Jerusalem Talmud Sheviit 8.4

משנה: הָאוֹמֵר לַפּוֹעֵל הֵילָךְ אִיסוּר זֶה וְלַקֵּט לִי יֶרֶק הַיּוֹם שְׂכָרוֹ מוּתָּר. לַקֵּט לִי בּוֹ יֶרֶק הַיּוֹם שְׂכָרוֹ אָסוּר. לָקַח מִן הַנַּחְתּוֹם כִּכָּר בְּפוֹנְדִיּוֹן כְּשֶׁאֶלְקוֹט יַרְקוֹת שָׂדֶה אָבִיא לָךְ מוּתָּר. לָקַח מִמֶּנּוּ סְתָם לֹא יְשַׁלֵּם מִדְּמֵי שְׁבִיעִית שֶׁאֵין פּוֹרְעִין חוֹב מִדְּמֵי שְׁבִיעִית.

MISHNAH: Is somebody says to a day-laborer: “Here you have an as and collect vegetables for me today”, these wages are permitted. “For its value collect vegetables for me today”, these wages are forbidden. If somebody bought from the baker a loaf in the value of a dupondius [and says], when I collect vegetables from the field I shall bring to you, that is permitted. If he took from him silently he should not pay with the proceeds of Sabbatical [produce] since one may not pay a debt with proceeds of the Sabbatical.

הלכה: מַה בֵּין הָאוֹמֵר לַקֵּט לִי מַה בֵּין הָאוֹמֵר לַקֵּט לִי בּוֹ. רִבִּי אָבִין בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה מֵהִלְכוֹת שֶׁל עִימְעוּם הִיא. תַּמָּן תַּנִּינָן לֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵירוֹ הַעַל אֶת הַפֵּירוֹת הָאֵלֶּה לִירוּשָׁלֵם לְחַלֵּק. אֶלָּא אוֹמֵר לוֹ הַעֲלֵם שֶׁנֹּאכְלֵם וְנִשְׁתֵּם בִּירוּשָׁלֵם. מַה בֵּין הָאוֹמֵר לְחַלֵּק מַה בֵּין הָאוֹמֵר הַעֲלֵם שֶׁנֹּאכַל וְנִשְׁתֶּה בִּירוּשָׁלֵם. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן מֵהִלְכוֹת שֶׁל עִימְעוּם הוּא. תַּמָּן תַּנִּינָן שׁוֹאֵל אָדָם מֵחֲבֵירוֹ כַדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ הַלְוֵנִי. מַה בֵּין הָאוֹמֵר הַלְוֵינִי מַה בֵּין הָאוֹמֵר הַשְׁאִילֵינִי. אָמַר רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן מֵהִלְכוֹת שֶׁל עִימְעוּם הִיא.

HALAKHAH: What is the difference between him who says “collect for me” and him who says “for its value collect for me”? Rebbi Yose in the name of Rebbi Yose ben Ḥanina, this is one of the practices of obfuscation. There, we have stated: “One should not say to another person, bring these fruits to Jerusalem to distribute, but he should say: bring them that we should eat and drink them there.” What is the difference between him who says “to distribute” and him who says “bring them that we should eat and drink them in Jerusalem?” Rebbi Zeïra in the name of Rebbi Jonathan, this is one of the practices of obfuscation. There, we have stated: “A person may borrow from another pitchers of wine or oil but he should not say: lend me.” What is the difference between him who says “let me borrow” and him who says “lend me”? Rebbi Zeïra in the name of Rebbi Jonathan, this is one of the practices of obfuscation.

פִּיתָּן רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן עוֹד הִיא מֵהִלְכוֹת שֶׁל עִימְעוּם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי קַשְׁיָיתָהּ קוֹמֵי רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. מַהוּ מֵהִלְכוֹת שֶׁל עִמְעוּם הוּא כָּךְ אֲנִי אוֹמֵר בְּמָקוֹם שֶׁאֵין פַּת יִשְׂרָאֵל מְצוּיָה בְּדִין הָיָה שֶׁתְּהֵא פַּת גּוֹי מוּתֶּרֶת וְעִימְעַמּוּ עָלֵיהָ וְאָסְרוּהָ. אָמַר רִבִּי מָנָא וְיֵשּׁ עִימְעוּם לְאִיסּוּר. וּפַת לֹא כְתַבְשִׁילֵי גוֹיִם הִיא. כָּךְ אָנוּ אוֹמְרִים בְּמָקוֹם שֶׁתַּבְשִׁילֵי יִשְׂרָאֵל אֵינָן מְצוּיִין שָׁם בְּדִין הָיָה שֶׁיְּהוּ תַבְשִׁילֵי גּוֹיִם מוּתָּרִין וְעִימְעַמּוּ עָלֵיהֶן וְאָסְרוּם. אֶלָּא כֵן הָיָה בְּמָקוֹם שֶׁאֵין פַּת יִשְׂרָאֵל מְצוּיָה בְּדִין הוּא שֶׁתְּהֵא פַּת גּוֹיִם אֲסוּרָה וְעִימְעַמּוּ עָלֵיהָ וְהִתִּירוּהָ מִפְּנֵי חַיֵּי נֶפֶשׁ. רַבָּנִין דְּקֵיסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא כְדִבְרֵי מִי שֶׁהוּא מַתִּיר וּבִלְבַד מִן הַפְּלָטֵר. וְלָא עָבְדִין כֵּן.

Their bread. Rebbi Jacob bar Aḥa in the name of Rebbi Jonathan: This also belongs to the practices of obfuscation. Rebbi Yose said, I objected before Rebbi Jacob bar Aḥa: Why should it belong to the practices of obfuscation? I say that at a place where no Jewish bread is available it is logical that Gentile bread should be permitted, but they obfuscated the matter and forbade it. Rebbi Mana said: Does there exist obfuscation for prohibition? Is bread not like Gentile cooking? So we say: At a place where no Jewish cooking is to be found it is logical that Gentile cooking should be permitted, but they obfuscated the matter and forbade it. But so it was: At a place where no Jewish bread is available it is logical that Gentile bread should be forbidden, but they obfuscated the matter and permitted it as a necessity of life. The rabbis of Caesarea in the name of Rebbi Jacob bar Aḥa [hold] with the one who permits, but only from a store. But one does not follow this.

רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר בְּמַרְאֶה לוֹ אֶת הַקּוֹלֵחַ שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא כְּנוֹתֵן לוֹ שְׂכַר רַגְלוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִילוּ לֹא הֶרְאָה לוֹ כְּמִי שֶׁהֶרְאָה לוֹ. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל [רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן] לָקִישׁ. דְּתַנֵּי הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל לְהָבִיא יַיִן לְחוֹלֶה אוֹ תַפּוּחַ לְחוֹלֶה אִם הֵבִיא חַיָיב לִיתֵּן לוֹ וְאִם לָאו אֵינוֹ חַיָיב לִיתֵּן לוֹ. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ יַיִן לְחוֹלֶה מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי תַּפּוּחַ לְחוֹלֶה מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי בֵּין שֶׁהֵבִיא בֵּין שֶׁלֹּא הֵבִיא חַיָיב לִיתֵּן לוֹ שְׂכַר רַגְלָיו הוּא נוֹתֵן לוֹ. מַה עֲבִד לָהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ פָּתַר לָהּ בְּמַרְאֶה לוֹ. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. דְּתַנֵּי לֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵירוֹ הָא לָךְ דֵּינָר זֶה וַהֲבֵא לִי לֶקֶט הַיּוֹם. הֲבֵא לִי פֵּיאָה הַיּוֹם אֶלָּא אוֹמֵר לוֹ בְּלֶקֶט שֶׁתָּבִיא לִי הַיּוֹם בְּפֵיאָה שֶׁתָּבִיא לִי הַיּוֹם. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְּבֶן לֵוִי. וַהֲרֵי לֹא הֶרְאָה לוֹ וְאַתְּ אָמַר כְּמִי שֶׁהֶרְאָה לוֹ. מַה עֲבַד לָהּ רִבִּי יוֹחָנָן קַל הֵיקִלוּ בַּשְּׁבִיעִית שֶׁהִיא מִדְּרַבָּנָן.

Rebbi Simeon ben Laqish said, if he shows him the stump; then he pays him only the wages of his feet. Rebbi Joḥanan said, even if he did not show it to him it is as if he had. A baraita disagrees with Rebbi Simeon ben Laqish, as it was stated: “If somebody hires a worker to bring wine for a sick person, or an apple for a sick person, if he delivered it, he must pay, otherwise he does not have to pay. But if he said to him, wine for a sick person from place X, or an apple for a sick person from place X, he has to pay him whether he delivered or not because he pays him the wages of his feet.” What does Rebbi Simeon ben Laqish do with this? He explains that he showed him. A baraita disagrees with Rebbi Joḥanan, as it was stated: “Nobody should say to his neighbor, here you have a denar and bring me gleanings today, bring me peah today. But he may say to him, for gleanings you will bring today, for peah you will bring today. The same rules apply to a Levite.” Here, he did not show him; is it considered as if he showed him? What does Rebbi Joḥanan dowith this? They were particularly lenient with the Sabbatical because it is rabbinical.

לָקַח מִן הַנַּחְתּוֹם כִּכָּר בְּפוֹנְדִיּוֹן כְּשֶׁאֶלְקוֹט יַרְקוֹת שָׂדֶה אָבִיא לָךְ מוּתָּר. תַּנֵּי רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי נְחֶמְיֵה אוֹסְרִין. מַה נָן קַיָימִין כְּהַהוּא דְאָמַר הַב לִי וּבָרִי לִי אֲנָא יְהַב לָךְ רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי נְחֶמְיָה אוֹסְרִין שֶׁאֵין יַרְקוֹת שָׂדֶה מְצוּיִין. וַחֲכָמִים מַתִּירִין מִפְּנֵי שֶׁיַּרְקוֹת שָׂדֶה מְצוּיִין.

“If somebody bought from the baker a loaf in the value of a dupondius[and says], when I collect vegetables from the field I shall bring to you, that is permitted.” It was stated: “Rebbi Jehudah and Rebbi Neḥemiah forbid it.” What are we talking about? About one who says, give it to me and it is clear to me [where to find it], I shall bring it to you; Rebbi Jehudah and Rebbi Neḥemiah forbid it because vegetables on the field are rare; but the Sages permit it because vegetables on the field are abundant.