבוּעָה. חָב עַל זֶה בִפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל זֶה בִפְנֵי עַצְמוֹ. אָמַר רִבִּי יוּדָן. וְהוּא שֶׁהִזְכִּיר נֶדֶר וְאַחַר כָּךְ הִזְכִּיר שְׁבוּעָה. אֲבָל אִם הִזְכִּיר שְׁבוּעָה וְאַחַר כָּךְ הִזְכִּיר נֶדֶר נְדָרִין חָלִין עַל הָאִיסָּרִין וְאֵין שְׁבוּעוֹת חָלוֹת עַל הָאִיסָּרִין.

“ ‘Prohibition’, is an oath. ‘Expression’, is an oath. If you say prohibition is an oath, he is guilty for every single prohibition and for every single oath. If you say prohibition is a kind of oath, he is guilty for this separately and that separately.” “Prohibition is an oath”, and you say “if you say so”? Rebbi Eleazar said, these are two Tannaїm. Rebbi Jeremiah said, it is from one Tanna. If he said it in the language of a vow you catch him in the language of a vow. If he said it in the language of an oath you catch him in the language of an oath. If you say, prohibition is a kind of oath, he is guilty for every single prohibition and for every single oath. Rebbi Yose said, this comes only for five loaves. But for a single loaf, from the moment he mentioned “oath” for it, he made it a cadaver. Furthermore, he may want to have oaths apply to prohibited items, but oaths cannot apply to prohibitited items. Rebbi Ḥananiah said, it applies even to a single loaf. As we have stated, “in that the past is more stringent than the future, if he said I did not eat, I did not eat, he is guilty for every statement; I shall not eat, I shall not eat, he is guilty only once.” Rebbi Yudan said, only if he first mentioned “vow” and then mentioned “oath”. But if he mentioned oath and then vow, vows can apply to prohibitions but oaths cannot apply to prohibitions.

רִבִּי יוֹסֵי פָתַר לֶאְסוֹר אִסָּר. הֲרֵי הוּא עָלַי. אָסוּר. הֲרֵי עָלָיו אִסָּר. אָסוּר. שְׁבוּעָה הֲרֵי הוּא עָלַי. אָסוּר. הֲרֵי עָלָיו בִּשְׁבוּעָה. אָסוּר. אָמַר רִבִּי יוּדָן. בִּנְדָרִים אָסוּר וּבִשְׁבוּעוֹת מוּתָּר. אִסָּר הֲרֵי עָלַי. אָסוּר. הֲרֵי עָלָיו אִסָּר. אָסוּר. שְׁבוּעָה הֲרֵי עָלַי. אָסוּר. הֲרֵי שְׁבוּעָה עָלַי. מוּתָּר.

Rebbi Yose explained “to forbid”: That should be forbidden to me; there should be a prohibition on it, it is forbidden. An oath is on me, it is forbidden, there should be an oath on it, it is forbidden. Rebbi Yudan said, in vows it is forbidden, in oaths it is permitted. There is a prohibition on me, it is forbidden. There is a prohibition on it, it is forbidden. An oath is there on me, it is forbidden. There is an oath on (me) [it] is permitted.

מוּדָּר אֲנִי מִמָּךְ. רִבִּי יוֹסֵי בֶן חֲנִינָה אָמַר. שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין זֶה בַזֶּה. כְּמָאן דְּאָמַר. וַאֲנָא מִינָּךְ. אָמַר. הַכִּכָּר הַזֶּה נָדוּר מִמֶּנִּי וַאֲנָא מִינָּהּ. הֲרֵינִי נָדוּר מִכִּכָּר זֶה וְהוּא מִמֶּנִּי. הִיא הִימָּךְ הִיא מִמָּךְ. אָמַר. הִיא הֲרֵי אֲנִי לָךְ הִיא הֲרֵי אֲנִי עָלַיִךְ. הִיא הֲרֵי אַתְּ לִי הִיא הֲרֵי אַתְּ עָלַי. תַּנֵּי. כָּלוּי אֲנִי מִמָּךְ. פָּרוּשׁ אֲנִי מִמָּךְ. רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי. וְלָמָּה לֹא תַנִּינָן נָטוּל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְתַנִּיתָהּ בְּסוֹפָהּ וּנְטוּלָה אֲנִי מִן הְיְּהוּדִים.

“I am vowed away from you”. Rebbi Yose ben Ḥanina said, both of them are mutually forbidden; as if [the other person] had said: and I from you. If he said, this loaf is vowed away from me and I from it, or I am vowed away from this loaf and it from me. It does not make any difference whether he said “from me” in Aramaic (מינך) or in Hebrew (מימך), or he said “I am to you [forbidden]” or “I am on you [forbidden]”, “you are to me [forbidden]” or “you are on me [forbidden].” It was stated: “I am jailed away from you, I am separated away from you”. Rebbi Jeremiah asked, why did one not state “taken away from”? Rebbi Yose said, that was stated at the end, “I am taken away from the Jews.”

שֶׁאֵינִי אוֹכֵל לָךְ שֶׁאֵינִי טוֹעֵם לָךְ. רִבִּי לָעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. תּוֹפְשִׂין אוֹתוֹ מִשֵּׁם יַד לְקָרְבָּן. רִבִּי בּוּן בַּר חִיָיה בָּעֵי. אִם אָמַר. לֹא אוֹכַל לָךְ. תּוֹפְשִׂין אוֹתוֹ מִשֵּׁם יַד לִשְׁבוּעָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. אוֹרְחֵיהּ דְּבַר נַשָּׁא מֵימַר. קָנְתָה דְכוּלְכָּה. דִּילְמָא כּוּלְכָּה דְּקָנְתָה.

“That I will not eat from yours, that I will not taste from yours.” Rebbi Eleazar in the name of Rebbi Hoshaiah. One catches him because of a handle for qorbān. Rebbi Abun bar Ḥiyya asked, if he said, I shall not eat from you, does one catch him because of a handle of an oath? Rebbi Yose said, people usually say “handle of an axe”, do they ever say “axe of a handle”?

מְנוּדֶּה אֲנִי לָךְ. רִבִּי עֲקִיבָה הָיָה חוֹכֵךְ בָּזֶה לְהַחֲמִיר. לוֹסַר אֶת כָּל נְכָסָיו. כְּמַה דְאַתֲּ מַר יָחֳרַם כָּל רְכוּשׁוֹ וְהוּא יִבָּדֵל מִקְּהַל הַגּוֹלָה. מַה עָבְדִין לָהּ רַבָּנִן. חוֹמֶר הוּא בְנִידּוּי בֵית דִּין.

“I am excommunicated from you, Rabbi Aqiba was stringent in that because of a doubt.” To forbid all his possessions. As you say, “all his property should be banned and he should be separated from the community of the diaspora.” What do the rabbis do with this? An excommunication by the court is weightier.

כְּנִדְרֵי רְשָׁעִים נָדַר בְּנָזִיר וּבְקָרְבָּן וּבִשְׁבוּעָה. שְׁמוּאֵל אָמַר. לִצְדָדִין הִיא מַתְנִיתָא. אוֹ בְנָזִיר אוֹ בְקָרְבָּן אוֹ בִשְׁבוּעָה. רִבִּי זְעִירָה אָמַר. נָזִיר בִּשְׁלָשְׁתָּן. אָמַר רִבִּי אָבִין. מָאן דְּבָעֵי מִיפְתּוֹר הָדָא דְּרִבִּי זְעִירָא כֵינִי. הָיָה לְפָנָיו אֶשְׁכּוֹל אֶחָד וּבָא אַחֵר וְאָמַר. הֲרֵי עָלַי שְׁבוּעָה. הֲרֵי עָלָיו שְׁבוּעָה. וּבָא אַחֵר וְאָמַר. הֲרֵי עָלַי קָרְבָּן. הֲרֵי עָלָיו קָרְבָּן. וּבָא אַחֵר וְאָמַר. הֲרֵי עָלַי שְׁבוּעָה. הֲרֵי עָלָיו שְׁבוּעָה. וּבָא אַחֵר וְאָמַר. מַה שֶׁאָמְרוּ שְׁלָשְׁתָּן עָלַי. לֹא נִמְצָא זֶה נוֹדֵר וּבְקָרְבָּן וּבִשְׁבוּעָה.

“As vows of the wicked, he vowed as nazir, a sacrifice, and an oath.” Samuel said, the Mishnah speaks about several cases, either as nazir, or a sacrifice, or an oath. Rebbi Ze‘ira said, he is a nazir in all three of them. Rebbi Abin said, if somebody wants to explain that of Rebbi Ze‘ira, it is such: There was before him a bunch of grapes and another person came and said, there is an oath on me, then there is an oath on him. Another person came and said, that is qorbān for me, it is qorbān for him. Another person came and said, there is an oath on me, then there is an oath on him. Another person came and said, what these three said is on me, does it not turn out that this one is obligated for qorbān and oath?

תַּנֵּי. וּכְנִדְבוֹתָם. לֹא אָמַר כְּלוּם. הָדָא אָמְרָה שֶׁהָרְשָׁעִים מִתְנַדְּבִין. מִכֵּיוָן שֶׁהִתְנַדֵּב אֵין זֶה רָשָׁע. מַתְנִיתָא דְּרִבִּי יוּדָן. דְּתַנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יוּדָן. טוֹב אֲשֶׁר לֹא תִדּוֹר מִשְׁתִּדּוֹר וְלֹא תְשַׁלֵּם. טוֹב מִזֶּה וּמִזֶּה שֶׁלֹּא תִדּוֹר. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. טוֹב אֲשֶׁר לֹא תִדּוֹר מִשְׁתִּדּוֹר וְלֹא תְשַׁלֵּם. טוֹב מִזֶּה וּמִזֶּה נוֹדֵר וּמְשַׁלֵּם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר נִדְרוּ וְשַׁלְּמוּ לֵאלֹהֵיכֶם. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה עַל נְדָבָה. מֵבִיא כִשְׂבָּתוֹ לָעֲזָרָה וְאוֹמֵר. הֲרֵי זֶה עוֹלָה. רִבִּי אָבִין אָמַר. רִבִּי יְהוּדָה פָתַח. אִילּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁהַנּוֹדֵר נִקְרָא רָשָׁע נוֹדֵר הָיִיתָה. אָמַר רִבִּי יַנַּאי. מוֹקֵשׁ אָדָם יָלַע קוֹדֶשׁ וְאַחַר נְדָרִים לְבַקֵּר. הִתְחִיל לִנְדּוֹר פִּינַקְסָתוֹ נִפְתַּחַת. דָּבָר אַחֵר. מוֹקֵשׁ אָדָם יָלַע קוֹדֶשׁ וְאַחַר נְדָרִים לְבַקֵּר. אִיחוּר נְדָרִים. אִיחֵר אָדָם אֶת נִדְרוֹ פִּינַקְסוֹ נִפְתַּחַת. מִעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁאָמַר. הֲרֵי עָלַי עוֹלָה. וְשָׁהָא לַהֲבִיאָהּ וְשָׁקְעָה סְפִינָתוֹ בַיָּם.

It was stated: “As to their free-will offerings, he did not say anything.” Does that mean that the wicked give free-will offerings? Since he gave a free-will offering, he is not wicked. The Mishnah follows Rebbi Jehudah, since it was stated in the name of Rebbi Jehudah: “It is better that you should not make a vow than that you make a vow but do not pay,” better in any case is that you should not make a vow at all. Rebbi Meїr says, “it is better that you should not make a vow than that you make a vow but do not pay,” better in any case is that you should make a vow and pay. And so it says, “make vows and pay to your God.” How does one handle a free-will offering? He brings his sheep to the Temple courtyard and says, that one is an elevation offering. Rebbi Abin said, Rebbi Jehudah used to open a door: If you had known that one who makes a vow is called wicked, would you have vowed? Rebbi Yannai said, “it is a trap for a human to call ‘sanctified’ and afterwards to check out the vows,” if one started to make vows, his account book is opened. Another explanation: “it is a trap for a human to call ‘sanctified’ and to be late to check out the vows,” if a person is in arrears with his vows, his account book is opened. It happened to one who said, I undertake to bring an elevation offering and he tarried to bring it. His ship sank at sea.

כְּנִדְרֵי כְשֵׁירִים לֹא אָמַר כְּלוּם. הָדָא אָמְרָה שֶׁהַכְּשֵׁירִים נוֹדְרִין. וּמִכֵּיוָן שֶׁנָּדַר אֵין זֶה כָשֵׁר. מַתְנִיתָא דְּרִבִּי יוּדָה. דְּתַנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה. חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים מִתְאַוִּין לְהָבִיא קָרְבַּן חַטָּאת. לֹא הָיָה הַמָּקוֹם מַסְפִּיק בְּיָדָם חֵט וְהָיוּ נוֹדְרִים בְּנָזִיר בִּשְׁבִיל לְהָבִיא קָרְבַּן חַטָּאת. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. חוֹטְאִים הָיוּ שֶׁהָיוּ נוֹדְרִים בְּנָזִיר. שֶׁנֶּאֱמַר וְכִפֵּר עָלָיו מֵאַשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ. חָטָ זֶה עַל נַפְשׁוֹ שֶׁמָּנַע עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן. וָאַתְיָיא דְשִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּתַנֵּי. אָמַר שִׁמְעוֹן הַצַּדִיק. מִיָּמַיי לֹא אָכַלְתִּי אָשָׁם נָזִיר אֶלָּא אֶחָד. פַּעַם אָחַת עָלָה אֵלַי אָדָם אֶחָד מִדָּרוֹם. וּרְאִיתִיו אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רוֹאִי וּקְווּצוֹתָיו מְסוּדָרוֹת תִּילִים תִּילִים. וְאָמַרְתִּי לוֹ. בְּנִי. מַה רָאִיתָה לְהַשְׁחִית אֶת הַשִּׂיעֵר הַנָּאֶה הַזֶּה. וְנָם לִי. רִבִּי. רוֹעֶה הָיִיתִי בְעִירִי וְהָלַכְתִּי לְמַלְאוֹת אֶת הַשָּׁאוּב מַיִם. וְרָאִיתִי אֶת הַבּוּבִּיָיה שֶׁלִּי בְּתוֹךְ הַמַּיִם וּפָחַז יִצְרִי עָלַי וּבִיקֵּשׁ לְאַבְּדֵינִי מִן הָעוֹלָם. אָמַרְתִּי לוֹ. רָשָׁע. אַתָּה מְפָחֵז בַּדָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלָּךְ. עָלַי לְהַקְדִּישָׁךְ לַשָּׁמַיִם. וְהִרְכַּנְתִּיו בְּרֹאשִי וְאָמַרְתִּי לוֹ. בְּנִי. כְּמוֹתָךְ יִרְבּוּ עוֹשֵׂי רְצוֹן הַמָּקוֹם בְּיִשְׂרָאֵל. עָלֶיךָ הַכָּתוּב אוֹמֵר אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִיא לִנְדּוֹר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַיי. רִבִּי מָנָא בָעֵי. לָמָּה לִי כְשִׁמְעוֹן הַצַּדִיק אֲפִילוּ כְרִבִּי שִׁמְעוֹן. לֹא אָכַל שִׁמְעוֹן הַצַּדִיק חַטָּאת חֵלֶב מִיָּמָיו. לֹא אָכַל שִׁמְעוֹן הַצַּדִיק חַטָּאת דָּם מִיָּמָיו. סָבַר שִׁמְעוֹן הַצַּדִיק. בְּנֵי אָדָם מִתּוֹךְ הַקְפָּדָה הֵם נוֹדְרִין. מִכֵּיוָן שֶׁנּוֹדְרִין מִתּוֹךְ הַקְפָּדָה סוֹפוֹ לִתְהוֹת. מִכֵּיוָן שֶׁהוּא תוֹהֵא נַעֲשׂוּ קָרְבְּנֹתָיו כְּשׁוֹחֵט חוּלִין בָּעֲזָרָה. וְזֶה מִתּוֹךְ יִישׁוּב נָדַר וּפִיו וְלִבּוֹ שָׁוִוין.

“Like vows of the good ones, he did not say anything.” Does this mean that good people make vows? Since that one made a vow, he is not a good one. The Mishnah follows Rebbi Jehudah since it was stated in the name of Rebbi Jehudah, the ancient pious ones desired to bring a purification offering, but the Omnipresent did not let a sin happen to them; so they made a vow of nazir in order to be able to bring a purification offering. Rebbi Simeon says, they became sinners because they made a vow of nazir, for it was said: “He shall atone for him for what he sinned about the person,” that one sinned against his own person because he barred himself from [drinking] wine. It turns out that that of Simeon the Just parallels Rebbi Simeon. As it was stated: Simeon the Just said, I never ate the reparation offering of a nazir except once. Once a man came to me from the South, I saw that he was reddish, with beautiful eyes and good looks, and his hair in nice rows of waves. I said to him, my son, what induced you to cut off that beautiful hair? He said to me: Great man, I was a shephard in my village and I went to fill the water vessel with water when I saw my mirror image in the water and my instinct rushed over me and tried to lose me from the World. I said to it, wicked! You are rushing me to something which is not yours; it is upon me to sanctify you to Heaven! I bent my head to him and said, my son, there should be many more in Israel who fulfill the Omnipresent’s will like you. About you the verse says, “man or woman, if he clearly articulates vowing a vow of nazir, to be a nazir for the Eternal.” Rebbi Mana asked: Why following Simeon the Just, even following Rebbi Simeon? Did Simeon the Just never eat a purification offering for suet? Did Simeon the Just never eat a purification offering for blood? Simeon the Just holds that people make a vow while they are upset. Since they make the vow while they are upset, in the end, they wonder. But if he wonders, his sacrifices become similar to one of those who slaughtered profane animals in the Temple courtyard. But this one made a well thought-out dedication, when his mouth and his thoughts were in unison.