Jerusalem Talmud Nedarim 8.3

משנה: עַד הַקָּצִיר עַד הַבָּצִיר עַד הַמָּסִיק אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא עַד שֶׁיַּגִּיעַ. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶּׁזְּמַנּוֹ קָבוּעַ אָמַר עַד שֶׁיַּגִּיעַ אָסוּר עַד שֶׁיַּגִּיעַ. אָמַר עַד שֶׁיְּהֵא אָסוּר עַד שֶׁיֵּצֵא. וְכָל שֶׁאֵין זְמַנּוֹ קָבוּעַ בֵּין אָמַר עַד שֶׁיְּהֵא בֵּין אָמַר עַד שֶׁיַּגִּיעַ אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא עַד שֶׁיַּגִּיעַ.

MISHNAH: ‘Until the grain harvest, the grape harvest, the olive harvest’, he is forbidden only until their time arrives. That is the principle: Everything that has a fixed time, if he said ‘until it arrives’, he is forbidden until it arrives; if he said ‘until it shall be’, he is forbidden until it passed. But everthing that does not have a fixed time, whether he said ‘until it arrives’ or ‘until it shall be’, he is forbidden only until it arrives.

הלכה: עַד הַבָּצִיר כוּל׳. קָבַע זְמָן לְמִשְׁתֶּה בְנוֹ וְאָמַר. קוֹנָם יַיִן שֶׁאֵינִי טוֹעֵם עַד שֶׁיַּגִּיעַ מִשְׁתֶּה. עַד כְּמִי שֶׁזְּמַנּוֹ קָבוּעַ. אוֹ מֵאַחַר שֶׁיָּכוֹל לִדְחוֹתוֹ לְאַחַר זְמָן כְּמִי שֶׁאֵין זְמַנּוֹ קָבוּעַ.

HALAKHAH: If one fixed the time for his son’s wedding and said, a qônām that I shall not taste wine until the wedding, is that as if the time was fixed? Or, since he could move the time to a later date, is it as if the time was not fixed?