Jerusalem Talmud Challah 1.2

משנה: הָאוֹכֵל מֵהֶן כְּזַיִת מַצָּה בַּפֶּסַח יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. כְּזַיִת חָמֵץ חַיָיב בְּהִיכָּרֵת. נִתְעָרֵב אֶחָד מֵהֶן בְּכָל הַמִּינִין הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בַּפֶּסַח. הַנּוֹדֵר מִן הַפַּת וּמִן הַתְּבוּאָה אָסוּר בָּהֶן דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים הַנּוֹדֵר מִן הַדָּגָן אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מֵהֶן. וְחַיָיבִין בַּחַלָּה וּבְמַעְשְׂרוֹת.

MISHNAH: If somebody eats the volume of an olive of maẓẓah from them on Passover, he did his duty, the volume of an olive of leavened [bread], he is subject to being cut off. If one of them is mixed with other kinds one transgresses on Passover. He who takes a vow not to use bread or produce is forbidden them, the words of Rebbi Meïr; but the Sages say, he who takes a vow not to use flour is only forbidden these. They are subject to ḥallah and tithes.

הלכה: אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁלּוֹקִין עַל חַלָּתָן דְּבַר תּוֹרָה. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִיָיה בַּר וָוא תִּיפְתָּר שֶׁאָכַל כְּזַיִת מִזֶּה וּכְזַיִת מִזֶּה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אֲפִילוּ תֵימַר כְּזַיִת מִכּוּלְּהֹן. שַׁנְיָיא הִיא שֶׁכּוּלְּהֹן לְשֵׁם חָמֵץ. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי. תַּמָּן הוּא אָמַר שְׁנֵי דְבָרִים רָבִין עַל אֶחָד וּמְבַטְּלִין אוֹתוֹ וְהָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן כֵּינִי מַתְנִיתָא אִי כְזַיִת מִזֶּה וּכְזַיִת מִזֶּה.

HALAKHAH: Rebbi Jacob bar Zavdi said, this means that one whips because of their ḥallah as a word of the Torah. Rebbi Jeremiah in the name of Rebbi Ḥiyya bar Abba, explain it if it contains the volume of an olive of any one of them. Rebbi Yose said, you might even say one volume of an olive of all of them. It is different since the category of “leavened” applies to all of them. The argument of Rebbi Yose seems inverted. There, he says two kinds are more than the third and cancel it; here, he says so! Rebbi Yose ben Rebbi Abun said, so is the Mishnah: “Either the volume of an olive from this one or from another.”

הָא הַנּוֹדֵר מִן הַפַּת וּמִן הַתְּבוּאָה אָסוּר בַּכֹּל כְּרַבָּנָן. רִבִּי חִיָיה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כֵּינִי מַתְנִיתָא הַנּוֹדֵר מִן הַדָּגָן אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מֵהֶם. מַה נָן קַיָימִין אִם בְּאוֹמֵר פַּת תּוֹרָה מֵעַתָּה אַף הָאוֹמֵר תְּבוּאָה תוֹרָה יְהֵא אָסוּר בַּכֹּל דִּכְתִיב וּתְבוּאַת הַכָּרֶם. אִי בְּאוֹמֵר פַּת סְתָם אֵין לָךְ קָרוּי פַּת סְתָם אֶלָּא חִיטִּין וּשְׂעוֹרִין בִּלְבַד. אָמַר רִבִּי יוֹסָה קִיַימְתִּיהָ בְּמָקוֹם שֶׁאוֹכְלִין פַּת כֹּל. אֵין לָךְ קָרוּי פַּת סְתָם אֶלָּא חֲמֶשֶׁת הַמִּינִין בִּלְבַד.

Therefore, is he who makes a vow not to use bread or produce forbidden everything according to the rabbis? Rebbi Ḥiyya in the name of Rebbi Joḥanan, so is the Mishnah: “He who makes a vow not to use flour is only forbidden these.” How do we hold? If he uses “bread” in the biblical sense then also if he says “produce” it is meant in the biblical sense. He should be forbidden everything since it is written (Deut. 22:9): “The produce of the vineyard.” If he simply says “bread”; only from wheat or barley is it simply called “bread”. Rebbi Yose said, I confirmed it, at a place where one eats bread from all [kinds], only from the five kinds it is simply called “bread”.