Jerusalem Talmud Ketubot 9.6

משנה: נֶדֶר וּשְׁבוּעָה אֵין לִי לֹא לִי וְלֹא לְיוֹרְשַׁיי וְלֹא לַבָּאִים בִּרְשׁוּתִי עָלַיִךְ וְעַל יוֹרְשַׁיִךְ וְעַל הַבָּאִין בִּרְשׁוּתֵיךְ הֲרֵי זֶה אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעָהּ לֹא הוּא וְלֹא יוֹרְשִׁין וְלֹא הַבָּאִין בִּרְשׁוּתוֹ לֹא אוֹתָהּ וְלֹא אֶת יוֹרְשֶׁיהָ וְלֹא אֶת הַבָּאִים לִרְשׁוּתָהּ הָלְכָה מִקֶּבֶר בַּעֲלָהּ לְבֵית אָבִיהָ אוֹ שֶׁחָזְרָה לְבֵית חָמִיהָ וְלֹא נַעֲשֵׂית אֶפִּיטְרוֹפָּא אֵין הַיּוֹרְשִין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ. וְאִם נַעֲשֵׂית אֶפִּיטְרוֹפָּא הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ לְעָתִיד לָבוֹא וְאֵין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ לְשֶׁעָבַר.

MISHNAH: “I have no vow or oath against you, neither I, nor my heirs, nor my business associates, against you, or your heirs, or your business associates,” he cannot ask an oath from her, neither he, nor the heirs, nor the business associates, from her, or her heirs, or her business associates. If she went from her husband’s grave to her family, or she remained in her in-law’s family but was not appointed as steward, the heirs cannot make her swear. But if she was appointed as steward, the heirs can make her swear for the future, but they cannot make her swear about the past.

הלכה: נֶדֶר וּשְׁבוּעָה אֵין לִי וּלְיוֹרְשַׁיי כול׳. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. וְהִיא שֶׁעָשָׂת אֶפִּיטְרוֹפָּא בְּחַיֵּי בַעֲלָהּ. אֲבָל אִם עָשָׂת אֶפִּיטְרוֹפָּא לְאַחַר מִיתַת הַבַּעַל אֵין הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ. דּוּ מַתְנִיתָא. לֹא עָשָׂת אֶפִּיטְרוֹפָּא אֵין הַיּוֹרְשִׁין מִַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ. אִם עָשָׂת אֶפִּיטְרוֹפָּא הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ לְעָתִיד לָבוֹא. וְאֵין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ לְשֶׁעָבַר. אֵיזֶהוּ לְשֶׁעָבַר. מִשְּׂעַת מִיתָה עַד שְׁעַת קְבוּרָה. וְאָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אֲפִיוּלוּ עֲשָׂאָהּ אֶפִּטְרָפּוֹס לְאַחַר מִיתַת בַּעֲלָהּ אֵין הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ. וְהָא תַנִּינָן לֹא עָשְׂתָהּ אֶפִּטְרָפּוֹס אֵין הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ. אִם עָשָׂת אֶפִּיטְרוֹפָּא הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ לְעָתִיד לָבֹא וְאֵין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ לְשֶׁעָבַר. פָּתַר לָהּ עַל רֹאשָׁהּ. וְאִין עַל רֹאשָׁהּ כְּהָדָא. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵי תְּרֵיהוֹן אָמְרִין. לֹא סוֹף דָּבָר בִּנְכָסִים שֶׁנִּשְׁתַּלְּטָה בָהֶן בְּחַיֵּי בַעֲלָהּ אֶלָּא אֲפִילוּ נְכָסִים שֶׁנִּשְׁתַּלְּטָה בָהֶן לְאַחַר מִיתַת הַבַּעַל אֵין הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ. פָּתַר לָהּ מִשְּׂעַת מִיתָה עַד שְׁעַת קְבוּרָה. דָּמַר רִבִּי אַבָהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִשְּׂעַת מִיתָה עַד שְׁעַת קְבוּרָה אֵין הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ. תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא. שֶׁלֹּא תְהֵא מַנִיחָתוֹ וְהוֹלֶכֶת לְבֵית אָבִיהָ.

HALAKHAH: ““I have no vow or oath against you,” etc. Rebbi Jonah said, only if she was made a steward during her husband’s lifetime. But if she was appointed as a steward after her husband’s death, the heirs can(not) make her swear. That is the Mishnah: if she was not appointed a steward, the heirs cannot make her swear. If she was appointed a steward, the heirs can make her swear for the future, but they cannot make her swear about the past. What is “about the past”? From the time of death to the time of burial. And Rebbi Yose said, even if he appointed her as steward after her husband’s death, the heirs can make her swear. But did we not state: “If he did not appoint her as steward, the heirs cannot make her swear. If he appointed her as steward, the heirs can make her swear for the future but cannot make her swear for the past.” He explains it about the first case. But if it is about the first case, Rebbi Jonah and Rebbi Yose both say, not only about property over which she had control during her husband’s lifetime but even about property over which she acquired control after her husband’s death the heirs cannot make her swear. Explain it, from the time of death to the time of burial. For Rebbi Abbahu said in the name of Rebbi Joḥanan: The heirs cannot make her swear from the time of death to the time of burial. Bar Qappara stated: That she should not abandon him and leave for her family.