Jerusalem Talmud Ketubot 11.4

משנה: אַלְמָנָה שֶׁהָיְתָה כְתוּבָּתָהּ מָאתַיִם וּמָכְרָה שָׁוֶה מְנָה בְמָאתַיִם אוֹ שָׁוֶה מָאתַיִם בִּמְנָה נִתְקַבְּלָה כְתוּבָּתָהּ. הָיְתָה כְתוּבָּתָהּ מְנָה וּמָכְרָה שָׁוֶה מְנָה וְדֵינָר בִּמְנָה מִכְרָהּ בָּטֵל. אֲפִילוּ הִיא אוֹמֶרֶת אֲנִי אַחֲזִיר אֶת הַדֵּינָר לַיּוֹרְשִׁין מִכְרָהּ בָּטֵל.

MISHNAH: If a widow’s ketubah was 200 and she sold either the worth of a mina for 200 or the worth of 200 for a mina, her ketubah was paid. If her ketubah was for a mina and she sold the worth of a mina and a denar for a mina, her sale is void. Even if she says, I shall return the denar to the heirs, her sale is void.

הלכה: אַלְמָנָה שֶׁהָיְתָה כְתוּבָּתָהּ מָאתַיִם כול׳. נִיחָא שָׁוֶה מְנָה בְמָאתַיִם אוֹ שָׁוֶה מָאתַיִם בִּמְנָה. מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי מַפְסִידָה אֶת הַיְּתוֹמִין בִּמְנָה. בְּשָׁוֶה מְנָה בְמָאתַיִם אֵין סוֹפוֹ לַחֲזוֹר מִשֵּׁם מִקַּח טָעוּת. תִּיפְתָּר שֶׁהוֹקִיר הַמִּקַּח. אָמַר רִבִּי אַבִּין. הָדָא מְסַיְיעָא לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. אֵין לְמִקַּח הוֹנָיָיה לְעוֹלָם. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אִם הָיָה הַמִּקַּח מוּפְלַג יֵשׁ לוֹ הוֹנָיָיה. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. אֵילּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶן הוֹנָיָיה. הָעֲבָדִים וְהַשְּׁטָרוֹת וְהַקַּרְקָעוֹת וְהַהֶקֲדֵּישׁוֹת. פָּתַר לָהּ. וּבִלְבַד דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מוּפְלַג. פָּדָה שָׁוֶה מְנָה בְמָאתַיִם. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אֵינוֹ פָדוּי. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. פָּדוּי. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר. טַלִּית זֶה תַּחַת חֲמוֹר זֶה. יָצָא לְחוּלִין. וְסֵיפָא פְלִיגָא עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. צָרִיךְ לְהֵיעָשׂוֹת דָּמִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. כָּל גַּרְמָהּ אָמְרָה שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהֵיעָשׂוֹת דָּמִים. מַה פְלִיגִין. לְהָבִיא מְעִילָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מֵבִיא קָרְבַּן מְעִילָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבַּן מְעִילָה.

HALAKHAH: “If a widow’s ketubah was 200,” etc. We understand worth a mina for 200 or worth 200 for a mina. In any case, she made the orphans lose a mina. [If it was worth] a mina [and she sold it] for 200, would the sale not be invalidated as erroneous buy? Explain it that the property increased in value. Rebbi Abin said, this supports Rebbi Simeon ben Laqish, since Rebbi Simeon ben Laqish said, real estate buys are never under the laws of overcharging. Rebbi Joḥanan said, if the transaction was excessive, it comes under the law of overcharging. The Mishnah disagrees with Rebbi Joḥanan: “The following do not fall under the laws of overcharging: Slaves, securities, real estate, and redemptions.” He explains it, unless it was excessive. If he redeemed what was worth a mina by 200, Rebbi Joḥanan said, it is not redeemed, but Rebbi Simeon ben Laqish said, it is redeemed. A baralta disagrees with Rebbi Joḥanan: If he said, this toga instead of this donkey, the latter becomes profane. And its end disagrees with Rebbi Simeon ben Laqish: It is necessary to compute the value. Rebbi Yose said, the baraita itself implies that it is necessary to compute the value. Where do they disagree? To bring [a sacrifice to atone for] larceny. Rebbi Joḥanan said, he has to bring a sacrifice for larceny; Rebbi Simeon ben Laqish said, he does not have to bring a sacrifice for larceny.