Jerusalem Talmud Nedarim 1.2

משנה: הָאוֹמֵר קוֹנָם קוֹנָח קוֹנָס הֲרֵי אֵילּוּ כִּנּוּיִין לְקָרְבָּן. חֵרֶק חֵרֶךְ חֶרֶף הֲרֵי אֵילּוּ כִּנּוּיִין לְחֵרֶם. נָזִיק נָזִיחַ פָּזִיחַ הֲרֵי אֵילּוּ כִּנּוּיִים לִנְזִירוּת. שְׁבוּתָה שְׁקוּקָה נָדַר בְּמוֹהִי הֲרֵי אֵילּוּ כִּנּוּיִים לִשְׁבוּעָה.

MISHNAH: If somebody says qônām, or qônāḥ, or qônās, these are substitute names for qorbān. Ḥēreq, ḥērek, ḥēreph, these are substitute names for ban. Nāzîq, nāzîaḥ, pāzîaḥ, these are substitute names for nazir. Šĕbûtâ, šĕqûqâ, or he made a vow of Moy, these are substitute names for an oath.

הלכה: הָאוֹמֵר קוֹנָם קוֹנָח כול׳. עַד כְּדוֹן עַצְמוֹ. מַהוּ שֶׁיַּקְדִּישׁ לַשָּׁמַיִם בִּלְשׁוֹן קוֹנָם. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. אָמַר לוֹ. הַשְׁאִילֵינִי קַרְדּוֹמָךְ. אָמַר קוֹנָם קוֹרְדּוֹם יֵשׁ לִי. קוֹנָם נְכָסַיי עָלִי. וְיֵשׁ לוֹ קוֹרְדּוֹם. נְכָסָיו אֲסוּרִין שֶׁאֵין לַזֶּה קוֹרְדּוֹם. אָמַר רִבִּי תַחְלִיפָא קַיסָרַיָיא. שַׁנְיָיא הִיא. שֶׁבּוֹ בְלָשׁוֹן שֶׁהִתְפִּיס אֶת הַקַּרְדּוֹם בּוֹ בְלָשׁוֹן הִתְפִּיס בּוֹ אֶת הַנְּכָסִים. מַה נַפְשֵׁךְ. קָדַשׁ קוֹרְדּוֹם קָדְשׁוּ נְכָסִים. לֹא קָדַשׁ קוֹרְדּוֹם אֲפִילוּ נְכָסִים לֹא קָדְשׁוּ. אִילּוּ אָמַר. קוֹנָם קוֹרְדּוֹם יֵשׁ לִי. וְחָזַר וְאָמַר. קוֹנָם נְכָסַיי עָלַי. וְיֵשׁ לוֹ קוֹרְדוֹם. נְכָסָיו אֲסוּרִין. יֵאוּת. אָמַר רִבִּי יוֹשׁוּעַ בֶּן חֲנַנְיָה. אִילּוּ אָמַר. נְכָסַיי מוּתָּרִין. וְקָם לֵיהּ. יֵאוּת. לֹא אָמַר אֶלָּא שֶׁאֵין לַזֶּה קוֹרְדּוֹם. הָא אִם יֵשׁ לוֹ קוֹרְדוֹם נְכָסָיו אֲסוּרִין. הָדָא אָמְרָה שֶׁקָּדַשׁ קוֹרְדּוֹם. הָדָא אָמְרָה שֶׁקָּדְשׁוּ נְכָסִים. הָדָא אָמְרָה שֶׁאָדָם מַקְדִּישׁ לַשָּׁמַיִם בִּלְשׁוֹן קוֹנָם.

HALAKHAH: “If somebody says qônām, or qônāḥ,” etc. So far for himself. Can one dedicate to Heaven by saying qônām? Let us hear from the following: One said to another, lend me your spade. He said, qônām the spade if I have it, qônām my property on me. If he has a spade, his property would be forbidden for this one “has no spade”. Rebbi Taḥlifa from Caesarea said, there is a difference, for he used the same expression to attach the spade and to attach his property. As you look at it, if the spade is sanctified, so is his property. If the spade is not sanctified, neither is his property. If he said, qônām the spade if I have it, and added qônām my property on me, if he owns a spade, his property is forbidden. That is correct. Rebbi Joshua ben Ḥananiah said, if he had said “my property”, it would be permitted for he stopped. That is correct. He only asserted that the person had no spade. Therefore, if he has a spade, his property is forbidden. That means that the spade was sanctified. That means that the property was sanctified. This means that a person may dedicate to Heaven using the expression qônām.

רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי. דָּבָר שֶׁהוּא מְשַׁמֵּשׁ לְשֵׁם חוּלִין וּלְשֵׁם קָרְבָּן מַהוּ לוֹסַר עַצְמוֹ בוֹ. וְהָא תַנִּינָן. קוֹנָס. קוֹנָסָה שְׁמָהּ. וְהָא תַנִּינָן שְׁבוּתָה. שְׁפוּתָה שְׁמָהּ. וְהָא תַנֵּי בַּר קַפָּרָא. חֶרֶס. לֹא חַסְפָּא הִוא. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. לְשׁוֹן גְּבוֹהַּ הוּא. הָאוֹמֵר לַחֶרֶס וְלֹא יִזְרַח. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. לְשׁוֹן אוּמּוֹת הוּא. כְּגוֹן אִילֵּין נֵיוַותָּאֵי דִּינוּן קַרֵיָין לְחַסְפָּא כַסְפָּא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. נִרְאִין הַדְּבָרִים בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁקּוֹרְאִין לְנָזִיר נָזִיק כֵּן אֲנִי אוֹמֵר. נְזִיר פְּסִילִים לֹא יְהֵא נָזִיר.

Rebbi Jeremiah asked: May a person bind himself by a word which has both a profane and a sacral meaning? Did we not state קוֹנָס? Its name is קונסה. Did we not state שְּׁבוּתָה? Its name is שְׁפוּתָה. But did not Bar Qappara state ḥeres? Rebbi Ze‘ira said, that is a name relating to the High One: “If He commands the sun: would it not shine?”. Rebbi Simeon ben Laqish said, these are Gentile words, like those Nabateans who say khaspa for ḥaspa. Rebbi Yose said, it is reasonable in other places, but in a place where the nazir is called naziq, do I say that a nazir of people with speech defects should not be a nazir?

מִיתְנֵי. שְׁבוּתָה שְׁקוּקָה. תַּנֵּי רִבִּי חִיָיה. שְׁבוּקָה שְׁקוּעָה שְׁקוּרָה. נֶדֶר. דְּנָדַר בְּמוֹהִי בְּמוֹמֵי דְנָדַר מֹשֶׁה וַיּוֹאֵל מֹשֶׁה. רִבִּי יוֹנָה בָעֵי. וְלָמָּה לִינָן אָמְרִין בְּמוֹמֵי דְנָדַר שָׁאוּל וַיּוֹאֵל שָׁאוּל. יְמִינָא הֲרֵי זוֹ שְׁבוּעָה. שְׂמֹאלָא הֲרֵי זוֹ שְׁבוּעָה. אָמַר רִבִּי מִתַּנְיָה. דִּכְתִיב וַיָּרֶם יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ הַשָּׁמַיִם וַיִּשָּׁבַע בְּחֵי הָעוֹלָם.

It was stated: šĕbutâ, šĕquqâ; Rebbi Ḥiyya stated: šĕbuqa, šĕqu‘â, šĕqurâ. “A vow”, when he made a vow by Moy, by the oath which Moses vowed, “and Moses accepted the curse.” Rebbi Jonah asked, why do we not say, by the oath which Saul vowed, “Saul menaced the people with a curse”? By my right hand, that is a vow, by my left hand, that is a vow. Rebbi Mattaniah said, for it is written: “He lifted his right hand and his left hand to the Heavens and swore by the Eternally Living.”