Jerusalem Talmud Berakhot 3.2

משנה: קָבְרוּ אֶת הַמֵּת וְחָזְרוּ אִם יְכוֹלִין לְהַתְחִיל וְלִגְמוֹר עַד שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ לְשׁוּרָה יַתְחִילוּ וְאִם לָאו לֹא יַתְחִילוּ. הָעוֹמְדִין בְּשׁוּרָה הַפְּנִימִיִּין פְּטוּרִין וְהַחִיצוֹנִין חַיָיבִין.

MISHNAH: When they buried the deceased and returned, if they are able to start and finish before they form the row they should start, otherwise they should not start. Those who stand in the row, the innermost are exempt and the outer ones are obliged.

הלכה: תַּנִּי אֵין מוֹצִיאִין אֶת הַמֵּת סָמוּךְ לְקִרְיַת שְׁמַע אֶלָּא אִם כֵּן הִקְדִּימוּ שָׁעָה אַחַת. אוֹ אִם אִיחֲרוּ שָׁעָה אַחַת כְּדֵי שֶׁיִּקְרְאוּ וְיִתְפַּלְלוּ. וְהָא תַנִּינָן קָבְרוּ אֶת הַמֵּת וְחָזְרוּ. תִּיפְתָּר בְּאִילֵּין דַּהֲווּן סָבְרִין דְּאִית בֵּיהּ עֹנָה וְלֵית בֵּיהּ עֹנָה.

HALAKHAH: It is stated: “One does not take the dead for burial close to the recitation of the Shema‘ unless one does it one hour in advance or one hour afterwards, so that they may recite and pray.” But did we not formulate: “When they buried the deceased and returned”? Explain it for those who thought that they have a free period but they did not have a free period.

תַּנִּי [הַמְּהַסְפֵּד] וְכָל הָעוֹסְקִין בָּהֶסְפֵּד מַפְסִיקִין לְקִרְיַת שְׁמַע וְאֵין מַפְסִיקִין לִתְפִילָּה. מַעְשֵׂה הָיָה וְהִפְסִיקוּ רִבּוֹתֵינוּ לְקִרְיַת שְׁמַע וְלִתְפִילָּה. וְהָא תַנִּינָן אִם יְכוֹלִין לְהַתְחִיל וְלִגְמוֹר. מַתְנִיתָא בְּיוֹם הָרִאשׁוֹן. וּמַה דְתַנִּי תַּנָּא בְּיוֹם הַשֵּׁנִי.

It is stated: The eulogizer and all who participate in a eulogy interrupt for the recitation of Shema‘ and do not interrupt for prayer. It happened that our teachers interrupted for the recitation of Shema‘ and prayer. Did we not formulate: “If they are able to start and finish”? Our Mishnah speaks of the first day, what is stated for the second day.

אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבְדּוּמָא זֶה שֶׁהוּא נִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּמָצְאָן עוֹמְדִין וּמִתְפַּלְלִין. אִם יוֹדֵעַ הוּא מַתְחִיל וְגוֹמֵר עַד שֶׁלֹּא יַתְחִיל שְׁלִיחַ צִיבּוּר כְּדֵי לַעֲנוֹת אַחֲרָיו אָמֵן יִתְפַּלֵּל וְאִם לָאו אַל יִתְפַּלֵּל. בְּאֵי זֶה אָמֵן אָמְרוּ תְּרֵין אֲמוֹרָאִין חַד אָמַר בְּאָמֵן שֶׁל הָאֵל הַקָּדוֹשׁ. וְחַד אָמַר בְּאָמֵן שֶׁל שׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה. אָמַר רִבִּי פִּינְחָס וְלֹא פְלִיגֵי. מַאן דָּמַר בְּאָמֵן שֶׁל הָאֵל הַקָּדוֹשׁ בְּשַׁבָּת. וּמַאן דָּמַר בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה בְּחוֹל.

Rebbi Samuel ben Eudaimon said: He who enters the synagogue and finds them standing and praying, if he knows that he could start and finish before the reader starts, so that he may answer “Amen”, he may pray, otherwise he should not pray. About which “Amen” did they talk? Two Amoraïm, one says the Amen of “the holy King” and the other says the Amen of “He Who listens to prayer”. Rebbi Phineas said, they do not disagree. He who said: the Amen of “the holy King”, on the Sabbath, and he who said: the Amen of “He Who listens to prayer” on weekdays.

תַּנִּי רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר הָיוּ כוּלָּם שׁוּרָה אַחַת הָעוֹמְדִין מִשּׁוּם כָּבוֹד חַיָיבִין. מִשּׁוּם אֵבֶל פְּטוּרִין. יָרְדוּ לְסֶפֶד הָרוֹאִים פְּנִים פְּטוּרִין. וּשְׁאֵינָן רוֹאִין פְּנִים חַיָיבִין. הֲוֵי הֲדָא דְתַנִּינָן הָעוֹמְדִין בַּשּׁוּרָה הַפְּנִימִיִּים פְּטוּרִין וְהַחִיצוֹנִים חַיָיבִין מִשְׁנָה אַחֲרוֹנָה. הֲדָא דְתַנִּי הָעוֹמְדִין מִשּׁוּם כָּבוֹד חַיָיבִין. מִשּׁוּם אֵבֶל פְּטוּרִין מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה. וְהַיי דְתַנִּינָן תַּמָּן וּכְשֶׁהוּא מְנַחֵם אֶת אֲחֵרִים דֶּרֶךְ כָּל הָעָם עוֹבְרִין זֶה אַחַר זֶה. וְהַמְמוּנֶּה מְמַצְּעוֹ בֵּינוֹ לְבֵין הָעָם מִשְׁנָה אַחֲרוֹנָה. ס״א ראשונה. אָמַר רִבִּי חֲנִינָא בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מִשְׁפָּחוֹת עוֹמְדוֹת וַאֲבֵלִים עוֹבְרִין. מִשֶּׁרָבַת תַּחֲרוּת בְּצִיפּוֹרִין הִתְקִין רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא שֶׁיְּהוּ הַמִּשְׁפָּחוֹת עוֹבְרוֹת וְהָאֲבֵלִים עוֹמְדִין. אָמַר רִבִּי [שְׁמוּאֵל תּוֹסֶפְתָּה] חָזְרוּ הַדְּבָרִים לְיוֹשְׁנָן.

It is stated (Tosephta Berakhot 2:11): “Rebbi Judah says, if they all are standing in one row, those who are standing because of honor are obliged, those because of mourning are exempt. When they descend for a eulogy, those who see inside are exempt, those who do not see inside are obliged.” It would be that what we stated: “Those who stand in the row, the innermost are exempt and the outer ones are obliged” is the last teaching, and what is stated: “Those who are standing because of honor are obliged, those because of mourning are exempt”, is the first teaching. And what we have stated there (Mishnah Sanhedrin 2:2): “When he consoles others, all the people stand one behind the other and the executive officer becomes a partition between himself and the people”, the last teaching. (Another opinion: the first.) Rebbi Ḥanina said: Originally, all families were standing still and the mourners passed between them. When competition increased in Sepphoris, Rebbi Yose ben Ḥalaphta decreed that the families should pass by and the mourners stand still. Rebbi Samuel Tosephta said: Matters returned to their original state.