Jerusalem Talmud Orlah 2.4

משנה: שְׂאוֹר שֶׁלְחוּלִין שֶׁנָּפַל לְתוֹךְ עִיסָּה וְיֵשׁ בּוֹ כְדֵי לְחַמֵּץ וְאַחַר כָּךְ נָפַל שְׂאוֹר שֶׁלְתְּרוּמָה אוֹ שְׂאוֹר שֶׁלְכִּלְאֵי הַכֶּרֶם וְיֵשּׁ בּוֹ כְדֵי לְחַמֵּץ אָסוּר. שְׂאוֹר שֶׁלְחוּלִין שֶׁנָּפַל לְתוֹךְ עִיסָּה וְחִימִיצָהּ וְאַחַר כָּךְ נָפַל שְׂאוֹר שֶׁלְתְּרוּמָה אוֹ שְׂאוֹר שֶׁלְכִּלְאֵי הַכֶּרֶם וְיֵשּׁ בּוֹ כְדֵי לְחַמֵּץ אָסוּר. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר.

MISHNAH: If profane sourdough fell into dough, enough to cause souring, and afterwards sourdough of heave or of vineyard kilaim fell into it, also enough to cause souring, the dough is forbidden. If profane sourdough fell into dough and caused it to become sour when afterwards sourdough of heave or of vineyard kilaim fell into it, enough to cause souring, the dough is forbidden but Rebbi Simeon permits it.

הלכה: תַּנֵּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אַף הָרִאשׁוֹנָה בְמַחֲלוֹקֶת. אָמַר רִבִּי יוֹנָה הֲוִינָן סָבְרִין מֵימַר מַפְלִיגִין בְּשֶׁחִימֵּץ זֶה כָּל כּוֹחוֹ וְזֶה כָּל כּוֹחוֹ וְנָפַל שְׂאוֹר שֶׁלְחוּלִין תְּחִילָּה. אֲבָל אִם נָפַל שְׂאוֹר שֶׁלְתְּרוּמָה תְּחִילָּה כְּבָר נִתְחַמְּצָה הָעִיסָּה.

HALAKHAH: Ḥanania stated in the name of Rebbi Joḥanan: The first Mishnah also is in disagreement. Rebbi Jonah said, we hold to say that they disagree when each one is full strength and the profane sourdough fell in first. But if the heave sourdough fell in first, the dough already became sour.

כָּל נוֹתְנֵי טְעָמִים בֵּין לִפְגָּם בֵּין לִשְׁבָח אָסוּר דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לִשְׁבָח אָסוּר לִפְגָּם מוּתָּר. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר מַה פְלִיגִין. בְּשֶׁהִשְׁבִּיחַ וְאַחַר כָּךְ פָּגַם. אֲבָל אִם פָּגַם וְאַחַר כָּךְ הִשְׁבִּיחַ אוֹף רִבִּי מֵאִיר מוֹדֶה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לֹא שַׁנְיָיא הִיא הִשְׁבִּיחַ הִיא פָגַם. הִיא פָגַם הִיא הִשְׁבִּיחַ הִיא הַמַּחֲלוֹקֶת. תַּמָּן תַּנִינָן שְׂעוֹרִין שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹךְ הַבּוֹר שֶׁל מַיִם אַף עַל פִּי שֶׁהִבְאִישׁוּ מֵימָיו מֵימָיו מוּתָּרִין. וְהָדָא מַתְנִיתָא מַה הִיא. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר בְּמַחֲלוֹקֶת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר דִּבְרֵי הַכֹּל. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר אִילֵּין שְׁמוּעָתָא הָדָא רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר בְּמַחֲלוֹקֶת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר דִּבְרֵי הַכֹּל.

“ Everything that can be tasted is forbidden, whether it spoils or improves, the words of Rebbi Meïr. Rebbi Simeon says, if it improves it is forbidden, if it spoils it is permitted.” Rebbi Simeon ben Laqish said, in what do they disagree? If it first improved but then spoiled. But if it spoiled and later improved, even Rebbi Meïr will agree. Rebbi Joḥanan said, there is no difference whether it improved and spoiled or spoiled and improved, it is the disagreement. There, we have stated: “If barley grains fell into a cistern of water, even though they made it stink, the water is permitted.” What is the status of that Mishnah? Rebbi Joḥanan said it is a disagreement; Rebbi Simeon ben Laqish said it is the opinion of everybody. Rebbi Yose ben Rebbi Abun said this tradition here: Rebbi Joḥanan said it is a disagreement; Rebbi Simeon ben Laqish said it is the opinion of everybody.

אָמַר רִבִּי יוֹנָה צוֹרְכָה לְהָדָה דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לֹא כֵן סָבְרִנָן מֵימַר מָה פְלִיגִין בְּשֶׁחִימֵּץ זֶה כָּל כּוֹחוֹ וְזֶה כָּל כּוֹחוֹ וְנָפַל שְׂאוֹר שֶׁל חוּלִין תְּחִילָּה. אֲבָל אִם נָפַל שְׂאוֹר שֶׁל תְּרוּמָה תְּחִילָּה כְּבָר נִתְחַמְּצָה הָעִיסָּה. וַאֲפִילוּ נָפַל שְׂאוֹר חוּלִין תְּחִילָּה נַעֲשֶׂה כְּמִי שֶׁהִשְׁבִּיחַ מֵעִיקָּרוֹ וְאַחַר כָּךְ פָּגַם. חָזַר רִבִּי יוֹנָה וָמַר הָאִשָּׁה הַזֹּאת אֵינָהּ מְחַמֶּצֶת כָּל צוֹרְכָהּ מְשַׁיֶירֶת הִיא כָּל שֶׁהוּא. אוֹתוֹ כָּל שֶׁהוּא יֵעָשֶׂה כְּמִי שֶׁהִשְׁבִּיחַ וְלִבְסוֹף פָּגַם. וְקַשְׁיָא אִילּוּ הִשְׁבִּיחַ וְלֹא פָּגַם שֶׁמָּא כְּלוּם הִיא.

Rebbi Jonah said; the statement of Rebbi Simeon ben Laqish is necessary since we wanted to say that they disagree when each one is full strength and the profane sourdough fell in first. But if the heave sourdough fell in first, the dough already became sour. Even if profane sourdough fell in first, it is considered that first it improved and then spoiled. Rebbi Jonah came back to this and said, that woman will not make it thoroughly sour, she will leave a little bit. That little bit should be considered as if it first improved and then spoiled. That is difficult, if it improved and did not spoil, is that nothing?

רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי מָה בֵּין שָׁבַח מִזֶּה וּמִזֶּה. וּמָה בֵּין פָּגַם מִזֶּה וּמִזֶּה. שָׁבַח מִזֶּה וּמִזֶּה אָסוּר. פָּגַם מִזֶּה וּמִזֶּה מוּתָּר. אָמַר רִבִּי מָנָא שָׁבַח מִזֶּה וּמִזֶּה אַתְּ רוֹאֶה כְּמִי שֶׁאֵינוֹ אוֹתוֹ הָאִיסּוּר אִם יֵשׁ בּוֹ כְדֵי לֶאֱסוֹר. פָּגַם מִזֶּה וּמִזֶּה אַתְּ רוֹאֶה אֶת הַהֵיתֵר כְּמִי שֶׁאֵינוֹ אוֹתוֹ הָאִיסּוּר אֵין בּוֹ כְדֵי לֶאֱסוֹר.

Rebbi Jonah asked: What is the difference if it improved from both of them or spoiled from both of them? If it improved from both of them, it is forbidden. If it spoiled from both of them, it is permitted. Rebbi Mana said, if it improved from both of them, you consider [the permitted] as non-existent; the forbidden is enough to make it forbidden. If it spoiled from both of them, you consider the permitted as non-existent; the forbidden is not enough to make it forbidden.