Jerusalem Talmud Demai 6.5

משנה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים לֹא יִמְכּוֹר אָדָם אֶת זֵיתָיו אֶלָּא לְחָבֵר. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים אַף לִמְעַשֵּׂר . וּצְנוּעֵי בֵּית הִלֵּל הָיוּ נוֹהֲגִין כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. שְׁנַיִם שֶׁבָּצְרוּ כַרְמֵיהֶן לְתוֹךְ גַּת אַחַת אֶחָד מְעַשֵּׂר וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ מְעַשֵּׂר הַמְּעַשֵּׂר מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁלּוֹ וְחֶלְקוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא.

MISHNAH: The House of Shammai say, one should sell one’s olives only to a ḥaver. The House of Hillel say, also to one who tithes. But the modest ones of the House of Hillel used to follow the words of the House of Shammai. If two people put the yield of their vineyards into one wine press and one tithes but the other does not, then he who tithes must tithe his own and what could be his at any place.

הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן טַעְמָא דְּבֵית הִלֵּל דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לוֹכַל זֵיתֵיהֶן עֲטוּנִין אֶלָּא עַל יְדֵי עִילָּה. בֵּית הִלֵּל כְּדַעְתֵּין דְּתַנֵּינָן לֹא יִמְכּוֹר לוֹ פָּרָה חוֹרֶשֶׁת בַּשְּׁבִיעִית. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לְשׁוֹחֲטָהּ. וְאוֹרְחֵיהּ דְּבַר נַשׁ מֵיכוֹס תּוּרָא דִידֵּיהּ עַל יְדֵי עִ[י]לָּה. שָׁוִין שֶׁהוּא מוֹכֵר לוֹ שִׁיבֳּלִין לְעִיסָּתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה אוֹתָן בְּטָהֳרָה.

HALAKHAH: Rebbi Joḥanan said, the reason of the House of Hillel is that people eat from their olives while they are being loaded into the oil vat, as a subterfuge. The House of Hillel follow their own opinion, as we have stated: “One should not sell him a ploughing cow in the Sabbatical year, but the House of Hillel permit this because he may slaughter it.” Do people really slaughter their cattle? As a subterfuge. They agree that one may sell ears of grain for dough even though one knows that the buyer will not prepare the dough in purity.

תַּנִּי שָׁוִין שֶׁאֵין מוֹכְרִין גָּדִישׁ שֶׁל חִטִּין וְעָבִט שֶׁל עֲנָבִים וּמַעֲטָן שֶׁל זֵתִים אֶלָּא לְחָבֵר וּלְמִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אוֹתָן בְּטָהֳרָה. וְעָבִט שֶׁל עֲנָבִים לֹא תוֹרָה הִיא. לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר כְּשֵׁם שֶׁאָמַר קָטָן חוּמָרִין כָּךְ אָמַר מַעֲטָן שֶׁל זֵתִים חוּמָרִין. רִבִּי חִזְקִיָּה אָמַר רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה מַה פְלִיגִין בְּחִיבּוּרִין. לְפִי שֶׁבְּכָל מָקוֹם נָשׁוּךְ חִיבּוּר מָעוּךְ אֵינוֹ חִיבּוּר וְכָא אֲפִילוּ מָעוּךְ חִיבּוּר הָא הֶכְשֵׁירָן תּוֹרָה. קָם רִבִּי יוֹנָה עִם רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר לוֹ אַתְּ אָמְרָת הָדָא מִילְתָא אָמַר לֵיהּ אֵין מִנִּי אֲפִילוּ הֶכְשֵּׁירָן וְהֵן חוּמָרִין. וְהָתַנִּי שָׁוִין שֶׁאֵין מוֹכְרִין גָּדִישׁ שֶׁל חִטִּים וְעָבִט שֶׁל עֲנָבִים וּמַעֲטָן שֶׁל זֵיתִים אֶלָּא לְחָבֵר וּלְמִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אוֹתָן בְּטָהֳרָה. וְעָבִט שֶׁל עֲנָבִים לֹא תוֹרָה הִיא. וְדִכְוָותָהּ מַעֲטָן שֶׁל זֵתִים תּוֹרָה הִיא. מַיי כְדוֹן. תִּיפְתָּר כְּרִבִּי מֵאִיר דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר הַמּוֹהֵל כְּמַשְׁקֶה.

It was stated: “They agree that one does not sell a wheat stack, a grape vat, or an olive vat to anybody but a ḥaver or to somebody who is known to process in purity.” Is the grape vat not from the Torah? This does not disagree with Rebbi Joḥanan; just as Rebbi Joḥanan said, the little one is a restriction, so “vat of olives” is a restriction. Rebbi Ḥizqiah said to Rebbi Jonah in the name of Rebbi Jeremiah: They disagree about connections. Because everywhere “biting” is a connection, squeezing is not a connection. But here even squeezing is a connection; hence from the Torah they are enabled. Rebbi Jonah met Rebbi Jeremiah and asked him, did you say that? He said, that is not from me, even their enablings are restrictions. Did we not state: “They agree that one does not sell a wheat stack, a grape vat, or an olive vat to anybody but a ḥaver or to somebody who is known to process in purity?” Is the grape vat not from the Torah? Then the olive vat should be from the Torah! What about this? Explain it following Rebbi Meïr, since Rebbi Meïr said, sap is counted as a fluid.

אָמַר רִבִּי זְעִירָא טַעְמָא דְּבֵית שַׁמַּאי אֵין דֶּרֶךְ חָבֵר לִהְיוֹת מוֹכֵר זֵיתִים אֶלָּא לִמְּעַשֵּׂר.

Rebbi Zeïra said, the reason of the House of Shammai is that a ḥaver should never sell olives to anybody but one who tithes.

מַהוּ צְנוּעֵי כְּשֵׁירֵי. אָמַר רָב חִסְדָּא כָּךְ שָׁנִינוּ שֶׁהַכָּשֵׁר נִקְרָא צָנוּעַ.

Who are the modest ones? Those of noble conduct. Rav Ḥisda said, here we have taught that those of noble conduct are called modest.

אָמַר רִבִּי לָעְזָר דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר לֹא הִתִּירוּ לִמְכּוֹר דְּמַאי אֶלָּא לְסִיטוֹן בִּלְבַד. הוּא פָּתַר לָהּ הַמְּעַשֵּׂר מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁלּוֹ וַדַּאי וְחוֹלְקוֹ בְכָל מָקוֹם שֶׁהוּא דְּמַאי. רִבִּי יוֹנָה בְּעֵי מוֹכֵר וַדַּאי וּמְתַקֵּן דְּמַאי. אֵין לָךְ אֶלָּא כְּהַהִיא דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא הַמְּעַשֵּׂר מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁלּוֹ וַדַּאי וְחוֹלְקוֹ בְכָל מָקוֹם שֶׁהוּא דְּמַאי וַחֲצִי חֶלְקוֹ שֶׁבְּיַד חֲבֵירוֹ מִשֶּׁלּוֹ דְּמַאי.

: Rebbi Eleazar said, this follows Rebbi Meïr, since Rebbi Meïr said, they permitted to sell demay only to the grain wholesaler. He explains the Mishnah: The one who tithes must tithe his own part as certain, and that part of his which could be spread anywhere as demay. Rebbi Jonah objected: He sells it as certain and tithes only demay? It is only possible in the way Rebbi Joḥanan said, the Mishnah is the word of everybody: The one who tithes must tithe his own part as certain, and his part anywhere as demay; that means one half of his part in his partner’s hand as demay.