Jerusalem Talmud Sotah 9.11

משנה: יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל הֶעֱבִיר הוֹדָיַית הַמַּעֲשֵׂר. אַף הוּא בִּיטֵּל אֶת הַמְּעוֹרְרִים וְאֶת הַנּוֹקְפִים עַד יָמָיו הָיָה פַּטִּישׁ מַכֶּה בִירוּשָׁלֵם וּבְיָמָיו אֵין אָדָם צָרִיךְ לִשְׁאוֹל עַל הַדְּמַיי.

MISHNAH: The High Priest Joḥanan disestablished the declaration of tithes. He also eliminated the arousers and the hitters. Up to his days the hammer was hitting in Jerusalem and in his days nobody had to ask about demay.

הלכה: רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי חִיָיה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. מַתְנִיתָא מִשֶּׁנֶּחְשְׁדוּ לִהְיוֹת נוֹתְנִין מַעֲשֵׂר לִכְהוּנָה. הָדָא מְסַיְיעָא לֵיהּ לְרִבִּי יוֹחָנָן בְּחָדָא וּפְלִיגָא עָלֵיהּ בְּחָדָא. [פְּלִיגָה עֲלוֹי] דְּתַנִּינָן תַּמָּן וּבַת כֹּהֵן לְלֵוִי לֹא תֹאכַל לֹא יֹאכְלוּ לֹא בִתְרוּמָה וְלֹא בְמַעֲשֵׂר. נִיחָא בִתְרוּמָה לֹא תֹאכֵל. בְּמַעֲשֵׂר מַה נַפְשָׁךְ כֹּהֶנֶת הִיא תֹאכֵל לְוִיָיה הִיא תֹאכֵל. רִבִּי אִילָא בְשֵּׁם רִבִּי יוֹחָנָן כְּמָאן דְּמַר אֵין נוֹתְנִין מַעֲשֵׂר לִכְהוּנָה. הֲוֵי דּוּ אָמַר נוֹתְנִין מַעֲשֵׂר לִכְהוּנָה.

HALAKHAH: Rebbi Jeremiah, Rebbi Ḥiyya in the name of Rebbi Simeon ben Laqish: Our Mishnah after the people were suspected of giving tithe to Cohanim. There is support for Rebbi Joḥanan in one and disagreement with him in one. Disagreement with him as we have stated there: “Similarly, the daughter of a Cohen [married] to a Levite should eat neither heave nor tithe.” We understand that she should not eat heave. But tithe any way you take it, if she is a Cohen’s daughter she should eat, if she is a Levite’s wife she should eat. Rebbi Hila in the name of Rebbi Joḥanan: [It follows] him who says one does not give tithe to Cohanim. That means, he himself says one gives heave to Cohanim.

מְסַיְיעָא לֵיהּ דּוּ אָמַר. כּוּלָּן לִשְׁבָח. דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל שָׁלַח וּבָדַק בְּכָל עָרֵי יִשְׂרָאֵל וּמְצָאָן שֶׁלֹּא הָיוּ מַפְרִישִׁין אֶלָּא תְרוּמָה גְדוֹלָה בִּלְבַד. אֲבָל מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי מֵהֶן הָיוּ מִפְרִישִׁין וּמֵהֶן לא הָיוּ מִפְרִישִׁין. אָמַר הוֹאִיל וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן בַּעֲוֹן מִיתָה. וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי בַּעֲוֹן טֵבֵל יְהֵא אָדָם קוֹרֵא שֵׁם לִתְרוּמָה וְלִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר וְנוֹתְנָן לְכֹהֵן. וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי מְחַלְּלוֹ עַל הַמָּעוֹת וְהַשְּׁאָר מַעֲשֵׂר עָנִי שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאַיָיה.

It supports him because he says it is all praise, as Rebbi Joḥanan said, Joḥanan the High Priest sent and checked in all localities of Israel and found that they separated only Great Heave. But First and Second Tithes some were separating and some did not. He said, since [omitting] First Tithe is a deadly sin and [omitting] Second Tithe [implies] the sin of ṭevel, a person should give a name to heave and heave of the tithe and give them to the Cohen; Second Tithe he exchanges for coins. About the remaining tithe of the poor, he who has a claim on another person must bring proof.

וְיִתְוַדֶּה. אָמַר רִבִּי אִילָא כַּעַס הוּא לִפְנֵי הַמָּקוֹם מִי שֶׁהוּא אוֹמֵר עָשִׂיתִי וְהוּא לֹא עָשָׂה. מֵעַתָּה מִי שֶׁהוּא מַפְרִישׁ יִתְוַדֶּה. וּמִי שֶׁאֵינוֹ מַפְרִישׁ לא יִתְוַדֶּה. כְּהָדָא דְתַנֵּי. עַד הַשְׁקִיפָה הָיוּ אוֹמְרִים קוֹל נָמוּךְ. מִיכָּן וְאֵילָךְ הָיוּ אוֹמְרִים קוֹל גָּבוֹהַּ.

Why should he not make the declaration? Rebbi Hila said, he causes anger before the Omnipresent by saying “I did” when he did not. If it is so, he who separated should make the declaration, he who did not separate should not make the declaration, as we have stated: “Up to ‘Look down’ they were saying it in an undertone, from ‘Look down’ onwards in a high voice.”

אֶת הַמְּעוֹרְרִין. אוֹתָן שֶׁהָיוּ אוֹמְְרִים עוּרָה לָמָּה תִישַׁן יי וגו׳. וְכִי יֵשׁ שֵׁינָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם. וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל. מָה תַלְמוּד לוֹמַר וַיִּקַץ כְּיָשֵׁן יי. אֶלָּא כִבְיָכוֹל כְּאִילּוּ יֵשׁ לְפָנָיו שֵׁינָה בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל בְּצָרָה וְאוּמּוֹת הָעוֹלָם בִּרְוָוחָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר וּבְהַמְּרוֹתָם תָלַן עֵינִי.

“The arousers.” Those who were saying (Ps. 44:24): “Be roused, why do You sleep, o Eternal, etc.” Does there exist sleep before the Omnipresent? Has it not already been said (Ps. 121:4): “Lo, He will not slumber nor sleep, the Guardian of Israel!” Why does the verse say (Ps. 78:65): “Like a sleeper awoke the Eternal, like a hero exhilarated by wine.” But in a symbolic way it is as if sleep were before Him when Israel is in trouble and the other peoples are at ease. So it says (Job 17:2): “When they apostasize, My Eye will rest.”

אֶת הַנּוֹקְפִים. אוֹתָן שֶׁהָיוּ מַכִּין עַל גַּבֵּי הָעֶגֶל בֵּין קַרְנָיו. אָמַר לָהֶן יוֹחָנָן כֹּהֶן גָּדוֹל עַד מָתַי אַתֶּם מַאֲכִילִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ נְבֵילוֹת. וְעָמַד וְעָשָׂה לָהֶן טַבָּעוֹת. אָמַר רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן טַבָּעוֹת עָשָׂה לָהֶן. רְחָבוֹת מִלְּמַטָּן וְצָרוֹת מִלְּמַעֲלָן.

“The hitters.” Those who were hitting the calf between its horns. Joḥanan the High Priest said to them, how long will you feed torn animals to the altar? He went and made them rings. Rebbi Abba in the name of Rebbi Jehudah: He made rings for them, wide below and narrow at the top.

עַד יָמָיו הָיָה פַּטִּישׁ מַכֶּה בִירוּשָׁלֵם עַד תְּחִילַּת יָמָיו. וּבְיָמָיו אֵין אָדָם צָרִיךְ לִשְׁאוֹל עַל הַדְּמַאי שֶׁהֶעֱמִיד זוּגוֹת.

“Up to his days the hammer was hitting in Jerusalem,” up to his early days. “And in his days nobody had to ask about demay” because he sent out teams

מִילְתֵיהּ דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמְרָה מֵהֶן לִגְנַאי וּמֵהֶן לְשֶׁבַח. דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי תַנְחוּם רִבִּי חִיָיה בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻּׁעַ בֶּן לֵוִי. בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה מַעֲשֵׂר נַעֲשֶׂה לִשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים. שְׁלִישׁ לְמַכָּרֵי כְהוּנָה וּלְוִיָּיה. וּשְׁלִישׁ לָאוֹצָר. וּשְׁלִישׁ לָעֲנִיִים וְלַחֲבֵירִים שֶׁהָיוּ בִירוּשָׁלֵם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. מָאן דַּהֲוָה סְלִק לְמֵידוֹן בִּירוּשָׁלֵם עַד תְלָת אִיגְרָן הֲוָה יְהִיב מִדִּילֵיהּ. מִיכָּן וְאֵילָךְ מִשֶּׁלָּאוֹצָר. מִשֶּׁבָּא אֶלְעָזָר בֶּן פְּחוֹרָה וִיהוּדָה בֶּן פְּכוֹרָה הָיוּ נוֹטְלִין אוֹתָן בִזְרוֹעַ. וְהָיְתָה סִפֵּיקָה בְּיָדוֹ לִמְחוֹת וְלֹא מִיחָה. וְהֶעֱבִיר הוֹדָיַית הַמַּעֲשֵׂר. וְזוֹ לִגְנַאי. אֶת הַמְּעוֹרְרִין לְשֶׁבַח. וְאֶת הַנּוֹקְפִין לְשֶׁבַח.

The word of Rebbi Joshua ben Levi implies some are censure and some praise. Since Rebbi Yose said in the name of Rebbi Tanḥum bar Ḥiyya, Rebbi Ḥizqiah, Rebbi Eleazar ben Rebbi Yose, Rebbi Tanḥum, Rebbi Ḥiyya in the name of Rebbi Joshua ben Levi, originally tithe was split into three parts. One third to his acquaintances among Cohanim and Levites, one third to the public treasury, one third to the poor and the fellows in Jerusalem. Rebbi Yose ben Rebbi Abun said, a person who went to court in Jerusalem, up to three letters he paid for himself, from there on from the public treasury. When Eleazar ben Paḥora and Judah ben Pakora came, they took it by force and it would have been in his hand to stop this but he did not but disestablished the declaration of tithes, and this is for censure. But the arousers for praise and the hitters for praise.

עַד יָמָיו הָיָה פַּטִּישׁ מַכֶּה בִירוּשָׁלֵם עַד תְּחִילַּת יָמָיו. רִבִּי חֲסִידָה שָׁאַל לְרִבִּי חִזְקִיָּה לֹא מִסְתַּבְּרָא עַד סוֹף יָמָיו. אָמַר לֵיהּ אַף אֲנָא סָבַר כֵּן.

“Up to his days the hammer was hitting in Jerusalem,” up to his early days. Rebbi Ḥasida asked Rebbi Ḥizqiah, is it not reasonable to the end of his days. He said, I also am of that opinion.

דְּמַאי רִבִּי יוֹסֵי בְשֵּׁם רִבִּי אַבָּהוּ רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי דְּמַאי דָּמִי תִיקֵּן. דָּמִי לֹא תִיקֵּן.

{What means] demay? Rebbi Yose in the name of Rebbi Abbahu, Rebbi Ḥizqiah in the name of Rebbi Jehudah ben Pazi: Maybe he put in order, maybe he did not put in order.