Jerusalem Talmud Eruvin 10.13

משנה: כֹּהֵן שֶׁלָּקָה בְאֶצְבָּעוֹ כּוֹרֵךְ עָלֶיהָ גֶמִי בַמִּקְדָּשׁ אֲבָל לֹא בַמְּדִינָה אִם לֹא הוֹצִיא דָם כָּאן וְכָאן אָסוּר. בּוֹזְקִין מֶלַח עַל גַּבֵּי הַכֶּבֶשׁ בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יַחֲלִיק וּמְמַלִּין מִבּוֹר הַגּוֹלָה בַּגַּלְגַּל בַּשַּׁבָּת מִבּוֹר הַגָּדוֹל וּמִבְּאֵר הַקַּר בְּיוֹם טוֹב:

MISHNAH: A Cohen who has a wound on his finger binds bast on it in the Temple but not in the countryside; it there is no blood it is forbidden here and there. One sprinkles salt on the ramp so it should not be slippery and one fills from the cistern of the Diaspora with a wheel on the Sabbath, from the large cistern and from the cold well on a holiday.

הלכה: פיס׳. יְהוּדָה בִּרְבִּי אָמַר. לֹא שָׁנוּ אֶלָּא גָמִי אֲבָל בינגיון אָסוּר מִפְּנֵי יִתּוּר בְּגָדִים. סָבְרִין מֵמַר. יִתּוּר בְּגָדִים כְּחִיסּוּר בְּגָדִים. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא. דְּרִבִּי חֲנִינָא. דְּאַמַר רִבִּי חֲנִינָא. בִּלְבַד שֶׁלֹּא יָחוּץ בֵּינוֹ לְבֵין בֶּגֶד וְלֹא בֵין בֶּגֶד לְבֶגֶד. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי חֲנִינָה. אֵי זֶהוּ יִיתּוּר בְּגָדִים. שְׁתֵּי כָּתְנוֹת שְׁתֵּי מִצְנָפוֹת שְׁנֵי מִכְנָסַיִם שְׁנֵי אַבְנֵטִים. כֹּהֵן שֶׁלָּקָה בְּאֶצְבָּעוֹ וְכָרַךְ עָלֶיהָ אַבְנֵט. כָּל שֵׁם אַבְנֵט פֹּסֵול אוֹ אֵינוֹ פֹסֵול אֶלָּא מַלְבּוּשׁ.

HALAKHAH: Paragraph. Jehudah the important said, they only stated “bast” but bingion is prohibited because of excess clothing. They wanted to say excess of clothing is like deficiency in clothing. Rebbi Jacob bar Aḥa in the name of Rebbi Yasa: Rebbi Ḥanina’s, as Rebbi Ḥanina said, only it should not separate between him and a garment or between garment and garment. In Rebbi Ḥanina’s opinion, what is excess clothing? Two shirts, two turbans, two pants, two belts. If a Cohen was injured on his finger and wound a belt around it; is anything called “belt” inadmissible or only clothing?

תַּנֵּי. מַעֲלִים בְּדיוביט וּמוֹטִיפִין בְּעֶדֶק לְחוֹלֶה בַשַּׁבָּת. מַעֲלִין בְּדיוביט. משתמיהה. מַטִּיפִין בְּעֶדֶק. אִית דְּבָעֵי מֵימַר. עִירְרָה. אִית דְּבָעֵי מֵימַר. קוּקָנֵיתָה. חָצֵר שֶׁיָּרְדוּ בָהּ גְּשָׁמִים וְהָיָה בָה בֵּית אָבֵל אוֹ בֵית מִשְׁתֶּה. הֲרֵי זֶה נוֹטֵל אֶת הַתֶּבֶן וּמְרַדֵּד. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה בַשַּׁבָּת כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשֶׂה בַחוֹל. תַּנֵּי. אֵין מְמַלִּין בַּעֲדָשָׁה בַשַּׁבָּת. אִם כְּחָס עַל הַחֶבֶל אוֹ עַל הַמְּשִׁיחָה. מַתִּיר.

It was stated: “One lifts in a siphon and sprinkles with an ˋedeq for a sick person on the Sabbath.” One lifts in a siphon, משתמיהה. And sprinkles with an ˋedeq, some want to say עיררה; some want to say, a small water pitcher. In a courtyard where it started to rain and there was a house of mourning or a wedding feast, one takes straw and beats it down on condition that he should not do it on the Sabbath in the way he does it on a weekday. It was stated: One does not fill with a lentil of the Sabbath. If he is afraid for the rope or the cord it is permitted.

מְמַלִּין מִבּוֹר הַגּוֹלָה בַּגַּלְגַּל בַּשַּׁבָּת. מִבּוֹר הַגָּדוֹל וּמִבּוֹר הַקַּר בְּיוֹם טוֹב. מִפְּנֵי מַה מְמַלִּין מִבּוֹר הַקַּר בַּגַּלְגַּל בְּיוֹם טוֹב. אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁעָלוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַגּוֹלָה חָנוּ עַל אוֹתָהּ הַבְּאֵר. וְהִתְנוּ עִמָּהֶן נְבִיאִים שֶׁיְּהוּ מְמַלִּין מִבּוֹר הַקַּר בַּגַּלְגַּל בְּיוֹם טוֹב. לֹא כָל הַבְּאֵרוֹת הַקַּר הִתִּירוּ אֶלָּא אוֹתָהּ הַבְּאֵר שֶׁחָנוּ עָלֶיהָ בִלְבַד. הֵיךְ מַה דְאַתְּ אָמַר תַּמָּן. מַה שֶׁהוּתָּר הוּתָּר. וָכָא מַה שֶׁהוּתָּר הוּתָּר.

“One fills from the cistern of the Diaspora with a wheel on the Sabbath, from the large cistern and from the cold well on a holiday.” Why “may one fill from the cold well with a wheel on the holiday”? But at the time when Israel came from the diaspora and camped at this well, the prophets among them stipulated that one could fill from the cold well with a wheel on the holiday. They did not permit all cold wells, only this well at which they camped. As you are saying there, what was permitted was permitted, and here what was permitted was permitted.