Jerusalem Talmud Shekalim 7.3

משנה: בְּהֵמָה שֶׁנִּמְצֵאת מִירוּשָׁלַיִם וְעַד מִגְדַּל עֵדֶר וּכְמִידָּתָהּ לְכָל רוּחַ זְכָרִים עוֹלוֹת. נְקֵבוֹת זִבְחֵי שְׁלָמִים. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הָרָאוּי לִפְסָחִים לִפְסָחִים קוֹדֶם לָרֶגֶל שְׁלֹשִׁים יוֹם: בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְמַשְׁכְּנִין אֶת מוֹצְאֶיהָ עַד שֶׁהוּא מֵבִיא נְסָכֶיהָ. חָזְרוּ לִהְיוֹת מַנִּיחִין אוֹתָהּ וּבוֹרְחִין. הִתְקִינוּ בֵּית דִּין שֶׁיְּהוּ נְסָכֶיהָ בָּאִין מִשֶּׁל צִבּוּר: אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן שִׁבְעָה דְּבָרִים הִתְקִינוּ בֵּית דִּין וְזֶה אֶחָד מֵהֶן. גּוֹי שֶׁשִּׁילַּח עוֹלָתוֹ מִמְּדִינַת הַיָּם וְשִׁילַּח עִמָּהּ נְסָכֶיהָ קְרֵיבִין מִשֶׁלּוֹ וְאִם לָאו קְרֵיבִין משֶּׁל צִיבּוּר. וְכֵן גֵּר שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ זְבָחִים אִם יֵשׁ לוֹ נְסָכִים קְרֵיבִין מִשֶּׁלוֹ וְאִם לָאו קְרֵיבִין מִשֶּׁל צִבּוּר. תְּנַיי בֵּית דִּין הוּא עַל כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁמֵּת שֶׁתְּהֵא מִנְחָתוֹ קְרֵיבָה מִשֶּׁל צִבּוּר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשֶּׁל יוֹרְשִׁין. וּשְׁלֵימָה הָיְתָה קְרֵבָה: עַל הַמֶּלַח וְעַל הָעֵצִים שֶׁיְּהוּ הַכֹּהֲנִים נֵיאוֹתִין בָּהֶן וְעַל הַפָּרָה שֶׁלֹּא יְהוּ מוֹעֲלִין בְּאֶפְרָהּ. עַל הַקִּינִּין הַפְּסוּלוֹת שֶׁיְּהוּ בָאוֹת מִשֶּׁל צִיבּוּר רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר הַמְסַפֵּק אֶת הַקִּינִּין הוא מְסַפֵּק אֶת הַפְּסוּלוֹת:

MISHNAH: If it was found in the countryside, limbs are carrion, cuts are permitted. On holidays, when meat is abundant, even limbs are permitted. Rebbi Simeon said, the Court stipulated seven things, and this was one of them: If a Gentile sent his elevation offering from overseas also sent its libations, they are brought from his property; otherwise they are brought from public money. Similarly, if a proselyte died and the estate includes well-being offerings; if he also has flour offerings they are brought from his property; otherwise they are brought from public money. It is a stipulation of the Court that the flour offering of a deceased High Priest be brought from public money; Rebbi Jehudah says, from his heirs, and it was brought whole. About salt and wood that the Cohanim may use them, and about the Cow that one does not commit larceny with its ashes. And about disqualified nests that they be charged to the public; Rebbi Yose says, he who provides the nests provides the disqualified ones.

הלכה: רִבִּי הוֹשַׁעְיָה רַבָּא אָמַר. רבא בִּדְמֵיהֶן שָׁנוּ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן. אוֹמְרִים לוֹ לְאָדָם. צֵא וּמְעוֹל בַקֳּדָשִׁים. אֶלָּא הִילְּכוּ בָהֶן אַחַר הָרוֹב. אִם רוֹב זְכָרִים. עוֹלוֹת. אִם רוֹב נְקֵיבוֹת. זִבְחֵי שְׁלָמִים. וְאֵין הַשְּׁלָמִים בָּאִין מִן הַזְּכָרִים וּמִן הַנְּקֵיבוֹת. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. מוֹצִיאָן לַחוּלִין וְחוֹזֵר וְעוֹשֶׂה אוֹתַן עוֹלוֹת. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. כְּמַה דְאַתְּ אָמַר תַּמָּן. תְּנַיי בֵית דִּין הוּא עַל הַמּוֹתָרוֹת שֶׁיִּקָּרְבוּ עוֹלוֹת. כֵּן אַתְּ אָמַר אוֹף הָכָא. תְּנַיי בֵית דִּין הוּא עַל הָאוֹבְדוֹת שֶׁיִּקָּרְבוּ עוֹלוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה לְרִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. אֵין זֶה מֵזִיד. אֲמַר לֵיהּ. מִכֵּיוָן שֶׁהוּא תְּנַיי בֵית דִּין אֵין זֶה מֵזִיד.

HALAKHAH: The elder Rebbi Hoshaia said (more)<to his son>` this was taught for their monetary value. Rebbi Joḥanan said to him, does one say to a person, go and commit larceny with sacrifices? But they followed the majority of cases: If most are male, they are elevation offerings, if most are female, well-being offerings. But do not well-being offerings come from males and females? What does he do? He redeems them as profane and then turns them into elevation offerings. Rebbi Ze`ira said, it is a stipulation by the court that all redundant animals should be brought as elevation offerings, so it is a stipulation by the court that lost animals should be brought as elevation offerings. Rebbi Yose said to Rebbi Jacob bar Aḥa, is that not intentional misuse? He said to him, since it is a stipulation by the court, it is not intentional misuse.

אָמַר רִבִּי יָסָא. עַד דַּאֲנָא תַמָּן שְׁמָעִית קָל רַב יְהוּדָה שְׁאַל שְׁמוּאֵל. הִפְרִישׁ שִׁקְלוֹ [וָמֵת]. אֲמַר לֵיהּ. יִפְּלוּ לִנְדָבָה. מוֹתַר עֲשִׂירִית הָאֵיפָה שֶׁלּוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. יוֹלִיכֵם לְיַם הַמֶּלַח. רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר. יִפְּלוּ לִנְדָבָה.

Rebbi Yasa said, when I still was there, I heard the voice of Rav Jehudah asking Samuel, if somebody had set his sheqel apart and died? He told him, they shall fall to gift. The excess of his tenth of an ephah, Rebbi Joḥanan said, one shall bring them to the Dead Sea. Rebbi Eleazar said, it shall fall to gift.

עֲשִׂירִית הָאֵיפָה שֶׁלְכֹּהֵן גָּדוֹל. [רִבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר.] חוֹצֶה אוֹתָהּ וְאַחַרְכָּךְ מְקַדְּשָׁהּ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. מְקַדְּשָׁהּ וְאַחַר כָּךְ חוֹצֶה אוֹתָהּ. מַתְנִיתא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. מַקְרִיב מֶחֱצָה וּמֶחֱצָה אָבֵד. פָּתַר לָהּ. שֶׁכֵּן אֲפִילוּ מָעוֹת יֵלְכוּ לְיַם הַמֶּלַח. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. נִמְצְאוּ שְׁנֵי חֲצָיִין קְרֵיבִין וּשְׁנֵי חֲצָיִין אֲבֵידִין. וְתַנֵּי עֲלָהּ. מֶחֱצָה זֶה רִאשׁוֹן מֶחֱצָה שֵׁינִי תְּעוּבַּר צוּרָתוֹ וְיֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵיפַה. פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר. עִשָּׁרוֹן מְקַדֵּשׁ. כְּשֶׁהַכֹּהֵן מִתְקָּרֵב תְּחִילָּה לָעֲבוֹדָה מֵבִיא עֲשִׁירִית שֶׁלּוֹ וְעוֹבְדָהּ בְיָדוֹ. אֶחָד כֹּהֵן גָּדוֹל וְאָחָד כֹּהֵן הֵדְיוֹט שֶׁעָבְדוּ עַד שֶׁלֹּא הֵבִיאוּ עֲשִׂירִית הָאֵיפָה שֶׁלָּהֶם עֲבוֹדָתָם כְּשֵׁירָה. רִבִּי מָנָא בָעֵי מֵימַר. בּוֹ בַיּוֹם נִתְקָרֵב כַּתְּחִילָּה לָעֲבוֹדָה. בּוֹ בַיּוֹם נִתְמַנֶּה לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל. מֵבִיא שְׁתַּיִם. אַחַת לְחִינּוּכוֹ וְאָחַת לְחוֹבַת הַיּוֹם.

The tenth of an ephah from the High Priest. [Rebbi Joḥanan said,] he splits it and then dedicates. Rebbi Simeon ben Laqish said, he dedicates and afterwards splits it. A Mishnah disagrees with Rebbi Joḥanan: “He brings half of it; the other half is lost.” He explains it, because even the money has to be brought to the Dead Sea. A Mishnah disagrees with Rebbi Simeon ben Laqish: “It turns out that two halves are brought and two halves are lost.” And it was stated on this: “If the first one’s, the second half should lose its shape and be brought to the place of burning.” He explains it following Rebbi Ismael, for Rebbi Ismael said, the issaron dedicates. “If a Cohen comes first to serve, he brings his Tenth and officiates himself.” The officiating of both a High Priest and a common priest who officiated before they brought their tenth of an ephah is valid. Rebbi Mana wanted to say, if on that very day he was appointed High Priest he brings two, one for his initiation and one as daily obligation.

תּוּפִינֵי. בִּשְׁעַת הֲבָאָה תוּפִינֵי וְאֵין בַּשַּׁחֲרִית תּוּפִינֵי. וְהָא תַנִּינָן. הֶעֱמִידוּ עוֹשֵׂה חֲבִיתִּין לַעֲשׂוֹת חֲבִיתִּן. אָמַר רִבִּי חִיָיה בַּר אָדָא. לַעֲשׂוֹת חַמִּין לְרַכְּכָם. תּוּפִינֵי. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. מְטַגְּנָהּ וְאַחַר כָּךְ אוֹפֶה אוֹתָהּ. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. אוֹפֶה אוֹתָהּ וְאַחַר כָּךְ מְטַגְּנָהּ. תּוּפִינֵי. תּוּאֲפִינָה נָא. רִבִּי אָמַר. תּוֹפְנָהּ רַכָּה. רִבִּי דוֹסָא אָמַר. תּוֹפְנָהּ נוֹיי. אַתְיָין אֵילֵּין פְּלֻגְוָותָה כְּהִינֵּין פְּלֻגְוָותָה. מָאן דְּאָמַר. תּוֹפְנָהּ נוֹי. כְּמָאן דְּאָמַר. מְטַגְּנָהּ וְאַחַר כָּךְ אוֹפֶה. מָאן דְּאָמַר. תּוֹפְנָהּ רַכָּה. כְּמָאן דְּאָמַר. אוֹפֶה אוֹתָהּ וְאַחַר כָּךְ מְטַגְּנָהּ.

תּוּפִינֵי. It has to be תּוּפִינֵי when it is brought, it does not have to be תּוּפִינֵי early in the morning. But did we not state, “they place those who bake the baked goods to make the baked goods”? Rebbi Ḥiyya bar Ada said, to make the hot water to soften them. תּוּפִינֵי, Rebbi Yasa in the name of Rebbi Ḥanina, he fries them and after that bakes them. Rebbi Aḥa in the name of Rebbi Ḥanina, he bakes them and after that fries them. תּוּפִינֵי, they shall be baked cooked. Rebbi said, they shall be baked softly; Rebbi Dosa said, they shall be baked beautifully. This disagreement is parallel to the other disagreement. He who says, they shall be baked beautifully, is like him who says, he fries them and after that bakes them. He who says, they shall be baked softly is like him who says, he bakes them and after that fries them.

לֹא סוֹף דָּבָר שֶׁמֵּת אֶלָּא אֲפִילוּ נִיטְמָא. וַאֲפִילוּ נִדְחֶה מִמּוּם. תַּנָּה רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי דְּבַר דָּלָיָה. וַאֲפִילוּ נִדְחֶה מִמּוּם. מְנַיִין לְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁמֵּת וְלֹא מִינוּ כֹהֵן אַחֵר תַּחְתָּיו תְּהֵא מִנְחָתוֹ קְרֵיבָה מִשֶּׁלְיוֹרְשִׁין. תַּלְמוּד לוֹמַר מִבָּנָיו יַעֲשֶׂה. יָכוֹל יְבִיאֶנָּהּ לַחַצָּיִים. תַּלְמוּד לוֹמַר אוֹתָהּ. כּוּלָּהּ אָמַרְתִּי דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אֵינָהּ בָאָה אֶלָּא מִשֶּׁלְצִיבּוּר. שֶׁנֶּאֱמַר חוֹק עוֹלָם. מִמִּי שֶׁהַבִּרְיוֹת שֶׁלּוֹ. כָּלִיל תָּקְטָר. כָּלִיל לְהַקְטָרָה.

Not only if he died, but even if he became impure; and even if he became disabled by a defect. Rebbi Jehudah bar Pazi stated from Bar Delaia: Even if he became disabled by a defect. “From where that if a High Priest dies and no other was appointed in his stead that his flour offering is brought from the heirs? The verse says, from his sons he shall make. I could think that he should bring it in halves, the verse says, it, entire I said, the words of Rebbi Jehudah. Rebbi Simeon says, it only comes from the public, for it says, an eternal law, (to whom the creatures belong.) Totally it shall be burned, all is for burning.

רִבִּי בָּא בַּר מָמָל בָּעֵי . מִחְלְפָא שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. תַּמָּן הוּא אָמַר. מִשֶּׁלְיוֹרְשִׁין. וְהָכָא הוּא אָמַר מִשֶּׁלְצִיבּוּר. אָמַר רִבִּי חִיָיה בַּר בָּא. וְלֹא יְאוּת הוּא מַקְשֵׁי. אֲתַא רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. דְּבַר תוֹרָה הוּא שֶׁתְּהֵא בָאָה מִן הַצִּיבּוּר. הָיִיתִי אוֹמֵר. יִגְבּוּ לָהּ. הִתְקִינוּ שֶׁתְּהֵא בָאָה מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה.

Rebbi Abba bar Mamal asked, the system of Rebbi Simeon seems inverted. There he says, from the heirs, but here he says, from the public. Rebbi Ḥiyya bar Abba said, is that not a pertinent question? There came Rebbi Jacob bar Aḥa, Rebbi Abbahu in the name of Rebbi Joḥanan: It is a word from the Torah that it should be brought from the public. I could say, one should tax for it; they instituted that it should come from what is taken from the lodge.

רִבִּי יוֹסֵה אָמַר. רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי. מָה. שְׁלֵימָה בְשַׁחֲרִית וּשְׁלֵימָה בֵין הָעַרְבָּיִם. אוֹ מֶחֱצָה בְשַׁחֲרִית וּמֶחֱצָה בֵין הָעַרְבָּיִם. [אוֹ שְׁלֵימָה שַׁחֲרִית וּבְטֵילָה בֵין הָעַרְבָּיִם.] כַּד תְּהֵא פְשִׁיטָא לֵיהּ. שְׁלֹשֶׁת לוּגִין מָה הֵן. שְׁלֹשֶׁת לוּגִין בְּשַׁחֲרִית וּשְׁלשֶׁת לוּגִין בֵּין הָעַרְבָּיִם. אוֹ לוֹג וּמֶחֱצָה בְשַׁחֲרִית וְלוֹג וּמֶחֱצָה בֵין הָעַרְבָּיִם. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה. אוֹף הָדָא צְרִיכָה לֵיהּ שְׁנֵי קְמָצִין מָה הֵן. שְׁנֵי קְמָצִין בְּשַׁחֲרִית וּשְׁנֵי קְמָצִין בֵּין הָעַרְבָיִם. אוֹ קוֹמֶץ אֶחָד בְּשַׁחֲרִית וְקוֹמֶץ אֶחָד בֵּין הָעַרְבָּיִם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. כְּלוּם לָמְדוּ לַקוֹמֶץ לֹא מִמִּנְחַת חוֹטֵא. מַה לְהַלָּן שְׁנֵי קְמָצִין אַף כָּאן שְׁנֵי קְמָצִין. מַה תַמָּן צְרִיכָה לֵיהּ. אַף הָכָא צְרִיכָה לֵיהּ. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה. כְּלוּם לָמְדוּ שְׁלֹשֶׁת לוּגִין לֹא מִתָּמִיד שֶׁלְבֵּין הָעַרְבָּיִם. מַה לְהַלָּן שְׁלֹשֶׁת לוּגִין. אַף כָּאן שְׁלשֶׁת לוּגִין. [וּמַה] תַמָּן צְרִיכָה לֵיהּ. (וְהָכָא פְשִׁיטָא) [אַף כָּאן צְרִיכָה] לֵיהּ.

Rebbi Yose said, Rebbi Joḥanan asked: Entire in the morning and entire in the evening, or half in the morning and half in the evening, [or entire in the morning and nothing in the evening]? Then it should be obvious to him, what about three log? Three log in the morning and three log in the afternoon, or a log and a half in the morning and a log and a half in the afternoon? Rebbi Ḥizqiah said, also the following was a problem for him: Two handful in the morning and two handful in the evening or one handful in the morning and one handful in the evening? Rebbi Yose said, did they not the two handful infer from the sinner’s flour offering? Just as there two handful, also here two handful. Just as there it was problematic for him, so here it is problematic for him. Rebbi Ḥizqiah said, did one not infer the three log from the daily afternoon sacrifice? Since there {are} three log, so also here three log. [Just as] there it was problematic for him, [so] here it is (obvious) [problematic] for him100.

רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. בְּדִין הָיָה שֶׁיִּמְעֲלוּ בָהּ. וְהֵן גָּזְרוּ שֶׁלֹּא יִמְעֲלוּ בָהּ. וְהָא תַנֵּי חַטָּאת. מְלַמֵּד שֶׁמּוֹעֲלִין בָּהּ. [בָּהּ מוֹעֲלִין] וְאֵין מוֹעֲלִין בַּאֲפָרָהּ. אָמַר רִבִּי אָבָּהוּ. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מִשְׁתַּקְשְׁקִין בָּהּ וְנוֹתְנִין אוֹתָהּ גַּבֵּי מַכּוֹתֵיהֶן וְגָזְרוּ שֶׁיִּמְעֲלוּ בָהּ. כֵּיוָן שֶׁנִּגְדְּרוּ גָּזְרוּ שֶׁלֹּא יִמְעֲלוּ בָהּ.

Rebbi Samuel ben Naḥman in the name of Rebbi Jonathan: It would have been logical that one commit larceny with them, but they decided that one does not commit larceny with them. But did we not state: “it is ḥattat, this teaches that one commits larceny with it. [With it one commits larceny,] with its ashes one does not commit larceny.” Rebbi Abbahu said, at the beginning they were using it as a disinfectant and were putting it on their wounds and therefore they decided that one would commit larceny with it. When they were fenced in, they decided that one does not commit larceny with it.

הָאִשָּׁה הַזֹּאת בַּמֶּה הִיא מִתְכַּפֶּרֶת. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. תְּנַיי בֵית דִּין הוּא הַמְסַפֵּק אֶת הַקִּינִּים הוּא מְסַפֵּק אֶת הַפְּסוּלוֹת וְאֵת הָאוֹבְדוֹת.

By what is that woman atoned for? Rebbi Isaac said, it is a stipulation of the Court that the providers of nests also provide the disqualified and the lost ones.