Jerusalem Talmud Eruvin 4.3

משנה: מִי שֶׁיָצָא בִרְשׁוּת אָמְרוּ לוֹ כְּבָר נַעֲשָׂה מַעֲשֶׂה יֶשׁ לוֹ אַלְפַּיִים אַמָּה לְכָל רוּחַ. אִם הָיָה בְתוֹךְ הַתְּחוּם כִאִילּוּ לֹא יָצָא שֶׁכָּל הַיוֹצְאִין לְהַצִּיל חוֹזְרִין לִמְקוֹמָן:

MISHNAH: If somebody left with permission when they told him that the deed already had been done he has 2’000 cubits in each direction. If this reached him inside the Sabbath domain it is as if he never left, for all those who leave to save may return to their place.

הלכה: פיס׳. מִי שֶׁיָצָא בִרְשׁוּת כול׳. דִּלֹ כֵן מַה אֲנָן אָמְרִין. יֵעָשֶׁה כְמִי שֶׁיָּצָא בְאוֹנֶס וְלֹא יִהְיֶה לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת. לְפוּם כֵן צָרַךְ מֵימַר. יֶשׁ לוֹ אַלְפַּיִים אַמָּה לְכָל רוּחַ. אָמַר רַב חוּנָה. וְהֵן שֶׁיְּהוּ אַרְבַּע אַמּוֹת אוֹכְלוֹת מִתְּחוּם טִבֵּרִיָּה וּמִתְּחוּם מַגְדָּלָה. רִבִּי חוּנָה בְשֵׁם רַב אָדָא בַּר אַחֲוָוה רִבִּי לָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. וַאֲפִילוּ יָצָא לְמַגָדָּלָה וְחָזַר כְּאִילּוּ לֹא יָצָא. רִבִּי יוֹשׁוּעַ דְּרוֹמִיָּה בָעֵי. עַד כְּדוֹן בְּשֶׁיָּצָא שׁוֹגֵג. וַאֲפִילוּ יָצָא מֵזִיד. אָמַר רִבִּי פִינְחָס. מַתְנִיתָה אָמְרָה כֵן. שֶׁכָּל הַיוֹצְאִין לְהַצִּיל חוֹזְרִין לִמְקוֹמָן. חוֹזְרִין אֲפִילוּ בְזַיְינָן.

HALAKHAH: Paragraph. “If somebody left with permission,” etc. For otherwise what would we say? That he should be treated like somebody who left by compulsion and he should have only four cubits. Therefore it was necessary to say, “he has 2’000 cubits in each direction.” Rav Ḥuna says, only if four cubits each intersect with the domain of Tiberias and with the domain of Magdala. Rebbi Ḥuna in the name of Rav Ada bar Aḥawa, Rebbi La in the name of Rebbi Simeon ben Laqish. Even if he went to Magdala and returned he is as if he had not left. Rebbi Joshua the Southerner asked: So far if he left in error. Even if he left intentionally? Rebbi Phineas said, the Mishnah says so: “for all those who leave to save may return to their place.”

תַּנֵּי. גּוֹיִם שֶׁבָּאוּ לָעַיָירוֹת הַסְּמוּכוֹת לַסְּפַר לִיטּוֹל מֵהֶן אֲפִילוּ תֵּבֶן אֲפִילוּ עֵצִים. יוֹצְאִין עֲלֵיהֶן בְּזַיִין וּמַחֲזִיריִן אֶת הַזַּיִין לִמְקוֹמָן. בָּאוּ לָעַיָירוֹת הַמּובְלָעוֹת. אֵין יוֹצְאִין עֲלֵיהֶן בְּזַיִין אֶלָּא אִם כֵּן בָּאוּ לְעִיסְקֵי נְפָשׁוֹת. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מוֹלִיכִין אֶת הַזַּיִין לַבַּיִת שֶׁהוּא סָמוּךְ לַחוֹמָה. פַּעַם אַחַת בָּאוּ עֲלֵיהֶן הַשּׂוֹנְאִין. הָיוּ מַדְחִיקִין לִיטּוֹל אֶת הַזַּיִין וְהָרְגוּ אֵילּוּ מֵאֵילּוּ יוֹתֵר מִמָּה שֶׁהָרְגוּ מֵהֶן הַשּׂוֹנְאִין. הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא כָל אֶחָד וְאֶחָד נוֹטֵל בְּבֵיתוֹ.

It was stated: “Gentiles who attack villages near the border to rob, even straw or even wood, one goes out against them armed and brings the weapon back to its place. If they attack interior villages one goes out only if it is a matter of life. In earlier times they stored the weapons in a house close to the wall. Once they were attacked by enemies; they were in a crush to get their weapons and they killed one another more than what the enemies killed. They instituted that everybody should take from his house.”