Jerusalem Talmud Eruvin 3.9

משנה: וְעוֹד אָמַר רִבִּי יְהוּדָה מַתְנֶה אָדָם עַל הַכַּלְכָּלָה בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן וְאוֹכְלָהּ בַּשֵּׁנִי וְכֵן בֵּיצָּה שֶׁנּוֹלְדָה בָרִאשׁוֹן תֵּיאָכֵל בַּשֵּׁנִי וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים:

MISHNAH: In addition, Rebbi Jehudah says that a person may stipulate about a basket on the first day and eat from it on the second; similarly an egg which was laid on the first may be eaten on the second; but the Sages did not agree with him.

הלכה: וְאוֹמֵר. אִם יוֹם טוֹב הַיּוֹם. יִבְטְלוּ דְבָרַיי וְיִקְרָא שֵׁם לְמַעְשְׂרוֹתָיו וְאֵינוֹ אוֹכְלָן. וּבַשֵּׁינִי קוֹרֵא שֵׁם לְמַעְשְׂרוֹתָיו וְאוֹכְלָן. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרַב. תַּמָּן אִיעֲבֲד לָהּ קְדוּשָּׁה אַחַת. וָכָא אִיעֲבֲד לָהּ שְׁתֵּי קְדוּשֻׁת. תַּמָּן קְדוּשָּׁה אַחַת אֲרוכָה הִיא. בְּרַם הָכָא אָחָת קוֹדֶשׁ וְאַחַת חוֹל. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרַבָּנִן. תַּמָּן עָבְדִין לָהּ שְׁתֵּי קְדוּשּׁוֹת. וָכָא אִינּוּן עָבְדִין לָיהּ קְדוּשָּׁה אַחַת. תַּמָּן יוֹם טוֹב אֶצֶל שַׁבָּת כְּחוֹל אֶצֶל שַׁבָּת. בְּרַם הָכָא שְׁנֵיהֶן שָׁוִין. מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי יוּדָה בִּשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁלְרֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁהֵן מִתַּקָּנַת נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים.

HALAKHAH: “And he says if today is holiday my words should be void but he gives a name to his tithes but does not eat from it. On the second [day] he gives a name to his tithes and eats from it.” Rav’s argument seems inverted. There he treats it as one sanctity but here he treats it as two sanctities. There it is one long sanctity but here one is holy, the other profane. The rabbis’ argument seems inverted. There they treat it as two sanctities, but here they make it one sanctity. There a holiday next to a Sabbath is like weekday next to Sabbath but here both are equal. The Sages agree with Rebbi Jehudah about the two days of the New Year which are an institution of the early prophets

רִבִּי בָּא רִבִּי חִיָיה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי וגו׳. מִי גָרַם לִי לִהְיוֹת נוֹטֵר אֶת הַכְּרָמִים. עַל שֵׁם כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי. מִי גָרַם לִי לִהְיוֹת מְשַׁמֶּרֶת שְׁנֵי יָמִים בְּסוּרְיָא. עַל שֶׁלֹּא שָׁמַרְתִּי יוֹם אֶחָד בָּאָרֶץ. סְבוּרָה הָיִיתִי שֶׁאֲנִי מְקַבֶּלֶת שָׂכָר עַל שְׁנַיִם. וְאֵינִי מְקַבֶּלֶת שָׂכָר אֶלָּא עַל אַחַת. מִי גָרַם לִי לְהַפְרִישׁ שְׁתֵּי חַלּוֹת בְּסוּרְיָא. עַל שֶׁלֹּא הִפְרַשְׁתִּי חַלָּה אַחַת בָּאָרֶץ. סְבוּרָה הָיִיתִי שֶׁאֲנִי מְקַבֶּלֶת שָׂכָר עַל שְׁתַּיִם. וְאֵינִי מְקַבֶּלֶת שָׂכָר אֶלָּא עַל אַחַת. רִבִּי יוֹחָנָן קְרִי עֲלֵיהוֹן. גַּם אֲנָי נָתַתִּי לָהֶם חוּקִּים לֹא טוֹבִים. רִבִּי אַבָּהוּ אֲזַל לַאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּאה וְאַטְעִינוֹן לוּלָבִין בְּשׁוּבְתָא. שָׁמַע רִבִּי מִי מַר. מָן מִי יְכוֹל לְהוֹן רִבִּי אַבָּהוּ בְּכָל שַׁתָּא. רִבִּי יוֹסֵי מִישְׁלַח כְּתִיב לְהוֹן. אַף עַל פִּי שֶׁכְּתַבְנוּ לָכֶם סִדְרֵי מוֹעֲדוֹת. אַל תְּשַׁנּוּ מִנהַג אָבוֹתֵיכֶם נוֹחֵי נֶפֶשׁ.

Rebbi Abba, Rebbi Ḥiyya in the name of Rebbi Joḥanan: My mother’s sons bore ill-will against me, (etc.) [they made me a guard of the vineyards; my vineyard I did not guard.] What caused me to guard the vineyards? Because my vineyard I did not guard. What caused me to keep two days in Syria? Because I did not keep one day in the Land. I was thinking that I would be rewarded for both, but I am rewarded only for one. What caused me to separate two ḥallot in Syria? Because I did not separate one ḥallah in the Land. I was thinking that I would be rewarded for both, but I am rewarded only for one. Rebbi Joḥanan read for them, but I Gave them prescriptions which are not Good[and laws by which they cannot live]. Rebbi Abbahu went to Alexandria and made them carry lulavim on the Sabbath. Rebbi Immi heard it and said, who (feeds them) [brings them] Rebbi Abbahu every year? Rebbi Yose sent and wrote to them: even though we wrote you the order of holidays, do not change the usage of your departed ancestors.