Jerusalem Talmud Challah 3.1

משנה: הַאוֹכְלִין עֲרַאי מִן הָעִיסָּה עַד שֶׁתְּגַלְגֵּל בַּחִיטִּים וּתְטַמְטֵם בַּשְׂעוֹרִים. גִּילְגְּלָהּ בַּחִיטִּים וְטִימְטְמָהּ בַּשְּׂעוֹרִין הָאוֹכֵל מִמֶּנָּה חַיָיב מִיתָה. כֵּיוָן שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת אֶת הַמַּיִם מַגְבָּהַת חַלָּתָהּ וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא שָׁם חֲמֵשֶׁת רְבָעִים קֶמַח.

MISHNAH: One may eat a snack from the dough until it was rolled if wheat dough or compacted if barley dough. After it was rolled if wheat dough or compacted if barley dough, one who eats from it commits a deadly sin. After she added water she may lift its ḥallah on condition that there be five quarters of flour.

הלכה: אוֹכְלִין עֲרַאי מִן הָעִיסָּה כול׳. אָמַר רִבִּי חַגַּיי לֹא שָׁנוּ אֶלָּא עֲרַאי אֲבָל קֶבַע אָסוּר. מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַעֲרִים לְפוֹטְרָהּ מִן הַחַלָּה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אִי מִן הָדָא לֵית שְׁמַע מִינָהּ כְּלוּם שֶׁאֲפִילוּ שֶׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה שְׁתַּיִם שָָׁלֹשׁ מִקְרָצוֹת מִכֵּיוָן שֶׁהוּא עָתִיד לְהַחֲזִירוֹ לְדָבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ מוּתָּר. דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא [רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי זְעִירָה] בְשֵׁם רִבִּי לָעְזָר אַף מָה שֶׁבְּלָגֵין לֹא נִטְבָּל מִפְּנֵי שֶׁהוּא עָתִיד לְהַחֲזִירוֹ לְדָבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ.

HALAKHAH: “One may eat a snack from the dough”, etc. Rebbi Ḥaggai said, they taught only as a snack, but as a meal it is forbidden since he would use a subterfuge to free it from ḥallah. Rebbi Yose said, if that were the reason, one could not infer anything since even if he takes from it two or three pieces of dough, since he will return the remainder to something not fully processed; it is permitted following what Rebbi Yose said in the name of Rebbi Zeïra, [Rebbi Jonah, Rebbi Zeïra] in the name of Rebbi Eleazar, even what is in a flask did not become ṭevel, in case it was not fully processed, since he would put it back in the end.

וְהָדָא אָמְרָה מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת עִיסָּתוֹ בְטָהֳרָה מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל. הָא אִם הָיָה יָכוֹל לֹא בְדָא. הָדָא אָמְרָה שֶׁאָסוּר לְאָדָם לַעֲשׂוֹת עִיסָּתוֹ קַבִּין.

But that means, he who cannot process in purity, because he is unable. Therefore, if he is able this does not apply. This means that it is forbidden for a person to make his dough qab sized.

וּשְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים אַתְּ מְהַלֵּךְ בָּהֶן אַחַר הַטִּימְטוּם. עָשָׂה עִיסָּה מִן הַחִטִּים וּמִן הָאוֹרֶז אַחַר מִי אַתְּ מְהַלֵּךְ אַחַר הַגִּילְגּוּל אוֹ אַחַר הַטִּימְטוּם. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה חַלָּה כְּמִין גַּבְלוּל. מִשֶּׁתְּגַלְגֵּל בַּחִיטִּים וּתְטַמְטֵם בַּשְׂעוֹרִין. רִבִּי לָעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה מִשֶּׁתֵּעָשֶׂה גַּבְלוּלִין גַּבְלוּלִין. מָה וּפְלִיג. כָּאן לַהֲלָכָה. כָּאן לִדְבַר תּוֹרָה.

For all other things one goes after compacting. If one made a dough from wheat and rice, after what do you go, after rolling or after compacting? Rebbi Hoshaiah stated: ḥallah in a form, after it was rolled for wheat flour or compacted for barley flour. Rebbi Eleazar in the name of Rebbi Hoshaiah, after if was well formed. Do they differ? One is for practice, the other for study matters.

תַּנֵּי רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בַּתִירָה אוֹמֵר מִשֶּׁתֵּעָשֶׂה מִקְרָצוֹת מִקְרָצוֹת. מָה טַעֲמָא דְּרִבִּי יוּדָה בֶּן בַּתִירָה כִּתְרוּמַת גּוֹרֶן כֵּן תָּרִימוּ אוֹתָהּ. מָה תְרוּמַת גּוֹרֶן נִיטֶּלֶת מִן הַגָּמוּר אַף זוֹ נִיטֶּלֶת מִן הַגָּמוּר. מֵעַתָּה לִכְשֶּׁתֵּאָפֶה. רִבִּי מַתַּנְיָה לֹא הוּקְּשָׁה לְתְרוּמַת הַגּוֹרֶן אֶלָּא לִמְלֶאכֶת הָעִירוּס בִּלְבַד.

It was stated: Rebbi Jehudah ben Bathyra says after it was made into separate cuttings. What is Rebbi Jehudah ben Bathyra’s reason? (Num. 15:20) “You shall lift it like the heave of the threshing floor.” Since heave of the threshing floor is taken after the end of processing, so this also is taken after the end of processing. Then after it was baked? Rebbi Mattaniah: It is compared to heave only for doughmaking.

רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ דְּרִבִּי עֲקִיבָה הִיא. דְּתַנִּינָן תַּמָּן הַנּוֹטֵל חַלָּה מִן הַקַּב רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר חַלָּה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינָהּ חַלָּה. כְּלוּם אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה אֶלָּא לְשֶׁעָבַר שֶׁמָּא כַּתְּחִילָּה. וְהָכָא כַּתְּחִילָּה נָן קַיָימִין. רִבִּי יוֹנָה רִבִּי חִיָיה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ יָרְדוּ לָהּ בְּשִׁיטַּת רִבִּי עֲקִיבָה.

Rebbi Yose in the name of Rebbi Simeon ben Laqish: This is Rebbi Aqiba’s, as we have stated there: “If somebody took ḥallah from a single qab, Rebbi Aqiba says it is ḥallah, but the Sages say it is no ḥallah.” Rebbi Aqiba said that only for the past, maybe for the start? Here we deal with the start. Rebbi Jonah, Rebbi Ḥiyya in the name of Rebbi Simeon ben Laqish, they followed the manner of Rebbi Aqiba.

אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא כֵּיוָן שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת אֶת הַמַּיִם זוֹ הִיא רֵאשִׁית עֲרִיסוֹתֵיכֶם. דְּתַנֵּי מַעֲשֵׂר טֵבֵל שֶׁנִּתְעָרֵב בְּחוּלִין אוֹסֵר כָּל שֶּׁהוּא אִם יֵשׁ לוֹ פַּרְנָסָה מִמָּקוֹם אַחֵר מוֹצִיא לְפִי חֶשְׁבּוֹן. וְאִם לָאו רִבִּי לָעְזָר בֶּן עֲרָךְ אוֹמֵר יִקְרָא שֵׁם לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁבּוֹ וְיַעֲלֶה בְּאַחַת וּמֵאָה. רִבִּי יַעֲקֹב גָּבוּלַיָיא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה הֲלָכָה כְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִמָּה שֶׁלִּימְּדוּ אֶת הַכֹּהֲנוֹת הָדָא אָמְרָה אִין הֲלָכָה כְּרִבִּי לָעְזָר בֶּן עֲרָךְ. מָה לִמְּדוּ אֶת הַכֹּהֲונוֹת הֲרֵי זֶה חַלָּה עַל הָעִיסָּה הַזֹּאת וְעַל שְׂאוֹר הַמִּתְעָרֵב בָּהּ וְעַל הַקֶּמַח שֶׁנִּשְׁתַּיֵיר בָּהּ וְעַל הַקֶּרֶץ שֶׁנִּיתָּן תַּחְתֶּיהָ לִכְשֶׁתַּעֲלֶה כוּלָּהּ גּוּשׁ אֶחָד הוּקְדָּשׁ זֶה שֶׁבְּיָדִי לְשֵׁם חַלָּה חוּץ מִן הַטָּמֵא שֶׁבָּהּ. וְאָמַר הוּא וְהַטָּמֵא שֶׁבָּהּ. וְיַעֲלֶה בְּאֶחָד וּמֵאָה. רִבִּי יוֹנָה אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל קַפּוֹדָקִּיָּא וְחַד מִן רַבָּנִין חַד אָמַר כָּאן בְּשֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְדֵי לְהַעֲלוֹת. וְכָאן בְּשֶׁאֵין בָּהּ כְּדֵי לְהַעֲלוֹת מִכֵּיוָן שֶׁהוּא זָקוּק לְהַעֲלוֹת כְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַרְנָסָה מִמָּקוֹם אַחֵר.

Rebbi Joḥanan said, it is everybody’s opinion since when she starts pouring the water it is (Num. 15:20) “the beginnining of your doughs,” as it was stated: Ṭevel tithe that was mixed with profane food makes it forbidden in the minutest amount. If it can be taken care of from another place, one gives in proportion. Otherwise, Rebbi Eleazar ben Arakh says he should give a name to the heave of the tithe and lift it by 101.” Rebbi Jacob from Jabul in the name of Rebbi Ḥanina: Practice follows Rebbi Eleazar ben Arakh. Rebbi Joḥanan said, what they taught the Cohanot implies that practice does not follow Rebbi Eleazar ben Arakh. What did they teach the Cohanot? “This is ḥallah for this dough, and the sour dough in it, for the flour contained in it, and for the flat bread under it. If all these are counted together the amount in my hand shall be dedicated as ḥallah except what might be impure in it.” She says, except what might be impure! Could it not be lifted by 101? Rebbi Jonah said, Rebbi Samuel from Cappadocia and one of the rabbis, one said in one case there is enough to lift, in the other case there is not enough to lift; since it would have been expected to be lifted it is as if care might be taken of it from another place.

אָמַר רִבִּי יוֹסֵי נִרְאִין דְּבָרִים בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת שֶׁזֶּה מֵבִיאָה וְזֶה מֵבִיאָה כְּמַפְרִישׁ מֵחִיּוּב עַל חִיּוּב. אֲבָל בְּחוֹל תִּיקְּנוּ בְּחַלָּה שֶׁתְּהֵא נִיטֶּלֶת מִן הַטָּהוֹר עַל הַּטָּמֵא וּשֶׁלֹּא מִן הַמּוּקָּף. שֶׁמָּא מִפְּטוֹר עַל הַחִיּוּב. אָמַר רִבִּי יוֹנָה לֹא מִסְתַּבְּרָא דְּלֹא בְחוֹל. אֲבָל בְּעֶרֶב שַׁבָּת צְרִיכָה לוֹמַר הִיא וְהַטָּמֵא שֶׁבָּהּ. לָמָּה. עַד שֶׁלֹּא תֵעָשֶׂה גּוּשׁ אֶחָד הִיא נִיטֶּלֶת לְשׁוּם חַלָּה. מִשֶּׁתֵּעָשֶׂה גּוּשׁ אֶחָד הִיא קְדֵישָׁה לְשֵׁם חַלָּה. אִם אוֹמֵר אַתְּ חוּץ מִן הַטָּמֵא שֶׁבָּהּ נִמְצָא טֵבֵל טָמֵא מְעוּרָב בַּחַלָּה. מִתּוֹךְ שֶׁאַתְּ אוֹמֵר הוּא וְהַטָּמֵא שֶׁבָּהּ חוּלִין טְמֵאִין הֵן. לֹא מוּטָּב לְהַפְרִישׁ מִפְּטוֹר עַל חִיּוּב וְלֹא יְהֵא טֵבֵל טָמֵא מְעוּרָב בַּחַלָּה. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבְדּוּמָא וְלֹא לְמַפְרֵיעוֹ הִיא קְדֵישָׁה. מִכֵּיוָן שֶׁהִיא קְדֵישָׁה לְמַפְרֵיעָהּ כְּמַפְרֶשֶׁת מֵחִיּוּב עַל חִיּוּב.

Rebbi Yose said, the statement is reasonable on Sabbath eves; since everybody is bringing, it is as if she separated from what is obligated for what is obligated. But on weekdays, while they instituted that ḥallah may be taken from pure for impure and not earmarked, but from what is exempt for what is obligated? Rebbi Jonah said, it is only reasonable on weekdays, but on Sabbath eve she would have to say “all, including the impure.” Why? Since [some dough] is taken before all is one mass, when all is made into one mass the former is sanctified as ḥallah. If one would say “except the impure contained in it”, it would turn out that impure ṭevel is mixed with ḥallah. If you say “all, including the impure,” it is impure profane; therefore, it is better to give from what is exempt for what is obligated to avoid impure ṭevel mixed with ḥallah. Rebbi Samuel ben Eudaimon said, does it not become dedicated retroactively? Since it is dedicated retroactively, it is as if one gave from what is obligated for the obligated.

לָמָּה לִי וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יְהֵא שָׁם חֲמֵשֶׁת רְבָעִים קֶמַח. אָמַר רִבִּי מַתְנִיתָא קוֹדֶם שֶׁלֹּא לִמְּדוּ אֶת הַכֹּהֲנוֹת.

Why “on condition that there not be five quarters of flour?” Rebbi said, the Mishnah was formulated before they instructed the Cohanot.