Jerusalem Talmud Terumot 5.1

משנה: סְאָה תְרוּמָה טְמֵאָה שֶׁנָּפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה חוּלִין אוֹ לְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן אוֹ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי אוֹ לְהֶקְדֵּשׁ בֵּין טְהוֹרִין בֵּין טְמֵאִין יִרְקָבוּ אִם טְהוֹרָה הָיְתָה אוֹתָהּ סְאָה יִמָּכְרוּ לַכֹּהֲנִים בִּדְמֵי תְרוּמָה חוּץ מִדְּמֵי אוֹתָהּ סְאָה. וְאִם לְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן נָפְלָה יִקָּרֵא שֵׁם לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר וְאִם לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי אוֹ לְהֶקְדֵּשׁ נָפְלָה הֲרֵי אֵלּוּ יִפָּדוּ. וְאִם טְמֵאִין הָיוּ אוֹתָן הַחוּלִין יֵאָכְלוּ נִקּוּדִים אוֹ קְלָיוֹת אוֹ יָלוּשׁוּ בְמֵי פֵּירוֹת אוֹ יִתְחַלְּקוּ לְעִיסִּיּוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא בְמָקוֹם אֶחָד כְּבֵיצָה. סְאָה תְרוּמָה טְמֵאָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה חוּלִין טְהוֹרִין רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר תֵּירוֹם וְתִשָּׂרֵף. שֶׁאֲנִי אוֹמֵר סְאָה שֶׁנָּפְלָה הִיא סְאָה שֶׁעָלְתָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים תֵּעָלֶה וְתֵאָכֵל נִקּוּדִים אוֹ קְלָיוֹת אוֹ תִילוֹשׁ בְמֵי פֵּירוֹת אוֹ תִתְחַלֵּק לְעִיסִּיּוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא בְמָקוֹם אֶחָד כְּבֵיצָה. סְאָה תְרוּמָה טְהוֹרָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה חוּלִין טְמֵאִין תֵּעָלֶה וְתֵאָכֵל נִקּוּדִים אוֹ קְלָיוֹת אוֹ תִּילּוֹשׁ בְמֵי פֵּירוֹת אוֹ תִתְחַלֵּק לְעִיסִּיּוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא בְמָקוֹם אֶחָד כְּבֵיצָה.

MISHNAH: One seah of impure heave that fell into less than 100 [seah] of profane produce, or First Tithe, or Second Tithe, or dedicated produce, be it pure or impure, must be left to rot. If that seah was pure, all should be sold to Cohanim for the price of terumah except for the value of that seah. If it fell into First Tithe, heave of the tithe must be given its name; if it fell into Second Tithe or dedicated produce, they should be redeemed. If it was impure and profane, it should be eaten as crackers, or dry roasted, or kneaded with fruit juice, or split into pieces of dough so that no volume of an egg should be together. One seah of impure heave that fell into 100 [seah] of pure profane produce, Rebbi Eliezer says it should be lifted and burned since I am saying that the seah which fell is the seah which was lifted. But the Sages say, it should be taken out and eaten as crackers, or dry roasted, or kneaded with fruit juice, or split into pieces of dough so that no volume of an egg should be together,. One seah of pure heave that fell into 100 [seah] of impure profane produce should be taken out and eaten as crackers, or dry roasted, or kneaded with fruit juice, or split into pieces of dough so that no volume of an egg should be together,.

הלכה: סְאָה תְרוּמָה טְמֵאָה כו׳. תַּנֵּי רִבִּי חִיָיה טֵבֵל מַעֲלֶה וּסְפִיחֵי שְׁבִיעִית מַעֲלִין. טֵבֵל מַעֲלֶה שֵׁם לְמַעְשְׂרוֹתָיו. סְפִיחֵי שְׁבִיעִית מַעֲלִין וְיִנָּתְנוּ לְאוֹכְלֵיהֶן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מַתְנִיתָא אָמְרָה כֵן סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה תֵעָלֶה מִפְּנֵי שֶׁהוּא פָּחוֹת מִמֵּאָה הָא מֵאָה מַעֲלֶה. לֹא טֵבֵל הוּא.

HALAKHAH: “One seah of impure heave”, etc. Rebbi Ḥiyya stated: “Ṭevel lifts, aftergrowth of the Sabbatical lifts.” Ṭevel, one lifts and gives a name to his tithes. The aftergrowth of the Sabbatical should be given to those who may eat it. Rebbi Yose said, a baraita says so: “A seah of heave that fell into less than one hundred may be lifted …”. Because it is less than 100; hence 100 will lift; is that not from ṭevel?

תַּמָּן תַּנִּינָן מַדְלִיקִין בְּפַת וּבְשֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה. חִזְקִיָּה אָמַר לֹא שָׁנוּ אֶלָּא פַּת וְשֶׁמֶן הָא שְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים לֹא. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לֹא שַׁנְיָיה הִיא פַת הוּא שֶׁמֶן הוּא שְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים. רִבִּי יוּדָן קַפּוֹדָּקִיָיא בָּעֵי חִיטִּין כְּפַת זֵיתִין כְּשֶׁמֶן. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הַמַּדְלִיק בְּפַת וְשֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה יִשְׂרְפוּ עַצְמוֹתָיו. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בָּעֵא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן מָהוּ לְהַדְלִיק. אָמַר לֵיהּ אַדְלִיק וּמַה דִנְפִיל לְשִׁבְטָךְ נְפִיל לָךְ. הַכֹּל מוֹדִין בְּשֶׁמֶן שֶׁהוּא מוּתָּר. דְּאָמַר רִבִּי בָּא בַּר חִיָיה בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן לְךָ נְתַתִּיו לְמָשְׁחָה. לְמָשְׁחָה לִגְדוּלָה. לְמָשְׁחָה לְסִיכָה. לְמָשְׁחָה לְהַדְלָקָה.

There, we have stated: “One makes a fire with bread and oil of heave.” Ḥizqiah said, they taught only bread and oil, therefore nothing else. Rebbi Joḥanan said, there is no difference between bread, oil, and any other thing. Rebbi Yudan from Kappadokia asked, are wheat grains like bread and olives like oil? Rebbi Samuel bar Naḥman said in the name of Rebbi Joḥanan, may the bones of him who uses bread and oil of heave to make a fire be burned. Rebbi Samuel bar Naḥman asked before Rebbi Joḥanan: May one make a fire? He said to him, make a fire! Anything given to your tribe was given to you, as Rebbi Abba bar Ḥiyya said in the name of Rebbi Joḥanan (Num. 18:8): “For excellence”. For excellence for greatness, for excellence for rubbing in, for excellence for lighting.

נִיחָא טְהוֹרִין יִירְקָבוּ טְמֵאִין יִירְקָבוּ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּחִזְקִיָּה נִיחָא. עַל דַּעֲתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן יִדָּלֵק. סָבַר רִבִּי יוֹחָנָן כְּהָדָא דְרִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה שֶׁמָּא יִמָּצֵא בָּהֶן עֲלִיָיה וּבְדָבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהִבָּלֵל. אֲבָל בְּדָבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִבָּלֵל שֶׁמָּא יִמָּצֵא בָּהֶן תְּקָלָה.

We understand that when pure it must be left to rot, but when impure to rot? In the opinion of Ḥizqiah, this is correct. In the opinion of Rebbi Joḥanan, should it not be burned? Rebbi Joḥanan is of the opinion of Rebbi Yose ben Ḥanina, maybe it is possible to find for them something to lift; but only if it is not usually mixed [with other food]. But if it usually is mixed, maybe something untoward will happen.

וְלֹא כֵן סָבְרִנָן מֵימַר אֵין לְהֶקְדֵּשׁ אֶלָּא מְקוֹמוֹ וְשַׁעְתּוֹ. אָמַר רִבִּי חֲנִינָא תִּיפְתָּר שֶׁחָרֵב אוֹתוֹ מָקוֹם וְלֹא מָצָא לְמוֹכְרוֹ אֶלָּא אֲפִילוּ בִדְמֵי עֵצִים.

Did we not want to say that dedicated things have only their time and place? Rebbi Ḥanina said, explain it if that place was destroyed and he cannot even sell it for the price of wood.

הָדָא אָמְרָה טְהוֹרָה בִטְהוֹרִין אֲבָל טְהוֹרָה בִטְמֵאִין הָדָא הִיא דְתַנִּינָן אִם טְמֵאִין הָיוּ אוֹתָן חוּלִין. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי נִיחָא דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם חִזְקִיָּה וְרִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת יי לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן עֲשֵׂה שֶׁיִּנָּתֵן לְאַהֲרֹן בִּכְהוּנָתוֹ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּכַהֲנָא דוּ אָמַר טוֹל מִן הַמְּקוּדָּשׁ שֶׁבּוֹ וֶאֱמוֹר אַף הָכָא טוֹל מִן הַמְּקוּדָּשׁ שֶׁבּוֹ. וְאַף עַל גַּב דְּכַהֲנָא אָמַר תַּמָּן טוֹל מִן הַמְּקוּדַּשׁ שֶׁבּוֹ מוֹדֵי וּבִלְבַד בְּדָבָר שֶׁהוּא זָקוּק לִיתְנוֹ לַכֹּהֵן.

This means, pure [fell into] pure, but pure into impure? That is what we have stated: “If it was impure and profane.” According to Rebbi Yose, it is appropriate, as Rebbi Yose said in the name of Ḥizqiah, Rebbi Jonah in the name of Rebbi Yannai (Num. 18:28): “You shall give from it the Eternal’s heave to Aharon the priest;” it should be given to Aharon in his status as priest. In the opinion of Cahana who said, take from its sanctifiable part, also here one should take from the sanctifiable part. Even though Cahana says there, take from its sanctifiable part, he agrees only in what he is required to give to the Cohen.

וְהָדֵין נִיקּוּדִים כְּהָדָא חַצָּיֵי בֵיצִים.

Crackers are about the size of halves of eggs.

אָמַר רִבִּי סִימוֹן רִבִּי לִיעֶזֶר כְּדַעְתֵּיהּ כְּמַה דוּ אָמַר תַּמָּן כָּל הַפְּסוּלִין עָלוּ בְיָדוֹ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר הָכָא כָּל הַטְּמֵאִין עָלוּ בְיָדוֹ. רִבִּי זְעִירָא בָּעֵי אוֹ נֹאמַר לֹא אָמַר רִבִּי לִיעֶזֶר אֶלָּה מִפְּנֵי גְדֵירָה. וְלֹא מוֹדֵי רִבִּי לִיעֶזֶר בִּסְאָה שֶׁהֶעֶלְתָ מִתּוֹךְ טֵבֵל שֶׁהוּא לִקְראוֹת שֵׁם לְמַעְשְׂרוֹתֶיהָ. אִין תֵּימַר סְאָה שֶׁנָּפְלָה הִיא סְאָה שֶׁעָלְתָ לֹא יְהֵא צָרִיךְ לִקְרוֹת שֵׁם לְמַעְשְׂרוֹתֶיהָ. אָמַר רִבִּי מָנָא יְאוּת אָמַר רִבִּי זְעִירָא דְּתַנִּינָן דְּבַתְרָהּ סְאָה תְרוּמָה טְהוֹרָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה חוּלִין טְמֵאִין לֵית רִבִּי אֱלִיעֶזֶר פְּלִיג. אָמְרִין חֲבֵרַיָיא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי יְאוּת אָמַר רִבִּי סִימוֹן דִּילֹא כֵן שׂוֹרְפִין אֶת הַתְּרוּמָה מִפְּנֵי גְדֵירָה. אָמַר לוֹן וְכִי שִׁשָּׁה סְפֵיקוֹת דְּתַנִּינָן לֹא מִפְּנֵי גְדֵירָן אֵין שׂוֹרְפִין וְהָכָא מִפְּנֵי גְדֵירָן אֵין שׂוֹרְפִין אוֹתָן. חֲבֵרַיָיא אָמְרֵי בָּעוּן קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי מַה נַפְשָׁךְ אִם תְּרוּמָה טְמֵאָה תִישָּׂרֵף אִם חוּלִין הֵן מַה בְּכָךְ שֶׁיִּטַּמְּאוּ אָמַר לוֹן לָאו לְשׁוּם תְּרוּמָה אוֹכְלָהּ. כְּלוּם תְּרוּמָה נֶאֱכֶלֶת אֶלָּא טְהוֹרָה שֶׁמָּא טְמֵאָה. לֹא אֵי אַתֶּם מוֹדִין שֶׁאִם נוֹלָד לָהּ סָפֵק טוּמְאָה בִמְקוֹמָהּ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְשׂוֹרְפָהּ. מַה לִי שֶׁנּוֹלָד לָהּ [סָפֵק] טוּמְאָה בְמָקוֹם אַחֵר מַה לִי שֶׁנּוֹלָד לָהּ [סָפֵק] טוּמְאָה בִמְקוֹמָהּ. אֶלָּא בְּעֵיתוֹן לְמִיקְשַׁיָיה אִיקְשׁוֹן עַל הָדָא דְתַנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. דְתַנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה סְאָה תְרוּמָה טְהוֹרָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה סְאָה תְרוּמָה טְמֵאָה.

Rebbi Simon says, Rebbi Eliezer stays with his opinion. Just as he says there, all that is defective was in his hand, so he says here all that is impure is in his hand. Rebbi Zeїra asked, may we not say that Rebbi Eliezer said it only because of a fence? Does not Rebbi Eliezer agree that for a seah lifted from ṭevel he must give a name to its tithes? If you say the seah which fell is the seah which came up, it would not be necessary to give a name to its tithes! Rebbi Mana said, Rebbi Zeїra is correct since we have stated after this: “A seah of pure heave which fell into a hundred of impure profane produce,” and Rebbi Eliezer does not disagree! The colleagues argued before Rebbi Yose: Rebbi Simon is correct, because otherwise would one burn heave because of a “fence”? He said to them, are the six doubts which we have stated not because of their “fences”? Do we not also burn here because of its “fence”? The colleagues said, we asked before Rebbi Yose: In any case, if it is impure heave, it should be burned, if it is profane, why could it not become impure? He said to us, is it not eaten as heave? Heave cannot be eaten except if it is pure, maybe impure? Do you not agree that if a doubt of impurity arose in its place that he cannot burn it? What is the difference whether a doubt of impurity arose at another place or at its place? But if you want to question, then question what Rebbi Hoshaiah stated, since Rebbi Hoshaiah stated: “A seah of pure heave that fell into 100 seah of impure heave.”

וְהָדֵין נִיקּוּדִין כְּהָדָא חֲצִיי סְאִין.

Crackers are about half of a seah..

חִזְקִיָּה אָמַר אֲפִילוּ חוּלִין שֶׁשָּׁם לֹא יֵאָכְלוּ אֶלָּא נִיקּוּדִים מִפְּנֵי חַלָּתָן. מִילְתֵיהּ אָמְרָה אִיסּוּר זָרוּת בָּטֵל וְאִיסּוּר טוּמְאָה לֹא בָטֵל. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּחִזְקִיָּה תַּמָּן הוּא אָמַר כַּמָּה יְהֵא בְעִיסָּה וִיהֵא יָכוֹל לַעֲשׂוֹתָהּ בְּטָהֳרָה חִזְקִיָּה אָמַר שְׁתוּת אַרְבַּע קַבִּין וְאַרְבָּעַת קַבִּין. וָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי תַּמָּן בְּשֶׁגִּיבֵּל וְאַחַר כָּךְ הִפְרִישׁ. בְּרַם הָכָא בְּשֶׁהִפְרִישׁ וְאַחַר כָּךְ גִּיבֵּל.

Ḥizqiah said, even the profane food there should be eaten only as dry crackers because of their ḥallah. His word says that the prohibition of the outsider becomes insignificant but the prohibition of impurity does not become insignificant. The arguments of Ḥizqiah seem inverted. There, he says: How much can be in a dough that he should be able to make it in purity? Ḥizqiah said one sixth of four qab in four qab. And here he says so! Rebbi Yose said, there, when he kneaded the dough and then separated, but here when he separated and then kneaded.

אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ כָּל יָמֵינוּ הָיִינוּ טוֹעִין בָּהּ כְּמַקֵּל הַזֶּה שֶׁל סוּמָא עַד שֶׁלָּמַדְנוּהָ מִן חֶשְׁבּוֹן גֵּיֳמֶטְרִיָּא. קַבָּא כַּמָּה עֲבַד עֶשְׂרִין וְאַרְבַּע בֵּיעִין כַּמָּה סְאָה עָבְדָא תִּשְׁעִין וְשִׁית בֵּיעִין שְׁתוּת דִּידְהוּ שִׁית עֶשְׂרֵה. אִין יְגַבֵּל שִׁית יֵשׁ כָּאן בֵּיצָה טְמֵאָה. וְאִין יְגַבֵּל אַרְבַּע אֵין כָּאן שִׁייוּר. הָא כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה מְגַבֵּל חָמֵשׁ וְנוֹטֵל אַרְבַּע.

Rebbi Abbahu said, all our days we were groping about this as with a blind man’s stick until we learned it from mathematical computation. How much is in a qab? 24 eggs. How much is in a seah? 96 eggs. One sixth of it are 16 eggs. If he makes a dough of six, it contains an impure egg. If he makes from four, nothing is left. What does he do? He makes a dough from five and takes four.

מִילְתֵיהּ דְּחִזְקִיָּה אָמְרָה בִּלְבַד שֶׁלֹּא תְהֵא כְבֵיצָה טְמֵיאָה נוֹגַעַת בְּגוּמָא. מִילְתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמְרָה וּבִּלְבַד שֶׁלֹּא תְהֵא כְבֵיצָה טְמֵיאָה נוֹגַעַת בְּעִיסָּה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לְרִבִּי יִרְמְיָה לֹא מִסְתַּבְּרָא מַה דְאָמַר חִזְקִיָּה לְשֶׁעָבַר. מִן דְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן לָבֹא. אָמַר לֵיהּ וְאוּף נָא סָבַר כֵּן. וְאֵי זוֹ הִיא גוּמָא עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן. רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָה תִּיפְתָּר שֶׁגִּיבֵּל אַחַת בִּשְׁבַע עֶשְׂרֵה וְאַתְיָא בְעִיסַּת סְאָתַיִם.

The statement of Ḥizqiah says, on condition that no impurity the volume of an egg touch the indentation. A statement of Rebbi Joḥanan says, on condition that no impurity the volume of an egg touch the dough. Rebbi Yose said to Rebbi Jeremiah: Is it not reasonable that Ḥizqiah spoke to the past and Rebbi Joḥanan spoke to the future? He said, that is my opinion also. What is an indentation in the opinion of Rebbi Joḥanan? Rebbi Yose ben Rebbi Abun in the name of Rebbi Jonah: Explain it that he made a dough with one in seventeen and it came to a dough of two seah.

רִבִּי בָּא בַּר מָמָל בָּעֵי וְלֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה. דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה נְבֵילָה בְטֵלָה בִּשְׁחִיטָה בָּטֵל מַגָּעָהּ וְהֶסֵֵּיטָהּ לֹא בָטֵל לְפִי שֶׁאֵיפְשַׁר לִשְׁחוּטָה שֶׁתֵּיעָשֶׂה נְבֵילָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי תַּמָּן אֵיפְשַׁר לִשְׁחִיטָה שֶׁתֵּיעָשֶׂה נְבֵילָה בְּרַם הָכָא אֶיפְשַׁר לְחוּלִין לֵעָשׂוֹת תְּרוּמָה. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי סִימוֹן קְשִׁיָיתָהּ וְרִבִּי בָּא בַּר מָמָל קִיְימָהּ.

Rebbi Abba bar Mamai asked: Does this not contradict Rebbi Yose bar Ḥanina? As Rebbi Yose bar Ḥanina said, a carcass can become insignificant in slaughtered [meat]; it becomes insignificant for touch, but for motion it cannot become insignificant for slaughtered [meat] can never become carcass [meat]. Rebbi Yose said, there it is impossible for slaughtered [meat] to become carcass [meat], but here profane produce may become heave. Rebbi Ḥizqiah said, Rebbi Simon raised the question and Rebbi Abba bar Mamai explained it.

תַּנֵּי סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה הֲרֵי אֵילּוּ מְדוּמָעִין וְאֵין מְשַׁלְּמִין לָהּ קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ עַל מָקוֹם אַחֵר. וְלֹא מִמָּקוֹם אַחֵר עֲלֵיהֶן אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן. וּבַדָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהִיבָּלֵל אֲבָל בַּדָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִיבָּלֵל הוֹלְכִין אַחַר הָרוֹב אִם רוֹב תְּרוּמָה תְרוּמָה וְאִם רוֹב חוּלִין חוּלִין.

It was stated: “A seah of heave that fell into less than a hundred makes it dema‘. One does not pay for it the amount and a fifth for another place nor from another place for this except by computation60.” This is for substances which cannot be mixed. But for substances which can be mixed one goes after the plurality. If most of it is heave, it is heave, if most is profane, it is profane.