Jerusalem Talmud Ketubot 4.13

משנה: וְאַתְּ תְּהֵא יָתְבָא בְּבֵיתִי וּמִתְזַנָּה מִנִּיכְסַיי כָּל יְמֵי מֵייגַּד אַרְמְלוּתִיךְ בְּבֵיתִי חַיָיב שֶׁהוּא תְנַיי בֵּית דִּין.

MISHNAH: “And you shall dwell in my house and be supported by my property during all of your widowhood”; he is obligated, for this is a stipulation enforced by the court.

הלכה: רִבִּי זְעִירָא שְׁאַל שָׁאִיל לְרַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב וּלְרַב אֲבִימֵי בַּר פַּפַּי. לֹא הָיָה שָׁם בַּיִת. אָמְרוּ לֵיהּ. הַיּוֹרְשִׁין שׂוֹכְרִין לָהּ בַּיִת. מִיכָּן וָהֵילַךְ הִיא אוֹמֶרֶת קַרְקַע וְהֵן אוֹמְרִין מָעוֹת. הַדִּין עִם הַיְּתוֹמִים. כְּהָדָא. חָדָא אִיתָא הֲוָה פֶורְנָהּ עֶשְׂרִין דֵּינָרִין. וַהֲוָה תַמָּן חַד בַּיִת כְּרַב עֲשָׂרָה דֵינָרִין. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי חֲנִינָה. אָמַר. אוֹ יֵיבוֹן לָהּ בַּיְתָא אוֹ יֵבוֹן לָהּ עֶשְׂרִים דֵּינָרִין. אָמַר רִבִּי מָנָא. מִכֵּיוָן דְּלֵית בֵּיתָא טָב אֶלָּא עֶשְׂרִים כְּמָאן דְּלֵית לָהּ פֶורְנֵה אֶלָּא עֶשְׂרִים. מִיכָּן וָהֵילַךְ הִיא אוֹמֶרֶת קַרְקַע וְהֵן אוֹמְרִין מָעוֹת. הַדִּין עִם הַיְּתוֹמִים.

HALAKHAH: Rebbi Ze‘ira asked Rav Naḥman bar Jacob and (Rebbi) Abime bar Pappai: What if there was no house? They said to him, the heirs rent a house for her. One concludes that if she says real estate and they say money, the law sides with the heirs. As the following: A woman’s ketubah was twenty denars, and there was a house worth at most ten denars. The case came before Rebbi Ḥanina who said, either they give her a house or they give her twenty denars. Rebbi Mana said, since the house is not worth more than 20 it is as if her ketubah was only twenty. One concludes that if she says real estate and they say money, the law sides with the heirs.