Jerusalem Talmud Pesachim 4.1

משנה: מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּעַרְבֵי פְסָחִים עַד חֲצוֹת עוֹשִׂין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת אֵין עוֹשִׂין. הַהוֹלֵךְ מִמְּקוֹם שֶׁעוֹשִׂין לִמְקוֹם שֶׁאֵינָן עוֹשִׂין אוֹ מִמְּקוֹם שֶׁאֵינָן עוֹשִׂין לִמְקוֹם שֶׁעוֹשִׂין נוֹתְנִין עָלָיו חוּמְרֵי הַמָּקוֹם שֶׁיָּצָא מִשָּׁם וְחוּמְרֵי הַמָּקוֹם שֶׁהָלַךְ לְשָׁם. וְאַל יְשַׁנֶּה אָדָם מִפְּנֵי הַמַּחֲלוֹקֶת:

MISHNAH: In a place where one was used to work on Passover Eve before noon one works; in a place where one was used not to work on Passover Eve before noon one does not work. If one goes from a place where he works to one where he does not work, or from a place where he does not work to one where he works, one puts on him the restrictions of the place he left and the restrictions of the place to which he comes, but a person should not change because of the controversy.

הלכה: מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה כול׳. כְּתִיב שָׁם תִּזְבַּח אֶת הַפֶּסַח בָּעָרֶב. אֵין לִי אֶלָּא הוּא. שְׁלוּחוֹ מְנַיִין. תַּלְמוּד לוֹמַר וּבִשַּׁלְתָּ וְאָכַלְתָּ. מַה תַלְמוּד לוֹמַר שָׁם תִּזְבַּח אֶת הַפֶּסַח בָּעָרֶב. אֵינוֹ בְדִין שֶׁתְּהֵא עָסוּק בִּמְלַאכְתָּךָ וְקָרְבָּנְךָ קָרֵב. אֲבָל אָסְרוּ מִלַּעֲשׂוֹת מְלָאכָה. כְּהָדָא דְתַנֵּי. לָהֵן כָּל אִינַשׁ דִּיהֲוֵי עֲלוֹהִי אָעִין וּבִיכּוּרִין. הָאוֹמֵר. הֲרֵי עָלַי עֵצִים לַמִּזְבֵּחַ וְגִיזִירִים לַמַּעֲרָכָה. אָסוּר בְהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית וּמִלַּעֲשׂוֹת מְלָאכָה בוֹ בַיּוֹם.

HALAKHAH: “In a place where one was used to work,” etc. It is written, there you shall slaughter the Pesaḥ in the evening. Not only he, from where his agent? The verse says, and you shall cook and you shall eat. Why does the verse say, there you shall slaughter the Pesaḥ in the evening? It is not in order that he should be occupied by his work while his sacrifice is offered. As what was stated, “therefore anybody who has an obligation for wood and first fruits. He who says, I am taking upon me [to bring] wood for the altar and logs for the arrangement on that day is forbidden funeral orations, and fasting, and working.”

אָמַר רִבִּי יוֹנָה. אִילֵּין תְּמִידִין קָרְבְּנוֹתֵיהֶן שֶׁלְכָּל יִשְׂרָאֵל אִינּוּן. אִם יִהְיוּ כָל יִשְׂרָאֵל עוֹלִין לִירוּשָׁלִַם. לֵית כְּתִיב אֶלָּא שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ. אִם יִהְיוּ כָל יִשְׂרָאֵל יוֹשְׁבִין וּבְטֵילִין. וְהָכְתִיב וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ. מִי אוֹסֵף לָהֶן אֶת הַדָּגָן. אֶלָּא שֶׁהִתְקִינוּ הַנְּבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מִשְׁמָרוֹת. עַל כָּל מִשְׁמָר וּמִשְׁמָר הָיָה עוֹמֵד בִּירוּשָׁלִַם [שֶׁל כֹּהֲנִים וְשֶׁל לְוִיִּם וְשֶׁל יִשְׂרָאֵלִים]. תַּנֵּי. עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף. עָמוּד מִירוּשָׁלִַם וַחֲצִי עָמוּד מִירִיחוֹ. אַף יְרִיחוֹ הָיְתָה יְכוֹלָה לְהוֹצִיא עָמוּד שָׁלֵם. אֶלְּא בִשְׁבִיל לַחֲלוֹק כָּבוֹד לִירוּשָׁלִַם הָיְתָה מוֹצִיאָה חֲצִי עָמוּד. הַכֹּהֲנִים לַעֲבוֹדָה וְהָלְּוִיִּם לַדּוּכָן וְיִשְׂרָאֵל מוֹכִיחִין עַל עַצְמָן שֶׁהֵן שְׁלוּחֵיהֶן שֶׁלְכָּל יִשְׂרַאֵל.

Rebbi Jonah said, these daily sacrifices are the offerings of all of Israel. Could all of Israel ascend to Jerusalem? Is it not written, three times a year all your males shall be seen? If all of Israel would sit there and do nothing, is there not written, you shall harvest your grain? Who would harvest their grain? But the early prophets instituted 24 watches; from each watch there were [Cohanim, Levites, and Israel] present in Jerusalem. It was stated, twenty-four thousand. A stand-by group from Jerusalem, and half a stand-by group from Jericho. Jericho also could have produced a full stand-by group, but to give precedence to Jerusalem it only produced half a stand-by group. The Cohanim for service, the Levites for the podium, and the Israel as proof that they are the agents for all of Israel.

תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. כֹּהֲנִים וּלְוִיִים וְיִשְׂרָאֵל וְשִׁיר מְעַכְּבִין אֶת הַקָּרְבָּן. רִבִּי אַבִּין בְּשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. כָּל הַקָּהָל מִשְׁתַּחֲוִים. אֵילּוּ יִשְׂרָאֵל. וְהַשִּׁיר מְשׁוֹרֵר אֵילּוּ הַלְּוִיִּם. וַחֲצֹצְרוֹת מַחְצְצרִים אֵילּוּ הַכֹּהֲנִים. הַכֹּל עַד לִכְלוֹת הָעוֹלָה. הַכֹּל מְעַכְּבִין אֶת הַקָּרְבָּן. רִבִּי תַנְחוּמָא בְשֵׁם רִבִּי לָעְזָר שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. וָאֶתְּנָה אֶת הַלְוִיִּם נְתוּנִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אֵילּוּ הַלְּוִיִּם. לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֹהֶל מוֹעֵד. אֵילּוּ הַכֹּהֲנִים. וּלְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. זֶה הַשִּׁיר. וְלֹא יִהְיֶה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגֶף בְּגֶשֶׁת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַקּוֹדֶשׁ. אֵילּוּ יִשְׂרָאֵל.

It was stated: “Rebbi Simeon ben Eleazar said, Cohanim, Levites, Israel, and song invalidate the sacrifice.” Rebbi Abbin in the name of Rebbi Eleazar, the reason of Rebbi Simeon ben Eleazar: The entire congregationwere bowing down, these are Israel, and the song was sung, these are the Levites, and the trumpets were trumpeting, these are the Cohanim, everything up to the end of the elevation offering, all are indispensable for the sacrifice. Rebbi Tanḥuma in the name of Rebbi Eleazar understood it from here: And I gave the Levites to Aaron and his sons from the midst of the Children of Israel, these are the Levites, to work the service of the Children of Israel in the Tent of Meeting, these are the Cohanim, and to atone for the Children of Israel, that is the song, so there shall be no plague when the Children of Israel approach the Sanctuary, these are Israel.

מְנַיִין שֶׁהַשִּׁיר קָרוּי כַפָּרָה. חִינְנָא אֲבוֹי דְּרַב יַנְטָה בְשֵׁם רִבִּי בְנָיָה. וּלְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. זֶה הַשִּׁיר. מְנַיִין שֶׁהַשִּׁיר מְעַכֵּב. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בּוּלֶוְוטָה בְשֶׁם רִבִּי חֲנִינָה. וּלְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. זֶה הַשִּׁיר.

From where that the song is called atonement? Ḥinena the father of (Rav Yanta) [Bar Nata] in the name of Rebbi Banaia: and to atone for the Children of Israel, that is the song. From where that the song invalidates? Rebbi Jacob bar Aḥa, Rebbi Simeon βουλευτής, in the name of Rebbi Ḥanina, and to atone for the Children of Israel, that is the song.

הֲרֵי פֶסַח הֲרֵי קָרְבָּנָן שֶׁלְכָּל יִשְׂרָאֵל הוּא וְתָלוּ אוֹתוּ מִנְהָג. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. שַׁנְיָיא הִיא. שֶׁאֵין הַפֶּסַח קָרֵב אֶלְּא מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעֲלָן. רִבִּי אַבָּהוּ בָעֵי. אָמַר. הֲרֵי עָלַי עוֹלָה מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעֲלָן. מוּתָּר לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַטָּן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. פֶּסַח שֶׁהִקְרִיבוֹ בַּשַּׁחֲרִית אֵינוֹ פֶסַח. עוֹלָה שֶׁהִקְרִיבוּהָ בַשַּׁחֲרִית עוֹלָה הִיא.

Is not Pesaḥ a sacrifice of all of Israel and they made it dependent on usage? Rebbi Abbahu said, there is a difference, since the Pesaḥ cannot be offered before noontime. Rebbi Abbahu asked, if one said, I have the obligation to bring an elevation offering in the afternoon, is he permitted to work in the morning? Rebbi Yose said, a Pesaḥ which he brought in the morning is no Pesaḥ; an elevation offering which he brought in the morning is an elevation offering.

כָּל הַדְּבָרִים תָּלוּ אוֹתָן בַּמֵּנְהָג. נַשְׁיָיא דִנְהִיגִין דְּלָא לְמֵיעֲבַד עוֹבְדָא בָאֲפוּקֵי שׁוּבְתָא אֵינוֹ [מִנְהָג]. עַד יַפְנֵי סִדְרָא [מִנְהָג]. בַּתְּרִיָיא וּבַחֲמִשְׁתָּא [אֵינוֹ מִנְהָ]ג. עַד יִתְפַּנֵּי תַעֲנִיתָא מִנְהָג. יוֹמָא דַעֲרוּבְתָא אֵינוֹ מִנְהָג. מִן מִנְחְתָא וּלְעֵיל מִנְהָג. יוֹמָא דְיַרְחָא מִנְהָג. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. נַשְׁיָיא דִנְהָגָן דְּלָא לְמִישְׁתַּיָיא מִן דְּאָב עֲלִיל מִנְהָג. שֶׁבּוֹ פָּסְקָה אֶבֶן שְׁתִיָיה. מַה טַעֲמָא. כִּי הַשָּׁתוֹת יֵהָרֵסוּן.

Everything they made dependent on usage. If women use not to work after the end of the Sabbath, it is no [{legitimate} usage]; until the end of the seder it is [{legitimate} usage]. On Monday and Thursday, it is no [{legitimate} usage], to the end of the fast-day prayers it is [legitimate] usage. On the day of the willow twigs it is not {legitimate} usage, after afternoon prayers it is {legitimate} usage. On the day of the New Moon it is {legitimate} usage. Rebbi Zeˋira said, if women use not to weave from the start of Av it is {legitimate} usage, for the šetiah stone stopped to exist. What is the reason? For the woofs will be torn down.

אָמַר רִבִּי חִינְנָא. כָּל הַדְּבָרִים מִנְהָג. אָעִין דְּשֵׁיטִּין הֲווּ בְּמִגְדַּל צְבָעַיְיה. אָתוּן וּשְׁאָלוּן לְרִבִּי חֲנַנְיָה חֲבֵרֵהוֹן [דְּרַבָּנִין. מָהוּ מֵיעֲבַד בָּהֶן עֲבוֹדָה]. אָמַר לָהֶן. מִכֵּיוָן שֶׁנָּהֲגוּ בָהֶן אֲבוֹתֵיכֶם בְּאִיסּוּר אַל תְּשַׁנּוּ מִנְהָג אֲבוֹתֵיכֶם נוּחֵי נֶפֶשׁ. רִבִּי אֶלְעָזָר בָּשֵׁם רִבִּי אַבִּין. כָּל דָּבָר שֶׁאינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מוּתָּר וְטוֹעֶה בוֹ בְאִיסּוּר נִשְׁאַל וְהֵן מַתִּירִין לֹו. וְכָל דָּבָר שֶׁהוּא יוֹדֵעַ בוֹ שֶׁהוּא מוּתָּר וְהוּא נוֹהֵג בּוֹ בְאִיסּוּר נִשְׁאַל וְאֵין מַתִּירִין לוֹ.

Rebbi Ḥinena said, everything they made dependent on usage. There were acacia trees in Migdal Sevaya. They came and asked Rebbi Ḥanania, the colleague of the rabbis, may one use them for work? He told them, since your ancestors used to treat them as forbidden, do not change the usage of your deceased ancestors. Rebbi Eleazar in the name of Rebbi Abbin. In any case which is permitted but in error he treats it as forbidden, if he asks they will permit him. But in any case where he knows that it is permitted but he has the usage to treat it as forbidden, if he asks they will not permit him.

יוֹשְׁבִין עַל סַפְסֵלוֹ שֶׁלְגּוֹי בַשַּׁבָּת. מַעֲשֶׂה בְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁיָּשַׁב לוֹ עַל סַפְסֵילוֹ שֶׁלְגּוֹי בַשַּׁבָּת בְּעַכּוֹ. אָמְרוּ לוֹ. לֹא הָיוּ נוֹהֲגִין כֵּן לִהְיוֹת יוֹשְׁבִין עַל סַפְסֵילוֹ שֶׁלְגּוֹי בַשַּׁבָּת. וְלֹא רָצָה לוֹמַר לָהֶן. מוּתָּר לַעֲשׂוֹת כֵּן. אֶלָּא עָמַד וְהָלַךְ לוֹ.

One may sit on a Gentile’s bench on the Sabbath. It happened that Rabban Gamliel was sitting on a Gentile’s bench at Acco on a Sabbath. They said to him, it is not our usage to sit on a Gentile’s bench on a Sabbath. He did not want to tell them that it is permitted to do this but got up and went away.

מַעֲשֶׂה בִיהוּדָה וּבְהִלֵּל בָּנָיו שֶׁלְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁנִּכְנְסוּ לִרְחוֹץ בַּמֶּרְחַץ בְּכָבוּל. אָמְרוּ לָהֶן. לֹא נָהֲגוּ כָּן לִהְיוֹת רוֹחֲצִין שְׁנֵי אַחִים כְּאַחַת. וְלֹא רָצוּ לוֹמַר. מוּתָּר כֵּן. אֶלָּא נִכְנְסוּ זֶה אַחַר זֶה. וְעוֹד שֶׁיָּצְאוּ לְטַיֵיל בְּקוֹרְדִּקֵיוֹת שֶׁלְזָהָב בְּלֵילֵי שַׁבָּת בְּבִירוֹ. אָמְרוּ לָהֶן. לֹא נָהֲגוּ כָּאן לִהְיוֹת מְטַיְילִין בְּקוֹרְדִּקֵיוֹת שֶׁלְזָהָב בַּשַּׁבָּת. וְלֹא רָצוּ לוֹמַר לָהֶן. מוּתָּר כֵּן. אֶלָּא שִׁילְּחוּ בְיַד עַבְדֵּיהֶן.

It happened that Jehudah and Hillel, Rabban Gamliel’s sons, went to bathe in the bathhouse of Kabul. They said to them, it is not our usage that two brothers should be bathing together. They did not want to tell them, so it is permitted, but entered one after the other. Also they went to promenade in gilded bark sandals at Biro in the night of the Sabbath. They said to them, it is not our usage to promenade in gilded bark sandals on the Sabbath. They did not want to tell them, so it is permitted, but sent them by their slaves.

וְלֹא סוֹף דָּבָר פֶּסַח. אֶלָּא אֲפִילוּ מִנְהָג קִיבְּלוּ עֲלֵיהֶן חַרְמֵי טִיבֵּרִיָּה וּגְרוֹסֵי צִיפּוֹרִי דְּשׁוּשֵׁי עַכּוֹ. שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְחוֹלוֹ שֶׁלְמוֹעֵד. נִיחָא גְּרוֹסֵי צִפּוֹרִין דְּשׁוּשֵׁי עַכּוֹ. חַרְמֵי טִיבֵּרִיָּה וְאֵינָן מְמָעֲטִין בְּשִׂמְחַת הָרֶגֶל. צָד הוּא בְחַכָּה צָד הוּא בְמִכְמוֹרֶת. אֲפִילוּ כֵן אֵינָן מְמָעֲטִין בְּשִׂמְחַת הָרֶגֶל. רִבִּי אִימִּי מֵיקַל לוֹן. שֶׁהֵן מְמָעֲטִין בְּשִׂמְחַת הָרֶגֶל.

Not only the Pesaḥ but also usage. The net-fishermen of Tiberias, and the farina millers of Sepphoris, and the grain splitters of Acco, accepted not to work on the intermediate days of a holiday. One understands the farina millers of Sepphoris, and the grain splitters of Acco. The net-fishers of Tiberias, do they not diminish the enjoyment of the holiday? He may fish with a hook; he may fish with a stationary net. Even so, do they not diminish the enjoyment of the holiday? Rebbi Immi cursed them because they diminish the enjoyment of the holiday.

גָּלוּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּבִיקְשׁוּ לַחֲזוֹר בָּהֵן. יָיבֹא כְהָדָא דְאָמַר רִבִּי בָּא. בְּנֵי מֵישָׁא קִיבְּלוּ עֲלֵיהֶן שֶׁלֹּא לְפָרֵשׂ בַּיָּם הַגָּדוֹל. אֲתוֹן שֲׁאָלוֹן לְרִבִּי. אָמְרִין לֵיהּ. אֲבוֹתֵינוּ נָהֲגוּ שֶׁלֹּא לְפָרֵשׂ בַּיָּם הַגָּדוֹל. אָנוּ מֶה אָנוּ. אָמַר לָהֶן. מִכֵּיוָן שֶׁנָּהֲגוּ בָהֶן אֲבוֹתֵיכֶם בְּאִיסּוּר אַל תְּשַׁנּוּ מִנְהַג אֲבוֹתֵיכֶם נוֹחֵי נֶפֶשׁ. וְאֵין אָדָם נִשְׁאַל עַל נִדְרוֹ. תַּמָּן מִשֶׁנָּדַר נִשְׁאַל. בְּרַם הָכָא אֲבוֹתֵיכֶם נָדְרוּ. כָּל שֶׁכֵּן יְהוּ מוּתָּרִין. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. לֹא מָן הָדָא אֶלָּא מָן הָדָא. רִבִּי תַלְמִידֵיהּ דְרִבִּי יוּדָה הֲוָה. דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר. אָסוּר לְפָרֵשׂ בַּיָּם הַגָּדוֹל.

If they were exiled from one place to another and wanted to change their ways? Would it be as Rebbi Abba said, the people of Mesha took it upon themselves not to travel on the ocean. They came, asked Rebbi, and said to him, our forefathers used not to travel by sea; what is our situation? He said to them, since your forefathers treated it as a prohibition, do not change the usage of your deceased ancestors. May a person not ask about his vow? There he asks when he made the vow, but here their ancestors made the vow. Then they should be permitted a fortiori. Rebbi Ḥanania said, it is not because of this but because of the following. Rebbi was the student of Rebbi Jehudah, and Rebbi Jehudah said, one is forbidden to travel by sea.

רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן. וְאֵינוֹ אָסוּר מִשּׁוּם בַּל תִתְגּוֹדְדוּ. אָמַר לֵיהּ. בְּשָׁעָה שֶׁאֵילּוּ עוֹשִׂין כְּבֵית שַׁמַּי וְאֵילּוּ עוֹשִׂין כְּבֵית הִלֵּל. בֵּית שַׁמַּי וּבֵית הִלֵּל אֵין הֲלָכָה כְבֵית הִלֵּל. אָמַר לֵיהּ. בְּשָׁעָה שֶׁאֵילּוּ עוֹשִׂין כְּרִבִּי מֵאִיר וְאֵילּוּ עוֹשִׂין כְּרִבִּי יוֹסֵה. רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יוֹסֵי אֵין הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹסֵי. אָמַר לֵיהּ. תְּרֵי תַנָּיִין אִינּוּן עַל דְּרִבִּי מֵאִיר וּתְרֵין תַּנָּיִין אִינּוּן עַל דְּרִבִּי יוֹסֵי. אָמַר לֵיהּ. הֲרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּיפּוּרִים בִּיהוּדָה נָהֲגוּ כְרִבִּי עֲקִיבָה. וּבַגָּלִיל נָהֲגוּ כְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. אָמַר לֵיהּ. שַׁנְיָיה הִיא. שֶׁאִם עָבַר וְעָשָׂה בִיהוּדָה כְגָלִיל וּבְגָלִיל כִיהוּדָה יָצָא. הֲרֵי פּוּרִים. הֲרֵי אֵילּוּ קוֹרִין בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר וְאֵילּוּ קוֹרִין בָּחֲמִשָּׁה עָשָׂר. אָמַר לֵיהּ. מִי שֶׁסִּידֵּר אֶת הַמִּשְׁנָה סָמְכָהּ לַמִּקְרָא. מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה מְדִינָה וּמְדִינָה וְעִיר וָעִיר.

Rebbi Simeon ben Laqish asked Rebbi Joḥanan: Is it not forbidden because of “do not split into sects”? He said to him, in case these follow the House of Shammai and those the House of Hillel. But between the House of Shammai and the House of Hillel does practice not follow the House of Hillel? He said to him, in case these follow Rebbi Meïr and those follow Rebbi Yose. But between Rebbi Meïr and Rebbi Yose, does practice not follow Rebbi Yose? He answered him, there are two Tannaim regarding Rebbi Meïr and two Tannaim regarding Rebbi Yose. He said to him, is there not New Year’s Day and the Day of Atonement, where in Judea one used to follow Rebbi Aqiba and in Galilee Rebbi Joḥanan ben Nuri. He told him, there is a difference since if he changed and in Judea acted as in Galilee or in Galilee as in Judea he discharged his obligation. But is there not Purim, where these read on the fourteenth and those on the fifteenth? He told him, he who edited the Mishnah based it on Scripture: Family and family, country and country, and town and town.

נִיחָא מִמְּקוֹם שֶׁעוֹשִׂין לִמְקוֹם שֶׁאֵין עוֹשִׂין. מִמְּקוֹם שֶׁאֵין עוֹשִׂין לִמְקוֹם שֶׁעוֹשִׂין. וִיבַטֵּל. שֶׁהֲרֵי כַמָּה בְטֵילִין יֵשׁ לוֹ בְאוֹתוֹ מָקוֹם. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּמַתְמִיהַּ.

One understands “one goes from a place where he works to one where he does not work.” “From a place where he does not work to one where he works,” why should he not be idle? Are there not may idlers at that place? Rebbi Simon in the name of Rebbi Joḥanan: If he causes to wonder.