Jerusalem Talmud Horayot 2.1

משנה: הוֹרָה כֹהֵן מָשִׁיחַ לְעַצְמוֹ שׁוֹגֵג וְעָשָׂה שׁוֹגֵג מֵבִיא פָר. שׁוֹגֵג וְעָשָׂה מֵזִיד מֵזִיד וְעָשָׂה שׁוֹגֵג פָּטוּר שֶׁהוֹרָיַית כֹּהֵן מָשִׁיחַ לְעַצְמוֹ כְּהוֹרָיַית בֵּית דִּין לַצִּיבּוּר:

MISHNAH: If the Anointed Priest ruled for himself in error and acted in error, he brings a bull. If in error but he acted intentionally, or intentionally and he acted in error, he is not liable since the ruling of the Anointed Priest for himself is like the ruling of the Court for the public.

הלכה: הוֹרָה כֹהֵן מָשִׁיחַ כול׳. נֶפֶשׁ אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ. הֲרֵי מָשִׁיחַ כְּיָחִיד. מַה יָחִיד אִם אָכַל בְּהוֹרָיַית בֵּית דִּין פָּטוּר. אַף זֶה אִם אָכַל בְּהוֹרָיַית בֵּית דִּין פָּטוּר. מַה יָחִיד אִם אָכַל בְּלֹא הוֹרָיָיה חַיָיב. אַף זֶה אִם אָכַל בְּלֹא הוֹרָיָיה חַיָיב. תַּלְמוּד לוֹמַר לְאַשְׁמַת הָעָם. הֲרֵי אַשְׁמָתוֹ כְאַשְׁמַת הָעָם. מָה הָעָם אֵינָן חַיָיבִין אֶלָּא אִם כֵּן הוֹרוּ. אַף זֶה אֵינוֹ חַיָיב אֶלָּא אִם כֵּן הוֹרָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. הָעָם בֵּית דִּין. מָה הָעָם הוֹרוּ הֵן וְעָשׂוּ אֲחֵרִים חַיָיבִין אַף זֶה הוֹרָה הוּא וְעָשׂוּ אֲחֵרִים יְהֵא חַיָיב. תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר חָטָא. עַל מַה שֶׁחָטָא הוּא מֵבִיא וְאֵינוֹ מֵבִיא עַל מַה שֶׁחָטְאוּ אֲחֵרִים. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. הָעָם צִיבּוּר. מָה הָעָם הוֹרוּ אֲחֵרִים וְעָשׂוּ הֵן חַיָיבִין אַף זֶה הוֹרוּ אֲחֵרִים וְעָשָׂה הוּא יְהֵא חַיָיב. תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר חָטָא. עַל מַה שֶׁחָטָא הוּא מֵבִיא. אֵינוֹ מֵבִיא עַל מַה שֶׁחָטְאוּ אֲחֵרִים. רִבִּי יַעֲקֹב בְּשֵׁם רִבִּי לָעְזָר. וְהוּא שֶׁיְּהֵא יוֹדֵעַ לִישָּׂא וְלִיתֵּן בַּהֲלָכָה. דִּלֹא כֵן מָה נָן אָמְרִין. וְיֵשׁ שׁוֹטִים מוֹרִין. מָשִׁיחַ שֶׁאָכַל בְּהוֹרָיַית בֵּית דִּין פָּטוּר. בָּהוֹרָיַית מָשִׁיחַ אַחֵר חַיָיב. בְּהוֹרָיַית בֵּית דִּין פָּטוּר. שֶׁאֵין הוֹרָיַית אֲחֵרִים אֵצֶל הוֹרָיָיתָן כולן. בָּהוֹרָיַית מָשִׁיחַ אַחֵר חַיָיב. וְהוא שֶׁהוֹרָה כְיוֹצֵא בוֹ.

HALAKHAH: “If the Anointed Priest ruled,” etc. A person; if the Anointed Priest.” This makes the Anointed like a private person. Since the private person is not liable if he ate on the Court’s ruling, also neither is this one liable if he ate on the Court’s ruling. Since the private person is liable if he ate without a ruling, this one also should be liable if he ate without a ruling; the verse says, for the fault of the people. As the people are liable only if they issued a ruling, this one also is liable only if he issued a ruling. There are Tannaïm who state that the people are the Court. Since the people are liable if they instructed and others acted, this one also should be liable if he ruled and others acted. The verse says, as he sinned. He brings for what he sinned but he does not bring for what others sinned. There are Tannaïm who state that the people are the public. Since the people are liable if others ruled and they acted, this one also should be liable if others ruled and he acted. The verse says, as he sinned. He brings for what he sinned but he does not bring for what others sinned. Rebbi Jacob in the name of Rebbi Eleazar. Only if he is competent to argue about practice. Otherwise, would we say the incompetents give instructions? The anointed who ate following the Court’s prescript is not liable; following another Anointed’s prescript he is liable. Following the Court’s prescript he is not liable, since the prescript of others is nothing compared to their prescripts. Following another Anointed’s prescript he is liable, on condition that he instructed similarly.