Jerusalem Talmud Demai 1.2

משנה: הַדְּמַאי אֵין לוֹ חוֹמֶשׁ וְאֵין לוֹ בִּיעוּר וְנֶאֱכַל לְאוֹנָן וְנִכְנַס לִירוּשָׁלִַם וְיוֹצֵא וּמְאַבְּדִין אֶת מִיעוּטוֹ בַדְּרָכִים וְנוֹתְנוֹ לְעַם הָאָרֶץ וְאוֹכְלוֹ כְנֶגְדּוֹ וּמְחַלֵּל אוֹתוֹ כֶּסֶף עַל כֶּסֶף וּנְחוֹשֶׁת עַל נְחוֹשֶׁת כֶּסֶף עַל נְחוֹשֶׁת וּנְחוֹשֶׁת עַל הַפֵּירוֹת וּבִלְבַד שֶׁיַּחֲזוֹר וְיִפְדֶּה אֶת הַפֵּירוֹת דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יֵעָלוּ הַפֵּירוֹת וְיֵאָכְלוּ בִּירוּשָׁלִַם.

MISHNAH: Demay is not subject to a fifth or to elimination, it may be eaten by a strict mourner, it may enter Jerusalem and leave it, and one may destroy a small part of it on the road; he may give it to the am haäreẓ if he eats correspondingly, he may redeem silver for silver, copper for copper, silver for copper, and copper for produce if he again redeems the produce, the words of Rebbi Meïr. But the Sages say, produce should be brought up and eaten in Jerusalem.

הלכה: לֹא כְּיוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל הֶעֱבִיר הוֹדָיַית הַמַּעֲשֵׂר. הֶעֱבִירָן שֶׁלֹּא יִתְוַדּוּ. הָא לְבָעֵר צָרִיךְ לְבָעֵר וּבְוַדַּאי. אֲבָל בַּדְמַאי אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָעֵר.

HALAKHAH: Not following the High Priest Joḥanan who abolished the declaration of tithes. He abolished the declaration but one still has to eliminate, i. e., eliminate the sure tithes. But demay one does not have to eliminate.

תַּנִּי נֶאֱכַל בָּאֳנִינָה וְאֵינוֹ נֵאֱכַל בְּטוּמְאָה. מַה בֵּין אֳנִינָה וּמַה בֵּין טוּמְאָה. אָמַר רַב נַחְמָן טוּמְאָה מְצוּיָה אֳנִינָה אֵינָהּ מְצוּיָה. גָּזְרוּ עַל דָּבָר שֶׁהוּא מָצוּי וְלֹא גָזְרוּ עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אֲפִילוּ כְּסָפֵק טֵבֵל לֹא עָשׂוּ אוֹתוֹ. אִילּוּ בְּסָפֵק טֵבֵל נִיתְקַן מַחְמַת שֵׁנִי סָפֵק לֹא נִיתְקַן שֶׁמָּא אֵינוֹ אָסוּר לְאוֹנָן. בְּרַם הָכָא מוּתָּר לְאוֹנָן.

It was stated: It may be eaten in strict mourning but not in impurity. What is the difference between strict mourning and impurity? Rav Naḥman said, impurity is frequent, strict mourning is infrequent. They made a decree for a frequent situation, they did not decree for an infrequent situation. Rebbi Yose said, they did not even make it similar to a doubt of ṭevel. Since for a doubt of ṭevel, whether Second Tithe was given in order, or maybe Second Tithe was not given in order, is that not forbidden for the strict mourner? But here, it is permitted to the mourner.

תַּמָּן תַּנֵּינָן הַתְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי. וְהָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵן. אָמַר רִבִּי זְעִירָא תַּמָּן תַּנֵּינָן תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי. בְּרַם הָכָא מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל דְּמַאי. אָמַר רִבִּי אִימִּי אֵין הַמִּשְׁנָה הַזֶּה יוֹצֵא יְדֵי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי. מַהוּ כְדוֹן תַּמָּן רִבִּי מֵאִיר בְּרַם הָכָא רַבָּנִין. רִבִּי זְעִירָא אָמַר בְּשֵׁם רַבָּנִין בְּדִין הָיָה תְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי שֶׁלֹּא יַפְרִישׁ עָלֶיהָ חוֹמֶשׁ וְלָמָּה אָמְרוּ שֶׁיַּפְרִישׁ מִפְּנֵי גְדֵירָהּ שֶׁאִם אַתְּ אוֹמֵר לוֹ שֶׁלֹּא יַפְרִישׁ אַף הוּא אֵינוֹ נוֹהֵג בָּהּ בִּקְדּוּשָׁה. כְּדוֹן הָיָה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל דְּמַאי שֶׁיַּפְרִישׁ עָלָיו חוֹמֶשׁ וְלָמָּה אָמַר שֶׁלֹּא יַפְרִישׁ מִפְּנֵי גְדֵירוֹ שֶׁאִם אוֹמֵר אַתְּ לוֹ שֶׁיַּפְרִישׁ אַף הוּא אֵינוֹ מַפְרִישׁ כָּל עִיקָּר.

There, we have stated: “Heave, the heave of the tithe, and the heave of the tithe of demay.” And here you say so! Rebbi Zeïra said, there we have stated heave of the tithe of demay but here Second Tithe of demay. Rebbi Immi said, the Mishnah does not stop to deal with the heave of the tithe of demay. What is that? There it is Rebbi Meïr, but here the rabbis. Rebbi Zeïra said in the name of the rabbis: It would have been logical that for the heave of the tithe of demay one would not have to add a fifth; why did they say that one has to add a fifth? Because of a fence for it, for if you tell him that he does not have to add, he will not treat it as holy. It would have been logical that for the Second Tithe of demay one would have to add a fifth; why did they say that one does not have to add a fifth? Because of a fence for it, for if you tell him that he has to add, he will not separate it at all.

רִבִּי בּוּן בַּר חִיָיא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי לָא לָמָּה לִי דְמַאי אֲפִילוּ וַדַּאי. לָמָּה לִי מִיעוּט אֲפִילוּ רוֹב. וְלֹא כֵן תַּנִּי אֵין מְבִיאִין תְּרוּמָה מִן הַגּוֹרֶן לָעִיר וְלֹא מִן הַמִּדְבָּר לְיִישׁוּב אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה בְמָקוֹם שֶׁהָיְתָה גְרָרָתָהּ מֵבִיאָהּ וְנוֹטֵל דָּמִים מִן הַשֶּׁבֶט. אָמַר לֵיהּ וְאֵינוֹ מִצְוָה לְהָשִׁיב אֲבֵידָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מִצְוָה הִוא לְהָשִׁיב אֲבֵידָה בִּדְבַר מוּעָט. וְאֵינוֹ מִצְוָה לְהָשִׁיב אֲבֵידָה בִּדְבַר מְרוּבָּה. וּבְוַדַּאי אֲבָל בִּדְמַאי אֵינוֹ מִצְוָה לְהָשִׁיב אֲבֵידָה. דְּתַנֵּינָן וּמְאַבְּדִין אֶת מִיעוּטוֹ בַדְּרָכִים. עַד כְּדוֹן בְּשֶׁאֵין בְּיָדוֹ מָעוֹת. הָיוּ בְיָדוֹ מָעוֹת רִבִּי נְיחוּמָי בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חִיָיא בַּר בָּא אָמַר (אַבָּא) הָיוּ מָעוֹת בְּדִיסַקִּיָּא וְלֹא הָיָה מְחַלְלוֹ. אַתְיָא דְּרִבִּי חִיָיא בְּרִבִּי וָוא כְּרִבִּי זְעִירָא וּדְרִבִּי אָחָא כְּרִבִי אִמִּי.

Rebbi Abun bar Ḥiyya asked before Rebbi La: Why demay and not also what is certain, why a little bit, maybe the greater part? Did we not state: One does not bring the heave from the threshing floor to town, nor from the prairie to cultivated land, except in a place where [an animal] would drag it away; in that case he brings it and takes money from the tribe. He said to him, is it not a commandment to return a find? Rebbi Yose said, it is a commandment to return a find in small matters; it is not a commandment to return in large matters, except if it is certain; it is not a commandment to return demay since we have stated: “one may destroy a small part of it on the road”. So far, if he had no money in hand. If he had money in hand? Rebbi Neḥumai, the son of Rebbi Ḥiyya bar Abba, said, my father had money in a double sack and he did not redeem. It turns out that Rebbi Ḥiyya bar Abba holds with Rebbi Zeïra and Rebbi Aḥa with Rebbi Immi.

דְּבֵי רִבִּי יַנַּאי אָמְרֵי פָּחוֹת מֵאֹכֶל מוּתָּר לְאַבֵּד בְּפָרוּס אֲבָל בְּשָׁלֵם עַד כִּגְרוֹגֶרֶת. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹצָדָק בְּשָׁלֵם עַד כִּגְרוֹגֶרֶת בְּפָרוּס אֲפִילוּ כַמָּה מוּתָּר. מַה פְלִיגִין. רִבִּי מָנָא אָמַר לֹא פְלִיגִין. דְּבֵי רִבִּי יַנַּאי אָמְרֵי פָּחוֹת מֵאוֹכֶל מוּתָּר לְאַבֵּד בְּפָרוּס אֲבָל בְּשָׁלֵם עַד כִּגְרוֹגֶרֶת. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר בְּשֵם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹצָדָק בֵּין בְּפָרוּס בֵּין בְּשָׁלֵם עַד כִּגְרוֹגֶרֶת.

In the house of Rebbi Yannai they said, if it is in crumbs one is permitted to waste in amounts less than a meal, but whole foods only up to the volume of a dried fig. Rebbi Joḥanan in the name of R. Simeon ben Yoẓadaq: If it is whole, up to the volume of a dried fig, in crumbs any amount. Is that their difference? Rebbi Mana said, is not the following their difference: In the house of Rebbi Yannai they said, if it is in crumbs one is permitted to waste in amounts less than a meal, whole foods only up to the volume of a dried fig. Rebbi Joḥanan in the name of R. Simeon ben Yoẓadaq, whether it be whole or in crumbs, up to the volume of a dried fig.

רִבִּי הוֹשַׁעְיָא בְּעִי מָהוּ לְאַבֵּד כָּל שֶׁהוּא וּלְאַבֵּד. וְנוֹתְנוֹ לְעַם הָאָרֶץ לוֹכַל כְּנֶגְדּוֹ בִדְמַאי. הָא בְּוַדַּאי לֹא שֶׁאֵין מוֹסְרִין וַדַּאי לְעַם הָאָרֶץ.

Rebbi Hoshaia asked: May one allow a small amount to go to waste? One may give it to the am haäreẓ and eat from demay accordingly. But not for certain food, since one does not hand over certain food to the am haäreẓ.