משנה: עוֹשִׂין כָּל צָרְכֵי הַמֵּת סָכִין וּמְדִיחִין אוֹתוֹ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יָזוּז בוֹ אֵבֶר. שׁוֹמְטִין אֶת הַכַּר מִתַּחְתָּיו וּמַטִּילִין אוֹתוֹ עַל הַחוֹל בִּשְׁבִיל שֶׁיַּמְתִּין. קוֹשְׁרִים אֶת הַלֶּחִי לֹא שֶׁיַּעֲלֶה אֶלָּא שֶׁלֹּא יוֹסִיף. וְכֵן קוֹרָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה סוֹמְכִין אוֹתָהּ בְּסַפְסָל אוֹ בַאֲרוּכוֹת הַמִּטָּה לֹא שֶׁתַּעֲלֶה אֶלָּא שֶׁלֹּא תוֹסִיף. אֵין מְאַמְּצִין אֶת הַמֵּת בַּשַּׁבָּת וְלֹא בַחֹל עִם יְצִיאַת הַנֶּפֶשׁ. וְכָל הַמְאַמֵּץ עִם יְצִיאַת נֶפֶשׁ הֲרֵי זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים:
MISHNAH: One does all that is needed for a corpse, one anoints, and rinses, on condition that none of his limbs be moved. One takes away the pillow under him and lays him on sand so he can wait. One ties the jaw, not to lift it but lest it descend. Similarly, if a beam broke one supports it by a bench or the long logs of a bed-frame, not to lift it but lest it descend. One does not close the eyelids of a corpse on the Sabbath, nor on a weekday at the moment of death. Anybody who closes the eyes at the moment of death is spilling blood.