Jerusalem Talmud Shevuot 1.2

משנה: כֹּל שֶׁיֶּשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַתְּחִילָּה וִידִיעָה כַסּוֹף וְהֶעְלֵם בִּנְתַּיִים הֲרֵי זֶה בְּעוֹלֶה וְיוֹרֵד. יֶשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַתְּחִילָּה וְאֵין בָּהּ יְדִיעָה בַסּוֹף שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִפְנִים וְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלֶה עַד שֶׁיִּוָודַע לוֹ וְיָבִיא בְעוֹלֶה וְיוֹרֵד:

MISHNAH: In any case where there is knowledge at the start and knowledge at the end but forgetting in between there is an increasing or decreasing [sacrifice]. If there was knowledge at the start but no knowledge at the end, the he-goat whose blood in brought inside and the Day of Atonement suspend until it becomes a certainty for him and he brings an increasing or decreasing one.

הלכה: כֹּל שֶׁיֶּשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַתְּחִילָּה כול׳. וּמְנַיִין לִידִיעָה בַּתְּחִילָּה וּבַסּוֹף וְהֶעֱלֵם בִּנְתַיִים. תַּלְמוּד לוֹמַר וְנֶעְלַם וְנֶעְלַם שְׁנֵי פְעָמִים. מִכְּלָל שֶׁבָּאת לוֹ יְדִיעָה בַתְּחִילָּה וּבַסּוֹף וְהֶעֱלֵם בֵּינְתַיִים. עַד כְּדוֹן כְּרִבִּי עֲקִיבָה. כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל כְּרִבִּי. דְּרִבִּי אָמַר. וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ מִכְּלָל שֶׁיּוֹדֵעַ. וְהוּא יָדַע הֲרֵי שְׁתֵּי יְדִיעוֹת. הָא רִבִּי יְשְׁמָעֵאל כְּרִבִּי. וְרִבִּי כְּרִבִּי יְשְׁמָעֵאל. וַאֲפִילוּ כְרִבִּי עֲקִיבָה אַתְיָא. הִיא יְדִיעָה וְהֶעֱלֵם בְּטוּמְאַת מִקְדָּשׁ. יְדִיעָה וְהֶעֱלֵם בְּטוּמְאַת הַקּוֹדֶשׁ. וְאִית דְּבָעֵי נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָכָא. וְהוּא יָדַע וְאָשֵׁם. וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר וְהוּא טָמֵא וְאָשֵׁם. אֶלָּא אִם אֵינוֹ עִנְיָין לִידִיעָה בַתְּחִילָּה תְּנֵיהוּ עִנְיָין לִידִיעָה בַסּוֹף.

HALAKHAH: “In any case where there is knowledge at the start,” etc. From where that we require knowledge at the start and at the end but forgetting in between? The verse says, it was forgotten, it was forgotten two times; this implies that he had knowledge at the start and at the end but forgetting in between. So far for Rebbi Aqiba; following Rebbi Ismael? For Rebbi Ismael [argues] like Rebbi. As Rebbi said, it was forgotten by him, this implies that he knows. “But he knew,” there is knowledge two times. Hence Rebbi Ismael [argues] like Rebbi, and Rebbi like Rebbi Ismael. This comes even according to Rebbi Aqiba; it is the same for knowledge and forgetting about the impurity of the Sanctuary as for knowledge and forgetting about the impurity of sancta. But some want to understand it from the following: He knew and felt guilty. Was it not already said, he became impure and felt guilty? But if it does not refer to knowledge at the beginning, let it refer to knowledge at the end.

רִבִּי בּוֹן בָּעֵי. אִם לֹא נוֹדַע לוֹ בַסּוֹף הֵיךְ מֵבִיא קָרְבָּן. אֶלָּא אִם אֵינוֹ עִנְיָין לִידִיעָה בַסּוֹף תְּנֵיהוּ לִידִיעָה בַתְּחִילָּה. הָתֵיבוֹן. הֲרֵי כְתִיב אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ וְהֵבִיא. מֵעַתָּה אִם אֵינוֹ עִנְיָין לִידִיעוֹת תְּחִילָּה תְּנֵיהוּ עִנְיָין לִידִיעַת סוֹף. פָּתַר לָהּ בִּמְחוּיָיבֵי חַטָּאוֹת וָאֲשָׁמוֹת וַודָּאִין שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶן יוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁמֵּבִיאִין אַחַר יוֹם הַכִּיפּוּרִים וְחַיָיבֵי אֲשָׁמוֹת תְּלוּיִין פְּטוּרִין. תַּלְמוּד לוֹמַר אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ וְהֵבִיא. אַף לְאַחַר יוֹם הַכִּיפּוּרִים.

Rebbi Bun asked, if he did not know at the end, how could be bring a sacrifice? But if it does not refer to knowledge at the end, let it refer to knowledge at the beginning. They objected: Is it not written, or his transgression came to his knowledge, he has to bring? Then if it does not refer to knowledge at the beginning, let it refer to knowledge at the end! Explain it as referring to those who are obligated for certain purification and reparation offerings for which the Day of Atonement has passed who have to bring after the day of Atonement, while those obligated for suspended reparation sacrifices are no longer liable. The verse says, or his transgression came to his knowledge, he has to bring even after the Day of Atonement.

וּמָנַיִין שֶׁאֵין מְדַבֵּר אֶלָּא עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וָקֳדָשָׁיו. הִזְהִיר וְעָנַשׁ עַל יְדֵי טוּמְאָה וְחִיֵיב קָרְבָּן עַל יְדֵי טוּמְאָה. מָה עוֹנֶשׁ וְאַזְהָרָה הָאָמוּר לְהַלָּן בְּטוּמְאַת מִקְדָּשׁ וָקֳדָשָׁיו. אַף כְּשֶׁחִיֵיב קָרְבָּן עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וָקֳדָשָׁיו. רִבִּי אֶלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר. בְּתוֹךְ שֶׁאָמַר לֹא אָכַלְתִּי בְאוֹנִי מִמֶּנּוּ. יָכוֹל יִשְׂרָאֵל שֶׁאָכַל מַעֲשֵׂר אוֹנֵן אוֹ טָמֵא יָבִיא קָרְבָּן. תַּלְמוּד לוֹמַר מֵאֵלֶּה. יֵשׁ מֵאֵלֶּה חַיָיב וְיֵשׁ מֵאֵלֶּה פָטוּר. אוֹצִיא אֶת הַמַּעֲשֵׂר שֶׁאֵינוֹ בָעֲוֹן מִיתָה וְלֹא אוֹצִיא אֶת הַתְּרוּמָה שֶׁהִיא עֲוֹן מִיתָה. שֶׁנֶּאֱמַר וּמֵתוּ בוֹ כִּי יְחַלְּלוּהוּ. תַּלְמוּד לוֹמַר מֵאֵלֶּה. יֵשׁ מֵאֵלֶּה חַיָיב וְיֵשׁ מֵאֵלֶּה פָטוּר. אוֹ מַה לְהַלָּן בִּתְרוּמָה אַף כָּאן בִּתְרוּמָה. וְלֹא מֵעֲבוֹדָה זָרָה לָמַדָתָּהּ. וַעֲבוֹדָה זָרָה לִמְּדָה עַל כָּל עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. לוֹמַר. מָה עֲבוֹדָה זָרָה מְיוּחֶדֶת שֶׁחַיָיבִין עַל זְדוֹנָהּ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתָהּ חַטָּאת. יָצָאת תְּרוּמָה שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא עֲוֹן מִיתָה.

And from where that it speaks only about the impurity of the Sanctuary and its sancta? He warned and punished about impurity and required a sacrifice about impurity. Since punishment and warning spelled out later on refer to impurity of the Sanctuary and its sancta, also when He made liable for a sacrifice it is about impurity of the Sanctuary and its sancta. Rebbi Eliezer ben Jacob says, since it says, I did not eat from it in my deep mourning, I could think that an Israel who ate tithe in deep mourning should bring a sacrifice. The verse says, from thes e. For some of these he is liable, for some of these he is not liable. I will exclude tithe which is not a deadly sin but will not exclude heave which is a deadly sin as it is said, they would die from it for they desecrated it. The verse says from thes e; for some of these he is liable, for some of these he is not liable. Or since there [one speaks about] heave, also here heave. But did you not learn it from foreign worship? Since foreign worship teaches about all transgressions in the Torah, to say that as foreign worship is special that one is liable for extirpation if done intentionally and for a sacrifice if done unintentionally. This excludes heave which only is a deadly sin.

אָמַר רִבִּי חֲנִינָה קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וּמֵעֲבוֹדָה זָרָה לָמַדָתָּהּ. וִילַמֵּד מֵעֲבוֹדָה זָרָה לְכָל דָּבָר בִּידִיעָה אַחַת. אָמַר לוֹ. עֲבוֹדָה זָרָה בְּקָבוּעַ וְטוּמְאַת מִקְדָּשׁ וָקֳדָשָׁיו בְּעוֹלֶה וְיוֹרֵד. וְאֵין לְמֵידִין קָבוּעַ מֵעוֹלֶה וְיוֹרֵד וְלֹא עוֹלֶה וְיוֹרֵד מִקָּבוּעַ. וּמַה חֲמִית מֵימַר. בְּטוּמְאַת הַקּוֹדֶשׁ הַכָּתוּב מְדַבֵּר. נֶאֱמַר כָּאן בְּהֵמָה טְמֵאָה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן בְהֵמָה טְמֵאָה. מַה בְהֵמָה טְמֵיאָה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן בְּטוּמְאַת הַקּוֹדֶשׁ. אַף בְּהֵמָה טְמֵאָה הָאֲמוּרָה כָאן בְּטוּמְאַת הַקּוֹדֶשׁ. אֵין לִי אֶלָּא טוּמְאַת הַקֹּדֶשׁ. טוּמְאַת מִקְדָּשׁ מְנַיִין. תַּלְמוּד לוֹמַר וְטוּמְאָתוֹ עָלָיו. מַה חֲמִית מֵימַר. בְּטָמֵא שֶׁאָכַל טָהוֹר אוֹ בְטָהוֹר שֶׁאָכַל טָמֵא. תַּלְמוּד לוֹמַר וְטוּמְאָתוֹ עָלָיו. בְּטוּמְאַת הַגּוּף וְלֹא בְטוּמְאַת בָּשָׂר. רִבִּי אוֹמֵר. וְאָכַל וְטוּמְאָתוֹ עָלָיו. בְּטוּמְאַת הַגּוּף וְלֹא בְטוּמְאַת בָּשָׂר. רִבִּי חִיָיה אוֹמֵר. נֶאֶמְרוּ קֳדָשִׁים לְשֵׁם רַבִּים וְנֶאֶמְרָה טוּמְאָה לְשֵׁם יָחִיד. הָא מָה אֲנִי מְקַיֵים וְטוּמְאָתוֹ עָלָיו. בְּטוּמְאַת הַגּוּף. לֹא בְטוּמְאַת בָּשָׂר. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. לֹא דִיבֵּר אֶלָּא בְמִי שֶׁטּוּמָאָה פוֹרֶשֶׁת מִמֶּנּוּ. יָצָא בָשָׂר שֶׁאֵין טוּמְאָה פוֹרֶשֶׁת מִמֶּנּוּ.

Rebbi Ḥanina said before Rebbi Mana: Did you learn this from foreign worship? Then one should learn from foreign worship that for everything one needs one knowledge! He told him, foreign worship requires a fixed value [sacrifice] but the impurity of the Sanctuary and its sancta an increasing or decreasing one. One cannot infer about a fixed value [sacrifice] from an increasing and decreasing one, nor for an increasing or decreasing from a fixed value one. How did you understand to say that the verse speaks about impurity of Sanctuary sancta? It is said here an impure animal and it is said further on an impure animal. Since an impure animal mentioned there is about impurity of Sanctuary sancta, so an impure animal mentioned here is about impurity of Sanctuary sancta. Not only Sanctuary sancta; from where the impurity of the Sanctuary? “The verse says: his impurity is on him. How did you understand to explain it? About an impure person who ate pure [meat], or a pure person who ate impure [meat]? The verse says: his impurity is on him. Impurity of the body, not impurity of the meat. Rebbi says, he ate, his impurity is on him. Impurity of the body, not impurity of the meat. Rebbi Ḥiyya says, sancta are mentioned in the plural but impurity is mentioned in the singular. How can I uphold his impurity is on him? Impurity of the body, not impurity of the meat. Rebbi Meїr says, the verse only speaks of one from whom impurity separates. This excludes meat from which impurity does not separate.”

אִם כֵּן מַה הוֹעִיל לוֹ יוֹם הַכִּיפּוּרִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. נַעֲשִׂית לוֹ יוֹם הַכִּיפּוּרִים כְּאָשָׁם תָּלוּי. מֵת לִפְנֵי יוֹם הַכִּיפּוּרִים עֲוֹנָה בָהּ. אַחַר יוֹם הַכִּיפּוּרִים כְּבָר כִּיפֵּר.

If it is so, what does the Day of Atonement help him? Rebbi Yose ben Rebbi Bun said, the Day of Atonement acts for him as a suspended reparation sacrifice. In he died before the day of Atonement, the sin is in her. After the day of Atonement it already was atoned for.

וְכִפֶּר עַל הַקּוֹדֶשׁ מִטּוּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וגו׳. יֵשׁ לִי בְעִנְיָין זֶה שָׁלֹשׁ טֻמְאוֹת. טוּמְאַת עֲבוֹדָה זָרָה. שֶׁנֶּאֱמַר לְמַעַן טַמֵּא אֶת מִקְדָּשִׁי. גִּילּוּי עֲרָיוֹת. שֶׁנֶּאֱמַר לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחוּקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת. שְׁפִיכוּת דָּמִים. שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת הָאָרֶץ. יָכוֹל עַל כָּל הַטֻּמְאוֹת הַלָּלוּ שָׁעִיר זֶה מְכַפֵּר. תַּלְמוּד לוֹמַר מִטּוּמְאוֹת וְלֹא כָל טוּמְאוֹת. מַה מָצִינוּ שֶׁחִלֵּק הַכָּתוּב בְּטוּמְאַת מִקְדָּשׁ וָקֳדָשָׁיו. אַף כָּאן לֹא נַחֲלוֹק אֶלָּא בְטוּמְאַת מִקְדָּשׁ וָקֳדָשָׁיו. דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. מִמְּקוֹמוֹ הוּא מוּכְרַע. שֶׁנֶּאֱמַר וְכִפֶּר עַל הַקּוֹדֶשׁ מִטּוּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כָּל טוּמְאָה שֶׁבַּקּוֹדֶשׁ. יָכוֹל עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וָקֳדָשָׁיו שָׁעִיר זֶה יְכַפֵּר. תַּלְמוּד לוֹמַר וּמִפִּשְׁעֵיהֶם. אֵילּוּ הַמָּרְדִין. וְכֵן הוּא אוֹמֵר מֶלֶךְ מוֹאָב פָּשַׁע בִּי.

“He shall atone for the Sanctuary from the impurities of the Children of Israel, etc. In this aspect I have three impurities. The impurity of foreign worship as it is said, to defile My Sanctuary. Sexual offenses as it is said, not to act in the rules of abominations. Spilling of blood as it is said, do not defile the Land. I could think that this he-goat atones for all these impurities, the verse says, from the impurities, not all impurities. We find that the verse treated the impurity of the Sanctuary and its sancta separately; also here we treat only the impurity of the Sanctuary and its sancta separately, the words of Rebbi Jehudah. Rebbi Simeon says, from its place it is decided, as it is said, he shall atone for the Sanctuary from the impurities of the Children of Israel, any impurity in the Sanctuary. I could think that this he-goat atones for these impurities, the verse says, and their crimes. These are the rebellions, for so it says, the king of Moab rebelled against me.