Jerusalem Talmud Rosh Hashanah 4.10

משנה: סֵדֶר תְּקִיעוֹת שָׁלשׁ שֶׁל שָׁלשׁ שָׁלשׁ. שִׁעוּר תְּקִיעָה כְּדֵי שָׁלשׁ תְּרוּעוֹת. שִׁעוּר תְּרוּעָה כְּדֵי שָׁלשׁ יְבָבוֹת. תָּקַע בָּרִאשׁוֹנָה וּמָשַׁךְ בַּשְּׁנִיָיה כִשְׁתַּיִם אֵין בְּיָדוֹ אֶלָּא אֶחָת. מִי שֶׁבֵּירַךְ וְאַחַר כָּךְ נִתְמַנָּה לוֹ שׁוֹפָר תּוֹקֵעַ וּמֵרִיעַ וְתוֹקֵעַ שָׁלֹש פְּעָמִים. כְּשֵׁם שֶׁשְּׁלִיחַ צִבּוּר חַיָיב כָּךְ כָּל יָחִיד וְיָחִיד חַיָיב. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר שְׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן:

MISHNAH: The order of shofar blowing is three times three each. The measure of a straight sound is that of three modulated sounds. The measure of a modulated sound are three whimpers. If he blew straight for the first set and continued a double length for the second he has only one in his hand. If somebody prayed and later has access to a shofar, he blows straight, modulated, and straight three times. A private person is obligated just as the public reader is obligated; Rabban Gamliel says, the public reader absolves the public from their obligation.

הלכה: אֲמָרָן בִּנְפִיחָה אַחַת. אַשְׁכַּחָת תַּנֵּי. אֲמָרָן בִּנְפִיחָה אַחַת יָצָא. וְהָא תַנִּינָן. סֵדֶר תְּקִיעוֹת שָׁלשׁ שֶׁלְשָׁלשׁ (שָׁלשׁ). שֶׁלֹּא יִפְחוֹת. רִבִּי זְעוּרָה רִבִּי אַבָּא בַּר עִילַאי בְשֵׁם רַב. צָרִיךְ לְהָרִיעַ מִתּוֹךְ פְּשׁוּטָה. רִבִּי בָּא בְשֵׁם אַבָּא בַּר רַב חוּנָא. אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָרִיעַ מִתּוֹךְ פְּשׁוּטָה. אֵי זוֹ הִיא הֲרָעָה. רִבִּי חֲנַנְיָה וְרִבִּי מָנָא. חַד אָמַר. אָהֵן טְ[רִימוֹטָ]ה. וְחוֹרָנָה אָמַר. תְּלַת דַּקִּיקָן. רִבִּי חֲנַנְיָה חֲשַׁשׁ לְהָדָא דְרִבִּי מָנָא וּלְהָדָא דִידָן.

HALAKHAH: If he said them in one breath? It was found stated, if he said them in one breath he fulfilled his obligation. But did we not state, “the order of shofar blowing is three times three each”? That he do not less. Rebbi Ze`ira, Rebbi Abba bar Ilai in the name of Rav: One has to blow the modulation continuing the straight one. Rebbi Abba in the name of Abba bar Rav Ḥuna: One does not have to blow the modulation continuing the straight one. What is the modulated? Rebbi Ḥanania and Rebbi Mana, One said, [trembling]. But the other one said, three short ones. Rebbi Ḥanania was concerned about that of Rebbi Mana and ours

וְהֵיי דָא אָ‍מְרָה דָא. תָּקַע בָּרִאשׁוֹנָה וּמָשַׁךְ בַּשְּׁנִיָיה כִשְׁתַּיִים. אֵין בְּיָדוֹ אֶלָּא אַחַת. רִבִּי אַבָּא בַּר זְמִינָא בְשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה. אֲפִילוּ אַחַת אֵין בְיָדוֹ. לָמָּה. רֹאשָׁהּ גַּבֵּי סוֹפָהּ מִצְטָרֵף וְסוֹפָהּ גַּבֵּי רֹאשָׁהּ מִצְטָרֵף. לֹא רֹאשָׁהּ אִית לָהּ סוֹף וְלֹא סוֹפָא אִית לָהּ רֹאשׁ.

And where is this said? “If he blew straight for the first set and continued at double length for the second he has only one in his hand.” Rebbi Abba bar Zamina in the name of Rebbi Ze`ira: Not even one is in his hand. Why? The beginning combines with the end and the end combines with the beginning. The first part has no end and the second part has no beginning.

בְּמָקוֹם אֶחָד תּוֹקְעִין וּבְמָקוֹם אֶחָד מְבָ‍רְכִין. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. הוֹלֵךְ לוֹ אֶצֶל הַתּוֹקֵעַ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֶצֶל הַמְבָרֵךְ. מָאן דְּאָמַר הוֹלֵךְ לוֹ אֶצֶל הַתּוֹקֵעַ. כְּשֶׁאֵין בַּיּוֹם כְּדֵי לִתְקוֹעַ. מָאן דְּאָמַר הוֹלֵךְ לוֹ אֶצֶל הַמְבָרֵךְ. בְּשֶׁיֵּשׁ בַּיּוֹם כְּדֵי לִתְקוֹעַ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא דְאָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לִֵוי. בְּמָקוֹם אֶחָד תּוֹקְעִין וּבְמָקוֹם אֶחָד מְבָ‍רְכִין. הוֹלֵךְ לוֹ אֶצֶל תּוֹקֵעַ וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ לוֹ אֶצֶל מְבָרֵךְ. וְהֵיידָא אָ‍מְרָה דָא. יוֹם טוֹב שֶׁלְרֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. בְּמָקוֹם אֶחָד תּוֹקְעִין וּבְמָקוֹם אֶחָד מְבָ‍רְכִין. הוֹלֵךְ לוֹ אֶצֶל מְבָרֵךְ וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ לוֹ אֶצֶל תּוֹקֵעַ. לָמָּה. שֶׁהַכֹּל יוֹדְעִין לִתְקוֹעַ וְאֵין הַכֹּל יוֹדְעִין לְבָרֵךְ. דָּבָר אַחֵר. אָדָם מוֹצִיא יְדֵי חֲבֵירוֹ בִתְקִיעָה. אֵין אָדָם מוֹצִיא יְדֵי חֲבֵירוֹ בִבְרָכָה. יוֹם טוֹב שֶׁלְרֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת לֹא כְמִי שֶׁאֵין בַּיּוֹם כְּדֵי לִתְקוֹעַ. וְאַתְּ אָמַר. הוֹלֵךְ לוֹ אֶצֶל מְבָרֵךְ. הָדָא אָ‍מְרָה. פְּלִיגִין.

At one place one blows, at one place one says musaf. There are Tannaim who state, he goes to the one who blows; there are Tannaim who state, to the one who says musaf. He who said, he goes to the one who blows, if there is no time left to blow; he who said, he goes to the one who says musaf, if there is time left to blow. Let us hear from the following, what Rebbi Jacob bar Idi said in the name of Rebbi Joshua ben Levi: At one place one blows, at one place one says musaf, he goes to the one who blows and does not go to the one who says musaf. And who said the following? On a New Year’s Day which falls on a Sabbath, at one place one blows, at one place one says musaf, he goes to the one who says musaf and does not go to the one who blows. Why? Because everybody knows how to blow but not everybody known how to say musaf. Another explanation: A person frees another from his obligation in blowing; a person does not free another from his obligation in prayer. And is a New Year’s Day which falls on a Sabbath not a day where there is no time left to blow? And you are saying, he goes to the one who says musaf? This implies that they disagree.

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר שְׁלוּחַ צִבּוּר מוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן. רִבִּי חוּנָה רַבָּה דְצִיפּוֹרִין בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְרַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּאֵילֵּין תְּקִיעָתָה. רִבִּי זְעוּרָה וְרַב חִסְדָּא הֲווּן יְתִיבִין תַּמָּן בִּתְקִיעָתָא. מִן דְּצָלוֹן אֶת צְלוּתָא. קָם רַב חִסְדָּא בָעֵי מַצְלִיָיה. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי זְעִירָא. לָא כְבָר צְלִינָן. אֲמַר לֵיהּ. מַצְלִינָא וַחֲזַר וּמַצְלִי. דְּנַחְתּוֹן מַעֲרָבַיָיא וְאָ‍מְרוּן תַּמָּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְרַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּאֵילֵּין תְּקִיעָתָא. וַאֲנָא דְלָא כַוְונִית. אִילּוּ כַוְונִית נְפַק יְדֵי חוֹבָתִי. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. וְיֵאוּת. כָּל תַּנָּיָיא תַנֵּיי לָהּ בְּשֵׁם רַבָּן גַּמְלִיאֵל. וְרִבִּי הוֹשַׁעְיָה תַנֵּי לָהּ בְּשֵׁם חֲכָמִים. רִבִּי אָדָא דְקַיְסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. והוּא שֶׁיְּהֵא שָׁם מֵרֹאשׁ הַתְּפִילָּה. אָמַר רִבִּי תַּנְחוּם בֵּרִבִּי יִרְמְיָה. מַתְנִיתָא אָ‍מְרָה כֵן. סֵדֶר בְּרָכוֹת אוֹמֵר אָבוֹת וּגְבוּרוֹת וּקְדוּשַּׁת הַשֵּׁם.

“Rabban Gamliel says, the public reader absolves the public from their obligation.” The great Rabbi Ḥuna of Sepphoris in the name of Rebbi Joḥanan: Practice follows Rabban Gamliel in this prayer combined with shofar blowing. Rebbi Ze`ira and Rav Ḥisda were sitting there during the prayer combined with shofar blowing. After they finished praying the prayer, Rav Ḥisda got up and prepared to pray. Rebbi Ze`ira said to him, did we not pray already? He said to him, we prayed and I am going back to pray, for Westerners came down and said (there) in the name of Rebbi Joḥanan, practice follows Rabban Gamliel in this prayer combined with shofar blowing; but I did not concentrate. If I had concentrated I would have fulfilled my obligation. Rebbi Ze`ira said, this is correct. All Tannaim state this in the name of Rabban Gamliel, but Rebbi Hoshaia states it in the name of the Sages. Rebbi Ada from Caesarea in the name of Rebbi Joḥanan: But only if he is present from the start of the prayer. Rebbi Tanḥum ben Rebbi Jeremiah said, the Mishnah implies this: “The order of benedictions: One recites “fathers”, “mightiness”, and “Sanctification of the name.”