Jerusalem Talmud Terumot 7.3

משנה: שְׁתֵּי קוּפּוֹת אַחַת שֶׁל תְּרוּמָה וְאַחַת שֶׁל חוּלִין שֶׁנָּפְלָה סְאָה שֶׁל תְּרוּמָה לְתוֹךְ אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ לְאֵי זוֹ מֵהֶן נָפְלָה הֲרֵי אֲנִי אוֹמֵר לְתוֹךְ שֶׁל תְּרוּמָה נָפְלָה. אֵין יָדוּעַ אֵי זוֹ הִיא שֶׁל תְּרוּמָה וְאֵי זוֹ הִיא שֶׁל חוּלִין. אָכַל אֶת אַחַת מֵהֶן פָּטוּר. וְהַשְּׁנִיָיה נוֹהֵג בָּהֶן כִּתְרוּמָה וְחַיֶיבֶת בְּחַלָּה דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יוֹסֵי פוֹטֵר. אָכַל אֶחָד מִן הַשְּׁנִיָיה פָטוּר. אָכַל אֶחָד מִן שְׁנֵיהֶן מְשַׁלֵּם כִּקְטַנָּה שֶׁבִּשְׁתֵּיהֶן. נָפְלָה אַחַת מֵהֶן לְתוֹךְ הַחוּלִין אֵינָהּ מְדַמְּעָתָן וְהַשְּׁנִיָיה נוֹהֵג בָּּהּ בִּתְרוּמָה וְחַיֶיבֶת בְּחַלָּה דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יוֹסֵי פוֹטֵר. נָפְלָה שְׁנִיָיה לְמָקוֹם אַחֵר אֵינָהּ מְדַמְּעָתָוֹ. נָפְלוּ שְׁתֵּיהֶן לְמָקוֹם אֶחָד מְדַמְּעוֹת כִּקְטַנָּה שֶׁבִּשְׁתֵּיהֶן. זָרַע אֶת אַחַת מֵהֶן פָּטוּר. וְהַשְּׁנִיָיה נוֹהֵג בָּהּ כִּתְרוּמָה וְחַיֶיבֶת בְּחַלָּה דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וְרִבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר. זָרַע אַחֵר אֶת הַשְּׁנִיָיה פָּטוּר. זָרַע אֶחָד אֶת שְׁתֵּיהֶן בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָלָה מוּתָּר. וּבְדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלָה אָסוּר.

MISHNAH: Two boxes, one of heave and one profane. A seah of heave fell into one of them and it is not known into which one; I say it fell into heave. If it is not known which [box] is heave and which one is profane, if one ate [the contents of] one of them, he is free. The [contents of] the second he treats as heave but it is subject to ḥallah, the words of Rebbi Meïr; but Rebbi Yose declares it free. If another person ate from the second [box], he is free. If he ate from both of them, he pays according to the lesser of the two. If one of them fell into profane [produce] it would not make it dema‘. The [contents of] the second he treats as heave but it is subject to ḥallah, the words of Rebbi Meïr; but Rebbi Yose declares it free. If the [contents of the] second [box] fell into another place, they would not make it dema‘. If both together fell into one place they would create dema‘ relative to the smaller one. sup>118 If he sowed [the contents of] one of them, he is free. The [contents o f ] the second he treats as heave but it is subject to ḥallah, the words of Rebbi Meir; but Rebbi Yose declares it free. If another person sowed the second one, he is free. If one person sowed [the contents of] both of them, if it is a kind whose seeds disappear, all is permitted, if they do not disappear120, it is forbidden.

הלכה: אַחַת טְמֵאָה וְאַחַת טְהוֹרָה אֲנִי אוֹמֵר לְתוֹךְ טְמֵאָה נָפְלָה. אַחַת מְדוּמָּעַת וְאַחַת אֵינָהּ מְדוּמָּעַת אֲנִי אוֹמֵר לַמְּדוּמַּעַת נָפְלָה. אַחַת יֵשׁ בָּהּ כְּדֵי לַעֲלוֹת וְאַחַת אֵין בָּהּ כְּדֵי לַעֲלוֹת אֲנִי אוֹמֵר לְאוֹתָהּ שֶׁאֵין בָּהּ כְּדֵי לַעֲלוֹת נָפְלָה.

HALAKHAH: One impure and one pure, I say it fell into the impure one. One dema‘ and one not dema‘, I say it fell into the one containing dema‘. One contains enough for lifting and one does not, I say it fell into the one which does not contain enough for lifting.

רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא אָמַר וְהוּא שֶׁיֵּשׁ בִּשְׁנִיָיה רוֹב. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בִּשְׁנִיָיה רוֹב. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. תַּמָּן הוּא אוֹמֵר סְפֵיקָן בָּטֵל בְּרוֹב וְהָכָא אָמַר הָכֵין. תַּמָּן בְּשֵׁם גַּרְמֵיהּ. וְהָכָא בְשֵׁם בַּר קַפָּרָא. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן. תַּמָּן הוּא אָמַר כּוּלְּהֶם נַעֲשׂוּ הוֹכִיחַ וְהָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין. שַׁנְיָיא הִיא הָכָא שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּמַה לִתְלוֹת.

Rebbi Simeon ben Laqish in the name of Bar Qappara: Only if the second [box] was larger. Rebbi Joḥanan said, even if the second was not larger. The opinion of Rebbi Simeon ben Laqish seems inverted. There, he says this doubt disappears in the plurality but here, he says so? There, he said it as his own [opinion], here in the name of Bar Qappara. The opinion of Rebbi Joḥanan seems inverted. There, he says all become subject to proof but here, he says so? There is a difference because here there is a peg to hang on.

שְׁתֵּי קוּפּוֹת אַחַת שֶׁל תְּרוּמָה טְמֵאָה וְאַחַת שֶׁל חוּלִין טְהוֹרִין וְנָפְלָה סְאָה תְרוּמָה טְמֵאָה לְתוֹךְ אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ לְאֵי זוֹ מֵהֶן נָפְלָה אֲנִי אוֹמֵר לְתוֹךְ שֶׁל תְּרוּמָה נָפְלָה. וְהַחוּלִין יֵאָכְלוּ בְטָהֳרָה. נָפְלָה סְאָה תְרוּמָה טְהוֹרָה אֲנִי אוֹמֵר לְתוֹךְ שֶׁל תְּרוּמָה טְמֵאָה נָפְלָה וְחוּלִין יֵאָכְלוּ נִיקּוּדִים. שְׁתֵּי קוּפּוֹת אַחַת שֶׁל תְּרוּמָה טְהוֹרָה וְאַחַת שֶׁל חוּלִין טְמֵאָה וְנָפְלָה סְאָה תְרוּמָה טְהוֹרָה לְתוֹךְ אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ לְאֵי זוֹ מֵהֶן נָפְלָה. אֲנִי אוֹמֵר לְתוֹךְ תְּרוּמָה נָפְלָה וְהַחוּלִין יֵאָכְלוּ נִיקּוּדִין. נָפְלָה סְאָה תְרוּמָה טְמֵאָה שְׁתֵיהֶן אֲסוּרוֹת. מַה נַפְשָׁךְ אִי לְתוֹךְ תְּרוּמָה נָפְלָה אָסוּר. אִי לְתוֹךְ שֶׁל חוּלִין נַפְלָה אָסוּר. לָמָּה שֶׁסָּפֵק טָמֵא טָמֵא וְסָפֵק מְדוּמָּע מוּתָּר.

“Two boxes, one of impure heave and one of pure profane [grain]: a seah of impure heave fell into one of them and it is not known into which of them it fell, I say it fell into heave but the profane should be eaten in the form of crackers. If a seah of pure heave fell, I say it fell into heave but the profane should be eaten as crackers. Two boxes, one of pure heave and one of impure profane [grain]: a seah of pure heave fell into one of them and it is not known into which of them it fell, I say it fell into heave but the profane should be eaten as crackers. If a seah of impure heave fell, both of them are forbidden.” In any way you look at it, if it fell into heave, it is forbidden, if it fell into the profane, it is forbidden since impurity in doubt is impure but dema‘ in doubt is permitted.

אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן סָפֵק מְדוּמָּע פָּטוּר מִן הָחַלָּה. סָפֵק דִּימּוּעַ הַנֶּאֱכַל מִשּׁוּם דֶּמַע חַיָיב בְּחַלָּה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן דְּרִבִּי יוּדָה הִיא. דְּתַנִּינָן תַּמָּן אִם נִשְׁאֲלוּ בְּבַת אַחַת טְמֵאִין. בְּזֶה אַחַר זֶה טְהוֹרִין. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ טְמֵאִין. בְּמַה נָן קַיָימִין. אִם בְּשֶׁנִּשְׁאָלוֹ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת טְמֵאִין וְאִם בְּזֶה אַחַר זֶה טְהוֹרִין. אֶלָּא כִּי נָן קַיָימִין בְבָא לִשָּׁאֵל עָלָיו וְעַל חֲבֵירוֹ. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר אוֹמֵר לוֹ שְׁאוֹל דִּילָךְ וְאֵיזִיל לָךְ. וְרִבִּי יוֹסֵי אָמַר כְּמִי שֶׁנִּשְׁאֲלוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת. וְהָכָא לֹא כְּמִי שֶׁנִּשְׁאֲלוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת.

Rebbi Joḥanan said, a doubt of dema‘ is free from ḥallah but a doubt of dema‘ which is eaten as dema‘ is subject to ḥallah. Rebbi Joḥanan said, this follows Rebbi Jehudah, as we have stated there: “If they ask together, they are impure. One after the other they are pure. Rebbi Yose says, in both cases they are impure.” Where do we hold? If somebody comes to ask about himself and his friend. Rebbi Jehudah says, he says: ask about yourself and go away. But Rebbi Yose said, it is as if both of them asked together. And here it is as if both of them asked together.

רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי חִיָיא בַר וָוא וְהוּא שֶׁזָּרַע אֶת הַשְּׁנִיָיה עַד שֶׁלֹּא קָצַר רִאשׁוֹנָה. אִם זָרַע אֶת הַשְּׁנִיָיה עַד שֶׁלֹּא קָצַר אֶת הָרִאשׁוֹנָה אֵין תָּלוּשׁ וּמְחוּבָּר נַעֲשׂוּ הוֹכִיחַ. רִבִּי חֲנִינָה תִירָתַיָיה בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי בָּצָל שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁעֲקָרוֹ וּשְׁתָלוֹ מִכֵּיוָן שֶׁרָבָה עָלָיו הֶחָדָשׁ מוּתָּר. הָתִיב רִבִּי זְעִירָא וְהָתַנִּינָן אֶת שֶׁזַּרְעוֹ כָלָה מוּתָּר וְדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלָה אָסוּר. דָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָלָה מוּתָּר בְּמַרְבֶּה עָלָיו הֶחָדָשׁ. וְדִכְוָותָהּ דָּבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלָה אָסוּר וְאַף עַל פִּי שֶׁרָבָה עָלָיו הֶחָדָשׁ. רִבִּי זְעִירָא כְדַעְתֵּיהּ דְּאָמַר רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן בָּצָל שֶׁל כִּלְאֵי הַכֶּרֶם שֶׁעֲקָרוֹ וּשְׁתָלוֹ אֲפִילוּ הוֹסִיף כַּמָּה אָסוּר שֶׁאֵין גִּידּוּלֵי אִיסּוּר מַעֲלִין אֶת הָאִיסּוּר.

Rebbi Zeïra in the name of Rebbi Ḥiyya bar Abba: Only if he sowed the [contents of the] second [box] before he harvested from the first. If he sowed the [contents of the] second [box] before he harvested from the first then what is cut and what is standing does not all become subject to proof. Rebbi Ḥanina Eyntanaya in the name of Rebbi Yannai: An onion of heave that was uprooted and replanted becomes permitted as soon as the new growth is more [than what was planted]. Rebbi Zeïra objected: Did we not state: “If it is a kind whose seeds disappear, all is permitted, if they do not disappear, it is forbidden.” If it is a kind whose seeds disappear, [it is permitted] the moment the new growth is more [than the original amount]. Similarly, if they do not disappear, [it is forbidden] even if the new growth is more! Rebbi Zeïra follows his own opinion, as Rebbi Zeira said in the name of Rebbi Jonathan: An onion from kilaim in a vineyard that he removed from the soil and planted anew is forbidden even if it increases manifold, since growth of what is forbidden can never justify forbidden produce.