Jerusalem Talmud Nedarim 2.1

משנה: אֵילּוּ נְדָרִים מוּתָּרִין חוּלִין שֶׁאוֹכַל לָךְ כַּבְּשַׂר חֲזִיר כַּעֲבוֹדָה זָרָה כַּנְּבֵילוֹת כַּטְּרֵיפוֹת כַּשְּׁקָצִים כָּרְמָשִׂים כְּחַלַּת אַהֲרֹן וְכִתְרוּמָתוֹ מוּתָּר. הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ הֲרֵי אַתְּ עָלַי כְּאִימָּא פּוֹתְחִין לוֹ פֶּתַח מִמָּקוֹם אַחֵר שֶׁלֹּא יָקֵל רֹאשׁוֹ לְכָךְ. קוֹנָם שֶׁאֵינִי יָשֵׁן שֶׁאֵינִי מְדַבֵּר שֶׁאֵינִי מְהַלֵּךְ הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ קוֹנָם שֶׁאֵינִי מְשַׁמְּשֵׁךְ הֲרֵי זֶה בְּלֹא יַחֵל דְּבָרוֹ. שְׁבוּעָה שֶׁאֵינִי יָשֵׁן שֶׁאֵינִי מְדַבֵּר שֶׁאֵינִי מְהַלֵּךְ אָסוּר.

MISHNAH: The following vows are permitted: Profane I would eat with you; like pork, like idolatry, like carcasses, like meat from a torn animal, like abominations, like crawling things, like Aaron’s ḥallah and his heave, are permitted. One who says to his wife, you are for me like my mother, one finds for him an opening from another place that he should not be flippant about this. A qônām that I shall not sleep, that I shall not speak, that I shall not walk, or one who says to his wife, a qônām that I shall not sleep with you, he is under the obligation “he shall not profanate his word.” An oath that I shall not sleep, that I shall not speak, that I shall not walk, he is forbidden.

הלכה: אֵילּוּ נְדָרִים מוּתָּרִין כול׳. לַיי. אֵין אָדָם אוֹסֵר עָלָיו דָּבָר אֶלָּא שֶׁהוּא לַיי. תַּנֵּי דְבֵית רַב פְּלִיג. מְנַיִין לִנְדָרִים שֶׁהֵן מוּתָּרִין לָךְ מִן הַשָּׁמַיִם וּבְנֵי אָדָם נוֹהֲגִין בָּהֶן בְּאִיסּוּר שֶׁלֹּא תְהֵא נוֹדֵר וּמְבַטֵּל. תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ. שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה דְבָרָיו חוּלִין. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. כְּגוֹן הַקָּרְבָּן בִּשְׁבוּעָה. הָא בִשְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים לֹא. אָתָא מֵימַר לָךְ. אֲפִילוּ בִשְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים. לֶאְסוֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. עַל נַפְשׁוֹ לֹא עַל אֲחֵרִים. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֲפִילוּ עַל אֲחֵרִים. הֲווֹן בָּעֵי מֵימַר. מָאן דָּמַר. עַל נַפְשׁוֹ לֹא עַל אֲחֵרִים. לוֹסַר נְכָסָיו שֶׁל אֲחֵרִים. וּמָאן דָּמַר. אֲפִילוּ עַל אֲחֵרִים. לוֹסַר נְכָסָיו עַל אֲחֵרִים. הָא נִיכְסֵי אֲחֵרִים עָלָיו לֹא.

HALAKHAH: “The following vows are permitted,” etc. “To the Eternal”, nobody can forbid anything on himself unless it could be given to the Eternal. What is stated in the House of Rav disagrees: “From where that one may not make and dissolve vows which are dissolved for you from Heaven but people consider them as binding? The verse says, ‘he shall not profanate his word.’ He should not make his words profane.” They wanted to say, for example using “qorbān” or “oath”; but in all other respects it would be permitted. It comes to tell you, also all other respects. “To prohibit a prohibition on himself”. There are Tannaїm who state: on himself, not on others. There are Tannaїm who state: even on others. They wanted to say that he who says on himself, not on others, to forbid others’ property, but he who says even on others, to forbid his own property for others, but not the property of others for himself.

הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ הֲרֵי אַתְּ עָלַי כְּאִימָּא. בִּיאָתֵךְ עָלַי כְּבִיאַת אִימָּא. כִּבְשַׂר אִימָּא. לֹא אָמַר כְּלוּם. אָמַר הַכִּכָּר הַזֶּה עָלַי כְּבִיאַת אִימָּא. מָהוּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ. קוֹנָם אֵינִי מְשַׁמְּשֵׁיךְ. רַב אָמַר. אָסוּר. וּשְׁמוּאֵל אָמַר. מוּתָּר. מַה מְקַיֵים שְׁמוּאֵל בְּלֹא יַחֵל דְּבָרוֹ. כְּאִילּוּ בַּל יַחֵל דְּבָרוֹ. רַב כְּדַעְתֵּיהּ. תַּנָּיֵי דְבֵית רַב פְּלִיג. מְנַיִין לִנְדָרִים שֶׁהֵן מוּתָּרִין לָךְ מִן הַשָּׁמַיִם וּבְנֵי אָדָם נוֹהֲגִין בָּהֶן בְּאִיסּוּר כְּדֵי שֶׁלֹּא תְהֵא נוֹדֵר וּמְבַטֵּל. תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ. שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה דְבָרָיו חוּלִין.

“One who says to his wife, you are for me like my mother”. Your cohabitation is for me like cohabitation with my mother, like my mother’s flesh; he did not say anything. If he said, this loaf is for me like cohabitation with my mother, what? Let us hear from the following: A qônām that I shall not sleep with you, Rav says, he is forbidden, Samuel says he is permitted. How does Samuel uphold “he shall not profanate his word”? As if he shall not profanate his word. Rav sticks with his opinion: The Tannaїm in the House of Rav disagree: “From where that one may not make and dissolve vows which are dissolved for you from Heaven but people consider them as binding? The verse says, ‘he shall not profanate his word.’ He should not make his words profane.”

שְׁבוּעָה שֶלֹּא אִישָׁן שְׁלֹשָׁה יָמִים. מַלְקִין אוֹתוֹ וְיָשֵׁן מִיַּד. שְׁבוּעָה שֶלֹּא אוֹכַל שְׁלֹשָׁה יָמִים. מַמְתִינִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאכַל וּמַלְקִין אוֹתוֹ.

“An oath that I shall not sleep for three days,” one whips him and he can sleep immediately. “An oath that I shall not eat for three days,” one waits until he eats and then whips him.