Jerusalem Talmud Ketubot 4.11

משנה: לֹא כָתַב לָהּ בְּנִין דִּיכְרִין דְּיִהֲוֹן לֵיכִי מִינַאי אִינּוּן יִרְתוּן כְּסַף כְּתוּבְתִּיךְ יָתֵר עַל חוּלַקְהוֹן דְּעִם אֲחֵיהוֹן חַיָיב שֶׁהוּא תְנַיי בֵית דִּין.

MISHNAH: If he did not write her “the male children you will have from me shall inherit the amount of your ketubah in addition to their part with their brothers”; he is obligated, for this is a stipulation enforced by the court.

הלכה: לֹא כָתַב לָהּ. בְּנִין דִּיכְרִין כול׳. הָדָא דְאָמַר רִבִּי אִמִּי. כְּדֵי שֶׁיְּהֵא אָדָם מָצוּי לִיתֵּן לְבִתּוֹ בְּעַיִן יָפָה.

HALAKHAH: “If he did not write her “the male children,” etc. That is what Rebbi Immi said, that a man should be disposed to give generously to his daughter.

תַּמָּן תַּנִּינָן. רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר. אִם אָמַר עַל שֶׁרָאוּי לְיוֹרְשֹׁה דְּבָרָיו קַיָימִין. וְעַל מִי שֶׁאֶין רָאוּי לְיוֹרְשׁוֹ אֵין דְּבָרָיו קַיָימִין. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא אָמַר בֶּן בְּרוֹקָה אֶלָּא עַל בֶּן בֵּין הַבָּנִים וְעַל (בַּת) בֶּן בֵּין הַבָּנוֹת. בַּת בֵּין הָאָח לֹא. אָח בֵּין הַבָּנוֹת לֹא. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מַעֲשֶׂה הָיָה וְהוֹרָה רִבִּי כְּרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה. וְרִבִּי זְעִירָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. רִבִּי שָׁאַל אֶת נָתָן הַבַּבְלִי. מַה טַעֲמָא אָמְרוּ. הֲלָכָה כְּרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה. רִבִּי בָּא רִבִּי חִיָיה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מַה טַעֲם שָׁאַל אֶת נָתָן הַבַּבְלִי. מַה רָאוּ חֲכָמִים לוֹמַר. הֲלָכָה כְּרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה. לֹא אַתְּ הוּא שֶׁשָּׁנִיתָה לָנוּ כֵּן יִרְתּוּן. (אָמַר לֵיהּ. יִטְלוּן תָּנִית. אָתָא לְגַבֵּיהּ.) אָמַר לֵיהּ. לֵית כָּאן יִרְתּוּן אֶלָּא יִטְלוּן. אָתָא לְגַבֵּי אָבוֹי אָמַר לֵיהּ. קִיפַּחְתָּה אֶת נָתָן הַבַּבְלִי. לֵית כָּאן יִטְלוּן אֶלָּא יִרְתּוּן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. אָכֵין אֲמַר לֵיהּ. טָעִיתִי טָעוּת שֶׁשִּׁנִּיתִי לָכֶם. לֵית כָּאן יִטְלוּן אֶלָּא יִרְתּוּן. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. קַל הוּא בִתְנַאי כְּתוּבָּה. לְפִי שֶׁבְּכָל מָקוֹם אֵין אָדָם מְזַכֶּה אֶלָּא בִּכְתוּבָּה וְכָאן אֲפִילוּ בִדְבָרִים. לְפִי שֶׁבְּכָל מָקוֹם אֵין אָדָם מְזַכֶּה אֶלָּא לְמִי שֶׁהוּא בָעוֹלָם וְכָאן לְמִי שֶׁאֵינוֹ בָעוֹלָם. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. וְתַמְיָה אֲנָא אֵיךְ רַבָּנִין מְדַמּוּ כְתוּבָּה לִירוּשָּׁה. לֹא דָמֵי. דִּירוּשָּׁה מִדְּבַר תּוֹרָה כְּתוּבָּה מִדִּבְרֵיהֶן וְתֵימַר אָכֵן. אֲפִילוּ תֵימַר כְּתוּבָּה מִדִּבְרֵי תוֹרָה לֹא מוֹדוּ בִתְנַיֵּי כְתוּבָּה שֶׁהוּא מִדִּבְרֵיהֶן.

There, we have stated: “Rebbi Joḥanan ben Beroqa says, if he speaks about somebody who is a legal heir, his statements are valid, but about somebody who is not a legal heir, his statements are invalid.” Rebbi Joḥanan said, Ben Beroqa spoke only about a son among sons or a (daughter) son among daughters, not about a daughter and brother or a brother among daughters. Rebbi Yasa in the name of Rebbi Joḥanan: There was a case and Rebbi decided following Rebbi Joḥanan ben Beroqa. Rebbi Ze‘ira, Rebbi Yasa in the name of Rebbi Joḥanan: Rebbi asked Nathan the Babylonian, why did they say that practice follows Rebbi Joḥanan ben Beroqa? Rebbi Abba, Rebbi Ḥiyya in the name of Rebbi Joḥanan: What is the reason? He asked Nathan the Babylonian, why did the Sages say that practice follows Rebbi Joḥanan ben Beroqa? Are you not the one who stated “shall inherit”? (He said to him, you stated “shall take”; he came to him). He said to him, there is no “shall inherit” but “shall take”. When he came to his father, he said to him: you disadvantaged Nathan the Bablylonian; there is no “shall take” but “shall inherit”. Rebbi Yose ben Rebbi Abun said, this is what he told him: I made an error in what I taught you; there is no “shall take” but “shall inherit”. Rebbi Ze‘ira said, this is one of the leniencies of the ketubah stipulations. In general, a person can transfer rights only by a document; here even verbally. In general, a person cannot transfer rights to somebody not yet existing; here to the non-existing. Rebbi Jeremiah said before Rebbi Ze‘ira: I am wondering how the rabbis can compare ketubah to inheritance, for inheritance is a biblical law but ketubah is from their words; how can one argue this? Even if you say that ketubah is a biblical law, do they not agree that the stipulations of the ketubah are from their words?